הבשורות של ואני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבשורות של ואני
ვანის ოთხთავი
המרכז הלאומי לכתבי-יד של גאורגיה

ישו מברך את ארבעת המבשרים (אנ') מיניאטורה מהבשורות של ואני
מחבר ארבעת המבשרים (אנ')
שפת המקור גאורגית
ארץ מקור גאורגיה
מיקום נוכחי טביליסי
סוגה ספר בשורות (אנ')
מיניאטורה של יוחנן כותב הבשורה ומעליו סצנה מחרדת הגיהנום.(אנ') בתוך מסגרת מעוטרת
משמאל מרקוס המבשר ומעליו סצנה של הטבילה בתוך מסגרת מעוטרת. מימין דף מתוך הבשורה, בראש באנר מעוטר ועיטורים זואומורפיים[1] גם בראש הדף וגם באות הראשונה

הבשורות של וַאֲנִי גאורגית: ვანის სახარება, וַאֲנִיס סַאֲחָרֶבָּה) או ארבעת הבשורות של ואני או הארבעה של ואני (גאורגית: ვანის ოთხთავი, וַאֲנִיס אוֹתְחְתָאוִוי) הוא כתב-יד מאוייר (אנ') של ארבע הבשורות[2] כתוב בשפה הגאורגית, בכתב הנוסחורי (גאו') ומתוארך לסוף המאה ה -12 - תחילת המאה ה -13. האותיות הפותחות את הפסקאות מובלטות וכתובות בכתב אֲסוֹמְתַוְרּוּלִי (גאו'). כתב-היד נכתב במנזר רומאנה (רו'), מנזר גאורגי שליד קונסטנטינופול. מאוחר יותר הובא לגאורגיה ונשמר בתחילה במנזר שׁוֹרָתָהּ (מסחתי), לאחר מכן בוואני (אימרתי) ומכאן שמו. משם הועבר למנזר גלאתי בכותאיסי. הוא הועבר על ידי וחטנג ברידזה (גאו') לקתדרלת סיוני בטביליסי וכיום הוא נמצא במרכז הלאומי לכתבי-יד של גאורגיה (סימון: A-1335).

כריכת העץ מכוסה בבד מעוצב. על פי ההיסטוריון הרוסי, ניקודים קונדאקוב (אנ') (1844-1925) ואֶכְּווְתִּימֶה תָּאקָאִישְׁווִילִי (אנ'), בתחילה היה מוטבע על כתב-היד צלב בולט עם דמותו של ישו על הכריכה הקדמית וסצנה של חרדת הגיהנום (אנ') בצד האחורי ותמונת דמויותיהם של ארבעת המבשרים ברצועה שבה כרוכים הדפים, שבוצעו על פי פקודת משפחת צִ'יגָ'אוָואדְזֶה (גאו') במאה ה-17. כריכה זו לא שרדה.

כתב-היד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט של כתב-היד נכתב במקור על ידי התאולוג הגאורגי הנזיר "גאורגי ההגיורי" (גאורגי תְּמַאצְמִינדֵלִי) (אנ'). בהתבסס על הטקסט של ההגיורי העתיק הנזיר הגאורגי, "יואנה הבלתי ראוי"[3] את כתב-היד. במכתב בכתב מחדרולי (גאו') האופייני לתקופה מאוחרת יותר, כתב יואנה כי הבשורה הועתקה על ידו בקושטא על פי צו של המלכה תמר, המכונה על ידי הסופר הקדושה. אף על פי שמחדרולי נחשב בדרך כלל לכתב האופייני לתקופה מאוחרת יותר, הדעה הרווחת היא שהבשורה הועתקה על ידי יואנה והייתה ספרה של המלכה תמר עצמה. חוקר המטבעות (נוּמִיסְמָט) הגאורגי, דוד קָפָּנַאדְזֶּה (גאו') (1889-1971), במהדורה הרוסית של ספרו "Грузинская нумизматика" ("נומיסמטיקה גאורגית"; 1955) פרסם את החלרתווה של תמר המלכה בבשורות של ואני.

כתב-היד כולל 274 פוליו[4] על קלף בגודל 29X21 ס"מ. שתי עמודות, 21 שורות בעמודה. הוא מעוטר במיניאוטורת וקישוטי נוי למכביר תוך שימוש בעלי זהב ודיו בצבעי זהב וספיה. המיניאטורות בסגנון הביזנטי אויירו על ידי האומן מיכאל קוֹרֲסֵלִי (მიქაელ კორესელი) שהותיר את חתימתו ביוונית על 272 מעמודי הקלף. כתב-היד משופע בלוחות קאנוניים (אנ'), באנרים מעוטרים בראשי העמודים. מיניאטורות של ארבעת המבשרים. כל אחד מהם בדף נפרד. המניאטורות מציגות את המבשרים יושבים לשולחן ועוסקים בכתיבה, הבישופים אוסביוס מקיסריה וקרפיאנוס (אנ') מחזיקים מגילות בידיהם, זוג מינאטורות של המבשרים בתוך מסגרת מעוטרת, שבחלקה העליון מתוארות סצינות משנים עשרה החגים של הכנסייה המזרחית (אנ'): מעל תמונתו של מתי סצנה של הולדת המשיח, מעל מרקוס סצנה של הטבילה, מעל לוקאס סצנה מהבשורה למרים ומעל יוחנן סצנה מחרדת הגיהנום.(אנ') בשער נמצא איור של ישו במרכז מברך את המבשרים שנמצאיו לצדיו. כל עמוד מתחיל באות זואומורפית (בצורת חיה). בראש כל עמודה ובתחתיתה תמונות סמליות של 12 חודשי השנה מונחות על בסיסי לוחות קאנוניים (אנ'). המיניאטורות צוירו בטכניקות ציור שדומות לטכניקות היווניות של אותה תקופה ומתאימות לתקופה הביזנטית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הבשורות של ואני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זואומורפיזם (אנ') - התגלמות של אלוהות בבעלי חיים; שימוש בצורות של בעלי חיים כסמל באומנות.
  2. ^ כתבי-היד הגאורגיים הנקראים אוֹתְחְתָאוִוי (הארבעה; ოთხთავი) כוללים את ארבע הבשורות של ארבעת האוונגליסטים (אנ'). המינוח מוכר בנצרות האורתודוקסית המזרחית (ביוונית τετραευαγγέλιον) (אנ') ומיוחס לבשורות הקנוניות שנמסרו על ידי ארבעת המבשרים (אנ') - הבשורה על-פי מתי, הבשורה על-פי מרקוס, הבשורה על-פי לוקאס והבשורה על-פי יוחנן.
  3. ^ יואנה (גאו') או יוחנן (המקבילה הגאורגית לשם יוחנן) היה איש דת וקליגרף גאורגי מהמחצית השנייה של המאה ה-12. הוא כיהן ככומר במנזר רומאנה (רו') קונסטנטינופול.
  4. ^ פוליו (באנגלית) במשמעות של עלה של ספר או כתב יד.
החלרתווה של תמר המלכה כפי שהיא מופיעה על מטבעות ובבשורות של ואני