אוסביוס מקיסריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוסביוס איש קיסריה

אֵוסֵביוס איש קיסריהיוונית: Εὐσέβιος, סביבות 26530 במאי 339; כונה גם "אֵוסביוס פמפילי", קרי: "אוסביוס חברו של פמפילוס") היה הארכיבישוף של קיסריה ונחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית בשל חיבוריו, המתעדים את ההיסטוריה המוקדמת של הכנסייה הנוצרית. היסטוריה מוקדמת יותר מאת הגסיפוס שהוא התייחס אליה, לא שרדה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאריך המדויק ומקום הולדתו אינם ידועים, ומעט ידוע על שנות צעירותו. הוא התחבר לפרסבטר (כומר) דורותיוס באנטיוכיה, וכנראה למד אצלו. ב-296 היה בארץ ישראל וראה את קונסטנטינוס שביקר בארץ יחד עם דיוקלטיאנוס. אוסביוס היה בקיסריה כאשר אגפיוס היה בישוף והתחבר עם פמפילוס מקיסריה, שאיתו למד כנראה את כתבי הקודש, בעזרת ה"הקספלה" של אוריגנס, והפרשנים שנאספו על ידי פמפילוס, בניסיון להכין גרסה מתוקנת של הטקסט.

ב-307 נאסר פמפילוס, אך אוסביוס המשיך בתוכניתם. הוא סיים את כתיבת ההגנה של אוריגנס, שאותה החלו לכתוב יחד, לאחר מותו של פמפילוס, ושלח אותה למרטירים במכרות של פאנו במצרים. אוסביוס נמלט לצור ולאחר מכן למצרים, שם סבל בתחילה מרדיפות ונאסר למספר חודשים.

לאחר מכן יש אזכורים של אוסביוס כבישוף בקיסריה. הוא ירש את אגפיוס, שלא ידוע מתי נשא במשרה זו, אך נראה שאוסביוס נעשה בישוף זמן קצר לאחר 313. לא ידוע דבר על שנותיו הראשונות בתפקיד זה. כשועידת ניקיאה הראשונה התכנסה ב-325, היה לאוסביוס מקום חשוב בדיונים. הוא לא היה מנהיג רוחני טבעי או תאולוג, אך כמלומד וכסופר מפורסם שנהנה מאהדתו של הקיסר, היה מהחשובים בין 300 חברי המועצה. ההודאה שהוא הציע הייתה לבסיס של האמונה הניקיאנית.

אוסביוס היה מעורב בהתפתחות הוויכוחים על האריאניות. לדוגמה, הוא התווכח עם אוסטאתיוס מאנטיוכיה, שהתנגד להשפעה הגוברת של אוריגנס ולצורת הפרשנות שלו לכתובים, מכיוון שראה בה את השורש לאריאניזם. בוויכוח זה נזף אוסטאתיוס באוסביוס על כך שסטה מהאמונה הניקיאנית, והוא הואשם בסבליאניזם. אוסטאתיוס הואשם והורשע, והורחק בסינוד באנטיוכיה. אנשי אנטיוכיה התמרדו נגד פעולה זו, ואילו המתנגדים לאוסטאתיוס הציעו את אוסביוס כבישוף החדש, אך הוא לא רצה בתפקיד.

לאחר שהוסר אוסטאתיוס פעלו האיזביאנים (מצדדי אוסביוס) כנגד אתאנסיוס מאלכסנדריה, יריב מסוכן הרבה יותר. ב-334 הוזמן אתאנסיוס לסינוד בקיסריה, אך לא הגיע. בשנה שלאחר מכן הוא הוזמן שוב בפני סינוד בצור שבראשו ישב אוסביוס. אתאנסיוס, שחזה את התוצאה, נסע לקונסטנטינופול על מנת לשטוח את טענותיו בפני הקיסר. קונסטנטינוס כינס את הבישופים בחצרו, וביניהם את אוסביוס. אתאנסיוס הורשע והוגלה ב-335. באותו הסינוד הותקף גם יריב אחר: מרסלוס מאנקירה התנגד זה זמן רב לאיזביאנים, והתנגד להחזרתו של אריוס. הוא הורשע בסבליאניזם והורחק ב-336. קונסטנטינוס מת בשנה שלאחר מכן ואוסביוס מת כמה שנים לאחר מכן, כנראה בקיסריה, לכל המאוחר ב-340 וכנראה ב-30 במאי 339.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהפעילות הספרותית הענפה של אוסביוס שרדו כתבים רבים יחסית. על אף שנחשד באריאניזם היה אוסביוס הכרחי לכנסייה בשל שיטת הכתיבה שלו; הציטוטים המדויקים שלו מהמקורות הראשוניים חסכו מיורשיו את המאמץ שבמחקר מקורי. לפיכך שרדו מקורות רבים מכיוון שצוטטו על ידי אוסביוס, שאחרת לא היה נותר מהם זכר.

התוצר הספרותי של אוסביוס משקף את כל מהלך חייו. בתחילה עסק בכתבים על פרשנות וביקורת התנ"ך, תחת ההשפעה של פמפיליוס וכנראה של דורותיוס מבית הספר אנטיוכיה. לאחר מכן כיוונו הרדיפות תחת דיוקלטיאן וגלריוס את תשומת לבו למרטירים בזמנו ובעבר. והדבר הביא אותו להיסטוריה של הכנסייה כולה ולבסוף להיסטוריה של העולם, שעבורו היה רק הכנה להיסטוריה הכנסייתית.

לאחר מכן הגיעה התקופה של הוויכוחים על האריאניזם, ושאלות על עיקרי האמונה נעשו חשובות. הנצרות לבסוף הגיעה להכרה על ידי המדינה; והדבר הביא לבעיות חדשות – היה צורך ליצור אפולוגטיקה מסוג חדש. לבסוף, כתב אוסביוס, תאולוג החצר, שבחים לקונסטנטינוס. לכל זה יש להוסיף כתבים רבים מסוגים שונים, נאומים, מכתבים, וכדומה, וכתבי פרשנות שכוללים גם פרשנויות ישירות על התנ"ך וגם כתבים על ארכאולוגיה מקראית, מכל תקופת חייו.

כתביו של אוסביוס הם אחת העדויות היחידות לכתביו של ההיסטוריון היהודי ארתפנוס.

כתבים על ביקורת הטקסט המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פמפילוס ואוסביוס עסקו בביקורת הטקסט של תרגום השבעים של הברית הישנה ובעיקר בברית החדשה. גרסה של תרגום השבעים הוכנה כנראה כבר על ידי אוריגנס, שעל פי היירונימוס, הוהדרה ופורסמה על ידי אוסביוס ופמפילוס. לסקירה קלה יותר של ארבע הבשורות, חילק אוסביוס את המהדורה שלו של הברית החדשה לפסקאות, והוסיף לה טבלה שמקלה על איתור פסקאות הקשורות זו לזו.

ה"כרוניקה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי היצירות ההיסטוריות הגדולות של אוסביוס הן ה"כרוניקון" ותולדות הכנסייה (ראו על כך בפסקה הבאה). הראשון, ה"כרוניקה" (ביוונית: Παντοδαπὴ Ἱστορία, "היסטוריה אוניברסלית"), מחולק לשני חלקים. החלק הראשון (Χρονογραφία, "אנלים") הוא תקציר ההיסטוריה האוניברסלית מהמקורות, על פי לאומים. החלק השני (Χρονικοὶ Κανόνες, "קנונים כרונולוגיים") מסדר את החומר ההיסטורי בטורים מקבילים, כך שאפשר יהיה לראות את ההתרחשויות במקומות שונים בעת ובעונה אחת.

היצירה המלאה אבדה, אך ניתן לבנות אותה מחדש על פי ההיסטוריונים של האסכולה הביזאנטית שציטטו רבות ממנה, במיוחד ג'ורג' סינסלוס. הטבלאות של החלק השני נשתמרו כולן בתרגום ללטינית שנעשה בידי הירונימוס (ועובד על ידו), ושני החלקים עדיין קיימים בתרגום לארמנית.‏[1] העובדה שהמקור היווני אינו קיים הקנתה חשיבות רבה לתרגום הארמני; ה"כרוניקה" נמשכת עד לשנה 325. היא נכתבה לפני ה"היסטוריה הכנסייתית".

בעת החדשה נערכו תרגומים מהנוסח הארמני ללטינית ולאנגלית ולשאר השפות,‏[2] כמו גם מהעיבוד של הירונימוס הלטיני לשאר השפות.‏[3]

תולדות הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכה קדמית של תרגום הספר לעברית

ב"תולדות הכנסייה" הקרוי גם "היסטוריה הכנסייתית" שלו ניסה אוסביוס על פי הצהרתו-הוא להציג את ההיסטוריה של הכנסייה מהשליחים ועד לזמנו, תוך הדגשת הנקודות הבאות:

  1. שושלת הבישופים במקומות החשובים;
  2. ההיסטוריה של המורים הנוצרים;
  3. ההיסטוריה של הכפירות;
  4. ההיסטוריה של היהודים;
  5. היחסים עם הפגאנים;
  6. המרטירים.

אוסביוס סידר את החומר על פי תקופת מלכות הקיסרים, כשהוא מציג אותו כפי שמצאו במקורותיו. התוכן הוא כדלהלן:

בצורתו הנוכחית הובא הספר לסיום לפני מותו של קריספוס (יולי 326), ומכיוון שהספר העשירי מוקדש לפאולינוס מצור שמת לפני 325, בסוף 323 או ב-324. יצירה זו הצריכה את המחקרים המעמיקים ביותר, ובוודאי העסיקה אותו במשך שנים רבות. איסוף המידע על מרטירים היה אולי אחד מהמחקרים המקדימים האלה.

האותנטיות של ה"היסטוריה הכנסייתית" של אוסביוס היא מעבר לכל ספק. כל גילוי חדש מציג שוב את השימוש הזהיר והנבון שלו בספריות של קיסריה וירושלים.

אוסביוס טוען כי האסונות שהיו מנת חלקה של האומה היהודית הם תוצאה של התפקיד שמילאו היהודים במותו של ישו. ציטוט זה היה בשימוש רב מאוד אצל אנטישמים בכל הדורות.

"חיי קונסטנטינוס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של אוסביוס, "חיי קונסטנטינוס" ("ויטה קונסטנטיני") הוא ספר שבחים. לפיכך הושפעו הסגנון ובחירת העובדות שלו ממטרתו, ואין הוא מתאים כהמשך של ה"היסטוריה כנסייתית". כפי שאמר ההיסטוריון סוקרטס סכולסטיקוס, בתחילת ההיסטוריה שלו שהייתה אמורה להיות המשך של אוסביוס, "גם בכתיבת חייו של קונסטנטינוס, מחבר זה כמעט ולא עסק בנושאים הקשורים לאריוס, מכיוון שהיה מעוניין יותר בגימור הרטורי של חיבורו ושבחי הקיסר, מאשר בקביעה מדויקת של העובדות", יחד עם זאת יש בחיבור ערך רב בשל המסמכים הרבים שהכליל בו אוסביוס. הוא לא סיים את חיבורו זה לפני מותו. "חיי קונסטנטינוס" נכתב לאחר מותו של הקיסר והבחירה של בניו באוגוסט 337.

חיבורים היסטוריים מינוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שחיבר את "ההיסטוריה הכנסייתית" שלו ערך אוסביוס אוסף של סיפורי המרטירים של התקופה הקודמת וביוגרפיה של פמפילוס. חיבור זה לא שרד בשלמותו, אך השתמר כמעט כולו בחלקים. הוא כלל:

  1. מכתב לקבילת סמירנה בקשר למרטיריות של פוליקרפ;
  2. המרטיריות של פיוניוס;
  3. המרטיריות של קרפוס, פפילוס ואגתוניק;
  4. המרטיריות של הקהילות של ויינה וליון;
  5. המרטיריות של אפולוניוס

על חיי פמפילוס נותרו רק שרידים. חיבור על המרטירים בארץ ישראל בתקופת דיוקלטיאן נכתב לאחר 311; פרגמנטים רבים פוזרו באגדות שונות, שעדיין יש לאוספם.

כתבים אפולוגטיים ודוגמטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקבוצה זו שייכים:

  1. "האפולוגיה לאוריגנס" - חמשת הספרים הראשונים שלו נכתבו על ידי פמפילוס בכלא, בעזרת אוסביוס. אוסביוס הוסיף את הספר השישי לאחר מותו של פמפילוס. אנו מכירים רק את התרגום הלטיני של הספר הראשון, שנעשה על ידי רופינוס.
  2. חיבור נגד הירוקלס (מושל רומאי ופילוסוף נאו-אפלטוני), שבו מתנגד אוסביוס להאדרה שלו של אפולוניוס איש טיאנה.
  3. "הכנה לבשורה", הידוע יותר בכותרת הלטינית שלו "פרפרטיו אוונגליקה" (Praeparatio evangelica (אנ')), שמנסה להוכיח את טובת הנצרות מעל שאר הדתות הפגאניות והפילוסופיה. ה"הכנה" כוללת 15 ספרים שנשתמרו לחלוטין. אוסביוס החשיב אותה כהקדמה לנצרות עבור פגאנים. אך ערכו עבור קוראים מאוחרים רבים הוא יותר בכך שאוסביוס שיבץ בחיבור מובאות רבות מהיסטוריונים ופילוסופים שונים שלא נשתמרו במקומות אחרים. רק כאן אנו מוצאים סיכום של כתבי הכומר הפיניקי סנחוניאתון, שדיוקן הוכח על ידי הסיפורים המיתולוגיים המופיעים בטבלאות שנמצאו באוגרית, ורק כאן יש תיאור מהספר השישי של דיודורוס סיקולוס על המסע המופלא של אוהמרוס לאי פנכיאה, שם הוא טוען כי מצא את ההיסטוריה של האלים, וכאן נשתמרו כתבים של הפילוסוף הנאו-אפלטוני אטיקוס וכן קטע על האיסיים מתוך "אפולוגיה על היהודים" של הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני יחד עם רבים אחרים.
  4. "הוכחת הבשורה" ("דמונסטרטיו אוונגליקה") - קשורה באופן הדוק ל"פרפרטיו" ובמקור הייתה בת 20 ספרים מהם נשתמרו עשרה, וכן פרמגנט מהספר החמישה עשר. כאן אוסביוס עוסק בישו. היצירה כנראה סויימה לפני 311.
  5. "מובאות נבואיות" ("אקלוגאי פרופטיקה") - חיבור נוסף שמקורו בתקופת הרדיפות. הוא דן בארבעה ספרים בטקסטים המשיחיים של כתבי הקודש. היצירה היא רק החלק ששרד מתוך "ההקדמה הכללית הבסיסית" לאמונה הנוצרית, שלא נשתמר.
  6. "על ההתגשמות האלוהית" ("פרי תאופנייס") - חיבור מתקופה מאוחרת הרבה יותר. הוא עוסק בהתגשמות של המילה (הלוגוס) האלוהי, והתוכן שלו פעמים רבות זהה ל"הוכחת הבשורה". רק פרגמנטים נשתמרו.
  7. "נגד מרקלוס" - חיבור פולמוסי, בערך מ-337.
  8. "על התאולוגיה של הכנסייה" - הוספה לחיבור האחרון, שבו הוא מגן על האמונה הניקאית של הלוגוס כנגד סיעתו של אתאנסיוס.

מספר כתבים השייכים לקטגוריה זו אבדו לחלוטין.

כתבים פרשניים ואחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו הפרשניים של אוסביוס לא נשתמר דבר בצורתו המקורית. הפרשנויות הקיימות מבוססות על כתבי יד מאוחרים שהועתקו מפרגמנטים. חיבור שלם יותר בעל אופי פרשני, שנשתמר בפרגמנטים בלבד, קרוי "על ההבדלים בבשורות", ומטרתו לפתור את הסתירות בין הבשורות השונות. אוסביוס כתב עבור מטרות פרשניות גם את החיבורים על ארכאולוגיה מקראית:

  1. חיבור על המקבילות היווניות לשמות העצם העבריים;
  2. תיאור של יהודה מתקופת ישו עם סיפורים על עשרת השבטים האבודים;
  3. תוכנית של ירושלים ומקדש שלמה;

שלושה חיבורים אלה אבדו.

החיבור שכותרתו האונומסטיקון או "על שמות מקומות בכתבי הקודש" ומהווה רשימה אלפביתית של שמות מקומות, עדיין קיים, והוא שימושי ביותר בזיהוי מקומות עתיקים בארץ ישראל וסביבתה. עוד קיימים כמה נאומים, לדוגמה נאום שנשא בהקדשת הכנסייה בצור, ונאום ביום השנה השלושים למלוכת קונסטנטינוס. ממכתבי אוסביוס קיימים רק כמה פרגמנטים.

הערכה של אוסביוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוקטרינה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנקודת מבט דוגמטית, אוסביוס נתלה לחלוטין באוריגנס. כמו אוריגנס, הוא התחיל מהמחשבה הבסיסית של השלטון המוחלט (מונרכיה) של האל. האל הוא הסיבה לכל היצורים. אך הוא אינו רק סיבה; בו כלול כל דבר טוב, הוא מקור כל החיים, והוא המקור לכל תכונה טובה. הוא האל הגבוה ביותר, וישו הוא שני לו. האל שלח את ישו אל העולם כדי שיוכל להשתתף בברכה של מהות האל. ישו הוא היצור היחיד שהוא כולו טוב, הוא דמותו של האל והוא קרן אור היוצאת מהנצח; אך הדימוי של קרן האור מוגבל כל כך על ידי אוסביוס, כך שהקיום העצמי של ישו מודגש ביותר.

לאוסביוס היה חשוב כל כך להדגיש את ההבדלים בין הישויות של השילוש הקדוש, ולהראות שישו הוא שני לאל, מכיוון שראה כל גישה אחרת כפוליתאיזם או סבליאניזם. ישו הוא יצור של האל שכל יצירתו, עבור אוסביוס, אירעה לפני הזמן. ישו הוא איבר של האל, יוצר החיים, העיקרון של התגלות האל, ובו מומלכת מוחלטותו של האל על העולם. הלוגוס האלוהי הזה הגשים עצמו בגוף אנושי ללא שהשתנתה כך מהותו. אוסביוס הסביר את היחס של רוח הקודש בתוך השילוש בדומה לזה של הבן לאב. דוקטרינה זו אינה מקורית של אוסביוס, ואת כולה ניתן למצוא אצל מורו, אוריגנס.

מעלותיו ומגבלותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגבלותיו של אוסביוס קשורות באופן הדוק למעלותיו. הוא נחשב, ובצדק, כאדם מלומד ביותר בתקופתו. רשימה של המקורות שבה השתמש ל"היסטוריה הכנסייתית" שלו תמחיש את כמות העבודה שהיה צריך להשקיע כדי לעבור על כמות חומר גדולה כל כך. אולם אי אפשר להשוות את הלמדנות של אוסביוס לזו של אוריגנס. ייחודו של אוריגנס במקוריותו ויצירתיותו, ואילו אוסביוס – מסכם ומארגן. אך אוסביוס היה גם זהיר מאד. אדם כמוהו היה חשוב ביותר בתקופה שבה החלו האומות הברבריות לפלוש לכנסייה במספרים גדולים, ובתקופה שלאחריו לא התעלה עליו איש בלמדנותו. היסטוריונים של הכנסייה יכלו לחקות אותו, אך לא להחליף אותו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוסוביוס בישוף קיסריה, תולדות הכנסייה (תרגום: רימונה פרנק; כולל מבוא מאת אריה קופסקי) הוצאת אקדמון, ירושלים, 2001

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנוסח הארמני יצא לאור עם תרגום ללטינית בספר: Eusebii ... Chronicon bipartitum, ex Arm. textu in Lat. conversum, adnotationibus auctum, Gr. fragmentis exornatum, opera J.B. Aucher, עורך: Mkrtič Augerean, בשנת 1818.
  2. ^ מהדורות דיגטליות של הכרוניקון של אוסביוס באתר The Tertullian Project
  3. ^ מהדורות דיגטליות של הכרוניקון של הירונימוס באתר The Tertullian Project