הגנים התלויים בבבל

תאור עתיק של הגנים התלויים, כולל השקיה במתלול מלאכותי

הגנים התלויים בבבל הם אחד משבעת פלאי תבל, על אף שקיומם טרם הוכח. נקראים גם 'הגנים התלויים של סמיראמיס'. עדות על קיומם עולה מכתבים וממחקרים ארכאולוגיים שחוברו לאחר שהגנים נעלמו מן העולם. היסטוריונים יוונים כדיודורוס סיקולוס וברוסוס מתארים את הגנים כאתר מדהים ויוצא דופן ביופיו, אולם בתיעוד הבבלי אין אף אזכור לגנים אלו.

את הגנים בנה המלך נבוכדנאצר השני (604 לפנה"ס-562 לפנה"ס) על גדת הפרת. עצי הגן נבנו על גבי טרסות, ולפי האגדה נועדו להזכיר לאשתו, הנסיכה אמיטיס ממדי, את הנוף ההררי של מולדתה. המדרגה העליונה הייתה בגובה של 25 מטרים מעל פני הקרקע והגנים נראו כאילו הם תלויים באוויר, ומכאן שמם. הגנים הושקו במי נהר פרת, באמצעות מערכת השקיה שנחשבה למתוחכמת, ככל הנראה בורג ארכימדס. הגנים נשמדו בסדרת רעידות אדמה לאחר המאה השנייה לספירה.

האזכור הראשון לגנים אלו נמצא במאה השנייה לספירה בכתבי ברוסוס, כהן בבלי מהשושלת הכלדית (ממנה בא נבוכדנאצר). סבורים כי זהו המקור לכתבי ההיסטוריונים היוונים מאוחר יותר.

יש ארכאולוגים הסבורים כי גילו לאחרונה את הגנים התלויים במהלך חפירות בעיר העתיקה בבל בעיראק, לטענתם הגנים נמצאו כנראה סמוך לארמון המלוכה.

לעומתם יש הסוברים כי התיעוד היווני הרב בנוגע לגנים, שגה והחליף את המקום עם העיר העתיקה נימרוּד, שם נמצאו חרסים רבים בהם ציורי הגנים ותיאורם, כולל תיאור בורג ארכימדס להעלאת המים וכן תיאור דיפון הגנים בקירות סלע עצומים, תיאור שאינו מתאים לבבל העתיקה, בה לא נמצאו סלעים כלל. אחרים מציעים את הגנים של סנחריב מלך אשור בשנים 705-681 לפנה"ס שאכן נמצאו גנים בכניסה לארמונו על גדת החידקל.

תיעוד

תחריט בשם 'הגנים התלויים של בבל' מהאמן ההולנדי בן המאה ה-16 מרטין הימסקרק. ברקע נראה 'מגדל בבל'

	בבל אף היא נמצאת במישור. היקף חומתה שלוש מאות ושמונים וחמישה אצטדיון. עובי החומה ל"ב רגל. הגובה בין מגדליה חמישים קבים, ושל המגדלים, ששים קבים. המעבר בראש החומה מתיר לארבע עגלות סוסים לחלוף זה על פני זה בלא קושי. ומסיבה זו, וכן בגלל הגנים התלויים שלה, היא נקראת אחד משבעת פלאי תבל. הגן הוא רבוע, ואורך כל אחת מצלעותיו ארבע מאות אמה (4 פלטראות). הגן עשוי קשתות קשתות, המונחות על עמודים רבועים וחלולים. החללים מלאים אדמה כדי כך שיכול כל אחד מהם להכיל שורשי עץ. העמודים והקשתות עשויים לבנים אפויות ומונחים בצבע חליפי לסירוגין. העלייה למרפסת הגג הגבוהה ביותר, היא דרך מדרגות אשר על ידם ברגים המובילים תמיד את המים מנהר הפרת, על ידי העבדים אשר מונו לשם כך, שכן הנהר, אצטדיה רוחבו, חולף באמצעה של העיר, והגן על גדת הנהר.
– מתוך דברי ההיסטוריון היווני סטראבון

תמונת הגנים התלויים של סמיראמיס, הדמיה של צייר בתחילת המאה ה-20

	הגן היה 100 אמה ארכו ומאה רחבו, בנוי במדרגות כך שדמה לתיאטרון. קשתות נבנו מתחת למרפסות אלו, שהחזיקו את מלא משקל הגן הנטוע. בראש הקשתות ניתנו קורות אבן, ט"ז אמות ארכן, ומעליהן שכבת סוף טבולה בזפת, ושתי שכבות לבנים אפויות מחוברות בטיט, ולבסוף שכבת עופרת למניעת חדירת הלחות. על גג זה הושמה שכבת עפר שעוביה נתנה לגדול שבעצים להשריש ולצמוח. זו הצמיחה כל זרע והייתה מלאה בכל סוגי העצים והעשבים. ומכיוון שהמרפסות נבנו במדורג, זו מעל זו, נבנו בהן תעלות במקום בו היו חשופות לשמש, תעלות שקיבלו את המים אשר הועלו בכמויות אדירות בעזרת ברגי מים, אף שאיש לא יכל לחזות בכך מן החוץ.
– ההיסטוריון דיודורוס סיקולוס

ראו גם

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

• שער עשתר