חלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"חלום האבירים", ציור מעשה ידי אנטוניו דה פרדה.
"חלום יעקב", ציור מהמאה ה-17.
"חלומה של נזירה", ציור מהמאה ה-19 מעשה ידי קארל ברולוב.

חלום הוא חוויה סובייקטיבית של מראות דמיוניים ותחושות במהלך השינה. לחלום שגרתי מספר מאפיינים, ובהם חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, אי יכולת לשלוט ולכוון את השתלשלותו, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות, שגם נצפתה בחיות, ושגם ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר. מדענים משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום. דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהיו מושפעות מחלומותיהן. לפותרי חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככוהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.

ישנם סוגים שונים של חלומות, ביניהם הסיוט, שהוא חלום נורא, מפחיד ומטיל אימה, וחלום טוב, הגורם לאדם לקום בהרגשה חיובית וטובה. ישנם גם חלומות ארוטיים, המערבים תמונות ומראות הקשורים למין. קיימות גישות רבות להסברת מהותו של החלום, מתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים, וגלישה של הכוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות, ועד להבעת התודעה באופן סימבולי, והתקשרות אל מה שמעבר לאינדיבידואל, אם אל התת-מודע הקולקטיבי ואם אל הנשגב והנאצל.

מאפייני החלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוג פרופ' יצחק לוין, מתאר את החלום במאפיינים הבאים‏[1]:

  • לחלום יסודות מוחשיים ותחושתיים. אף שרובו של החלום הוא חזותי, מעורבים בחלומות גם תחושות של שמיעה, מישוש, ולחץ. ולעומת זאת יסודות מילוליים מופשטים נמוכים בו, ובאים בדרך אגב.
  • אחידותו של החולם עם החלום. בניגוד למצב ערות שבו יש הפרדה בין החושב למחשבה, החולם משתלב במסגרת של החלום.
  • חוסר ביקורת עצמית וקבלה של החלום גם כאשר הוא בלתי מציאותי בעליל. חוויות כמו ריחוף, נפילה ממקום גבוה ללא פגע, פגישה עם אנשים מתים, וכדומה מתקבלים כחלק מהמציאות.
  • חוסר הכוונה מודעת של החלום, החולם בדרך כלל לא יכול לכוון את החלום ואיננו יודע לצפות את מה שיתרחש בו בעתיד.
  • התמקדות בסיפור של החלום, ושקיעה וקשב לחוויה שלו, ללא קפיצה של התודעה לנושאים אחרים, כפי שהדבר נעשה במצב של ערות.

פיזיולוגיה בזמן החלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלי מוח בזמן חלימה (רישום הפעילות החשמלית של המוח (EEG))

פעולת החלום מיוחסת לשנת רע"מ - REM, שבה יש תנועות של האישונים ומתרחשת במהלך השלבים הסופיים יותר של מעגל השינה. כשמעירים אדם משלב זה בשינה, ב-85% מהמקרים ידווח על חלום בו היה שקוע‏[2], ושיעור ההיזכרות יורד ככל שעובר זמן ממושך יותר מסיום תנועות העיניים ליקיצה. החלום אינו ייחודי רק לשלב ריצודי העיניים המהירים - הרע"מ (באנגלית: Rapid Eye Movements), אולם שכיחות החלום בשלב זה גבוהה בהרבה והחלומות "חיים" יותר, דרמטיים ועשירים בהתרחשויות ובדימויים, בעוד חלומות בשלבים אחרים מזכירים יותר המשך של מחשבות רגילות‏[3]. בשלב ה-REM רישום הפעילות החשמלית של המוח (EEG) דומה למדי למה שנרשם במצב ערנות. עם זאת, קשה להעיר את הנבדק הישן בזמן הזה.

בזמן החלום מגיע מגזע המוח לקליפת המוח מידע הדומה למידע מבחוץ. במרכזים החושיים והמוטוריים מתבצע עיבוד דומה לזה שמתרחש בזמן ערות, וגלי המוח המוקלטים בחלימה על ידי אא"ג דומים לאלה המוקלטים בערות. במהלך החלום משותקים השרירים הרצוניים מן הצוואר ומטה, ונצפית תנועת עפעפיים ועיניים (תופעה המוכרת בשם Rapid Eye Movements, ובעברית: ריצודי עיניים מהירים) כמו כן, בשעת חלום (ללא קשר לתוכנו) ישנה זקפה אצל גברים, והרחבת דגדגן אצל נשים. זוהי דרך קלינית טובה להבדיל אם מקורה של אין-אונות הוא פיזי או פסיכולוגי. חלומות אירוטיים עשויים לגרום לקרי לילה אצל הגבר, ולהרטבת הנרתיק אצל האישה.

הפסיכולוגיה של החלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלומות נעים בנושאיהם מהיומיומי ועד הסוריאליסטי; לעתים חלומות מובילים להשראה אמנותית, לרעיונות ואף לפתרונות של בעיות פרקטיות. כך למשל הגה קרל יונג את הרעיון על תת-מודע קולקטיבי לאחר חלום על בית רב-מפלסי שהיה לו. תיעוד של תוכני החלום מגלה כי רבים מחלומותינו עוסקים בבעיות בהן עסקנו בהיותנו ערים. כך, למשל, גם בשינה קשה למצוא מפלט מההמון: 95 אחוזים מהחלומות כוללים קשר עם אנשים אחרים - פרטנרים לתחרות, לתוקפנות או למין. רק במיעוט קטן מהחלומות מככב החולם בהצגת יחיד.

על פי אריך פרום (השפה שנשכחה) שפת החלום היא שפת הסמלים. זוהי השפה האוניברסלית היחידה שפיתח המין האנושי, המשותפת לכל התרבויות, ולכל אורכה של ההיסטוריה. בשפה זו המושגים השולטים אינם של חלל וזמן אלא של עוצמה פנימית (intensity) וסמיכות מחשבות (association). זו שפה שבה מובעות חוויות פנימיות, הרגשות ומחשבות כאילו היו מאורעות בעולם החיצון. שפה זו שבאמצעותה אפשר להבין מיתוסים, חלומות ואגדות עם, נשכחה על ידי האדם המודרני, ונדחקה לקרן זווית, עד תקופתו של פרום. פרום מגדיר את החלום כביטוי משמעותי ורב חשיבות של כל סוג מסוגי הפעילות הנפשית בזמן שינה. יחודו של החלום הוא בכך שהאדם אינו צריך להתייחס לעולם החיצוני אלא רק לעסוק בעצמו, והוא חופשי ומשוחרר מנטל של עבודה, הגנה או התקפה, התבוננות או שליטה בעולם החיצוני. כמו כן, חוויית החלום איננה נעדרת הגיון, אולם היא כפופה לחוקי הגיון אחרים.

תאוריות אודות החלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוג פרופ' יצחק לוין סיווג את התאוריות אודות החלומות לשש עיקריות‏‏‏[4]:

  1. גישה חיצונית סבילה - הודעה ממרומים. מקור החלום הוא בכוחות מחוץ לאדם: אלים, שדים, ורוחות שמחדירים את המסר לתודעתו של האדם כאשר הוא נשאר סביל בעניין. החלום נתפס כהודעה ממרומים. גישה זו רווחה בעולם העתיק במזרח הקרוב, בשומר, אשור, בבל, מצרים ויוון.
  2. גישה חיצונית פעילה - מסע נדודים של הנשמה. מקור החלום הוא בכוחות שמחוץ לאדם, אך האדם בפעילותו העצמית מושך ומביא אל עצמו את חוית החלום. על פי תפיסה זו יש חלקים באדם כמו רוח או נשמה שנפרדים ממנו ונודדים למרחקים אל עולם נשמות ופוגשים ישויות בממדים שונים של זמן, והם גורמים לאדם לחוש את חווית החלום. תפיסה זו רווחה במזרח הרחוק, הודו, סין, יפן, שם האלים נתפסו כפסיביים יותר, ואף שבטים באפריקה ואצל האסקימוסים.
  3. גישה פנימית תוכנית-מבנית - ביטוי לתכנים מודחקים. מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלק נפשי שהוא נסתר, אף לאדם עצמו, שיוצא אל הפועל בשל מנגנון נפשי מיוחד הפועל דווקא בזמן השינה. החלום ביטוי לפנטזיות ודחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, במיוחד תוקפנות ומין. החלום הוא פשרה בין המאמץ לסיפוק צרכים ינקותיים מודחקים לבין מנגנון ההדחקה. הסמליות באה להסתיר ולהסוות את התכנים הפנימיים. אפלטון וזיגמונד פרויד מייצגים שיטה זו.
  4. גישה פנימית תוכנית - ביטוי לתכנים עמוקים של האדם. מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלקים פנימיים של נפש האדם בתת-מודע האישי והקולקטיבי. חלק מנפש האדם בא לידי ביטוי בזמן ההכרה וחלק אחר בזמן השינה. החלום הוא מאמץ לביטוי צדדים לא מפותחים ומוזנחים באישיות, והסמליות שבחלום נועדה לגלות יסודות, דחפים וארכיטיפוסים שטרם התבהרו בתודעתו של החולם. קארל יונג מייצג שיטה זו.
  5. גישה פנימית מבנית - תגובה לגירויים. תוכן החלום זהה לתוכן החוויות ההכרתיות בזמן הערות, אך הוא לובש צורה שונה. הגישה הפשטנית סוברת כי האדם מגיב לגירויים סביבתיים באופן מוטעה ומעוות בשל הניתוק של מנגנון התפיסה מהערכה ושפיטה מציאותית. מייצגים של תפיסה זו הם אריסטו ואנרי ברגסון.
  6. גישה מבנית קוגניטיבית - חשיבה בסמלים ודימויים. המושגים המופשטים שבערות מקבלים בחלום צורה של חשיבה ציורית. חלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים. החלום הוא ביטוי תמציתי-סימלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. מפתח של גישה זו הוא החוקר קלווין הול.

החלום בפסיכואנליזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תרדמת התבונה מולידה מפלצות", ציור של פרנסיסקו דה גויה

זיגמונד פרויד קידם ופיתח את חקר החלומות כחלק מהדיסציפלינה המדעית החדשה של הפסיכואנליזה. ספרו פירוש החלום, שיצא ב־1899, לא זכה להכרה שלה ציפה מהקהילה האקדמית הרפואית. אולם בהדרגה, משך אליו את התעניינותם של חוקרי ספרות, היסטוריונים ואמנים, אשר הדביקה את זו של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בני התקופה ‏‏‏[5]. הספר, שנכתב בשלב שבו התאוריה של פרויד התמקדה במיניות הילדית, רואה בחלום ביטוי לפנטזיות ודחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, במיוחד תוקפנות ומין. לפי תפיסה זו, רצונות שמודחקים בחיי היום יום מפאת היעדר האפשרות להגשימם, או היותם אסורים, עולים על פני השטח בשינה. החלום, אם כן, הוא הצורה הסמלית, ה"מכובסת", שלובשים הדחפים והמאוויים על מנת לפתור את הקונפליקט בין הדחפים הפרימיטיביים למעצורים התרבותיים.

פרויד הגדיר ארבעה מנגנונים ששותפים ביצירת החלום: התקה, עיבוי, שיקולים של ייצוג חזותי ועיבוד משני:

  • התקה מנגנון הגנה שבו דחפים אסורים מופנים לאובייקט שמאיים פחות מזה שעורר את הדחף
  • עיבוי נוצר כאשר מספר ערוצים אסוציאטיביים נפגשים בצומת מרכזי אחד. כתוצאה מכך, ניתן למצוא בחלום מילה או תמונה שמסמלת יותר מרעיון אחד. כך, חלומות קצרים יכולים להכיל הרבה תכנים סמויים.
  • שיקולים של ייצוג חזותי מעצבים רעיונות מופשטים באמצעות קומפוזיציה חזותית. כך למשל, רגרסיה יכולה להיות מיוצגת על ידי סוס הפוסע לאחור.
  • עיבוד משני של החלום מתרחש בחלקו בזמן החלימה באמצעות צנזורה, ובחלקו האחר בעת פירוש החלום על ידי החולם‏[6].

למרות ההיקף העצום של סמלים שמביא פרויד בספר זה ובכתבים מאוחרים, בהם "מבוא לפסיכואנליזה", הישויות שהם מסמלים אינן רבות. בין הישויות המסומלות ניתן למנות הורים, אחים, לידה, מוות ומשאלות מיניות. כך, הורים יסומלו לרוב על ידי דמויות נכבדות, כמו מלך ומלכה, ואילו אחים וילדים יסומלו על ידי חיות קטנות ורמשים. הלידה תתואר לרוב בזיקה למים והמיתה על ידי הפלגה או נסיעה ברכבת. הסמלים המיניים, ייוצגו לרוב על ידי חפצים אשר קיים דמיון ביניהם ובין אברי המין הגבריים והנשיים ‏‏‏[7]. כך לדוגמה, עליה במדרגות בחלום מסמלת משגל, עצמים מאורכים (נחשים, חרבות וכו') מסמלים את איבר המין הגברי, וכלי קיבול ומנהרות מסמלים את הצנרת הנשית וכדומה.

למרות נטייתם של תלמידיו להתמקד בסמליות המינית של החלומות, נראה שפרויד ניסה כל הזמן להתאים את פירוש החלומות להתפתחות התאוריה והפרקטיקה של הפסיכואנליזה. כך, לקראת שנות ה-20 של המאה ה-20 ניתן לזהות בתאוריית החלום של פרויד התקרבות למודל הטופוגרפי, ולמודל הסטרוקטורלי והדינאמי, ובשנות העשרים ניתן כבר למצוא בה חשיבה במושגים דינמיים. עם זאת, נראה כי גם פרויד עצמו, בכל פעם שנדרש לעדכן את הספר להתפתחות התאוריה, לא הצליח להסיט את מרכז הכובד של הספר מהמיניות הילדית. יוצא מכאן שלהתפתחות תאוריית החלום, אותה ניתן להסיק מכתבים אחרים של פרויד, כמעט ואין ביטוי במהדורות השונות של "פשר החלומות"‏[5].

כמו כן, פרויד הזהיר את תלמידיו מפני מתן משקל יתר לחלומות ופירושם במנותק מהסימפטומים, מאירועי היום ומהאסוציאציות שמעלה החלום במטופל. פרויד טען כי "החלום כלל אינו 'הלא-מודע', אלא צורה שלתוכה הועברה מחשבה מן החיים בהקיץ, שנותרה בסמוך למודע או אפילו במודע, הודות לתנאים הנוחים של מצב השינה". וילפרד ביון המשיך את כיוון המחשבה הזה וטען כי "פעולת החלימה הינה פעולה מתמשכת המתרחשת הן בהקיץ והן בשינה, וכי השינה רק מסייעת לחולם להפנות לפעולת החלימה את כל משאביו הנפשיים". דונלד ויניקוט הבחין בין חלימה מפונטזת, לא ממוקדת, לבין חלימה שמשתמשת בחומרי המציאות ויכולה לשמש כמנוף לצמיחה בטיפול. מסעוד חאן, תלמידו של ויניקוט, הרחיב את המושג אובייקט מעבר לחלום. חאן ראה ביכולת להשתמש ב"מרחב החלום" הישג התפתחותי שמקביל ליכולת של הילד להשתמש ב"מרחב המעבר"‏[5].

הסרת הדיכוטומיה בין מצבי העירות למצבי השינה, הובילה מספר פסיכואנליטיקאים לחקר הפן התקשורתי של החלום. הראשון שנתן את דעתו להיבט זה היה שנדור פרנצי, שפרסם ב־1913 את המאמר "למי מפנה החולם את חלומותיו". חנה סגל, תלמידתה של מלאני קליין, הצביעה על התפקיד של סיפור החלום בהתפנות מחומרי נפש מאיימים במטופלים עם הפרעה ביכולת לסימבוליזציה. כך יוצא, שסיפור תוכן החלום יכול לשמש כסוג של ביטוי בפעולה (acting out). אגב, פרויד עצמו קשר את כישלונו ב"מקרה של דורה" עם הדגש המוגזם שנתן לפן המיני של החלום על חשבון הפן ההעברתי[5].

יונג, תלמידו של פרויד, גרס שהחלום הוא שדר מתת המודע הקולקטיבי, שמודחק בידי הסופר אגו במצב של הכרה רגילה. לפי משנתו של יונג, היחיד מתחבר בחלום אל אוצר זיכרון קולקטיבי, אשר לא ניתן להבינו ללא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא־מודע של האנושות. דימויים ארכיטיפיים אלו מהווים כוח דוחף לאישיות ולמימושם במציאות, אשר קרוי בפי יונג "קומפלקס". על פי תפיסת יונג, התת-מודע באמצעות החלום נותן ביטוי לנטיות וצדדים שלא פותחו כראוי על ידי האדם, ולכן נדחקו לתת המודע. באמצעות נתינת הביטוי לתת המודע האדם אמור להגיע לאיזון ושיווי משקל בין הנטיות הקוטביות באדם. דחף ומאמץ זה להגיע לאיזון ואחידות, שיונג ראה בו ארכיטיפ כשלעצמו, כונה על ידו 'פעילות טרנסצנדטלית'.

בניגוד לפרויד, שראה בסימבולים של החלום ניסיון להסוואה, יונג סבר כי הסימבולים של החלום מנסים להעשיר את המודעות של האדם, וצורתם הסמלית נובעת מכך שהתוכן של התת-מודע טרם התגבש וקיבל את המושג המילולי-ניסוחי שלו. יונג דחה את שיטת האסוציאציות החופשיות שהשתמש בה פרויד להבנת החלום, שבה החולם היה אמור לזרוק רצף מילים שמתחברים אחד לשני, והעדיף להשתמש באלבורציה (עיבוד) ודמיון פעיל כדי לפענח את החלומות. באלבורציה החולם התבקש להסביר את משמעותם של הנושאים העיקריים בחלום ואת יחסו אליהם מבחינה תפיסתית ורגשית, ואילו בדמיון פעיל החולם היה צריך להעלות בעיני רוחו סימבולים שהופיעו בחלומו, ולצפות בשינויים שמתרחשים בהם בדמיונו. עיקרון נוסף בשיטתו היה לא לפתור חלום אחד באופן מקומי, אלא לאתר נושאים שחוזרים על עצמם בחלומות רבים, כדי שחלום אחד ישפוך אור על חלום אחר, ובכדי לראות האם מספר חלומות מקיפים עניין מצדדים שונים.

מעבר לגישות השונות, החלום משמש כאשנב אל התת-מודע, אל הפחדים והרצונות המשפיעים על חיינו מבלי להתנסח במחשבה, ולכן הוא ממשיך להיות כלי חשוב בפסיכואנליזה על זרמיה השונים.

החלום במחקר הפסיכולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים רבים, בהם רוזלינד קרטרייט, הראו במחקריהם שהרגשות המרכזיים בחלומות הם שליליים. חוקרים מאוניברסיטת טפטס גילו שהרגשות הנפוצים ביותר המשתקפים בתמונות החלום הם פחד, אשמה וחוסר אונים. קרטרייט אומרת שאצל רוב בני-האדם הרגשות השליליים ביותר נחלמים בפרק הרע"מ הראשון של הלילה, והם נעשים חיוביים יותר מפרק לפרק של שנת רע"מ. אצל מי שסובלים מדיכאון המצב הפוך. הרגשות המופיעים בחלומותיהם נעשים שליליים יותר עם כל פרק של שנת רע"מ. קרטרייט טוענת שתפקיד החלימה הוא מעין 'תרפיה לילית', פטירת מחשבות סבוכות שעליהן אנחנו חושבים במשך היום ולפני השינה. לדעתה, החלום הוא זמן מצוין לכך משום שכושר השיפוט יורד משמעותית, ונפתחות דרכי חשיבה שלא היו יכולות לעלות בתודעתנו בשעות הערות.

אחד מגדולי חוקרי החלומות, קלווין הול, שאסף אלפי חלומות של אנשים נורמליים ותרם תרומה חשובה מאוד לנושא זה, פיתח את הגישה המבנית קוגניטיבית - דהיינו שהחלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים, והחלום הינו ביטוי תמציתי-סמלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. הסמלים בחלום לא באים לייצג אובייקט או פעילות ממשית אלא רעיון או מושג מופשט. הול חלק על פרויד שסבר כי הסמליות שבחלום מהווה הסוואה למאוויים האמיתיים של האדם, לאחר שמצא מספר ליקויים בתאוריה זו, כמו קיום חלומות שאינם "מצונזרים" לצד חלומות "מצונזרים", סמלים שהחולם יכול לפענח בקלות ללא ידע מקצועי, שימוש בסמלים שמשתמשים בהם באופן המוני וקיימים בסלנג, וקיום מספר רב של סמלים למספר מצומצם של נושאים. לעומת פרויד ויונג שסברו שיש חיץ ברור בין עירות לשינה, הול סבר שיש רצף תודעתי מאחד לשני, והחלימה היא המשך פעולת התודעה הגלויה בכלים אחרים. הול, שאסף חלומות סדרתיים של אותם בני אדם, סבר כי בדרך כלל בעיה מרכזית של האדם חוזרת בחלומות רבים בצורות ולבושים שונים. עוד מסקנה שהול הגיע אליה היא שישנה קביעות בנושאי החלומות ובמינון של הסמלים שבהם לאורך שנים אצל החולם.

חלום ולמידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה אחד לפחות, נדידת בעיות משעות היום לחלום הניבה תוצאה חשובה למדע. בשנת 1865 פענח הכימאי קקולה את מבנה המולקולה האורגנית החשובה בנזן (C6H6) בחלום בו התגלה לו נחש הנושך את זנבו. קקולה פירש את החיזיון כרמז לבעיה שהעסיקה אותו ומצא את מבנה הטבעת המשושה.

ז'ובה בליון שיער ששנת רע"מ מספקת הזדמנות להתאמן בפעולות החיוניות להישרדות, כדי שגם אם כישור הישרדות מסוים אינו בשימוש בחיי הערות, בעל החיים ידע להשתמש בו במיומנות בשעת הצורך. ז'ובה ניטרל את האזור האחראי על שיתוק הגוף בזמן השינה אצל חתול וראה שהחתול קם וארב לטרף דמיוני או תקף אויבים בלתי נראים.

בשנת 2001 פורסם מחקר שערך מתיו וילסון שעולה ממנו כי שנת רע"מ מסייעת להפוך חוויה לזיכרון. הוא אילף חולדות לעבור במבוך ולחפש פרסי מזון. וילסון וצוותו השתילו חיישנים במוחות החולדות, ובאמצעותם רשמו החוקרים את דפוסי הירייה של קבוצות תאי העצב הממונים על התמצאותן של החולדות במבוך. החוקרים גם רשמו את מה שהתרחש בתאי המוח של החולדות כשישנו, וגילו בדיוק את מה שהתרחש כשעברו החולדות במבוך כשהיו ערות. וילסון אמר שאפשר היה לראות על איזה חלק במבוך חלמה החולדה בכל רגע. כמו כן, מניסויים שנערכו בין השאר גם בבני אדם (ללא השתלת חיישנים), הוכח שגם ביצועינו בדברים כגון יצירות מוזיקליות או שליפת חומר שלמדנו, מוטמעים בזיכרון במהלך השינה ובעקבות כך משתפרים.

החלום בתרבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לוכד חלומות" שקיים בתרבויות שונות שאמור לסנן את החלומות הרעים ולאפשר רק לטובים להגיע אל החולם.

הספרות המוקדמת ביותר בה מוזכרים חלומות כוללת את עלילות גלגמש, השירה האוגריתית, האודיסיאה של הומרוס, התנ"ך, ובמיוחד בספר בראשית וספר דניאל שם מוזכרים חלומות חשובים.

ראשוני הכתבים שבהם התייחסו לחלום היו כנראה בתרבויות אכד ושומר. שם הייתה קיימת תפיסה שיש אל או מלאך מיוחד שתפקידו להעביר מסרים בחלומות של בני אדם. תפיסה זו המשיכה באשור ובבל. שם מקור החלומות היה יכול להיות באלים טובים או בשדים ורוחות רעות ובהתאם סווגו החלומות לטובים או לרעים. מכאן התפתח מעמד שלם של כוהנים, שעסקו בסיווג החלומות ופירושם, ובפעולות מאגיה של טיהור מחלומות רעים.

משם זלגה תפיסה זו למצרים העתיקה. במצרים העתיקה נבנו מקדשים לאל סרפיס, אל החלומות המצרי, שבהם ישבו כוהנים שעסקו בפתרון חלומות. ובפפירוסים רבים נזכרו חלומות. המצרים הקדמונים ראו בחלומות הודעות משמים, שנועדו לתת מענה לשאלות בני האדם, להזהיר אותם מסכנות ולהדריך אותם בדרך הבטוחה, ואף לאפשר להם לחזור בתשובה. גם בכנען הייתה קיימת תופעה זו. בשירה האוגריתית למשל מתואר באגדת כרת, המלך כרת הערירי, שעושה טקסים במקדש כדי למשוך אליו התגלות של האל בעל בחלום.

גם ביוון העתיקה פעלו מקדשים שהיו מיוחדים לחלומות. מקדשים אלו מכונים מקדשי דגירה. מקדשים שבהם המאמין היה עושה מאמצים מסוגים שונים כדי למשוך אליו את החלומות. בין מקדשי הדגירה המפורסמים היו מקדשי אסקופלפיוס, שנקראו על שמו של רופא יווני מהמאה האחת עשר לפני הספירה. במקדשים אלו היו עושים הכנות שונות כדי למשוך חלומות כמו שימוש בסמים, רחיצה באמבטיות עם חומרים שונים, ומריחת שמנים. גם לאחר החלום היה תפקיד לכוהנים, אם בהוראות ואם בתרופות ושיקויים על פי החלום. אם אדם לא יכל לחלום חלום, שליח או כהן היה חולם בעבורו.

לעומת תפיסה זו של פאסיביות האדם בקליטת החלום, במזרח הרחוק, התפיסה הרווחת הייתה שבחלום הנשמה ביצעה מסע נדודים אקטיבי, בין אם בעולם הממשי ובין אם בעולם הנשמות. במסגרת מסע זה הנשמה הייתה עלולה לפגוש נשמות אחרות וליצור עימם אינטראקציה וגם לחוות חוויות של התעלות וקרבה אל תפיסת האמת והתמזגות עם ההוויה. לפי תפיסה זו היה מסוכן להעיר את הישן באופן חיצוני, שכן אז הנשמה הייתה עלולה לאבד את הקשר אל הגוף. אריך פרום מציין כי הגישה הייתה מקובלת גם אצל הפאפונים בני קיוואי מגיניאה הבריטית שהאמינו כי אם יצליח קוסם ללכוד את נשמתו של החולם, הדבר יגרום לכך שהחולם לא יתעורר לעולם. וכן אצל האינדיאנים בני מוהאווה ויומה, שם הופעתם בחלום של קרובי משפחה שמתו לאחרונה עוררה חרדה רבה. ואילו האשאנטים האמינו כי אם אדם חולם על קיום יחסי מין עם אשת איש, עליו להיענש בתשלום קנס על עבירת ניאוף מפני שנשמתו ונשמתה קיימו ביניהם יחסים מיניים‏‏.

הנחה פילוסופית מזרחית מקובלת הייתה שבחוויית החלום ניתן להגיע אל אמת יותר גדולה מאשר בחוויית החיים הממשיים. גם בתרבויות אלו היה מקובל לעשות הכנות בזמן העירות כדי להגיע אל חוויות מיסטיות בחלומות. בסין למשל נהגו אישי ציבור לישון במקדשים כדי להיעזר בהדרכת האלים.

לעומת גישות אלו אצל היוונים והיהודים הופיעו התפיסות כי יש לייחס לחלום פירוש פסיכולוגי. כך למשל סוקרטס (על פי אפלטון בפיידון) סבר כי החלומות מביעים את קול המצפון, ויש להתייחס אליהם ברצינות ולציית להם. אפלטון בהמדינה לעומת זאת הלך לכיוון השני, וראה בחלום ביטוי לחיה האי רציונלית שבאדם: "לאותן [תאוות] שמתעוררות בשעת השינה, כשהיסוד האחר של הנשמה, ההגיוני, האנושי, המתון נרדם ואילו הכוח הפראי והבהמי קופץ ומבקש למלא את יצרו". אריסטו תלמידו נטה לכיוון הרציונלי וסבר ("על הגדת עתידות באמצעות חלומות") שבשעת החלום האדם מסוגל לראות בבהירות שכלית תוכניות ועקרונות פעולה. הוא עוד קיטלג את החלומות לשלשה: סיבות לאירועים שמתרחשים, סימנים לדברים המתרחשים, וזימונים של אקראי.

הרומאים שהלכו בעקבות היוונים, לא הצליחו להגיע לדרגת בהירות ועמקות המצויים אצל אפלטון ואריסטו. המשורר לוקרציוס ("על טבע היקום") טען כי החלום בעיקר מטפל בדברים המעסיקים את האדם ביום. התאוריה השיטתית ביותר הוצגה בידי ארטמידורוס, בן המאה השנייה לספירה שהקדיש ספר מיוחד לעניין. לשיטתו קיימים חמישה סוגים שונים של חלום: א. חלום - החושף מראות חבויים, ב. חיזיון שבו האדם חוזה בהקיץ, ג. נבואה שהיא התגלות הנמסרת בשינה על ידי מלאך או קדוש, ד. פנטזיה שבהן הרגשות משפיעות על המחשבה, וה. חלום בלהות שהוא תעתוע דמיון מפלצתי המופיע לילדים וזקנים כדי להפחידם או לפגוע בהם.

בתלמוד נמצאת תורת חלומות משוכללת. בבבלי ברכות נ"ה נכתב: כי "חלום שלא נפתר - הריהו כאגרת שלא נקראה", דבר המבטא לפי פרום עקרונות פרוידיאניים שכל החלומות באשר הם משמעותיים. עניין רב מודגש בתלמוד לסמליות של החלום, ויש בו מספר רב של דוגמאות לפיענוח חלומות. בולט בפענוח הסמלים, כי סמלים לא מיניים מפורשים כתכנים מיניים, למשל חלום שבו האדם מוהל עץ זית בשמן זית מורה על גילוי עריות, ואילו סמלים מיניים מפורשים כתכנים לא מיניים, כמו למשל אדם החולם כי קיים יחסים עם אמו צפוי לתבונה יתירה. תפיסה זאת נובעת מכך שכל סמל לתפיסתם מורה על דבר ששונה מהמשמעות הרגילה שלו‏[8].

בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הרווחת במקרא ובמיוחד בספר בראשית היא שלחלום יש תפקיד חשוב בתקשור עם אלוהים ובגילוי רצונו ואף העתיד לבני האדם. חשוב לזכור, שאת ההגדרה לערך 'חלום' בשפה העברית נתן אליעזר בן יהודה, והיא אינה בהכרח מקבילה בכל מובניה למשמעות התנכית המקורית שלה. אמנם לא כל חלום הוא נבואי, אבל הנבואה חייבת להשתמש בצינור של החלום, ולעתים קשה להבדיל ביניהם. כאשר ה' מתגלה לאהרן ומרים הוא אומר להם: "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה', בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ." (ספר במדבר י"ב ו'). בהתאם לכך נזכרים מספר חלומות שבהם ה' מתגלה לבני אדם ומצווה עליהם דברים כמו למשל התגלותו אל אבימלך וציווי להחזיר את שרה לאברהם‏‏‏[9]. התגלותו אל אברהם, בחזיון ברית בן הבתרים‏‏‏[10]. התגלות ה' אל בלעם. התגלותו אל לבן וציוויו לא לגעת ביעקב‏‏‏[11]. וכן בדבריו של יעקב ללאה ורחל, הוא מספר כי אלוהים התגלה לו בחלום וציווה עליו לחזור למולדתו‏‏‏[12]. התגשמות חלומותיהם של שרי פרעה‏‏‏[13], והתגלותו של ה' לשלמה בחלום בגבעון‏‏‏[14] ועוד רבים כמו באיוב:

"כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל וּבְשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה. בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב. אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם:"‏‏‏[15].

וגם לעתיד לבוא, מתואר שתהיה נבואה בחלומות:

"וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ."‏‏‏[16].

עם זאת, בספר דברים ישנו סיוג שאין לשמוע לנביאי שקר או חולם חלומות שקורא לעבוד עבודה זרה[17], וכמו שנכתב במפורש בספר ירמיהו: "הַחשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל. הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה'"‏‏‏[18]. במגילת קהלת הגישה מוקצת עוד יותר: "כי ברב חלֹמות והבלים ודברים הרבה" (ה',ו').

בניגוד לגישה שהאל מגלה את אוזן האנשים בחלום, מובאת בישעיה גישה שסוברת שהגירויים יוצרים את החלום:

"וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל וְכָל צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ:
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה, כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן: (ספר ישעיה כ"ט ז'-ח')

בין החלומות המפורסמים שבמקרא נזכרים חלומותיהם של יעקב, יוסף, פרעה ונבוכדנצר.

חלום יעקב - סעד בעת צרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת "ויצא" מסופר על חלום יעקב‏‏‏[19], בעת שיעקב בורח מעשיו לחרן. שבו הוא חלום על סולם המחבר בין שמים לארץ ומלאכים עולים ויורדים בו "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית, כ"ח, י"ב). ועל אלוהים שמתגלה לו, מבטיח לו את ירושת הארץ וכן את ריבוי זרעו. וכן השגחה מיוחדת שבה יש שמירה והשבה אל ארץ ישראל. המקרא מדגיש כי יעקב לא עשה כל הכנה לקבל את החלום, והוא התרחש ללא יוזמתו. "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" (ספר בראשית כ"ח ט"ז). עם זאת הוא תולה את חלומו הנבואי בייחודו של המקום ולא בזכותו. "וַיִּירָא וַיֹּאמַר: מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (שם כ"ח י"ז).

חלומות יוסף - ביטוי לשאיפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף מתואר במקרא על ידי אחיו בתאור גנאי "בעל החלומות" (ספר בראשית ל"ז י"ט). הוא הנער הקטן במשפחה והדחוי בין אחיו, שיש לו חלומות של גדולה. בחלום אחד הוא חולם על כך שאלומתו ניצבה בשדה והאלומות של אחיו משתחוות לה. ובחלום אחר הוא חולם כי השמש, הירח ואחד עשר הכוכבים משתווים לו, וקוצר מאחיו תגובות של שנאה וקנאה‏‏‏[20].

אריך פרום כותב על חלומות יוסף: "האחים תופסים מיד כי החלום מביע את דמיונו של יוסף, שיום אחד יהיה מעמדו רם משל אביו ואחיו, ושהם יעמדו לפניו בדחילו ורחימו. אין ספק שהחלום מביע את שאפתנותו של יוסף, שבלעדיה ייתכן ולא היה מגיע לאותו מעמד רם שאליו אכן הגיע"‏[21].

חלומות פרעה - פעמון אזעקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם נוסף שמתואר כחולם חלומות הוא פרעה מלך מצרים. בחלומותיו הוא חולם על שבע פרות דשנות עולות מהיאור ורועות באחו, ואחריהן על שבע פרות שדופות שאף הן עולות מהיאור ואוכלות את הפרות בריאות הבשר, ולאחר מכן חלום דומה שבו שבע שיבולים שדופות שצומחות אחרי שבע שיבולים בריאות ובולעות את השיבולים הטובות‏‏‏[22]. את תופעת אחידותו של החולם עם החלום, והרגשת החלום כמציאות ממשית, המקרא מתאר במילים קצרות, "וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם".

לכאורה חלומות פרעה הם דמיוניים לחלוטין: פרות – לידתן ברפת ואינן עולות מתוך היאור. בוודאי אין פרות אוכלות זו את זו. ואחריו חלום שני, ואף בו צומחות שיבולים מלאות ושיבולים שדופות ודקות זו אחר זו בזמן. היו פרשנים שתמהו כיצד חכמי פרעה לא קישרו בין השור החורש את השדה ובין השיבולים שנקצרות לבין פתרון החלום שמדבר על משבר כלכלי. בכל אופן, יוסף, הנער העברי מבין את הרמז, מה שמתרחש יתרחש ברצף של זמן המתחיל בהווה וממשיך בעתיד, ומצליח במקום שכל יועצי פרעה האיצטגננים והקוסמים כשלו, לתת פשר ומשמעות לחלום זה, שפרעה מרגיש כמבשר בשורה עתידית. חלום שהינו מסר משמים ופעמון אזעקה לאומי. יוסף מדגיש שוב ושוב שפתרון החלום לא ממנו אלא מאלוהים. ופרעה אכן מתרשם ואומר: "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ?" (בראשית מ"א ל"ח), וממנה אותו למשנה למלך ושליט על כל מצרים, ונותן לו שם מצרי - "צפנת פענח" כלומר מפענח הצפונות.

חלומות נבוכדנצר - הסרת הלוט מעל ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ספר דניאל נבוכדנצר מלך בבל, חולם שני חלומות (פרקים ב', ד'). את חלומו הראשון והחשוב יותר מבחינה היסטורית, הוא שוכח ומבקש מחכמיו ויועציו לא רק לתת פתרון אלא גם לספר בעצמם את החלום. כאשר חכמיו מתרעמים על כך, שדבר כזה לא נתבקש מחכמים מעולם, ולא מצליחים במשימה, הוא מבקש להורגם. ורק התערבותו של דניאל, מצילה את חיי כולם. דניאל מספר למלך את החלום ופתרונו, ומלך בבל ברוב השתאות נופל על פניו ומבקש לסגוד לדניאל, וממנה אותו למשנה ולשר חשוב. ומתברר שחלום זה "חלום הצלם" הוא חלום משמעותי ביותר הצופה את השתלשלות ההיסטוריה.

דניאל מספר לנבוכדנצר את חלומו שנשכח: מראה של דמות אדם נוראה וקורנת, שראשה עשוי זהב, זרועותיה מכסף, בטנה וירכיה מנחושת, שוקיה מברזל, ואצבעות רגליה מברזל ומחרס. ולפתע אבן נתקת מאליה, ומכה את הצלם ברגליו ושוחקת אותו לאבק דק, וכל המתכות שהצלם מורכב מהן מתהדקות ביחד ועפות ברוח כמו מוץ, ואילו האבן מתרחבת והופכת בעצמה להר גדול. דניאל גם פותר את החלום ואומר שמדובר בההשתלשלות ההיסטוריה מתקופתו ואילך: ראש הזהב היא מלכות בבל, ואחריה יבואו עוד שלוש מלכויות שמסומלות במתכות האחרות בצלם, והמלכות החמישית שמסומלת באבן, שתוקם מידי אלוהים תהיה מלכות נצחית שלא תופסק. גם לדניאל כמו ליוסף חשוב להדגיש שוב ושוב, שפתרון החלום לא נובע מחכמתו אלא מהשראת אלוהים עליו. בניגוד ליוסף, דניאל מקבל את החלום ופתרונו בחלום לילה. ובדומה ליוסף אף הוא מקבל תפקיד חשוב בממלכה. בהמשך דניאל עצמו חולם את "חלום ארבעת החיות" שמבוסס על חלום נבוכנדנצר ולמעשה מרחיב אותו ומהווה פרשנות לו.

החלום בחז"ל ובפרשנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפיסה העיקרית אצל רבים מחז"ל מפרשני המקרא המסורתיים היא שהחלום או לפחות חלומות המתוארים במקרא הם מסר מאלוהים לאדם. גישה זו זוכה לביטוי מפורש בחלום פרעה, בפסוק: "ויאמר יוסף אל פרעה, חלום פרעה אחד הוא, את אשר האלהים עֹשה הגיד לפרעה" (בראשית, מ"א כ"ה). היגד שחוזר על עצמו בהמשך שוב.

פרשן המקרא "בנו יעקב"‏[23] טען לשני סוגים של חלומות בתנ"ך:

  • האחד, הוא חלום שבו הקב"ה מדבר אל האדם.
  • והאחר, הוא חלום שבו הקב"ה מגלה את רצונו באמצעות תמונות החלום ולא בדיבור.

העיסוק הרב של חז"ל בחלומות מראה שרובם התייחסו להם ברצינות. ועם זאת, גם אצלם ישנן דעות מסויגות ביחס לחלומות.

חלום כנבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חז"ל לחלום יכול להיות קשר מסוים לנבואה, והם אמרו שחלום הוא אחד חלקי שישים מנבואה‏‏‏[24], כשם ששינה היא אחד חלקי שישים ממות‏‏‏[25], אך הגבילו זאת בכך שאין חלום ללא דברים בטלים. ישנה אף גישה שאדם שאיננו חולם חלומות איננו מוסרי. "אמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר 'ושבע ילין בל יפקד רע'"‏‏‏[26]. כמו כן ישנן דעות כי עדיף לחלום חלום רע ולא חלום טוב‏‏‏[27]. תפיסה זו מתקשרת למקור המושג בעברית (ח.ל.מ.) שקשור כנראה להחלמה. אנשים שהפריעו להם בניסוי לחלום, אף שישנו את שעות השינה הנדרשות, קמו עייפים ולא יכלו לתפקד.

רבי יוחנן סבר כי רק לחלומות מסוימים יש תקפות: חלום שנחלם בבוקר, חלום שנחלם על ידי חבר, וחלום שנפתר בתוך חלום‏‏‏[28]

בעקבות תפיסה זו, בהלכה יש מנהג לצום בעקבות חלום רע ואפילו בשבת, ואף לפשפש במעשים ולעשות תשובה בעקבות התלמוד: "אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב יוסף אפילו בשבת"‏‏‏[29] (רמב"ם, היד החזקה, הלכות תעניות פרק א י"ב). ויש שהמליצו על תפילה‏‏‏[30], ויש הנוהגים לומר "החלומות שוא ידברו" ואף לעשות טקס של "הטבת חלום" בפני שלושה חברים טובים (ספר מטה אפרים, סימן תריט ,וגם בתלמוד הבבלי מסכת ברכות פרק תשעי).

בתלמודים מופיעים תפילות נגד סיוטים אם לפניהם בתפילה שלפני השינה‏‏‏[31], ואם לאחריהם בתפילה לאחר חלום רע‏[32].

חלום כמילוי משאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרון חשוב המובא בתלמוד במו של רבי בנאה, הוא "כל החלומות הולכים אחר הפה" דהיינו פתרון החלום קובע מה שיקרה:

רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה.

– תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה:

תופעה זו מוכרת היום כנבואה המגשימה את עצמה.

חז"ל סייגו את החלומות: "אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בר יוחי... כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (מסכת ברכות, נה, א). לעומת זאת, באותה מסכת, מסכת ברכות, מוצגת גם גישה אחרת, הרואה בחלום הדמיה של מאוויי האדם: "אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי ליבו... אמר רבא: תדע דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא (=תדע שאין מראים לו לאדם [בחלומו] לא דקל מזהב ולא פיל הנכנס בקוף המחט"). (נ"ה, ע"ב). ואומר רש"י: (דהיינו) "דבר שלא הורגל לראות ולא הרהר בו מעולם" (שם).

בהתאם לתפיסה זו מובא הפסוק מספר זכריה "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ"‏[33] כראיה שלחלומות אין משמעות לגבי העתיד, וסתירה זו מוסברת בכך שיש שני סוגי חלומות‏‏: חלום על ידי מלאך וחלום על ידי שד‏[34]. גישתו של רבי מאיר שקיימת בהלכה, היא ש"דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין"‏‏‏[35].

מסופר בתלמוד על בר הדיא, פותר חלומות מקצועי, שפיתח את עסקו בכך שנתן פתרונות טובים לחלומות של פונים ששילמו לו, ורעים למי שלא שילם לו, והתנהגות זו הביאה בסופו של דבר להריגתו על ידי הרומאים‏[36].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זיגמונד פרויד, פירוש החלום, 1900 (בגרמנית)
  • קרל גוסטב יונג, על החלומות, הוצאת דביר
  • אריך פרום, השפה שנשכחה - מבוא להבנת חלומות, אגדות ילדים ומיתוסים, הוצאת א. רובינשטיין
  • יצחק לוין, הפסיכולוגיה של החלום, הוצאת דקל, 1980
  • רוברט ה. הופקה, חלומות של גברים. השבר, הטיפול, ההחלמה, הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • נריס די, חלומות ופשרם, הוצאת עם אור
  • אדריאנה רוק, הנפש בלילה, הוצאת עם עובד, 2007
  • זיו מאיר, משמעות החלום ופירושו, הוצאת בית עלים, 2003
  • גיליון המוקדש לנושא "חלומות", משקפיים 26, יוני 1996
  • רות פידלר, 'חלומות השוא ידברו?' : חלומות התגלות במקרא ומקומם בתולדות האמונה והמסורת בישראל הקדומה, הוצאת מאגנס, 2005 ‬
  • רחל אליאור, מציאות במבחן הבדיון: החלום במחשבה המיסטית - חירות הפירוק והצירוף, מגוון דעות והשקפות בתרבות ישראל, משרד החינוך, 1995, עמ' 80-63
  • יורם בילו, שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2005.
  • רחל אליאור ויורם בילו, יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשע"ג
  • רחל אליאור, "חלומות בספר היובלים ובמגילות מדבר יהודה", בתוך כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים, עמ' 62-122
  • אתי בן סימון וחגי שרון, המוח החולם, "גליליאו" מס' 185, פברואר 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏הפסיכולוגיה של החלום עמ' 9-13
  2. ^ ראו מבוא לפסיכולוגיה של האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 1.
  3. ^ ראו פסיכולוגיה של החלומות - צבי גיורא, הוצאת אוניברסיטה משודרת
  4. ^ ‏הפסיכולוגיה של החלום עמ' 27, 141‏
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 ערן רולניק, חבל הטבור של הפסיכואנליזה (גרסת הדפסה), מבוא לספר פירוש החלום (עם עובד, 2007)‏
  6. ^ ‏מרדכי גלדמן, ספרות ופסיכואנליזה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' ‏21-20
  7. ^ ‏מרדכי גלדמן, ספרות ופסיכואנליזה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1998), 22-21
  8. ^ ‏אריך פרום, השפה שנשכחה, תולדות פענוח החלומות, עמ' 93-109
  9. ^ ‏"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" (ספר בראשית כ' ג')‏
  10. ^ ‏"וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו." (ספר בראשית ט"ו י"ב)‏
  11. ^ ‏"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (ספר בראשית ל"א כ"ד)‏
  12. ^ ‏ספר בראשית ל"א י'-י"ג‏
  13. ^ ‏ספר בראשית פרק מ‏
  14. ^ ‏ספר מלכים א', ג' ה'‏
  15. ^ ‏ספר איוב ל"ג י"ד-ט"ז‏
  16. ^ ‏ספר יואל ג' א'‏
  17. ^ ‏ספר דברים י"ג א'-ו'‏
  18. ^ ‏ספר ירמיה כ"ג כ"ז-כ"ח‏
  19. ^ ‏ספר בראשית כ"ח י"ב-ט"ו‏
  20. ^ ‏ספר בראשית ל"ז ה'-י"א‏
  21. ^ מקור: אריך פרום, השפה שנשכחה, הוצ' א' רובינשטיין ירושלים (בלי תאריך), עמ' 48 -49.
  22. ^ ‏ספר בראשית מ"א א'-ז'‏
  23. ^ אחד מפרשני המקרא הגאונים שפירושיו נכתבו בגרמנית במחצית הראשונה של המאה ה-20 וטרם זכו לתרגום עברי
  24. ^ ‏תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז, ע"ב
  25. ^ ‏מדרש רבה בראשית פרשה יז פסקה ה‏
  26. ^ ‏תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יד/א
  27. ^ ‏תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה/א
  28. ^ ‏ואמר רבי יוחנן שלשה חלומות מתקיימין: חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חבירו, וחלום שנפתר בתוך חלום ויש אומר אף חלום שנשנה שנאמר ועל השנות החלום וגו' - תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה/ב
  29. ^ ‏תלמוד בבלי מסכת שבת דף יא/א‏
  30. ^ ‏אמר רבי חנן אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא תלמוד - בבלי מסכת ברכות דף י/ב
  31. ^ ‏תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס/ב
  32. ^ ‏"ר' יונה בשם ר' תנחום בי ר' חייא: זה שהוא רואה חלום קשה צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהו כל חלומותי שחלמתי בין בלילה הזה בין בשאר הלילות בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים אם טובים הם יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים..." - תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף לד/ב
  33. ^ זכריה י, ב
  34. ^ ‏בבלי מסכת ברכות דף נה/ב
  35. ^ ‏תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נב/א‏
  36. ^ תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נו