כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כהן על פי התורה הוא אדם מזרע אהרון שתפקידו לשמש בפולחן האל, בעיקר בכל הכרוך בהקרבת קורבנות.[1]

התורה קובעת לכהן תפקידים מיוחדים במסגרת קיום המצוות, בעיקר סביב העבודה בבית המקדש, ומטילה עליו איסורים מיוחדים הנובעים מתפקידו. מנגד, מטילה התורה על בני ישראל לקדשו ואת החובה לתת לו מתנות כהונה. הכהנים, כשאר בני שבט לוי, אינם זכאים על פי התורה לנחלה בארץ ישראל בניגוד לשאר השבטים, על מנת שיהיו פנויים להוראת התורה לעם ולעבודת המקדש.

עם חורבן בית המקדש בטלו חלקים חשובים מתפקידי הכהנים, אולם חלק מתפקידי הכהנים והאיסורים החלים עליהם ממשיך להתקיים עד היום. במיוחד מוכרים השתתפות הכהנים בברכת כהנים, קבלת כסף הפדיון בפדיון הבן, איסורי נישואים לכהן והאיסור על היטמאות למתים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה כהן באה מהשורש כָּן[דרוש מקור] - דהיינו להכין -הכהן הוא האיש שתפקידו להכין את הקורבנות. (כוהן=כן, מוהל=מל). יש אומרים כי המילה מבטאת משרה ועשירות בלשונות הסורית והמצרית הקדומות,[2] ויש מפרשים את המילה עשיר וקצין[3]

היסטוריה של הכהונה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראי הפרשנות המסורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברית הכהונה

בראי ביקורת המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהונה, הוא בעיקר תפקיד פולחני ולא מוצא משפחתי. יחד עם זאת, ברור מהכתוב במקרא כי לפחות חלק מתפקידי הכהונה עברו בירושה מאב אל בנו, גם ממצאים מהמזרח הקדום מוכיחים זה[דרוש מקור]. להלן התאוריה המקובלת בביקורת המקרא לגבי התקבעות הזכות לשמש בכהונה בישראל:

המקרא מתייחס לשלוש הגדרות שונות לגבי מוצאם המשפחתי והשבטי של הרשאים לעסוק בכהונה‏[4]:

  1. על פי ספר במדבר, הכוהנים הם צאצאי אהרון הכהן.
  2. על פי ספר דברים, כל בני שבט לוי זכאים לשרת בפולחן ("בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים י ח), "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן." (דברים יח א), "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה.. יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ." (דברים לג ח).
  3. ספר יחזקאל מתייחס לכהנים בני צדוק, והם מכונים שם "הכוהנים הלוויים בני צדוק" "..הַלְוִיִּם אֲשֶׁר רָחֲקוּ מֵעָלַי בִּתְעוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּעוּ מֵעָלַי אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ עֲו‍ֹנָם..וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל מד ט).

בנוסף, קיימות במקרא עדויות רבות כי עד שלב מסוים השירות בקודש לא היה ייחודי לבני שבט מסוים - למשל בסיפור פסל מיכה, סיפור עלי הכהן בו לא מצוין מוצאו של עלי אך תפקיד הכוהנים המשתמע ממנו שונה לחלוטין מהמוכר בתקופות מאוחרות יותר, ואף שאול המלך המעלה עולה בעצמו ודוד המלך אשר שואל באלוהים באמצעות האפוד (עוד בטרם היותו למלך).

ההיסטוריה של הכהונה היהודית אינה ברורה למסתמך על המקרא בלבד. יחד עם זאת, גם בקרב חוקרי המקרא לא קיימת הסכמה מלאה לגבי השלבים הראשונים של התפתחות הכהונה בישראל וקיימות מספר תאוריות בנושא. על השלבים המאוחרים (מהרפורמה של יאשיהו המלך ואילך), לעומת זאת, מצויות עדויות ברורות למדי. שלבי ההתפתחות כפי שמציגים אותם מבקרי המקרא‏[5] הנם:

  1. בשלב הקדום ביותר התבצע הפולחן בכל מקום, בין אם ציבורי ובין אם פרטי. כל אדם יכול היה לבנות במה ולנהל את הפולחן ודוגמאות לכך ניתן למצוא בסיפורים רבים - מאברהם אבינו, מיכה הנזכר לעיל, בני דוד המלך ועוד.
  2. בהמשך, נתהוו מרכזים פולחניים בערים מרכזיות. בין הערים הללו הנזכרות במקרא דן, שכם, בית אל, שילה, חברון, באר שבע ועוד. ערד למשל אינה מוזכרת במקרא כעיר מקדש, אולם הממצאים הארכאולוגיים מהתקופה הישראלי מראים בבירור כי הייתה כזו. הפולחן בערים אלו נוהל ככל הנראה על ידי כהנים, שתפקידם אף עבר בירושה - למשל שושלת עלי בשילה ושושלת משה בדן).‏[6]
  3. בשלב השלישי, לאחר התחלת המלוכה בישראל, נבחרה ירושלים כעיר בירה ובה נבנה מקדש מלך (אוהל) בו משרתים כוהנים בני מספר משפחות - לאו דווקא בני לוי (ראו שמואל ב' ח' 16-18).‏[7]
  4. בשלב הרביעי נבנה המקדש המרכזי כמבנה קבע בירושלים, והכהנים המשרתים בו ממונים על ידי המלך. על פי המסופר בספר מלכים המלך שלמה מדיח את אביתר מכהונתו ומתקופתו ואילך רק צדוק מכהן ככהן גדול. בתקופה זו, עדיין פעלו לצד המקדש בירושלים מקדשים ומקומות פולחן נוספים (ה"במות") בהם התבצע הפולחן על ידי אישים שונים שאינם דווקא כהנים בני אהרן - ויש דעות כי בכורי ישראל ושרי יהודה שימשו ככהני הבמות[8] או אף כלל בני שבט לוי, כמשתמע מהכתוב בספר דברים.‏[9]
  5. השלב החמישי הוא הרפורמות של המלך חזקיהו והמלך יאשיהו. המלך חזקיהו ריכז את הפולחן בירושלים, אך הרפורמה שלו בוטלה למעשה על ידי בנו, המלך מנשה. יאשיהו הצליח באופן סופי לבטל את כל המקדשים ולרכז את הפולחן אך ורק במקדש המרכזי בירושלים.

בית המקדש חרב כמה עשורים לאחר מות יאשיהו ובכך התקבעה הרפורמה של יאשיהו. יחד עם זאת, נוצרו כתוצאה מחורבן הבית מספר מחלוקות שמוצאות את ביטויין הנרחב הן בספרי המקרא והן בתורה שבעל פה, ביניהן המחלוקת בשאלה מיהם הזכאים לשמש בכהונה - כל שבט לוי (כאמור לעיל בספר דברים), בני אהרון או צאצאי צדוק בלבד. רק בספרי יחזקאל ועזרא שנכתבו במובהק לאחר גלות יהויכין, מצוין במפורש כי הכהנים הם בני צדוק בלבד.

חובות וזכויות הכהן בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמד ברכת כהנים בכותל בחול המועד סוכות תשס"ט

תפקידי הכהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה קובעת כי לכהנים תפקיד עיקרי בעבודת בית המקדש - הקרבת הקורבנות:

ויאמר ה' אל אהרן ... ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם, עבודת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת.

– במדבר י"ח, א, ז

בעבודה במקדש, הכהנים נדרשים ללבוש בגדי כהונה מיוחדים, ארבעה בגדים לכהן רגיל, הנקרא כהן הדיוט, ושמונה בגדים לכהן הגדול. העבודות של הכהנים במקדש כוללות בין השאר, זריקת דם הקרבנות על המזבח, העלאת בשר הקרבנות למזבח, הדלקת הנרות במנורה, תקיעה בחצוצרות, הקטרת קטורת ודישון המזבח.

תפקידים נוספים המוטלים בתורה על הכהנים הם קביעה האם אדם נגוע בצרעת והעברת ברכת האל לעם ישראל בברכת כהנים.

לאור תפקידם במקדש הם אינם מקבלים נחלה בארץ ישראל:

"ויאמר ה' אל אהרון בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם, אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל

– במדבר י"ח, כ

מתנות הכהונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום נחלה, ותמורת עבודתם, התורה מעניקה לכהנים עשרים וארבע מתנות כהונה הכוללים חלקים מהקרבנות המובאים לבית המקדש, חלק מהתוצרת החקלאית הנקרא תרומה ומתנות נוספות.

איסורים הלכתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האיסור לכהן להיטמא למת
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איסורי נישואים לכהן

התורה אוסרת על הכהנים איסורים מיוחדים אשר אינם חלים על שאר היהודים. איסורים אלו כוללים מגבלות על הנישואין ואיסור להיטמא למת אלא לבני משפחה מדרגה ראשונה. בעקבות זאת, כהנים אינם מורשים להיכנס לבית קברות לעמוד בד' אמות של מת או לשהות בחדר בו נמצא יהודי שמת.

למעמדו של כהן יש בעיקר משמעות הלכתית, אך מכוח חוקי הנישואים בישראל, המכירים רק בנישואים דתיים (או בנישואים שנערכו בחו"ל[דרוש מקור]) , חלים בישראל איסורי הנישואים של הכהנים גם על יהודים שאינם שומרי מצוות. יהודי המבקש להתחתן בישראל עם אשה האסורה לכהן חייב להוכיח שאינו כהן.

חז"ל קבעו את הכלל האומר כי הכהנים זריזים הם ולכן אין לחשוש שמא הם ייתרשלו בעבודתם או שיזלזלו באיסורים המוטלים עליהם.

מצוות קידוש הכהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות קידוש זרעו של אהרן

התורה קובעת שעל בני ישראל לכבד את הכהנים:"וקדשתו כי את לחם אלוהיך הוא מקריב, קדוש יהיה לך, כי קדוש, אני ה' מקדישכם" (ספר ויקרא, פרק כ"א, ח)‏‏. המצווה נמנית במניין המצוות.‏‏‏[10]

על יישומי מצווה זו נכתב בברייתא בתלמוד:

Cquote2.svg

תנא דבי רבי ישמעאל: "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון, ולברך ראשון,‏[11] וליטול‏‏ מנה יפה.‏[12]

Cquote3.svg
– ‏ברייתא במסכת גיטין, דף נ"ט, ב'; ובמסכת הוריות, דף י"ב, ב'.‏‏

חז"ל קבעו שיש[13] לכבד את הכהן בעליה ראשונה לקריאת התורה, נתנו לו קדימות בהובלת אמירת ברכת המזון, חייבו לתת לו לבחור ראשון‏‏ מנה יפה,‏[14] וקבעו שאל לאדם לבקש מכהן לשרת אותו‏‏.‏[15] כבודו של הכהן גדול, עד שדמי הבושת שמוטלים על מי שמבזה כהן, יותר גדולים משל איש אחר.‏‏‏[16]

כהנים קודמים אף לזקנים, בעניין זה, כפי שנאמר "ויתנה אל הכהנים בני לוי (ורק לאחר מכן) ואל כל זקני ישראל" (ספר דברים, ל"א, ט').

חובת כיבוד הכהן מבוססת אך ורק על היותו ממשפחת כהנים, ולא על בסיס חכמתו או הישגיו האישיים. לפי דעות אחדות מעלת הכהונה מאפילה על כל הישג אישי, כמו שמפרש הספורנו על הפסוק: "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" (דברים כו ג), "אף על פי שלא יהיה גדול בחכמה... ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד".‏[17] לעומת גישה זו ישנן דעות לפיהן על הכהן להיות "יודע דת וספר": "כהן וישראל שוין בחכמה אז חל החיוב ד"וקדשתו", דהיינו בכל דבר שיראה גדול הוא מקודש‏‏", ובמקום אחר: "חכם ישראל קודם לכהן".‏‏‏[18]

חיוב זה חל כלפי כהנים גדולים בשנים בלבד,‏[19] ואין ביכולת הכהנים להתנער מכבוד זה.‏[20]

על משמעותו של מצווה זו נכתב בתלמוד: "שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים? אמר להם מימי... לא ברכתי לפני כהן".‏[21]

הכהן כמורה הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכהנים, כחלק משבט לוי, מתוארים בכמה מקומות במקרא כממונים על הוראת ההלכה לעם ישראל.‏[22]

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד-מֹשֶׁה.

– ויקרא י', ח'-י"א

וְאֶת-עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין-טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם. וְעַל-רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט בְּמִשְׁפָּטַי יִשְׁפְּטֻהוּ וְאֶת-תּוֹרֹתַי וְאֶת-חֻקֹּתַי בְּכָל-מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ.

– יחזקאל פרק מ"ד, פס' כ"ג-כ"ד

עם זאת, פוסקים קבעו כי מדובר בתיאור של המציאות הקדומה ולא בקביעה נורמטיבית שהכוהנים תמיד צריכים להיות אלו שמורים הלכה.‏[23] נפסק כי ראוי שחלק מדייני הסנהדרין יהיו כוהנים, אולם זו אינה חובה הלכתית.משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ב', הלכה ב'

הרב צבי הירש חיות טען כי באופן גורף ההוראה ההלכתית בישראל מוטלת על שכמי הכהנים בלבד,‏[24] אולם זו שיטה יחידית שלא התקבלה על ידי שאר הפוסקים. כך לדוגמה הרב חיות עצמו שלח את חיבורו לחתם סופר, והלה כתב בתגובה: "לא ידעתי על איזה כוונה כתב זה לשלול ההוראה וההתנהגות מכל רבני ישראל רק לכהן וללוי... לא ידעתי מה רצה בזה בליקוטי מקראות הללו. והפשוט דהפסוק דבר בהווה כי כשישראל יושבים על אדמתם מלאים כל טוב... הבדיל הקדוש ברוך הוא שבט הנבחר להורות... אבל הוא הדין כל מי שעושה מלאכתו עראי ותורתו עיקור ומטיל על עצמו עול תורה ועול הציבור ומסתפק במה שהצבור מזמינים לו פרנסתו ואינו רודף אחרי רהבים ושטי כסף הן המה הכהנים הניגשים אל השם" (שו"ת חתם סופר, חלק אורח חיים, סימן רח.)

הכהן הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כהן גדול

הכהן הגדול הוא תוארו של ראש הכהנים בעם ישראל, האדם שעמד בכל דור בראש הממסד הדתי היהודי. בתקופות הפרסית וההלניסטית הכהן הגדול היווה את אחד ממנהיגי העם היהודי תחת השלטון הזר.

משרת הכהן הגדול עד לימי יאסון עברה בירושה, והמחזיקים בה התייחסו על אהרון "הכהן הגדול הראשון" ופינחס בן אלעזר.

הכהן הגדול נבדל משאר הכוהנים במעמדו, השפעתו, תפקידיו הדתיים, חובותיו הדתיים והפרטיים, וזכויות היתר הנוספות שקיבל. ההבדל הבולט ביותר היה לבושו, שתפקידו היה להציג מעין הדרת מלכות ויחוד.

שני בחשיבותו לכהן הגדול הוא "סגן הכוהנים", שהיה אחראי על עבודת כל הכוהנים, והיה מיועד להחליף את הכהן הגדול אם זה ייפסל לעבודת המקדש.

משמרות כהונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כ"ד משמרות כהונה

בתנ"ך בספר דברי הימים א, כד, ז, מסופר שהכוהנים נחלקו בימי דוד המלך לעשרים וארבע משמרות, והמשמרת הראשונה הייתה משמרת יהויריב. מידי שבוע עבד במקדש משמר אחר.

ישנה דעה האומרת שכל משמר חולק לשבעה בתי אב, ובכל יום מימי השבוע שבו שירת המשמר במקדש, שירת בית אב אחר (ר' עובדיה מברטנורא, תענית ב, ו). לעומת זאת לפי התלמוד הבבלי, מנחות קז, ע"ב, נראה שכל משמר חולק לשישה בתי אב - בית אב לכל אחד מששת ימי השבוע הראשונים, ובשבת עבדו כל כוהני המשמר יחד (ראו גם בפירוש התפארת ישראל, מסכת תמיד א, א (בועז, אות ב)).

זיהוי כהנים בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כהן מוחזק

כהן הוא מי שאביו כהן, ואמו הייתה כשרה להנשא לאביו. בהתאם לכך כהן הוא קודם כל מי שמסורת משפחתו אומרת שזו משפחת כהנים.

הגמרא מציינת שתי רמות ודאות של כהונה: כוהני ייחוס וכהני חזקה. כוהני ייחוס הם כהנים ברמת ודאות גבוהה שכן יש להם כתב ייחוס המראה את שושלת ייחוסם עד כהן שעלה בעבודה על גבי המזבח. כוהני חזקה, לעומתם, אין להם ספרי ייחוסין אלא הם מוחזקים ככוהנים כי הם נוהגים במשפחתם ככוהנים.

שכיחות הסמן התורשתי J2 (מוטציה M172), שיוחס בעבר לכהנים, על כרומוזום Y באוכלוסייה הכללית. הסמן שכיח בקרב יהודים ולא-יהודים ותפוצתו מעידה על אב קדמון משותף שחי לפני 18.5±3.5 אלפי שנים.[25]
שכיחות הסמן התורשתי J1 (מוטציה M267), שיוחס בעבר לכהנים, על כרומוזום Y באוכלוסייה הכללית. הסמן שכיח בקרב יהודים ולא-יהודים ותפוצתו מעידה על אב קדמון משותף שחי לפני 15-24 אלפי שנים.[25][26]

ישנה מחלוקת הלכתית האם הכהנים בימינו - שכולם כוהני חזקה - הם רק ספק כוהנים או שהם כוהנים ודאים. ישנם הטוענים שהם ספק כוהנים מכיוון שאין להם ספרי ייחוס. לעומתם טוענים, שמעמד ספק כוהנים ניתן רק בזמן שהיו כוהנים שהיו מיוחסים. אבל בימינו שאין כוהנים מיוחסים, כוהני חזקה הם ודאי כוהנים.[27]

בדיקות תורשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות התשעים של המאה העשרים, עם התפתחות הביולוגיה המולקולרית החל המחקר התורשתי של הכהנים, על ידי בדיקת כרומוזום ה-Y של כהנים. בניגוד לכרומוזומים אחרים, רצף כרומוזום ה-Y אינו מופרע בשחלוף, אלא רק במוטציות, ומשום שמוטציות הן נדירות, רצף כרומוזום ה-Y עובר בשלמותו מאב לבן ומאפשר לערוך מעקב אחר שושלות זכריות במחקרים בגנטיקה אבולוציונית.

בשנת 1997 התפרסם מאמר של פרופסור קרל סקורצקי ועמיתיו מהטכניון בכתב העת Nature שכותרתו "כרומוזומי Y של כהני דת יהודיים".[28] במאמר דיווחו החוקרים על מאפיין תורשתי השכיח יותר בכרומוזום Y של כהנים מאשר באוכלוסיות אנושיות אחרות. בריאיון עם פרופ' סקורצקי למגזין מכון ויצמן למדע נטען כי "ניתוח הרצף הגנטי של כרומוזומי Y הראה כי לגברים היהודים שנושאים מסורת של שייכות לכהונה היה כנראה אב קדמון משותף אשר חי לפני 2,000 או 3,000 שנה".[29] במחקר המשך שהתפרסם בשנת 2000 נטען כי מאפיין תורשתי זה שכיח גם בקרב בני קבוצת הלמבה, החיים בדרומה של יבשת אפריקה וטוענים שמוצאם יהודי.[30]

מחקרים נגדיים טענו כי המאפיין התורשתי "הכוהני" עליו דיווחה קבוצתו של סקורצקי שכיח גם בקרב אוכלוסיות לא-יהודיות במזרח התיכון, ומוצאו באב קדמון משותף שחי לפני 18.5±3.5 אלפי שנים.[25][31] כך למשל נמצא המאפיין התורשתי הלז בקרב כשליש מהנבדקים מתימן, כרבע מהנבדקים מעומאן וכחמישית מהנבדקים מהנגב, מעיראק ומכורדיסטן, כולם לא יהודיים. ממצאים אלה מעידים כי המאפיין התורשתי "הכוהני" קדום באלפי שנים מהעם היהודי עצמו, והימצאו או היעדרו אינם מעידים כשלעצמם על מוצאו הכהני של הנבדק, או אפילו על מוצאו היהודי.[32]

בשנת 2003 טענה קבוצתו של פרופ' סקורצקי כי מצאה סמן תורשתי משותף ללויים אשכנזים,[33] אך חוקר אחר חלק על טענה זו בשנת 2006.[34] ככלל, שאלת הזיקה התורשתית בין תפוצות העם היהודי מעוררת עניין בשיח הציבורי בישראל ובתפוצות.[35] במקרה של בני שבט הלמבה וקהילת בני ישראל בהודו, השפיעה קיומה של אסמכתא מדעית לדמיון תורשתי בינם לבין עם ישראל על גיבוש זהותם והגדרתם העצמית למול שכניהם.[36]

שמות משפחה של כהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משפחות כהן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "‏הכהן הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים ומתוך מעשיו וקרבנותיו יתרצה האדם לפני בוראו ויכופר עוונו" -ספר החינוך מצווה רס"ה‏
  2. ^ ראו ספר "עץ יהודה" עמוד נ צוטט מהרב ש. לוריא לספר ישעיה סא,י
  3. ^ ספר בוצר עלילות ב טז, הובא בעץ יהודה עמוד נ
  4. ^ ישראל קנוהל, מאין באנו - הצופן הגנטי של התנ"ך, הוצאת דביר 2008
  5. ^ אנציקלופדיה מקראית, הערך כהונה, הוצאת מוסד ביאליק.
  6. ^ אנצ' מקראית, כרך ד' עמ' 19
  7. ^ אנצ' מקראית, כרך ד' עמ' 16
  8. ^ ספר עץ יהודה
  9. ^ אנצ' מקראית, כרך ד' עמ' 19
  10. ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה, ל"ב‏.
  11. ^ "בסעודה"; רש"י‏.
  12. ^ אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר, לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה; רש"י.
  13. ^ "שיש כהן בעם ישראל ויש לכבדו" - http://www.archijob.co.il/archijob_forums/ShowMessage.asp?id=586&Fnumber=38&SunId=0
  14. ^ ‏מסכת הוריות, דף י"ב, ב'.
  15. ^ שולחן ערוך, חלק אורח חיים, סימן קכ"ח.
  16. ^ שולחן עורך, חלק ‏חושן משפט, סימן ת"כ, כ"ד‏.
  17. ^ ‏ספורנו דברים כו ג‏.
  18. ^ שולחן ערוך הרב, סימן ר"א, ב'-ג'. ואפילו כהן שתלמיד חכם בפני עצמו, אלא שפחות ממנו, עדיין לא חלה חובת כיבוד.
  19. ^ שנאמר: "כי את לחם אלקיך הוא מקריב", וקטן פסול להקריב.‏‏ שולחן ערוך הרב, סימן רפ"ב, ז'‏.
  20. ^ תלמוד ‏ירושלמי, מסכת סנהדרין, דף ד', א'‏.
  21. ^ מסכת מגילה, דף כ"ח, א'.‏
  22. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י"ג, הלכה י"ב. רש"י על ספר ירמיה, פרק י"ח, פסוק ח' רשב"ם וחזקוני על ספר ויקרא, פרק ד', פסוק ג'.
  23. ^ שו"ת חתם סופר, אורח חיים, סימן רח, בפסקה "נחזור". דרשות הר"ן, דרוש יא. חזקוני על ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק י'.
  24. ^ ספרו "תורת נביאים", שנת ה'תקצ"ו.
  25. ^ 25.0 25.1 25.2 Ornella Semino et al., Origin, Diffusion, and Differentiation of Y-Chromosome Haplogroups E and J: Inferences on the Neolithization of Europe and Later Migratory Events in the Mediterranean Area, American Journal of Human Genetics 74:1023–1034, 2004.
  26. ^ Arburto et al. 2008
  27. ^ "שדי חמד" מערכת אות כ, כלל צב
  28. ^ Skorecki K, Selig S, Blazer S, Bradman R, Bradman N, Waburton PJ, Ismajlowicz M, Hammer MF, Y chromosomes of Jewish priests, Nature. 1997 Jan 2;385(6611):32 PMID 8985243
  29. ^ מגזין מכון ויצמן
  30. ^ Thomas MG, Parfitt T, Weiss DA, Skorecki K, Wilson JF, le Roux M, Bradman N, Goldstein DB, Y chromosomes traveling south: the Cohen modal haplotype and the origins of the Lemba--the "Black Jews of Southern Africa", Am. J. Hum. Genet. 2000 66:674-86, PMID 10677325 .
  31. ^ Ekins JE, E.N. Tinah, N.M. Myres, K.H. Ritchie, U.A. Perego, J.B. Ekins, L.A.D. Hutchison, L. Layton, M.L. Lunt, S.S. Masek, A.A. Nelson, M.E. Nelson, K.L. Pennington, J.L. Peterson, T. Tolley, S.R. Woodward, An Updated World-Wide Characterization of the Cohen Modal Haplotype, ASHG meeting October 2005
  32. ^ Bonnie Schrack, Cohen does not equal CMH,CMH does not equal Cohen — only in J1 do they coincide, GENEALOGY-DNA-L Archives| date = 13 April 2007
  33. ^ Behar DM, Thomas MG, Skorecki K, Hammer MF, Bulygina E, Rosengarten D, Jones AL, Held K, Moses V, Goldstein D, Bradman N, Weale ME., Multiple origins of Ashkenazi Levites: Y chromosome evidence for both Near Eastern and European ancestries, Am J Hum Genet. 2003 Oct;73(4):768-79 PMID 13680527
  34. ^ Zoossmann-Diskin A., Ashkenazi levites’ “Y modal haplotype” (LMH) – an artificially created phenomenon, HOMO - Journal of Comparative Human Biology, Volume 57, Issue 1, 24 February 2006, Pages 87-100
  35. ^ Kahn SM, The multiple meanings of Jewish genes, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):179-92, PMID 16249949
  36. ^ Parfitt T, Egorova Y., Genetics, history, and identity: the case of the Bene Israel and the Lemba, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):193-224 PMID 16249950

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.