הווארד הנסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הווארד הנסון על עטיפת אחד מאלבומיו

הווארד הרולד הנסון Howard Harold Hanson ‏ (28 באוקטובר 1896 - 26 בפברואר 1981) היה מלחין ומנצח אמריקאי, מחנך, תאורטיקאי מוזיקה ותומך נלהב במוזיקה אמריקאית קלאסית.

ילדות, נעורים ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסון נולד בוואהו, נברסקה להורים שבדים, הנס והילמה (ארקסטרום) הנסון. בשחר ילדותו למד מוזיקה אצל אמו. בהמשך למד במכללת לותר בוואהו, שם סיים את לימודיו ב-1911 ובמכון לאמנות המוזיקה בניו יורק, אצל המלחין ותאורטיקאי המוזיקה פרסי גטשיוס, בשנת 1914. הנסון המשיך את לימודיו באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו והשתלם בקומפוזיציה אצל המומחה למוזיקה כנסייתית, פיטר לאטקין ואצל ארנה אולדברג. לכל אורך שנות לימודיו למד הנסון פסנתר, צ'לו וטרומבון. הנסון קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשנת 1916, ושם החל בקריירת ההוראה שלו כמורה מסייע.

ראשית הקריירה והשתלמות באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שנה קיבל הנסון את המשרה המלאה הראשונה שלו כמורה לתאוריה של המוזיקה ולקומפוזיציה במכללת פאסיפיק בקליפורניה, וכעבור שלוש שנים בסך הכול מינתה אותו המכללה לדיקן הקונסרבטוריון לאמנויות בשנת 1919. בשנת 1920 חיבר את "מחזה יער קליפורניה", יצירתו הראשונה שקיבלה תשומת לב לאומית. הנסון כתב גם מספר יצירות תזמורתיות וקאמריות במהלך שנותיו בקליפורניה, ביניהן "קונצ'רטו דה קאמרה", "אגדה סימפונית", "רפסודיה סימפונית", יצירות שונות לפסנתר סולו, כמו "שני קטעים לחג המולד" ו"הסוויטה הסקנדינבית", לכבוד מורשתו הלותרנית והסקנדינבית.

הנסון היה הראשון לקבל, בשנת 1921, את פרס רומא של האקדמיה האמריקאית, מטעם האקדמיה האמריקאית ברומא, על "מחזה יער קליפורניה" ועל הפואמה הסימפונית "לפני עלות השחר". בכספי המענק חי הנסון באיטליה במשך שלוש שנים. בתקופת שהותו באיטליה כתב הנסון "רביעייה בפרק אחד", "לוקס אטרנה", "הקינה לבאוולף" והסימפוניה מס' 1, "הנורדית", שבביצוע הבכורה שלה ניצח על תזמורת אוגוסטאו ב-30 במאי 1923. קביעה מוטעית ייחסה להנסון לימודי קומפוזיציה ו/או תזמור אצל אוטורינו רספיגי, שלמד תזמור אצל ניקולאי רימסקי-קורסקוב, האוטוביוגרפיה שלא התפרסמה של הנסון מזימה את הקביעה, המיוחסת לרות ואטאנייב, לפיה למד אצל רספיגי.

קריירה באיסטמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו מרומא יצאה הקריירה של הנסון לדרך. הוא ניצח על התזמורת הסימפונית של ניו יורק בביצוע הפואמה הסימפונית שלו, "צפון ומערב". בשנת 1924 ניצח ברוצ'סטר, ניו יורק, על הסימפוניה הראשונה שלו, וקונצרט זה משך אליו את תשומת לבו של ג'ורג' איסטמן, ממציא המצלמה וסרט הצילום של קודאק, שבחר בהנסון כמנהל בית הספר איסטמן למוזיקה. הנסון כיהן במשרה זו במשך ארבעים שנה וקידם את המוסד לאחד מבתי הספר למוזיקה היוקרתיים ביותר באמריקה. זאת השיג בשיפור תוכנית הלימודים, בהבאת מורים טובים יותר ובהעלאת רמתן של תזמורות בית הספר. ביוזמתו הושג איזון בין מורים אירופאים לאמריקאים בסגל ההוראה, גם כשהדבר הצריך ויתור על בלה ברטוק. הנסון הציע לברטוק משרה בהוראת קומפוזיציה באיסטמן, הצעה שברטוק דחה משום שלא סבר, שאפשר ללמד קומפוזיציה. ברטוק העמיד את הנסון במצב לא נוח, משום שביקש ללמד פסנתר באיסטמן, בשעה שתקן מורי הפסנתר היה מלא וטכניקת הפסנתר של ברטוק לא ענתה על דרישות האיכות של תלמידי איסטמן.

בשנת 1925 יזם הנסון מפעל של "קונצרטים תזמורתיים של מלחינים אמריקאים" בהמשך ייסד את התזמורת הסימפונית של איסטמן-רוצ'סטר, שכללה נגנים ראשונים מן הפילהרמונית של ריצ'סטר וסטודנטים נבחרים מאיסטמן. "פסטיבלים למוזיקה אמריקאית" היו הפרויקט הבא. הנסון הרבה להקליט עם תזמורת איסטמן-רוצסטר, לא רק מיצירותיו הוא, אלא גם משל מלחינים אמריקאים אחרים, כמו ג'ון אלדן קרפנטר, צ'ארלס טומלינסון גריפס, ג'ון נואולס פיין, וולטר פיסטון, ויליאם גרנט סטיל ואחרים. הנסון העריך, שיותר מ-2000 יצירות של מעל 500 מלחינים אמריקאים נוגנו בביצועי בכורה בתקופת כהונתו באיסטמן.

לחגיגות היובל של התזמורת הסימפונית של בוסטון הזמין סרגיי קוסביצקי אצל הנסון את הסימפוניה השנייה שלו, ה"רומנטית", והשמיע אותה בביצוע בכורה ב-28 בנובמבר 1930. יצירה זו הייתה לנודעת ביותר ביצירותיו של הנסון.

בשנת 1944 קיבל הנסון פרס פוליצר על הסימפוניה הרביעית שלו, שכותרת המשנה שלה היא "רקויאם". בשנת 1945 היה לראשון שקיבל את פרס דיטסון לניצוח על מחויבות למוזיקה אמריקאית.

בין השנים 1946 ל-1962 היה הנסון פעיל באונסק"ו. הארגון הזמין אצלו את ה"פסטורלה לאבוב ופסנתר" וה"פסטורלה לאבוב, כלי מיתר ונבל" לוועידה העולמית של 1949 בפריז.

הנסון המשיך לנצח, להלחין ולכתוב גם בשנות השמונים לחייו, עד למותו ברוצ'סטר, ניו יורק.