בלה בארטוק

בלה בארטוק

בלה בארטוק (25 במרץ 1881 – 26 בספטמבר 1945) היה אחת הדמויות הדומיננטיות במוזיקה של המאה העשרים וכנראה גדול המלחינים ההונגריים, שהשפעתו אדירה גם בארצות הברית. ריכרד וגנר נחשב כמי שהוציא את הקצב מן המוזיקה הקלאסית^{[דרוש מקור]}, ובארטוק הכניס אותו חזרה, תוך שימוש במוזיקת עם וחידושים בתחום התיזמור והא-טונליות.

ביוגרפיה

נעורים ולימודים

בלה בארטוק נולד בנאג'סנטמיקלוש, עיירה בצפון באנאט, אז בחלק ההונגרי של אוסטרו-הונגריה שעברה לאחר זמן לתחום רומניה, לאב מוזיקאי חובב ולאם מורה לפסנתר וגדל בהונגריה של האימפריה האוסטרו הונגרית, לאחר מותו של אביו בשנת 1888 הייתה אמו, הגרמניה במוצאה, הדמות המרכזית בחייו. בשנת 1894 עברה המשפחה המצומצמת לפוז'ון (Pozsony) כיום ברטיסלבה, שם מצאה האם עבודה קבועה. בארטוק הראה כבר בגיל צעיר יכולת מוזיקלית מפותחת, המעברים התכופים של המשפחה נבעו בחלקם מרצונה של פולה בארטוק לספק לבארטוק הצעיר את המורים הטובים ביותר. בארטוק עסק בלימודי הפסנתר והצליח ללמד את עצמו קומפוזיציה על ידי קריאת פרטיטורות.

תחת ההשפעה של חברו ללימודים, המלחין ארנו דוהנאני כתב בארטוק מוזיקה קאמרית בסגנון ברהמס. ב-1899 עבר לאקדמיה למוזיקה בבודפשט בעקבות דוהנאני. התפעלותו של בארטוק מריכרד שטראוס בשילוב עם הלאומניות ההונגרית של בארטוק תרמו לכתיבת היצירה הגדולה הראשונה שלו: הפואמה הסימפונית לכבודו של לאיוש קושוט גיבור המהפכה ההונגרית בשנת 1848.‏

קריירה

לאחר שסיים את האקדמיה למוזיקה, פתח בארטוק בקריירה של נגן פסנתר בקונצרטים (במהלך חייו הופיע בארטוק ב-630 קונצרטים ב-22 מדינות). ב-1907 החל ללמד פסנתר באקדמיה בבודפשט ונשאר בתפקיד זה במשך 25 שנה.

המשיכה של בארטוק למוזיקת עמים החלה בשנת 1904 בעקבות מפגש שלו עם Lidi Dósa , ששרה את "התפוח האדום". כבר בשנת 1906 החל בארטוק לאסוף דגימות של מוזיקה בהונגריה. בארטוק ניחן בתשוקה לאתנומוזיקולוגיה, (ענף המוזיקולוגיה העוסק בחקר המוזיקה של עמים ותרבויות שונות). המוטיבים המקצבים והדפוסים התבניתיים הפיחו חיים במוזיקה של המלחין ההונגרי ובמוזיקה העממית (מסורתית) שהוא למד, הוא יצר לעצמו סגנון מקורי ומיוחד על ידי שילוב של המוזיקה העממית והשפעתם של מלחינים בני זמנו. בארטוק החזיר את הקצב למוזיקה הקלאסית תוך שימוש במוזיקת עם וחידושים בתחום התיזמור וההרמוניה האטונלית.

בשנת 1909 נישא בארטוק לתלמידתו מרתה זיגלר ושנה לאחר מכן נולד בנם, שנקרא גם הוא בלה. בהמשך הקדיש לה את "טירתו של כחול הזקן", אופרה אלגורית במערכה אחת, שעניינה בידוד הפרט משאר האנושות.‏

מעמדו הבינלאומי של בארטוק היה יציב, הסונאטות לכינור משנת 1922 / 1921 ו"סוויטת מחול" עזרו להכרתו כמלחין בעל שם עולמי. בשנת 1926 הלחין מספר יצירות חשובות לפסנתר ובהן הקונצ'רטו הראשון לפסנתר (מבין שלושה). את רביעיות המיתרים השלישית והרביעית (1927 - 1928) מגדירים מבקרי מוזיקה רבים יצירות מופת. בשנים אלה נודע שמו בעולם גם כפסנתרן סולן וכשותף לגדולי הכנרים ההונגרים בזמן ההוא, בהם יוזף סיגטי.

בשנת 1924 כתב בארטוק את "המיקרוקוסמוס", בהשפעת הולדת בנו פיטר (בנו מאשתו השנייה), יצירה ללימוד פסנתר בת 6 חלקים ברמות קושי עולות.

בשנות השלושים נכתבו רבות מיצירותיו החשובות של בארטוק, בהן הרביעייה החמישית למיתרים, הסונאטה לשני פסנתרים וכלי הקשה בשנת 1936 (שכתב לו ולאשתו השנייה, דיטה פסטורי),‏ את המוזיקה לכלי-מיתר, כלי-הקשה וצ'לסטה בשנת 1937 ואת הדיברטימנטו לכלי קשת בשנת 1939. עוד כתב קונצ'רטו לכינור ב-1938 ורביעיית מיתרים ב-1939.

בשנת 1940 עזב בארטוק את הונגריה עקב המצב הפוליטי המעורער ששרר שם אותו זמן והפליג לארצות הברית יחד עם אשתו.

מצבו הבריאותי המעורער העיב על חייו בניו יורק, אך הוא לא חדל מן ההלחנה. כאשר חלה בסרטן, דאג ה- ASCAP לטיפול רפואי ולרווחתו; בתמורה כתב בארטוק את הקונצ'רטו לתזמורת, אחת מיצירותיו החשובות והפופולריות ביותר. בארטוק החל בכתיבת שתי יצירות נוספות, שלא הצליח לסיים לפני מותו, קונצ'רטו לפסנתר וקונצ'רטו לויולה, אשר הושלם על ידי טיבור סרלי, עמית של בארטוק מהונגריה.

בארטוק נפטר ב-26 בספטמבר 1945 בבית חולים בניו יורק כאשר אשתו ובנו פיטר לצידו.

מיצירותיו

לתזמורת

• מוזיקה לכלי-מיתר, כלי-הקשה וצ'לסטה (1936), Sz. 106
• דיוורטימנטו לתזמורת כלי-מיתר (1939), Sz. 113
• קונצ'רטו לתזמורת (1942-43, נערך ב- 1945), Sz. 116

קונצ'רטי

• קונצ'רטו מס' 1 לפסנתר ולתזמורת (1926), Sz. 83
• קונצ'רטו מס' 2 לפסנתר ולתזמורת (1932), Sz. 95
• קונצ'רטו מס' 3 לפסנתר ולתזמורת (1945, הושלם על ידי סרלי), Sz. 119
• קונצ'רטו מס' 1 לכינור ולתזמורת (1907-08, פורסם לאחר מותו של בארטוק, ב- 1956), Sz. 36
• קונצ'רטו מס' 2 לכינור ולתזמורת (1937-38), Sz. 112
• קונצ'רטו לויולה ולתזמורת (1945, קיימות מספר השלמות, מרבים לבצע בעיקר את הגרסה שהושלמה על ידי סרלי), Sz. 120

מוזיקה קאמרית

• רביעיית מיתרים מס' 1 (1909), Sz. 40
• רביעיית מיתרים מס' 2 (1915-17), Sz. 67
• רביעיית מיתרים מס' 3 (1927), Sz. 85
• רביעיית מיתרים מס' 4 (1928), Sz. 91
• רביעיית מיתרים מס' 5 (1934), Sz. 102
• רביעיית מיתרים מס' 6 (1939), Sz. 114
• סונאטה מס' 1 לכינור ולפסנתר (1921), Sz. 75
• סונאטה מס' 2 לכינור ולפסנתר (1922), Sz. 76
• 44 דואטים לשני כינורות (1931), Sz. 98
• סונאטה לשני פסנתרים ולכלי-הקשה, Sz. 110
• "ניגודים", לקלרנית, כינור ופסנתר (1938), Sz. 111

מוזיקה לפסנתר

• "אלגרו בארברו" (1911), Sz. 49
• סונאטה (1926), Sz. 80
• מיקרוקוסמוס (1926-39), Sz. 107
• סוויטה אופוס 14.
• סוויטת "Out of Doors", הולחנה בשנת 1926.

שונות

• טירתו של כחול-הזקן, אופרה (1911, נערכה ב- 1912 וב- 1917), Sz. 48
• המנדרין המופלא, בלט-פנטומימה (1926), Sz. 73
• סונאטה לכינור (ללא ליווי) (1944, נערכה על ידי יהודי מנוחין), Sz. 117

קישורים חיצוניים

• "לראות את נפשו בעיניה", חגי חיטרון, על הפקת "כחול הזקן" בתל אביב, גלריה, הארץ 13 בדצמבר 2010
• 100 שנה ליצירה המהפכנית הראשונה של בלה ברטוק, באתר הארץ, 20 במאי 2011
• א. דינתי, "קונצ'רטו כמבצע אקרובטי", מעריב, 18 בינואר 1963