הונוריוס הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הונוריוס הראשון
(; קמפניה, האימפריה הביזנטית
 - 12 באוקטובר 638; רומא, האימפריה הביזנטית)
Onorio I - mosaico Santa Agnese fuori le mura.jpg

הונוריוס הראשון
האפיפיור ה-70
תקופת כהונה 27 באוקטובר או 3 בנובמבר 625 - 12 באוקטובר 638
הקודם בתפקיד בוניפקיוס החמישי
הבא בתפקיד סוורינוס

הונוריוס הראשוןלטינית: Honorius I; נפטר ב-12 באוקטובר 638) כיהן כאפיפיור מה-27 באוקטובר (או, לפי גרסה אחרת, מה-3 בנובמבר) 625 ועד פטירתו.

על פי הליבר פונטיפיקאליס הונוריוס נולד בקמפניה, והיה בנו של קונסול. הוא מונה לתפקיד האפיפיור יומים לאחר פטירת קודמו, בוניפקיוס החמישי.

בתקופת כהונתו פעל הונוריוס לעודד פעילות מיסיונרית, בעיקר בממלכת וסקס שבאנגליה. הונוריוס פעל לאיחוד תאריך חג הפסחא שנחוג באירלנד במועד אחד מאשר זה הנחוג ברומא.

הונוריוס אמנם לא הוציא צו בעניין זה, אולם נטה באמונתו לעבר המינות המונופיזיטית. קיסר האימפריה הביזנטית הרקליוס הציע נוסחה לגישור פערי האמונה בין הכנסייה הקתולית והמונופיזיטים, והונוריוס שלח נציג לסינוד (מפגש כנסייתי) שנערך בקפריסין בשנת 634 ביוזמת הארכיהגמון ארקאדיוס השני מקפריסין, ובנוכחות הגמון קונסטנטינופוליס סרגיוס הראשון, ובוועידה זו נדונו העקרונות המונותליטיות בהן תמך גם הונוריוס.

במהלך כהונתו פעל הונוריוס לשיפוץ ושיקום כנסיות רומא, וכן לרווחת תושבי העיר עת שיקם את אמת המים שבנה הקיסר הרומי טריאנוס.

הונוריוס המשיך את פעילות קודמיו בניצור תושבי אנגליה ושלח את בירינוס הקדוש לנצר את ממלכת וסקס. בדה ונרביליס מציין כי הונוריוס כתב בעניין זה לאדווין מלך ממלכת נורת'מבריה.

נידוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל תמיכתו במינות המונותליטית, 40 שנה לאחר פטירתו נודה הונוריוס מהכנסייה הנוצרית במסגרת ועידת קונסטנטינופוליס השלישית - ועידה אקומנית, אשר נערכה בשנים 680-681 תחת הקיסר הביזנטיני קונסטנטינוס הרביעי וגינתה את המינות המונותליטית. במהלך הועידה הוחלט להכריז אנאתמה (נידוי) על יוזמיה ותומכיה של המינות, כגון סרגיוס הראשון, קירוס האלכסנדרוני והאפיפיור הונוריוס הראשון, ומאידך לזכות את מגיני האורתודוקסיה אשר נרדפו על ידי הקיסרות קודם לכן, האפיפיור מרטינוס הראשון ומקסימוס המוודה. לימים האפיפיור לאו השני אישר את הנידוי ותמך בו.

השפעת הנידוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת אנתמה זו הגיעה עד המאה ה-19 עת נדונה הדוגמה לפיה האפיפיור אינו יכול לטעות (במהלך ועידת הוותיקן הראשונה בשנת 1870). על פי דוקטרינה זו פעולות האפיפיור הן בהיותו כנציג האל, ולכן הוא אינו יכול לטעות. פעולותיו של הונוריוס אשר נעשו מתוקף תפקידו והוכרזו כמינות לאחר מכן סותרות דוקטרינה זו. במהלך הוויכוח נטען כי פעולותיו של הונוריוס נעשה "אקס קתדרלה" (שלא מתוקף תפקידו) ולכן היו שגויות וכן נטען כי צו הנידוי היה למעשה זיוף מאוחר של קיסרי האימפריה הביזנטית והונוריוס לא נודה. לבסוף קבעה הוועדה כי הנידוי לא היה בשל פעולותיו, אלא בשל העדר מנהיגותו והעדר פעולות להביא לסיקול המינות, וכי מדובר ברשלנות ולא בכפירה. האנציקלופדיה הקתולית לעומת זאת מציינת כי הונוריוס היה למעשה כופר מבחינת הנצרות הקתולית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
בוניפקיוס החמישי
אפיפיור
(רשימה)
הבא:
סוורינוס