דוגמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דּוֹגְמָה (מיוונית δόγμα - דעה) היא אמונה או דוקטרינה או עיקרון המוחזקים על ידי ארגון דתי או אחר. הדוגמה נחשבת כבעלת סמכות שלא ניתן לערער עליה ואינה זקוקה להוכחה לוגית או אחרת. המושג הופיע לראשונה ביוון העתיקה כאשר פילוסופים "חיוביים" כונו דוגמטיקנים, להבדילם מפילוסופים ספקניים שהטילו ספק בדברים וניסו להתמודד עם ספק זה. קאנט כינה בשם דוגמה, פילוסופיה מטאפיזית העוסקת בעניינים החורגים מתחום הנסיון כגון אלוהים, אלמוות ועוד. פילוסופיה זו מחזיקה באמיתות שלא ניתן להוכיחן בעזרת התבונה.

דוגמה, אמונה והגיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם צדדים דומים בין הדוגמה ומערכת האקסיומות המשמשת כנקודת התחלה לאנליזה לוגית. אקסיומות נחשבות כהנחות נתונות מראש, כך שכל ויכוח לגביהן ייראה כבלתי אפשרי (כל עוד אין ביניהן סתירה פנימית). דוגמות אף הן בסיסיות (למשל, הדוגמה המניחה את קיומו של האל), אך הן הולכות מעבר לכך, ומכילות אף את המסקנות הרחבות בשדה המחשבה הדתי (למשל, האל ברא את היקום).

הדוגמה בכלל והדוגמה הדתית בפרט אינה מבוססת, כאמור, על הלוגיקה אלא על אמונה. הציבור המחזיק בדוגמה מסוימת נוהג כך בגלל אמונתו המלאה בקובעי הדוגמה, בסמכותם המלאה לקבעה ובאי יכולתם לטעות בקביעת הדוגמה. הם גם מאמינים שאל להם להרהר בתקפות הדוגמה גם אם היא מנוגדת להגיון. מכאן נובעת הסכנה שבדוגמות ובדוגמטיות - השתעבדות לאוטוריטה מסוימת, הגבלת חירות הוויכוח וחופש הדעה, מניעת יוזמה ואיסור דעות סותרות (במקום להתמודד עמן בנימוקים לוגיים ).

דוגמה בדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמות מצויות בדתות כגון הנצרות האסלאם והיהדות והן נחשבות לעיקרי אמונה אשר כל מאמין חייב להחזיק בהם. המונח "דוגמה" מוצמד להנחות שהן לדעת המחזיקים בהן כה בסיסיות עד אשר ערעור עליהן משמעותו כי המערער איבד את אמונתו הדתית והפך לכופר בעיקר. ניתן להבחין בין דוגמה ובין הנחה תאולוגית אחרת, בכך שניתן להבהיר את ההנחה התאולוגית או לשפר את ניסוחה, אך סטייה מהדוגמה עלולה להביא לגירוש מן הקהילה הדתית, נידוי הסוטה, ולענישה. בכנסייה הקתולית הדוגמות הן עיקרי אמונה המסתמכות על ההתגלות האלוהית ומקורן בכתבי הקודש ובמסורת הכנסייה. הכנסייה היא שקובעת את הדוגמות ומורה אותן למאמינים. הכרזת הדוגמה היא תפקידו הבלעדי של האפיפיור ולפי החלטת וועידת הוותיקן מ-1870, הכרזה זו היא חסינת טעות (אותה וועידה החליטה שהאפיפיור אינו מסוגל לטעות היות שדבריו הם דברי האל עצמו). יש לציין שרק עקרי הדת נחשבים לדוגמה. טקסי הפולחן ונוהגיו אינם נחשבים בחזקת דוגמה. בכנסייה הפרוטסטנטית הדוגמה מסתמכת על כתבי הקודש בלבד וטוענת שכל הנאמר בכתבי קודש אלו היא אמת מוחלטת.

ביהדות הרבנית ניתן לראות בשלושה עשר העיקרים של הרמב"ם כמערכת של דוגמות, אף כי מעמדה אינו מגיע למעמדן של הדוגמות בנצרות הקתולית. מלבד הרמב"ם נוסחו עיקרי אמונה גם על ידי רבנים נוספים.

דוגמה מחוץ לדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונות לא דתיות רבות מתוארות כדוגמות, לרוב בשדה הפוליטיקה או הפילוסופיה. המונח "דוגמטיות" נושא את המטען השלילי לפיו האדם או הארגון שמיוחס לו המונח פועל מבלי לחשוב, לפי מערכת של כללים שנקבעו מראש ובאופן קונפורמי. החשיבה הדוגמטית חוצה את תחומי הדת ונחשבת למיושמת גם בתחומים אחרים כגון המדעים[1].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוסרל, "משבר המדעים האירופאיים"