החלטת הטריבונל המיוחד של לבנון בנושא הגדרת טרור

ב-1 במרץ 2009 הוקם בית הדין המיוחד ללבנון במסגרת החלטת 1757 של מועצת הביטחון של האו"ם על רקע סדרת תקיפות כנגד פוליטיקאים ואנשי רוח בלבנון, לרבות רצח ראש הממשלה של לבנון, רפיק אל-חרירי, כארבע שנים מוקדם יותר. ב-17 בינואר 2011 הגיש התובע של בית הדין הגיש את כתב האישום הראשון לבית הדין. בתגובה לכך השופט, דניאל פרנסן, העביר לערכאת הערעור 15 שאלות על מנת לקבוע את מידת האשמה של החשודים. ערכאת הערעור התמקדה בעיקר בניסוח הגדרת טרור דרך פרשנות משפט הבינלאומי המנהגי וכן דרך המשפט הפנימי בלבנון על מנת לבדוק האם ניתן המעשים השונים שבכתב האישום יכולים להיחשב טרור . במסגרת דיון זה גיבש בית הדין המיוחד הגדרה של טרור במשפט הבינלאומי המנהגי.

רקע היסטורי

ב-2 בספטמבר 2004, התקבלה החלטת האו"ם 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם אשר קראה לכיבוד ריבונותה של לבנון והפקדת הסמכות הבלעדית של הממשלה בכל חלקי המדינה תוך נסיגתם של כוחות זרים במדינה ופירוקן של המיליציות השונות במדינה. ההחלטה התקבלה לאור המאבק המתמשך של הממשלה הלבנונית למזער ואף לסיים את השליטה וההגמוניה הסורית בשטחי המדינה, אותו הובילה ממשלת לבנון בראשותו של ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי. תקופה קצרה לאחר התפטרותו של חרירי מראשות הממשלה, לאור המשבר הפוליטי סביב הארכת כהונתו של הנשיא לאחוד (אשר היה בעל קרבה פוליטית לשלטון בדמשק), הוא נרצח ב-14 בפברואר 2005 כשמכונית תופת התפוצצה ליד שיירתו. הרצח עורר דאגות רבות בקרב מועצת הביטחון נוכח השלכותיו האפשריות על המאמצים המתמשכים לכונן דמוקרטיה בריאה בלבנון ולערער את היציבות הביטחונית באזור. לאור זאת, חלו ארבע התפתחויות עיקריות שקדמו והובילו להקמת בית הדין המיוחד ללבנון:

1. בעקבות הרצח, התקיימו ברחבי לבנון הפגנות המוניות שנודעו כמהפכת הארזים, בדרישה לסיים את ההשפעה הסורית על הפוליטיקה בלבנון ולמסד בלבנון בחירות פרלמנטריות חופשיות. בעקבות ההפגנות, ממשלת לבנון התפטרה (זאת הפעם הראשונה שממשלה נופלת כתוצאה ממחאה לא אלימה).
2. באפריל 2005, עזב אחרון הכוחות הסורים את לבנון ובכך הסתיימו 30 השנים של נוכחות סורית במדינה.
3. מועצת הביטחון קיבלה את החלטה 1595 לשלוח צוות חקירה מיוחד לבדיקת ההתנקשות. הדו"ח הראשוני של החקירה אמנם לא שלח אצבע מאשימה לכיוונה של סוריה אך החשיד מספר בכירים סורים ולבנונים, לרבות מפקד המודיעין הצבאי הסורי, אסף שווכאת. הוועדה קבעה ששלטונות לבנון טייחו את החקירה ועל כן יש להגביר את המעורבות הבינלאומית בחקירת הרצח. הדו"ח הראשוני הוביל את מועצת הביטחון לדרוש מסוריה לשתף פעולה עם וועדת החקירה ולפעול לעצירתם של החשודים ברצח חרירי.
4. פעולות הטרור של ארגונים פרו-סורים כנגד פוליטיקאים, אנשי רוח ותקשורת המשיכו לפקוד את המדינה. רצח חבר הפרלמנט הלבנוני ועורך העיתון א-נהאר, ג'יבראן טואני, ב-12 בדצמבר 2005, היווה נקודת תפנית באזור. באותו היום, ממשלת לבנון בנתה את התשתית לבית הדין המיוחד ללבנון כאשר החליטה לבקש ממועצת הביטחון להרחיב את המנדט של וועדת החקירה המיוחדת וכן להקים טריבונל בינלאומי להעמדת החשודים לדין. מועצת הביטחון כיבדה את הבקשה והנחתה את מזכ"ל האו"ם לבחון את מתן הסיוע הבינלאומי הדרוש. המגעים בין לבנון לאו"ם הגיעו לשיאם כאשר חתמו בתחילת 2007 על הקמת בית הדין המיוחד ללבנון.
5. ב-30 במאי 2007, קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 1757 להקים את בית הדין המיוחד ללבנון מכוח פרק 7 של מגילת האו"ם, הפרק היחיד המקנה סמכות למועצת הביטחון לעקוף את החלטות העצרת הכללית כאשר היא מגיעה למסקנה כי השלום בין מדינות מתערער וקיימת סכנה לביטחון הבינלאומי.

סמכות השיפוט של בית הדין

לבית הדין הבינלאומי המיוחד ללבנון יש סמכות להעמיד לדין בגין פשעים על פי המשפט הפלילי הלבנוני, לרבות העמדה לדין בגין מעשי טרור ובגין פשעים ובעבירות נגד החיים ושלמות הגוף. העונש המקסימלי שבית הדין רשאי להטיל הוא מאסר עולם.

התייחסות המשפט הבין לאומי המנהגי לטרור

גישת הפרשנות פתחה את הדלת לבית הדין המיוחד של לבנון כן להתייחס למשפט הבינלאומי המנהגי בבדיקת הדין הפנימי. המשפט הבינלאומי המנהגי ככלל אינו כתוב בשום מסמך מפורש ועל כן על בית הדין לפרשו על סמך שני אלמנטים:

1. אלמנט חיובי הקיים בפרקטיקה.
2. באלמנטים שהתקבלו בבחינת דין.

בהתבסס על שני האלמנטים אלו, בית הדין המיוחד ללבנון קבע כי על פי המשפט הבינלאומי המנהגי, פעולה מסוימת תחשב כפעולת טרור רק כאשר היא תענה על שלושת הקריטריונים הבאים:

1. ביצוע פשע פלילי כמו רצח, חטיפת אזרחים, הצתה וכו' או איום לבצע פשעים כאלו.
2. כוונה ברורה להשליט פחד על האוכלוסייה, כזה אשר עשוי לגרום לממשלה או לגורם בינלאומי לפעול.
3. כאשר הפעולה מערבת אלמנט חוצה גבולות.

ללא ספק, החלטת בית הדין להצביע על טרור כעל פשע בינלאומי היא הבולטת ביותר שכן היא עוררה ויכוח רב בקרב הקהילה הבינלאומית אך יחד עם זאת, אכן ניתן לראות בבחינה עמוקה מספר אובזרבציות אשר יכולות להצדיק את החלטת בית הדין. בבדיקתו את הנושא, בית הדין פנה למספר מקורות שונים, כמו חוקים פנימיים במדינות שונות בעולם, כדי להצביע על אלמנטים משותפים. אכן, בית הדין מצא כי האלמנטים המשותפים הבולטים ביותר של הגדרת הטרור במדינות הללו הם עיקרון הפחד ועקרון ביצוע פעולה שמערבת פגיעה בחיי אדם. עקרונות אלו באו כתוצאה מחקיקה משותפת שמקורם באמנות, וכן מתוך החלטות של העצרת הכללית ומועצת הביטחון באו"ם. למעשה, ההסכמים הבינלאומיים הללו ביצרו את זווית הראייה של המדינות בייחסם לתופעת הטרור ויתרה מכך, אייפינו אותה כתופעה חוצה גבולות. במילים אחרות, בהיעדרם של תהליכים במישור הבינלאומי, תופעת הטרור הייתה נשארת בתוך המשפט הפנימי כתופעה פלילית רגילה. בנקודה זו, חשוב לציין כי להבדיל מפשעים בינלאומיים אחרים. בעוד שג'נוסייד, עינויים או פשעים אחרים כנגד האנושות התעצבו מלכתחילה בקהילה הבינלאומית הרי שהיסטוריית הטרור התהוותה בצורה שונה ממדינה למדינה. על מנת להתגבר על הבעיה הזאת, בית הדין זנח את הגישה המסורתית לבדיקת מנהג בינלאומי ופנה לעבר גישה חדשה- במקום לבדוק שהפרקטיקה במדינות היא עקבית על ידי בחינת ההבדלים בין פרקטיקה (ההגדרות הטרור) של מדינה אחת לזולתה, בית הדין במיוחד של לבנון הסתכל בין השורות. לפי שיטה זו, שעה שההגדרות משקפות בבסיסן את אותם האלמנטים, ניתן להצביע על פרקטיקה. בהמשך, הועלתה טענה נוספת כי אין זה מספיק לבדוק את האלמנטים המשותפים אשר עומדים בחקיקות הפנימיות של מדינות. על כך ענה בית הדין:

The fact that all States of the world punish murder through their legislation does not entail tha t murder has become an international crime. To turn into an international crime, a domestic offence needs to be regarded by the world community as an attack on universal values (such as peace or human rights) or on values held to be of paramount importance in that community; in addition, it is necessary that States and intergovernmental organizations, through their acts and pronouncements, sanction this attitude by clearly expressing the view that the world community considers the offence at issue as amounting to an international crime.

להטמעת הגדרת הטרור בתוך המשפט הבינלאומי ישנה חשיבות רבה. בעוד שטרור מקומי מכיל את שני האלמנטים הראשונים בלבד (פגיעה באזרחים וזריעת פחד) הרי שהגדרת הטרור החדשה הוסיפה את המימד השלישי הבינלאומי והוא השפעת פעולת הטרור על מדינות נוספות וערעור השלום הבינלאומי:

It will typically be a connection of perpetrators, victims, or means used across two or more countries, but it may also be a significant impact that a terrorist act in one country has on another. In other words, when it is foreseeable that a terrorist attack that is planned and executed in one country will threaten international peace and security, at least for neighboring countries

בכך בית הדין יצר הגדרה חדשה, רחבה יותר להגדרות במשפט הפנימי במדינות שונות בעולם הרואות בטרור לא רק כתופעה פנימית אלא כתופעה גלובלית בעלת השלכות על כלל הקהילה הבינלאומית.

עמדות הצדדים בשאלת רלוונטיות המשפט הבינלאומי המנהגי

אמנם למשפט הבינלאומי המנהגי תפקיד חשוב בעיצוב נורמות משפטיות בזירה הבינלאומית, עדיין מידת הרלוונטיות שלו בפרשנותו של משפט פנימי מוטלת למחלוקת בתוך בית הדין עצמו. מצד אחד, התובע הכללי והסנגוריה מסכימים כי המשפט הבינלאומי כשלעצמו לא מחליף את ההוראות השונות במשפט הפנימי בלבנון. מצד שני, קיימת אי הסכמה בדבר מידת השימוש במנהג הבינלאומי ככלי עזר לפרשנותו של האחרון. מחד, התובע הכללי טוען כי במידה וקיימים פערים משמעותיים בין המשפט הבינלאומי לבין המשפט הפנימי בלבנון, יש לקחת בחשבון את הנורמות והחוקים הבינלאומיים. לעומת זאת, עמדת הסנגוריה ראדיקלית יותר לפיה אין להתבסס על המשפט הבינלאומי כלל שכן המשפט הפנימי הלבנוני יכול לתת מענה לכל פרשנות אף על פי כי לעיתים יש לבחון את המשפט הבינלאומי אך ורק כאשר הוא מבטיח את זכויותיהם של הנאשמים.

החלת הגדרת הטרור במשפט המנהגי על משפט הפנימי

לפי סעיף 2 לחוקת בין הדין המיוחד ללבנון, כל הגדרה משפטית תשען על החוק הפנימי הלבנוני בלבד ולא תהיה נתונה להשפעות גורמים חיצוניים. מכך, ניתן להסיק כי כאשר בית הדין המיוחד ללבנון התבקש לפרש את הגדרת הטרור, היה עליו להתמקד בהוראות המשפט הפנימי בלבנון בשונה מבתי דין אחרים אשר מתבססים על המשפט הבינלאומי. יחד עם זאת, ניתן לראות כי המשפט הבינלאומי אכן משחק תפקיד רחב בפרשנות בית הדין את הגדרת הטרור. כאמור, המשפט הבינלאומי המנהגי אינו מהווה תחליף למשפט הפנימי הלבנוני, אך באותה נשימה בית הדין בחר להשתמש בו כעזר לפרשנות ההוראות הרלוונטיות של המשפט הפנימי. במסגרת צורת ההתנהלות הזאת, בית הדין בוחן את המרכיבים השונים של פשע הטרור מנקודת המבט של החוק הפלילי הלבנוני לאחר מכן, הוא מניח אותם אל מול עדשת המשפט הבינלאומי המנהגי ואמנות בינלאומיות ובודק אם קיימים פערים בין שתי ההגדרות. מכאן, ניתן להסיק כי אולם המשפט הבינלאומי המנהגי אינו בעל כוח נורמטיבי, הרי הוא מהווה כלי נוסף המצוי בידי בית הדין לפרשנות הוראות פנים מדינתיות שונות ובעל משקל רב בהכרעות משפטיות.

קביעת בית הדין

כפי שצוין, מצויים פערים רבים בין החוק הפנימי של לבנון לבין המשפט הבינלאומי המנהגי בהגדרת הטרור. תחילה, בעוד המשפט הבינלאומי המנהגי מגדיר כי פעולת טרור תוגדר כך רק כאשר עומדת מאחוריה מחשבה פלילית מאחורי הפעולה המבוצעת, הרי שהמשפט הפנימי בלבנון לא מסתפק בכך ומציין כי הפעולה צריכה להיות ב"נסיבות מחמירות". מכאן, על בית הדין לא להסתפק רק בעיקרון הכוונה (כלומר, הפעולה בוצעה מתוך כוונה תחילה), אלא להוכיח כי הפעולה הייתה רציונלית. שנית, החוק הפנימי של לבנון מצמצם את עקרון ההפחדה הטמון במשפט הבינלאומי המנהגי ומגדיר את אלמנט הסכנה. במילים אחרות, לא די שפעולת תיצור את אפקט הפחד בציבור אלא שסוג האמצעים בהם ישתמשו המבצעים יהוו סכנה ממשית לציבור. אמנם, חוקת בית הדין מחייבת להתייחס להוראות המשפט הפנימי בלבנון, אך בהכרעת בית הדין ניתן לראות כי השופטים הסתייגו לקבל את אלמנט הסכנה כפי שהוא מוכתב באחרון. למעשה, בית הדין נמנע מלראות בשימוש בנשק חם כתנאי להגדיר פעולה כפעולת טרור. מכאן ניתן לראות כי במקום להכריע על הגדרת הטרור על סמך ההוראות בתוך הדין הפנימי בלבד, בית הדין אכן נשען במידה רבה על נורמות בינלאומיות שונות הטמונות בתוך המשפט הבינלאומי המנהגי. להלן הקביעה:

• The volitional commission of an act

• Through means that are liable to create a public dange

• The intent of the perpetrator to cause a state of terror

לקריאה נוספת

• Serra, G. Special Tribunal for Lebanon.
• Fassbender, B. (2007). Reflections on the International Legality of the Special Tribunal for Lebanon. Journal of International Criminal Justice, 5(5), 1091-1105.
• Scharf, M. P., "Special Tribunal for Lebanon issues landmark ruling on definition of terrorism and modes of participation", (2011). 15(6) American Society of International Law.