טרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריסת מגדלי התאומים בניו יורק בעת פיגועי 11 בספטמבר 2001, מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה

טרור הוא סוג של מאבק אלים, המופנה בעיקר כלפי אזרחים, לשם השגת מטרות פוליטיות-חברתיות‏‏‏[1]. החוקרים נחלקים ביניהם בנוגע להגדרה המדויקת של המושג טרור. כך למשל, ישנה מחלוקת האם לתאר מעשי אלימות מסוימים מצד מדינות כמעשה "טרור מדינתי". מעשה הפוגע באזרחים בניגוד לדיני המלחמה מוגדר לרוב כפעולת טרור‏‏‏[2]. פיגועי 11 בספטמבר, בהם נרצחו קרוב ל-3,000 בני אדם, נחשבים לפעולת הטרור הגדולה בהיסטוריה (אם אין מחשיבים מעשי אלימות של מדינות נגד אזרחים כפעולת טרור).

הגדרת המושג "טרור"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונית תופת היא אמצעי נפוץ לביצוע פיגועי טרור. בתמונה מכונית תופת בעיראק המורכבת מכמה פגזי ארטילריה שמוסווים בחלק האחורי של הטנדר. לעתים מוסיפים לחומר הנפץ מכלי דלק ובלוני גז כדי להגביר את האפקט.

התפתחות המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "טרור" נולד בעת המהפכה הצרפתית, על מנת לתאר את פעולותיהם של רובספייר ושותפיו - העלאה המונית לגרדום של מתנגדי שלטונם. תקופה זו כונתה שלטון הטרורצרפתית: Régime de la Terreur).‏[3] מאוחר יותר הפך המושג 'שלטון טרור' לתיאור נפוץ לפעולות אלימות של שלטון נגד אזרחים המהווים מתנגדים פוליטיים של השלטון. במובן זה מקובל לדבר, למשל, על שלטון הטרור של סטלין בברית המועצות ושל מאו דזה דונג בסין. בעוד המונח 'שלטון טרור' עשוי לשמש עדיין במשמעות זו, המונח 'טרור' לבדו אינו מתייחס כיום למשטרי דיכוי או ל'טיהורים' המכוונים נגד יריבים פוליטיים.

המונח "טרור" (באנגלית: Terrorism) משמש כיום בשיח הציבורי רק לתיאור פעולות של לוחמה זעירה נגד אזרחים (כפי שפורט בהגדרה לעיל). מונח זה נכנס לשימוש החל משנות ה-70 של המאה ה-20 עקב גל פעולות טרור שכוונו נגד מטרות אזרחיות בישראל, באירופה ובטיסות בינלאומיות.

ההגדרה המקובלת לטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולת טרור, כפי שמשתמע מהמובן המקורי של המילה - פחד, חרדה, אימה, נועדה לזרוע אימה ופחד בקרב הציבור המותקף ולגרום לו לדמורליזציה ובלבול, ולשיבוש שגרת החיים. לעתים מבוצעת גם כפעולת נקמה במעגל דמים של אלימות. חלק ניכר מנשק הטרור הוא הפרסום הרב שפעילותו מקבלת בציבור, באמצעות התקשורת האלקטרונית והמודפסת. בטרור נעשית פגיעה "בבטן הרכה" של המדינה (האזרחים), במטרה לגרום למדינה להיכנע לדרישות מפעילי הטרור. ביסוד הטרור ישנו גם ערעור של בסיס הלגיטימיות של הממשלה המכהנת, בכך שהיא איננה מסוגלת להבטיח את שלום אזרחיה ולשמור על הסדר הציבורי.

מקובל להגדיר "פעולות טרור" כאלו שבהן יש ניסיון מכוון לרצח של אזרחים, בשביל להשיג מטרות פוליטיות: לאומית, דתית, אידאולוגית, חברתית. גם פעולות אלימות אחרות כמו חטיפות אזרחים והחזקתם כבני ערובה, תוך איום לרוצחם, יוגדרו כטרור. יש המגדירים פעולות המכוונות כנגד המערכת הכלכלית-פיננסית של מדינה כטרור מזן חדש - טרור כלכלי. פעולות הפחדה גרידא - אם הן אינן אלימות - אינן נחשבות לטרור, וכך גם פעולות של ונדליזם קל (בניגוד לפעולות חבלה), המיועדות לפגיעה קלה ברכוש בלבד ולא בבני אדם. יש הכוללים גם איומים ברצח אזרחים ופגיעה ברכוש אזרחים כדי להשיג מטרות פוליטיות כפעולות טרור‏‏‏[4].

על פי פרופ' אהוד שפרינצק הגדרת הטרור היא "הפעלת אלימות חריפה, נגד אזרחים שאינם לוחמים, כאקט סימבולי וככלי להעברת מסר מפחיד לציבור רחב". בדומה לו מגדיר ד"ר בועז גנור את הטרור "כשימוש מכוון או איום להשתמש באלימות, נגד אזרחים או מטרות אזרחיות, במטרה להשיג מטרות פוליטיות, כגון החלפת שלטון או שינוי מדיניות".

פעולות טרור בדרך כלל אינן ממוקדות, כלומר אינן מכוונות כלפי אדם מסוים, אלא כלפי אוכלוסייה שלמה, כך שהטרוריסט לרוב אינו מייחס חשיבות לזהות קורבנותיו. אשר על כן, רצח של אדם מסוים, גם אם הוא מבוצע בידי ארגוני טרור או בשיטות טרור, נחשב על ידי מרבית החוקרים כרצח פוליטי ולא כפעולת טרור. כך, למשל, רציחותיהם של ג'ון פ' קנדי, יצחק רבין, רחבעם זאבי ולואיס קאררו בלאנקו אינן מעשה טרור (אם כי בשני המקרים האחרונים היו המבצעים חברים בארגון טרור).

טרור מדינתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיח ביקורתי על אופיין ותכליתן של פעולות צבאיות שמבצעות מדינות, או של פעולות לצורך דיכוי פוליטי, משמשת לעתים גם ההגדרה "טרור מדינתי". הגדרה זו של פעולות שעשויות להיחשב פעולות טרור שמבצעות מדינות חופפת בחלק מהמקרים את ההגדרות של פשע מלחמה, פשע נגד האנושות או הפרת זכויות אדם. בנוסף, מדינה יכולה להיות מעורבת בטרור, אם היא מפעילה, מעודדת או מממנת ארגוני טרור או סוכנים חשאיים המבצעים פעולות טרור מטעמה.

פעולות שנטען לגביהן כי הן פעולות טרור מדינתי מתחלקות בדרך כלל לשני סוגים עיקריים:

  1. פעולות של ממשלות נגד אזרחיהן (מחנות הריכוז והגולאג של סטלין, משטר פינושה בצ'ילה), אף כי נכללו בעבר בהגדרת הטרור, מוגדרות היום ברוב מדינות המערב כ"הפרות של זכויות אדם", או אף כפשעים נגד האנושות, אך מוצאות מהגדרת הטרור. החולקים על שיוך זה סוברים כי הוא מעוות את משמעותו ההיסטורית של המושג, וכן מעניק למשטרים אפלים לגיטימציה, בכך שהוא מוציא אותם מהגדרת ארגוני טרור. לטענתם, מדובר באינטרס של הממסד המדינתי להוציא את המדינות מחוץ למעגל הגורמים המבצעים טרור.
  2. פעולות של ממשלות נגד אזרחי מדינות אחרות. אלו עשויות לכלול פעולות הננקטות במהלך מלחמה (הטלת הפצצה הגרעינית על הירושימה ונגסקי, הפצצת תל אביב בטילי סקאד במלחמת המפרץ), אם כי מקובל יותר להשתמש בהגדרה של פשעי מלחמה (אם חרגו מכללי המלחמה המקובלים). כמו כן נחשבות לטרור מדינתי פעולות דומות המבוצעות ללא הכרזת מלחמה (למשל הפיגוע שביצעו סוכנים לובים בטיסת פאן אם 103 מעל לוקרבי).

ההבדל בין טרור לגרילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריטריונים להבחנה בין גרילה לטרור שנויים במחלוקת. יש חוקרים המבחינים בין גרילה לטרור על בסיס המיקום - טרור בעיר בעוד גרילה בסְפָר. ישנם חוקרים המבחינים בין גרילה וטרור על בסיס העיתוי, כאשר הטרור הוא שלב מקדים לגרילה. ישנם חוקרים המבחינים בין פעולות גרילה לבין פעולות טרור על בסיס בחירת המטרה, גרילה כשימוש באלימות כנגד מטרות צבאיות וממסדיות וטרור כשימוש באלימות כנגד מטרות אזרחיות. בין הדוגמאות ללוחמת גרילה שאינה טרור ניתן לראות את הפרטיזנים שפעלו נגד הצבאות הנאצים ובעלי בריתם, ואת לוחמי הוייטקונג שפעלו נגד האמריקנים במלחמת וייטנאם. ארגוני טרור מנסים מדי פעם להידמות לארגוני גרילה, בכך שהם מבצעים פעולות נגד צבא האויב, אך עיקר פעילותם מכוונת נגד מטרות אזרחיות.

במקרים רבים, הממשלות נגדן פועלים הארגונים אינן מכירות בהבדל זה בין "טרור" ו"גרילה" ומגדירות פעולות אלימות המבוצעות נגדן כ"טרור", גם אם הן מכוונות נגד חיילים ולא אזרחים. מדינת ישראל, למשל, מגדירה כ"פיגוע טרור" כל פעולה חמושה המבוצעת נגדה בידי ארגונים פלסטינים או לבנוניים, בלי להתחשב בזהות הנפגעים הישראלים (אזרחים או חיילים). באופן דומה הגדירו שלטונות המנדט הבריטי כ"טרוריסטים" כמה מחברי המחתרות היהודיות אצ"ל ולח"י, שפגעו בחיילים בריטים, וגם הנאצים הגדירו את הפרטיזנים כולם כטרוריסטים, גם כאשר פעולתם הייתה מכוונת בעיקרה נגד חיילים גרמנים. בשל האמור לעיל נוטים חברי הארגונים - שאינם מגדירים את עצמם לעולם כ"טרוריסטים" - לטעון כי המלה "טרוריסט" אינה אלא כינוי גנאי שבו משתמשות ממשלות לתיאור ארגונים חמושים שאינם ממשלות.

מניעים להפעלת טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סכסוך לאומי או אתני: במסגרת סכסוך על קרקעות ושליטה. בקטגוריה זו נכלל הטרור הבאסקי בספרד, הטרור הצ'צ'ני ברוסיה, הטרור הכורדי בטורקיה, המורדים הטמילים בסרי לנקה והטרור הפלסטיני והיהודי בישראל.
  • קצירת רווחים פוליטיים: מדינות מסוימות המכונות על ידי אחרות "מדינות טרור", עושות שימוש בכלי זה על מנת לקצור רווחים פוליטיים מעבר לכוחן היחסי בקהילה הבינלאומית. איראן, סוריה, ולבנון נחשבות למדינות טרור, הבוחשות בעסקים אלו ברחבי העולם, ובמיוחד במזרח התיכון. טיבוע ספינת גרינפיס על ידי לוחמי קומנדו ימי צרפתים היא פשע שבוצע על ידי צרפת נגד אזרחים חפים מפשע, אך אינו הופך את צרפת למדינת טרור, משום שיעדו נבחר בקפדנות.
  • פעולות של קבוצות שמאל/ימין רדיקלי: שרוצות להפיל את השלטון שנחשב בעיניהן למושחת. בקטגוריה זו נכלל הטרור של באדר מינהוף בגרמניה, 17 בנובמבר ביוון וארגון השמאל הקומוניסטי קיצוני הבריגדות האדומות באיטליה, שנהג לפגוע באנשי עסקים, פוליטיקאים וראשי המשק האיטלקי, ושהתפרסם על רקע חטיפתו ורציחתו של ראש ממשלת איטליה לשעבר אלדו מורו ב-1978. ניתן גם להוסיף לקטגוריה זו את פיצוץ בניין הממשל באוקלהומה סיטי שבארצות הברית בידי טימותי מקווי. כיום, טרור מסיבות אלו כמעט שאינו קיים במדינות המערב, אלא רק במדינות המזרח כדוגמת נפאל, שם מבוצעות פעולות טרור על ידי המורדים המאואיסטים, שרוצים להחיל שלטון קומוניסטי במדינה הדיקטטורית.
  • סכסוך דתי: בקטגוריה זו נכלל הטרור של ה-IRA בצפון אירלנד, שנוצר במסגרת סכסוך בין פרוטסטנטים לקתולים והטרור הפונדמנטליסטי הגלובלי של אל-קאעידה, שמכוון נגד העולם הנוצרי והיהודי ובני בריתם בעולם המוסלמי. ניתן גם לציין את חלק מארגוני הטרור הפלסטיני החורתים על דגלם לנהל מלחמת קודש איסלמית ("ג'יהאד") נגד היהודים בישראל.
  • מאבק על שלטון ניסיון להגיע אל השלטון בכוח, כמו של האחים המוסלמים שניסו לתפוס את השלטון במספר ממדינות ערב בדרך אלימה, ולהפוך את המדינות לאסלאמיות אדוקות. בין היתר נזקפים לחובתם פיצוץ אוטובוסים של תיירים מערביים במצרים במטרה למוטט את המשטר.

יש לציין כי ההפרדה בין המניעים אינה הפרדה מוחלטת ובמקרים רבים ניתן למצוא ארגונים המפעילים טרור מיותר ממניע אחד.

שורשיו של הטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אזורי הטרור בשנת 2008

דיכוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות רבות בעולם חשות שהן רוצות לגרום לשינוי, אבל יחד עם זאת הן מרגישות שאין להן יכולת לבצע את השינוי בדרכים אחרות (כמו שכנוע, הסברה, הפעלת לחץ כלכלי, וכו') היות שדרכים אלו חסומות בפניהן. במשטרים דמוקרטיים המקפידים על זכויות אדם ועל חופש הדיבור ועל חופש התארגנות, יש לאזרחים תקווה לשנות את פני הדברים בדרכים לא אלימות. תחת משטרים אחרים, לדוגמה משטר צבאי, תקווה כזאת הינה פעמים רבות קלושה יותר, וגדל הפיתוי להשתמש בטרור או אלימות נגד הצד השני. רוב ארגוני הטרור באים מקבוצות החיות תחת משטר מדכא, או לפחות מתוך קבוצה המאמינה בכך שהיא חיה בחברה מדכאת. עם זאת כאשר המשטר מספיק נחוש הוא יכול לדכא את פעילות הטרור כפי שירדן עשתה בספטמבר השחור.

נגד טענה זאת שדיכוי מעורר טרור, ניתן לטעון כי יש קבוצות מדוכאות, שלא בוחרות בדרך של טרור. למשל הטיבטים שנכבשו באופן ברוטלי על ידי סין, ההינדים, שחיו תחת משטרים מדכאים של מוסלמים ובריטים, והיהודים שהיו לעתים קרובות קבוצות מדוכאות ומושפלות באוכלוסיות שחיו בקרבן, שהעדיפו להצהיר על נאמנות למשטר הקיים, ולא פנו אל דרך הטרור, גם כאשר סבלו מרדיפות קשות ופוגרומים. גם השחורים באמריקה שדוכאו רבות באופנים קשים ביותר, בדרך כלל לא פנו אל פעילות טרור.

טענה נוספת היא כי דווקא במשטרים טוטליטריים שהטילו טרור על אזרחיהם ודיכאו אותם, כמו ברית המועצות של סטלין, גרמניה של היטלר, עיראק של סדאם חוסיין וצפון קוריאה של ימינו, לא צמחו ארגוני טרור. נגד זאת ניתן לטעון שטרור המופעל נגד אזרחים (לפי ההגדרה המופיעה בערך) אינו הגיוני ביותר תחת משטר אשר בנוי בצורה היררכית, ושבו חיי אדם אינם חשובים ביותר. במשטרים אלו, התארגנויות לשם השגת שינוי אלים פועלות בדרך כלל נגד מטרות צבאיות, בניסיון להחליש את המשטר, או בניסיון לבצע התנקשות בחיי המנהיג, שמותו עשוי לשנות את המשטר במדינה. כמו כן במדינות אלו בדרך כלל מופעלת משטרה חשאית רבת כוח שמטילה פחד ו"טרור" בעצמה על האוכלוסייה.

גם במשטרים נוספים שאינם משטרי טרור אך הם מדכאים במידה כזו או אחרת את תושביהם, ולא נותנים להם זכות להשתתף במשחק הפוליטי, כמו רוב מדינות ערב, קובה וסין, בדרך כלל לא צומחים ארגוני טרור נגד השלטון, דבר שפותח פתח להניח כי דווקא משטר חופשי, פתוח וליברלי עלול להזמין טרור מבית, ואילו משטר מדכא דווקא גורם להתנגדות שמולו להרכין ראש.

עוני ונחשלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם הטוענים שעוני מהווה קרקע נוחה לצמיחת טרור. על פי סברתם, הטרור קשור לעוני היות שלאדם עני יש סיכוי גדול יותר למות, ובחברות רבות חייו של עני חשובים פחות מחייו של איש עשיר. בנוסף, בחברות עניות רבות, חיי האדם אינם נחשבים ערך מרכזי, או שחיי אדם נחשבים פחות מאשר בחברות מערביות מודרניות. כמו כן, לאדם עשיר יש הרבה להפסיד אם יחשד בתמיכה בטרור (שכן ניתן להחרים את רכושו), ואילו לאדם עני אין הרבה מה להפסיד בהקשר זה, ויש רווח פוטנציאלי אפשרי (אם הטרור ישא פרי, ייתכן שמעמדו הכלכלי ישתפר). בנוסף, עניים רבים בחברות מדכאות מרגישים כי העוני שלהם מתקיים הודות לסדר הפוליטי הקיים, ולכן הם מתנגדים לסדר זה. שוב ניתן לראות שמספר האנשים התומכים בטרור או חברים בארגוני טרור באים מחברות עניות (שבדרך כלל יש קורלציה בינן לבין חברות החיות תחת דיכוי), או מחברות בהן יש אי שוויון גדול (כאשר הטרור מופנה אל תוך אותה חברה). בעקבות טענות אלו ישנן קריאות בארצות הברית להגדיל את סיוע החוץ כדרך להלחם בטרור‏[5].

לעומת זאת, ישנם הטוענים שלא ניתן למצוא קשר בין עוני לטרור. לטענתם, לאדם עני אין זמן, כוחות ומשאבים לפעילות פוליטית או אידאולוגית שכן כל מרצו או לפחות רובו הגדול מוקדש למלחמת הקיום. כאשר האדם נאבק על הצרכים הבסיסיים של החיים, קשה לו "להרים את הראש" ולארגן או להשתתף בפעילויות נוספות, שדורשים חשק, מרץ ומוטיבציה. כאשר בוחנים ארגוני טרור רבים, ניתן להבחין שלא תמיד הם צמחו מתוך עוני ומסכנות, ולעתים רבות נתמכו בידי מנהיגים בעלי משאבים או מנגנונים משומנים של מדינות חסות שחימשו והינחו אותם, שכן ניהול וארגון פעולות טרור דורש ידע, ציוד ומשאבים רבים שעולים ממון רב. דוגמאות בולטות לכך הם מנהיגי אל קאעידה ופריצת האינתיפאדה השנייה בתקופת פריחה כלכלית אצל הפלסטינים. אולם התמיכה העממית בארגונים אלה, כמו מקור גיוס מתנדבים, או גיוס תמיכה בצורות אחרות (כמו הסתרה, הברחת חומרים, תעמולה וכו') מבוצעת לעתים קרובות על ידי אנשים שבאו מחברות עניות, או שהם פועלים בשמם של אנשים מרקע עני, גם אם ההנהגה הפוליטית או הפעילים המרכזיים אינם בהכרח מרקע עני. אדרבה, באופן כללי נפוץ יותר שאנשים מרקע אמיד או מקרב המעמד הבינוני באותה חברה הם אלו המהווים את עמוד השדרה של התארגנויות פוליטיות, ונראה שארגוני טרור אינם יוצאים מהכלל במובן זה.

את מורכבות הדברים ביטא נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש באומרו‏[6]:

Cquote2.svg

...אנו גם פועלים להשגת שגשוג ופתיחת הזדמנויות כי הם עוזרים להביס את הטרור. עוני אינו גורם טרור. רוב הקושרים של 11 בספטמבר גדלו ברווחה כלכלית. אולם עוני מתמשך ודיכוי יכולים להוביל לחוסר תקווה וייאוש. וכשממשלות נכשלות באספקת אמצעי קיום בסיסיים לאזרחיהם, מדינות אלו יכולות להפוך לגן עדן לטרור.

Cquote3.svg
– נאום בוש בפני הבנק לפיתוח אמריקה, 14 במרץ 2002

סכנת מוות, ייאוש, והיעדר תקווה לחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מאמינים כי ייאוש הינו אחד הגורמים לבחירה בטרור. כל עוד יש תקווה לחיים נורמליים, כפי שהם מוגדרים באותה חברה, הבחירה בטרור כדרך חיים, או התמיכה בטרור מתוך אמונה שהוא יגרום לשיפור החיים, אינה דבר הגיוני כל כך. מצד שני, אם שוררת אמונה חזקה שאין תקווה לגבי העתיד, לא לקבוצה המדוכאת, ולא לגבי כל אחד מחבריה; או שיש אמונה כי ממילא הסיכוי למוות בגיל צעיר הינו גדול, ואילו בדרך האלימות יש סיכוי לשיפור העתיד, אזי הגיוני יותר לתמוך בטרור או להצטרף לפעילות טרור.

כדוגמה לטיעון זה, אחד הטיעונים של חלק מהפלסטינים לכך שהם עצמם חברים בארגון טרור, הוא שממילא סביר שהם ימותו בגיל צעיר, בגלל פעילות צה"ל. ולכן, הם טוענים, עדיף כבר למות תוך מאבק, תוך שהם הורגים כמה שיותר אנשים שהם תופשים כאויב, ועל ידי כך לנסות לגרום לשינוי. יש הרואים בטיעון זה טיעון דמגוגי, שכן פלסטיני שאינו מתעמת עם כוחות צה"ל, יכול להגיע לגיל שיבה, ומבחינה סטטיסטית הסיכוי הרבה יותר גדול שימות ממחלה ולא מירי של חיילי צה"ל.

בנוסף ניתן להצביע על כך כי רמת הטרור נגד ישראל עלתה מאוד דווקא לאחר הסכמי אוסלו (בארבעת השנים שלאחר הסכמי אוסלו, 1993 - 1996 היו יותר הרוגים מאשר בשנים שקדמו להם) עם פתיחת אופק מדיני ותקווה לפלסטינים. קפיצת מדרגה נוספת בטרור, הייתה בשנת 2000 שבה פרצה האינתיפאדה השנייה, והיא החלה דווקא מתוך חופש תנועה, צמיחה כלכלית שהואצה, ורמת חיים הגבוהה ביותר שהפלסטינים הצליחו להגיע אליה אי פעם. ולכן ניתן לטעון כי לעתים הטרור יכול לנבוע לא בגלל ייאוש והיעדר תקוה לחיים אלא מתוך מצב של התעצמות צבאית ותחושת ביטחון גדולה, שניתן להתעמת עם האויב ולגרום לו לנזקים קשים, מבלי להיפגע יתר על המידה.

אמונה ותקווה כי ניתן לשנות דברים בכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים נראה כי עצם האמונה והתקווה שניתן לשנות את צורת השלטון בכוח היא גורם בטרור. במדינות חזקות מאוד אף שהן מדכאות ומביאות על תושביהן עוני ונחשלות, בדרך כלל לא יתעורר טרור, כי לתושבים אין תקווה לבצע שינוי, והמחיר שישלמו יהיה גבוה מדי. לעומת זאת במדינות שלא מדכאות ואף דמוקרטיות עלול להתעורר טרור, כאשר אנשי הטרור מספיק חדורי אמונה ומאמינים שיש להם מספיק עוצמה וכוח לגרום לשינוי פוליטי. ארגוני טרור קומוניסטים שרכבו על הגל הסוציאליסטי, כמו סיעת הצבא האדום בגרמניה, הבריגדות האדומות באיטליה, הצבא האדום היפני, והנתיב הזוהר בפרו, ניסו לשנות בכוח את צורת המשטר לשיטה קומוניסטית, משום שהייתה להם סיבה מספיק טובה להאמין כי הם יכולים להצליח בכך.

כיום ארגוני טרור איסלמיסטיים שרוכבים על הגל הזה, חשים כי יש להם שעת כושר, וישנה אפשרות לשנות את המשטרים בכוח. לעתים הצלחה בזירה אחת מעודדת ומהווה מקור השראה לפעילות בזירה אחרת. ישנם גורמים הטוענים כי פריצת האינתיפאדה השנייה ארבעה חודשים לאחר הנסיגה החד צדדית של ישראל מלבנון לא הייתה מקרית, וכי ערפאת שאב עידוד מנסיגת ישראל ושאף לגרום לנסיגה חד צדדית מיש"ע באותו האופן שחזבאללה עשה. לדברי בכירים בחמאס, גם ההתעמתות של הארגון עם פת"ח בעזה, לא הייתה מקרית במועד בה התקיימה, חודשים ספורים לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, בה חזבאללה נתפס כמי שעמד בהצלחה נגד ישראל.

חזון ואמונה קיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונה קיצונית בצדקת הדרך יכולה להיות מנוע חזק בדחף לטרור. במיוחד הדבר נכון אם אמונה זו משולבת בחזון שהינו שונה באופן מהותי מהמצב החברתי הקיים. היות שיש פער תפיסתי גדול בין הקבוצה לבין החברה או השלטון בו היא חיה, הגיוני שיתקיים דיכוי או רדיפה מצד השלטון או החברה בה חיה הקבוצה (ראו סעיף), ומניעתה מקידום רעיונותיה בדרכים לא אלימות. דבר זה כאמור מגביר את הסיכוי לפניה לטרור. במיוחד, גדול הפיתוי לקיים טרור במצבים בהם נראה שדרכים אחרות אינן יעילות, או שיש פער תקשורתי בין הצדדים. גורם נוסף המחזק את הנטייה לשימוש בטרור הוא כאשר הצורך בשינוי נתפס על ידי הקבוצה כצורך דחוף, שיש להשיגו במהרה, וש"אין זמן" להשיגו בדרכים שלוות יותר.

כבר בתקופת בית שני היו קבוצות קיצוניים בעם היהודי שנקראו סיקריקין שהרשו לעצמם לרצוח את מתנגדיהם בדרך לעצמאות יהודית. קבוצות טרור באירופה כדוגמת הבריגדות האדומות ניזונו מהחזון הקומוניסטי וניסו להגשימו. ארגון כמו הצבא האדום היפני שאף להחליף את המשטר היפני. הטרור האיסאלמי בתקופתנו ניזון גם מחזון של איסלאמיזציה גלובלית באמצעות מצוות הג'יהאד שמצוינת בקוראן. לעתים האמונה אינה חייבת להיות דתית אלא יכולה להיות לאומית גזענית כמו אירוע הטרור שבוצע באוקלהומה סיטי או קומוניסטית כשל ארגון הטרור בקולומביה או הנתיב הזוהר בפרו.

ועם זאת קשה להגיד מהי אידאולוגיה קיצונית. מנקודת המבט של תרבויות שונות, נקודות מבט אחרות הן קיצוניות ומוזרות. נראה שהלגיטימיות של שימוש באלימות באותה השקפת עולם, היא זו שמקדמת אלימות, יותר מאשר המרחק בינה לבין השקפת העולם לה היא מתנגדת, ראו פסקה הבאה.

המטרה מקדשת את האמצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית הבניין הפדרלי באוקלהומה סיטי, ארצות הברית, לאחר הפיגוע שגבה חייהם של 168 בני אדם.

בקרב קבוצות רבות, רווחת הדעה כי אם המטרה הינה מוצדקת, כדאי להפעיל אמצעים קיצוניים כדי להשיג אותה. האמירה "המטרה מקדשת את האמצעים" מיוחסת למשנתו של מקיאוולי והיא רווחת למדי בתרבות המערבית כיום, גם אם האמצעים אינם בהכרח אלימות והרג. חברות רבות לא מהססות להפעיל אמצעים אלימים, או איומים באלימות כדי לנסות להשיג את מטרתן הפוליטית, וקבוצות הבוחרות בטרור אינן יוצאות מהכלל, אף שקיים קו תוחם ברור בין אלו שאינם נוקטים בטרור לאלו שנוקטים בו.

כנגד זאת, ניתן להתבונן בחברות המאמינות כי הדרך היא חלק מהמטרה, וכי בחירה באמצעים פסולים תגרום לכך שגם אם תושג המטרה כביכול, היא תתגלה ככלי ריק, ולא כחזון אליו שאפו להגיע התומכים בדרך. בתרבות ההינדית, אמונה זו רווחת, ואכן, גם תחת המשטרים המדכאים של המוסלמים ושל הבריטים, המגמה הכללית הייתה של התנגדות לא אלימה.

תמיכה עממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנת תמיכה בחמאס ברמאללה. חמאס הוא תנועה אסלאמיסטית פונדמנטליסטית פלסטינית, המוגדרת על ידי מדינות רבות כארגון טרור. לחמאס תמיכה עממית רחבה בקרב הפלסטינים הודות לשירותי הרווחה והחינוך שהוא מעניק, ופעולות התעמולה וההסתה שהוא מנהל.

רוב ארגוני הטרור צריכים חסות של קהילה לצורך גיוס אנשים ותרומות לביסוס והרחבת הפעילות. באין אפשרות להיטמע בקהילה המקומית ולהסתייע בעזרתה, המשטר השולט ידביר את הארגונים ויחשוף את אנשיהם. התמיכה הממשית והמורלית שמעניקות אוכלוסיות מקומיות כמו בפעילות ה־IRA והצ'צ'נים, איפשרו קיומם של ארגונים אלו.

לעומת זאת ישנם ארגוני טרור כמו בחבל הבאסקים וקבוצות איטלקיות, גרמניות ויפניות שלא זכו לתמיכת אוכלוסייה מקומית. ואולם העדר תמיכה כזאת מקשה מאוד על הפעילות של ארגון הטרור, ומחייב בדרך כלל גרעין קטן של מתנדבים נחושים, בעלי קשר מועט עם החברה מסביב, שיש להם מקורות מימון משל עצמם, היות שהתארגנויות גדולות יותר ופחות סגורות, יחשפו במהרה.

יש גם מקרים של טרור בינלאומי, לדוגמה, בפיגועי 11 בספטמבר, או בפיגוע בלוקרבי, לא זכו הטרוריסטים בתמיכת האוכלוסייה המקומית. אולם אז האוכלוסייה המקומית אינה במדינה בה בוצע הטרור, אלא במדינה בה מתבצעת רוב עבודת הארגון, הגיוס וההכשרה. הטרוריסטים של ארגוני אל קאעידה, לדוגמה, מקבלים תמיכה רחבה למדי במדינות איסאלמיות מהן מגויסים מתנדבי ותומכי הארגונים, גם אם הם פועלים בסופו של דבר במדינה אחרת.

חסות של מדינה עוינת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסית לסיבות האחרות, זהו למעשה יותר גורם מסייע מאשר סיבה עמוקה לקיומו של טרור, ועם זאת זהו גורם חשוב במעלה שכן אילולי ההכוונה, האימונים, הסיוע, ההגנה, ההצטיידות, התמיכה המורלית והדרבון של מדינות, רבים מארגוני הטרור היו נותרים בגדר של כנופיות חמושות, בעלי יכולות פעולה מוגבלת, נגד המנגנונים המקצועיים של משטרים המתמחים במיגור אלימות ופעילות חתרנית.

רבים מארגוני הטרור נתמכו ודורבנו בידי מדיניות עוינות והיוו יד ארוכה ולא רשמית של מדינה אחרת. מטריית ההגנה והחסות של מדינות שכללו תמיכה המורלית, מימון, חימוש ואימון איפשרו לארגוני טרור להתקיים. ניתן לציין לדוגמה את השימוש שעשו צפון וייטנאם וברית המועצות בווייטקונג בדרום וייטנאם, תמיכתה של לוב בארגון ה-IRA, סוריה במחתרת הכורדית נגד טורקיה, מדינות ערב באש"ף נגד ישראל, השימוש שעושות כיום איראן וסוריה בחזבאללה ובג'יהאד האסלאמי הפלסטיני נגד ישראל והסיוע של ונצואלה בראשות צ'אבס במחתרת ה-FARC הקולומביאנית‏‏‏[7].

שיטות לביצוע פעולות טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמיה של מטען צינור, שהיה בשימוש נפוץ בקרב טרוריסטים
מעטפת אנתרקס שנשלחה לסנטור האמריקני, המהווה סוג של נשק ביולוגי

פעולת טרור יכולה להיות פעולה מן המארב, בה המבצע מיידה אבנים, משליך בקבוקי תבערה או יורה מהמארב ונמלט מיד (סוג זה של פעולה נפוץ ביהודה ושומרון), או פעולה גלויה בנשק קר או חם, בה למפגע ברור שייתפס או יהרג תוך כדי פעולתו או סמוך לה.

טכניקות שונות של פעולות טרור שהופעלו בעולם כוללות:

  • פיגוע ישיר: פעולה בה מתבצעת דקירה באמצעות סכין או פגיון, ירי מנשק קל, זריקת בקבוק תבערה, השלכת רימון יד או דריסה באמצעות כלי רכב.
  • הפגזת אזרחים: ירי של פגזים, פצצות מרגמה, רקטות או טילים על אוכלוסייה אזרחית או מבנים בהפתעה. הפת"ח והחזבאללה בדרום לבנון עשו שימוש ברקטות רוסיות בינוניות (נקראו בטעות "קטיושות"), ומעזה נעשה שימוש דומה ברקטות קסאם וגראד נגד גוש קטיף ונגד שדרות, אשקלון, באר שבע, אשדוד ויישובי עוטף עזה.
  • הטמנת מטעני חבלה וחומרי לוחמה:
    • הטמנת חומרי נפץ וחומרי לוחמה ביולוגיים באביזרים שונים: מלכוד של אביזרים שונים בחומרי נפץ, ממעטפת נפץ ומקרר תופת ועד למכונית תופת ולמשאיות תופת. הטמנת מטעני חבלה במקומות הומי אדם. שליחת מעטפות שמזוהמות בחיידקים כמו שליחת מעטפות שבהן חיידקי אנטרקס. נעשה גם שימוש בהטמנת מזוודת נפץ במטוסים ופיצוצם באוויר.
      דוגמאות בולטת לשימוש בטכניקה זו, הן פיצוץ מטוס פאן אם, שבו נהרגו 270 איש - בשנת 1988 מעל לוקרבי שבסקוטלנד בידי לוב. ופיצוץ מכונית תופת ב-18 ביולי 1994 סמוך למרכז התרבות של הקהילה היהודית בבואנוס איירס, פיגוע שבו נרצחו 86 אנשים.
    • מטען צד: הטמנה של חומר נפץ בצורות שונות בשבילים, דרכים ובכבישים, ופיצוצם באמצעים חוטיים או אלחוטיים בזמן שכלי רכב או בני אדם עוברים במקום. בטכניקה זו נעשה שימוש נרחב על ידי חזבאללה בדרום לבנון, על ידי החמושים בעיראק אחרי כיבוש עיראק ב-2003 והיא משמשת לעתים קרובות גם ברצועת עזה וביהודה ושומרון אף נגד טנקים.
  • יירוט אמצעי הסע: השמדת כלי תחבורה ציבורית כאשר נוסעיהם עליהם, באמצעות כלי ירייה (כגון מקלעים, רקטות נ"ט או טילים). לדוגמה: באינתיפאדה השנייה ירו ארגוני הטרור רקטות RPG על אוטובוסים ישראלים שהובילו ילדים לבית הספר ואילו במומבסה, קניה ירתה חוליה של אל קאעידה שני טילי קרקע-אוויר שהחטיאו את מטוס ארקיע.
  • פיגוע מיקוח וחטיפה - חטיפת אזרחים לצורכי מיקוח - טכניקה זאת מיושמת בעיקר כדי לשחרר אנשים כלואים. ארגוני הטרור בקולומביה התפרסמו לאחרונה כאשר עשו שימוש באמצעי זה. ב-4 בספטמבר 2004 הסתיים לאחר שלושה ימי התבצרות פיגוע מיקוח של המחתרת הצ'צ'נית בבית ספר בבסלאן שברוסיה במותם של למעלה מ-325 בני ערובה, זהו פיגוע המיקוח רב הנפגעים שידע העולם עד כה. כשנתיים לפני כן, באוקטובר 2002 השתלטו כ-50 טרוריסטים צ'צ'נים על התיאטרון במוסקבה כשבו כ-700 אזרחים, לאחר ארבעה ימים התבצעה פעולת חילוץ שבה הוזרם גז רעיל שגרם למותם של 67 בני ערובה ו-34 טרוריסטים. בשני המקרים לא הצליחו הצ'צ'נים להשיג את מטרתם ולשחרר את חבריהם מהכלא.
  • פיגוע התאבדות: בדרך כלל פיגוע ההתאבדות נעשה בידי מחבל שחוגר חגורת נפץ ומגיע רגלית למקום הומה אדם, שם הוא מפוצץ את עצמו. בגרסתו המורחבת כולל הפיגוע גם נהיגת כלי רכב (בדרך כלל ממולכד או עמוס בחומר נפץ) וריסוקו על מטרה אזרחית. פיגוע ההתאבדות הגדול ביותר בהיסטוריה, היה פיגועי 11 בספטמבר בו נחטפו בארצות הברית ארבעה מטוסים, ורוסקו על סמלים לאומיים אמריקנים (מגדלי התאומים והפנטגון), פיגוע שנהרגו בו כשלשת אלפי אנשים. בארצות הברית לאחר פיגועי התאומים עלה החשש כי עלול להתבצע פיגוע התאבדות באמצעות אוניה עמוסה באלפי טונות של חומר נפץ בעיר נמל, דבר שעלול לגרום לנזק כשל פצצת אטום טקטית. פיגוע התאבדות בו המחבל מפוצץ את עצמו בלב אוכלוסייה אזרחית הפך לאמצעי הטרור הקטלני ביותר באינתיפאדה השנייה והיה אחד המאפיינים של עימות זה ביו ישראל לפלסטינים.
  • פיגועי נב"ק: פיגועים המשתמשים בנשק בלתי קונבנציונלי דוגמת נשק כימי (כגון גז) או נשק ביולוגי (חיידקים, מחלות, הרעלת מקורות שתייה).

סוגי ארגונים המבצעים פעילויות טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבריגדות האדומות, ארגון טרור איטלקי, הצליח לחטוף ולרצוח את אלדו מורו, הפוליטיקאי האיטלקי הבכיר שיועד לכהן כראש ממשלה בפעם השישית.
  • ארגוני טרור, שהם הצורה הנפוצה ביותר ליזום טרור ולביצועו - ארגונים אלה יכולים להיות מאורגנים היטב, בעלי שטח פעולה ספציפי (טריטוריה), מטרות מוגדרות, היררכיה ברורה, מדים, המנון, מבנה וכול מה שמאפיין צבא מודרני (המחתרת האירית, למשל). יכולים להיות גם אגד מעורבב ומפוזר של אנשים שרק לשם אינטרס משותף חברו יחד. קבוצות אלה אינן מאורגנות, חסרות טריטוריה מוגדרת, מדים, שיטת פעולה, חוקים ומנהיג ברור (אל-קאעידה, למשל).
  • טרור ספורדי ("זאב בודד"), בידי יחידים שאינם חברים בארגון טרור - דוגמה לכך הוא טבח מערת המכפלה, שבו נרצחו 29 מתפללים ערבים, אותו עשה ברוך גולדשטיין ב-25 בפברואר 1994. דוגמה נוספת היא טד קצ'ינסקי, היונבומבר, שפעל בארצות הברית במשך 18 שנה. עם זאת, בארצות הברית נחשבות פעולות אלימות ספוראדיות ובלתי מתוכננות של אזרחים בודדים נגד אזרחים מקבוצה אתנית אחרת כפשע שנאה (Hate Crime) ולא כטרור.
  • מדינות, המבצעות פעולות טרור באמצעות גופי המודיעין שלהן, מה שעשוי להיחשב כ"טרור מדינתי", או באמצעות ארגוני טרור שהן תומכות בהם, מממנות ומגבות אותם - דוגמה לכך היא התמיכה של איראן וסוריה בחזבאללה בלבנון, וכדוגמת התמיכה של סוריה במחתרת הכורדית בטורקיה. פעולות אלה מבוצעות לעתים על ידי המדינות באופן סמוי, ומבלי שיודו במעורבותן בכך. העסק הביש הוא דוגמה לניסיון של ישראל להפעיל טרור כזה באופן שישרת את האינטרסים שלה בערעור היחסים בין מדינות המערב ומצרים. יש שפעולות אלו גלויות יותר, כך הצהירה מצרים בגלוי כי היא מפעילה את הפדאיון נגד ישראל בשנים 1955-1956 ואילו סוריה תמכה במוצהר בפעולות הפתח בשנים 1966-1967 (התמיכות הנ"ל תרמו תרומה משמעותית להתדרדרות למלחמת סיני ולמלחמת ששת הימים בהתאמה).

לארגוני הטרור השונים יש בדרך כלל קשרים מסועפים בינם לבין עצמם, ולעתים הם עוסקים בעסקים בלתי-חוקיים נוספים, כגון סחר בסמים והברחות למיניהן, כדי לממן את פעולתם. כמו כן, לחלק מארגוני הטרור (למשל חמאס והמחתרת האירית) יש גם זרוע פוליטית "לגיטימית", המשתתפת בפעולות הסברה, חינוך ורווחה ואף נוטלת חלק במערכת הפוליטית.

מלחמה בטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמה בטרור
קציני יחידה מיוחדת במשטרה המלכותית במלזיה, בפעילות אנטי טרוריסטית
לוחמי צה"ל בשכם בזמן מבצע חומת מגן 2002. מבצע חומת מגן הוא דוגמה למבצע צבאי התקפי נגד הטרור שנחל הצלחה גדולה.
לוחמי הימ"מ, היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל, בדיגום מבצעי

אחד האתגרים הגדולים של מדינות העולם במאה ה-21, הוא הלוחמה בטרור והניסיון למגרו.

לצד כישלונות של מדינות בעימותי טרור וגרילה כמו בעימות של ארצות הברית עם ארגון הווייטקונג בשנת 1968 שעל אף שספג אבדות כבדות המשיך להתקיים, לפעול ולגרום בסופו של דבר לארצות הברית לסגת מדרום וייטנאם ב-1975, ומלחמת העצמאות של אלג'יריה שבה ארגוני גרילה הצליחו לבסוף במחיר כבד ביותר להסיג את צרפת מאלג'יריה ולהשיג עצמאות ב-1962, לאחר 8 שנות לחימה ממושכות ועיקשות, יש דוגמאות לא מעטות של ניצחונות של מדינות למול ארגוני טרור. הבולטות שבהן הן, ההתמודדות של ירדן בניסיון ההפיכה של אש"ף במאורעות ספטמבר השחור בספטמבר 1970, ודיכויים וגירושם של אנשי אש"ף ללבנון. מחיצת המחתרת הצ'צ'נית בידי רוסיה במה שכונה מלחמת צ'צ'ניה השנייה בשנת 2002, והכנעתם המוחלטת של נמרי השחרור של טאמיל אילם במאי 2009, בידי כוחות הצבא של סרי לנקה. גם ישראל רשמה הישגים בלחימה מול הטרור, כאשר דיכאה את הטרור מרצועת עזה ב-1970 ואת גל הטרור מאיו"ש בזמן האינתיפאדה השנייה, אחרי מאבק ממושך.

בעקבות פיגוע התאומים יצאה ארצות הברית (ובעלות בריתה) ללוחמה בינלאומית בטרור, ובין היתר הפילה את משטר הטאליבן באפגניסטן ואת משטרו של סאדם חוסיין בעיראק. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 קיימים עימותים קשים בין כוחות הקואליציה שגיבשה ארצות הברית לבין כוחות גרילה וטרור הפועלים בעיקר באפגניסטן, פקיסטן ועיראק. חזית אסלאמית עיקרית נוספת הינה במזרח התיכון באמצעות חזבאללה וחמאס המכוונים את עיקר מאמציהן כנגד מדינת ישראל.

ישנם מומחים הסוברים כי לחימה של צבאות קונבנציונליים בטרור איננה אפקטיבית וכמעט שאי אפשר לנצח את הטרור, בשל השיטות שהוא פועל, נחישותו הבלתי נדלית, ונכונותו להקרבה עד מוות, ומצד שני בשל חוסר יכולות מצד מדינות דמוקרטיות לשלם בנפגעים בשל דעת קהל רגישה, וחוסר נכונות לשלם ב"מחיר מוסרי" גבוה מדי. לעומתם ישנם מומחים הסוברים כי הדבר אפשרי. לדעתו של יעקב עמידרור לחימה קונבנציונלית בצירוף של פעולות אזרחיות כמו מודיעין וחסימת מקורות מימון יכולה לנצח את הטרור. לטענתו מקור התפיסה כי צבא קונבנציונלי איננו מסוגל למגר טרור נעוץ בדיסאינפורמציה שהפיצה במערב ברית המועצות, כחלק מהניסיון שלה להשלטת הקומוניזם בעולם. כדוגמה לניצחון על הטרור, הוא מביא את דיכוי הטרור הערבי על ידי הבריטים בשנת 1936, דיכוי הטרור בעזה בשנת 1970, ואף דיכוי הטרור ביהודה ושומרון לאחר מרץ 2002, בעקבות מבצע חומת מגן, טרור שירד מרמה של מאות הרוגים בשנה ל-11 בלבד. לעומת ניצחון מוחלט כפי שהיה במלחמת העולם השנייה מצד בנות הברית על יפן וגרמניה, הוא מדבר על "ניצחון מינימלי" שבו המוטיבציה של הטרור והניסיונות ימשיכו להתקיים, אבל יחסמו על ידי המערכות הצבאיות, באופן שהאזרחים יוכלו לתפקד בשגרת חייהם הרגילה.

הלחימה בטרור כוללת מאבק במספר מישורים (מלבד המישור הצבאי):

  • פגיעה במימון: בניגוד למיתוס מקובל ארגוני טרור נזקקים למימון רב לצורך פעולותיהם, לרכישת כלי נשק, חומרי חבלה, רכבים, מימון פעילים, שינוע אנשים ממקום למקום ועוד. על ידי מעקב בינלאומי על העברות כספים ארגוני חוק לאומיים ובינלאומיים מחרימים כספים המיועדים לטרור וסוגרים ארגונים המשמשים להלבנת והעברת כספים לטרור (כגון בנקים, חברות קש וקרנות "צדקה").
  • ניתוק ארגון טרור מתומכיו: על ידי צעדים מדיניים וכלכליים.
  • מודיעין: סוכנויות מודיעין של ארצות רבות פעילות בניסיון לאתר ואף לחדור לארגוני טרור, כדי לחשוף אותם מבפנים. לעתים נתפסים אנשי מפתח שמוסרים מידע על פעילות הארגון ועוזרים למפותו. סוכנויות מודיעין של ארצות רבות משתפות פעולה בענייני טרור. בנוסף, מידע מודיעיני משמש לסיכול פיגועים.
  • מעצרים: מעצר פעילים - החל מהדרג המפקד, עבור בדרג הלוגיסטי וכלה בדרגי השטח (המחבלים היוצאים לפגע) - הכרחי על מנת למנוע פעולות טרור ולפגוע בתשתית ארגוני הטרור. חלק גדול מהמעצרים נעשה בעקבות מודיעין מוצלח.
  • פעולות צבאיות ישירות: דרך ידועה ומקובלת להלחם בטרור היא באמצעות פעולות צבאיות ישירות, מתפיסת אנשי הטרור ועד לפגיעה פיזית בהם. החל ממבצעים נקודתיים לתפיסת או חיסול איש טרור ובמבצעים רחבי היקף, ועד למערכות גדולות ומלחמות של ממש.
  • יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור: הפעלה של יחידות מיוחדות של משטרה, ז'נדרמריה וצבא המצוידות בנשק ואמצעים מיוחדים, וזוכות להכשרה גבוהה ואימונים ייעודיים של לוט"ר ולש"ב, ללוחמה בטרור. יחידות אלה כוללות יחידות השתלטות/התערבות שתפקידן להגיב לאירועי טרור ובפרט לפיגועי מיקוח וחטיפה (למשל: הימ"מ) ויחידות שתפקידן לתקוף את ארגוני הטרור בשטחם שלהם וליירט פעילי טרור (למשל: מסתערבים).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סייבר-טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ד"ר בועז גנור, תופעת הטרור - הגדרת עבודה מוצעת, אתר מט"ח‏
  2. ^ עם זאת אין הכרח שמעשה טרור מגדיר את הגוף המבצע את הפעולה; כך לדוגמה, יכול ארגון שאינו ארגון טרור לבצע פעולת טרור (פגיעה באזרחים חפים מפשע) בשל פזיזות או רשלנות
  3. ^ מילון האטימולוגיה המקוון
  4. ^ ‏מהגדרת ה-FBI האמריקני לטרור‏
  5. ^ Michael Mousseau, "Market Civilization and its clash with Terror" in Michael Edward Brown, New Global Dangers: Changing Dimensions of International Security, MIT Press, 2004, pages 423-424
  6. ^ George Walker Bush, John W. Dietrich, The George W. Bush Foreign Policy Reader: Presidential Speeches and Commentary, M. E, Sharpe, 2005, pages 287-288
  7. ^ ונצואלה העבירה נשק למורדים בקולומביה