המטוטלת של פוקו (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המטוטלת של פוקואיטלקית: Il Pendolo di Foucault) הוא רומן מאת הסופר אומברטו אקו שיצא לאור בשנת 1988. הנושא העיקרי בו הוא הפופולריות של תאוריות הקונספירציה לאורך השנים, ושכיחותן של דעות פסבדו-דתיות ופסבדו-מדעיות.

הסיפור מתאר כעין משחק אינטלקטואלי, שלושה חברים ערכו תוכנית בדיונית "התוכנית", שמנסה לאחד לאגודה אחת את כל תאוריות הקשר לאורך ההיסטוריה, גם אם הן מנוגדות לכאורה כביכול היו פרי תכנון של אגודת סתרים עליונה. הרומן גדוש בפרטים בנושאים שונים, היסטוריה, דת, מדע, ספרות, מיסטיקה, אמונות טפלות ועוד.

אגודות סתרים המופיעות בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הספר והציטוט הפותח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מורכב מעשרה חלקים המקבילים לעשר הספירות שבתורת הקבלה ("כתר", "חוכמה", "בינה", "חסד" וכו'). בכל חלק ישנה פיסקה המסבירה את הקשר בין הספירה לבין העלילה בחלק זה של הספר. בראש כל פרק מ-120 הפרקים שבספר, מובאות ציטטות הלקוחות מתחומים שונים המרכיבים את "התוכנית" ומהווים לה כעין ביבליוגרפיה הנטועה בקרקע המציאות.

הציטוט הפותח את הספר הוא בעברית מתוך ספר קבלה מאת יצחק לוריא:

"והנה בהיות אור הא"ס נמשך, בבחינת קו ישר תוך החלל הנ"ל, לא נמשך ונפשט (ו) תיכף עד למטה, אמנם היה מתפשט לאט לאט, רצוני לומר, כי תחילה התחיל קו האור להתפשט, ושם תיכף בתחילת התפשטותו בסוד קו, נתפשט ונמשך ונעשה, כעין גלגל אחד עגול סביב".

גרסה עברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן תורגם לעברית מאיטלקית על ידי גאיו שילוני, ויצא לאור בשנת 1991 בהוצאת כנרת. פרופ' יוסף דן כתב הקדמה לספר, שבה הוא סוקר את מטרותיו של אקו בספר, אך גם חושף את מרבית התפניות העלילתיות שבספר.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוטלת של פוקו ב-Musée des Arts et Métiers בפריז

בתחילת הספר המספר, קזוּבּוֹן, נמצא בקונסרווטוריון לאמנויות ואומנויות בפריז (Conservatoire des Arts et Métiers בו נמצאת המטוטלת של פוקו[1]). הוא מסתתר במוזיאון מפחד הטמפלרים, אשר הוא מאמין חטפו את חברו יַאקוֹפּוֹ בֶּלְבּוֹ.

הסיפור מסופר בטכניקת פלאשבק.

קזובון, סטודנט במילנו בשנות השבעים, כותב עבודת גמר על ההיסטוריה של הטמפלרים, וצופה מהצד בפעילויות המהפכניות של הסטודנטים שסביבו. (השם קזובון רומז לדמותו של איזק קזובון, מלומד אנגלי בן המאה הט"ז שעסק בספרנות ובההדרת טקסטים יווניים, וכן לדמות מתוך הרומן "מידלמארץ'" לג'ורג' אליוט.)

הוא פוגש את בלבו, עורך בהוצאת ספרים "גרמון". בלבו מזמין את קזובון אל בית ההוצאה, כדי לקבל ממנו חוות דעת על ספר בנושא הטמפלרים. שם קזובון פוגש את דיוטאלוי, עמיתו לעבודה של בלבו, שעוסק בתורת הקבלה.

הספר בו מדובר הוא של סגן אלוף ארדנטי, לטענתו גילה תוכנית סודית של הטמפלרים מימי הביניים, להשתלט על העולם בשנת 2000. ארדנטי מתעקש לפרסם את הספר, ובלבו מציע לו לנסות מו"ל אחר. באותו יום ארדנטי נעלם, מפקח משטרה דה-אנג'ליס חוקר את קזובון ואת בלבו. הוא רומז להם שהוא חוקר את העוסקים בתורות סוד, כמו גם מהפכנים.

אחרי המקרה הזה, קזובון נוסע לברזיל וחי שם שנתיים, הוא פוגש ספיריטואלים דרום אמריקאים, וכן אדם בשם אַלְיֶה שטוען שהוא בן-אלמוות והוא גלגול של הרוזן סן ז'רמן המסתורי (המהווה גלגול של כריסטיאן רוזנקרויץ, מייסדו האגדי (הבדוי) של מסדר צלב הוורד).

כשקזובון שב מברזיל למילנו הוא משלים את התזה שלו. מר גרמון, בעל בית ההוצאה שבלבו עובד בה, מעסיק אותו ותפקידו למצוא תמונות עבור ספר "ההיסטוריה של המתכות" שמתוכנן לצאת לאור. קזובון נוכח לדעת שבנוסף להוצאה שהוא עובד בה, לגרמון יש הוצאת ספרים נוספת "מנוציו". הוצאה זו היא מסוג סע"ח (סופר על חשבונו) דפוס-הבלים Vanity Press, בית ההוצאה סוחט מסופרים לא מוכשרים סכומים גדולים כדי לפרסם את ספריהם.

גרמון מתחיל בהוצאת שתי סדרות ספרים בנושא "תורת הנסתר", אחת רצינית בהוצאת גרמון, והשנייה "איזיס במערומיה" כדי למשוך סופרים נוספים להוצאת מנוציו. העורכים קזובון, בלבו ודיוטאלוי שוקעים בכתבי יד של תורות סוד, והם יוצרים קשרים מגוחכים בין אירועים היסטוריים שונים. הם מעסיקים את אליה כקורא מומחה.

שלושת החוקרים מתחילים לנסח את "התוכנית" שהיא בחלקה סאטירה ובחלקה משחק אינטלקטואלי. נקודת הפתיחה היא המסמך של ארדנטי, הם טווים רשת מסועפת של קשרים, ומנסים להתעלם מהקשרים שנוצרו על ידי הסופרים שהם מכנים "שטניים". בנוסף הם משתמשים במעבד התמלילים של בלבו הנקרא "אבולעפיה" (על שמו של המקובל אבולעפיה) כדי לקבל קשרים חדשים ואקראיים.

"התוכנית" המתגבשת היא שהטמפלרים בתקופת מסעי הצלב, גילו מקור אנרגיה הקשור לארון הברית או לגביע הקדוש (ואולי לשניהם), המאפשר זרימת אנרגיה שגורם לתזוזת הלוחות הטקטונים של קרום כדור הארץ. אחד המכשירים המאפשרים את גילוי זרימת האנרגיה הוא המטוטלת של פוקו.

הטמפלרים מסתירים את הגילוי, הם מתכננים בכוונה את השמדתם תוך כדי השארת תאים סודיים ברחבי אירופה, אלה הם "השליטים הסמויים מהעין של העולם". תאים אלה מתוכננים להיפגש אחרי תקופות זמן ארוכות, ולבסוף יתאחדו כדי לגלות מחדש את מקור האנרגיה החבויה, ולהשתלט על ידי כך על העולם.

השימוש בלוח השנה הגריגוריאני גרם לשיבוש בלוח הזמנים המתוכנן, הקבוצות איבדו את הקשר ביניהן, ובמשך השנים התחילו להווצר אגודות סודיות, שמנסות לחזור ולמצוא את הקשרים ביניהם ואת סודות הטמפלרים.

למרות שהם יודעים ש"התוכנית" היא בדיונית, והמסמך של ארדנטי הוא ככל הנראה רשימת כביסה (כפי שמפרשת חברתו של קזובון), שלושת החוקרים מאבדים כל חוש ביקורת, ושוקעים עמוק יותר בנושא. בשלב זה דיוטאלוי חולה בסרטן, ובלבו ממשיך בתוכנית כדי להימנע מלהתמודד עם חייו הפרטיים.

השלושה מעבירים לאליה את לוח הזמנים של "התוכנית" לבדיקה, כאילו קבלו כתב יד מאחד הסופרים. הם מוסיפים אגודה נוספת בשם "טרס" שנדמה להם שהמציאו אותה, אבל דה-אנג'ליס הזכיר את המושג לקזובון באחת מפגישותיהם.

בלבו מספר לאליה על התוכנית, כאילו זה מחקר רציני, וכאילו יש לבלבו את המפה (שאינה קיימת) של הטמפלרים. אליה רוצה לראות את המפה, והוא מתוסכל מכך שבלבו מסרב. הוא גורם לבלבו להגיע לפריז, ושם מתגלה שאליה הוא ראש אחווה סודית הכוללת את גרמון ורבים מהסופרים "השטניים".

קזובון מגיע לפריז בעקבות בלבו, אחרי קבלת קריאה לעזרה, ואז מגיעים לסצנה המתוארת בתחילת הספר. אנשי הקבוצה של אליה, אגודת הטרס, כועסים על בלבו שאינו מספר להם את כל מה שהוא יודע. בלבו מסרב לגלות שכל התוכנית היא המצאה, וחברי האגודה מעלים אותו קורבן כשהם תולים אותו בחבל המחובר למטוטלת. קזובון בורח מפריז דרך צינורות הביוב, מהרהר בקורות אותו, וממתין לקושרים שיבואו להורגו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב-1999 הועברה המטוטלת לפנתיאון של פריז