אומברטו אקו

אומברטו אקו
תאריך לידה	5 בינואר 1932
זרם	סמיוטיקה
תחומי עניין	ביקורת תגובת הקורא
הושפע מ	ג'ויס, קאנט,פירס

אומברטו אקו (באיטלקית: Umberto Eco) (נולד ב-5 בינואר 1932) הוא סמיוטיקן, עיתונאי, פילוסוף וסופר איטלקי.

חייו

אקו נולד בעיר אלסנדריה במחוז פיימונטה שבצפון איטליה. ילדותו עברה עליו בערי צפון איטליה תחת המאבקים הרצופים בין הקומוניסטים ובין אנשי "החולצות השחורות" של הפשיזם האיטלקי. עבודת הדוקטורט שהגיש לאוניברסיטת מילאנו התמקדה באסתטיקה של תומאס אקווינס. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 היה מעורב בארגונים אמנותיים וספרותיים שונים, ועבד בערוצי תקשורת המונים (בתקופה זו היה ממחברי השאלות לתוכניות הטריוויה של הטלוויזיה האיטלקית, והחל לפרסם את הטור "היומן הקטן" ביומון "Il Verri").

אחד מפרסומיו הראשונים, "היצירה הפתוחה" (Opera Aperta ,The Open Work), דן בהבחנות שבין מרחבי משמעות שנוצרים בטקסטים: אקו מבחין בין טקסטים "פתוחים" שמעודדים קיום פרשנויות רבות (כגון "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס), לבין טקסטים "סגורים" שמכוונים את הקורא לעבר טווח מצומצם של משמעויות (כדוגמת "הקומדיה האלוהית" של דנטה אליגיירי). עבודתו זו קירבה את אקו אל קבוצת היוצרים האיטלקיים Gruppo '63 שהתעניינה ביכולת ליצור מרחב קומבינטורי של הבעות ביצירה ספרותית ופלסטית (בדומה לחבורת Oulipo הצרפתית).

עיסוקיו של אקו בתחומי התקשורת מסמנים את המעבר שחל בכתיבתו האקדמית. עבודותיו הבאות, ובעיקר "תפקידו של הקורא" (The Role of the Reader) ו"תאוריה של הסמיוטיקה" (Theory of Semiotics) הן ניסיון ליצירתן של מתודות כלליות לניתוח טקסטים, ללא הבחנה בין "תרבות גבוהה" ו"נמוכה". מתקופה זו זכו למעמד מיוחד בעיקר שני חיבורים: הניתוח הסטרוקטורלי של סרטי ג'יימס בונד וההקדמה שחיבר אקו עבור הוצאתו האיטלקית של הקומיקס פינאטס.

גישתו הטקסטואלית של אקו יוצרת דו-שיח עם התאוריה האסתטית מבית מדרשו של בנדטו קרוצ'ה (Croce) ועם השתלשלויותיה ההיסטוריות, בעיקר כפי שאלו באו לביטוי בתנועת הביקורת החדשה. עבור אקו, משמעותו של טקסט אינה נקבעת על ידי הטקסט "כפי שהוא לעצמו". עם זאת, הדגש שהושם על ידי התאורטיקנים של הביקורת החדשה על מרחב משמעויות ופרשנויות מקבילות הוא רכיב חשוב בתאוריות של אקו: עבורו הקורא מייצר פרשנות, או פרשנויות, מתוך המרחב האופייני שהטקסט מכונן. בספרו "בחיפוש אחר השפה המושלמת" הוא תומך בשפה הבינלאומית אספרנטו, אם כי אינו דובר אותה.

חיבורים מאוחרים יותר מסמנים מעבר נוסף בכתיבתו של אקו - מפתיחתו של הטקסט לחופש פרשני פונה אקו אל הדרכים שבהן הטקסט יוצר צמצום מבני של דרכי הקריאה האפשריות ("פרשנות ופרשנות יתר" - Interpretation and Over-Interpretation). כדי לבסס עמדה זו נדרש אקו ל"קורא האידאלי", קורא שמשחזר מערכות קשרים מקסימליות בפרשנותו לטקסט. אקו מגבה את מחקריו אלו בהתעמקות במכניזמים "עודפים" של קריאה ובפרשנויות "פרנואידיות", כאשר בכך הוא מציב גבולות לחופש הקריאה. במסגרת זו עורך אקו מחקר היסטורי ותאורטי של ההנחות הפרשניות העומדות בבסיסן של פרשנויות "לא-לגיטימיות", כפי שאלו משתקפות בכתבים אוקלטיים ובטקסטים עם אג'נדות פוליטיות חריגות.

הדים לעבודותיו התאורטיות של אקו מצויים גם בסוגת הכתיבה הבאה שבה התנסה - הרומן הספרותי. הרומן הראשון של אקו, "שם הוורד" (1980; Il Nome della Rosa), הפך להיות לרומן האיטלקי הנמכר ביותר באיטליה ומחוצה לה. על ספר זה זכה בפרס הספרותי האיטלקי הבכיר פרס סטרגה (Premio Strega), המקביל לפרס מאן בוקר בשפה האנגלית וגם בפרס מד'צ'י כספר הטוב ביותר ב 1982 ( הסופר האיטלקי לואיג'י מלרבה זכה בפרס זה ב1970). רומן זה הוא המשך אינטגרלי לכתיבתו האקדמית של אקו: הנושאים העיקריים ברומן מתמקדים בהקבלה בין הבלש ובין הקורא, ובדרכם של השניים לכפות על המציאות, או על הטקסט, נרטיבים "מוגזמים". הרומנים הנוספים של אקו, "המטוטלת של פוקו", "האי של יום האתמול" ו"באודולינו" ביססו את מעמדו כאחד מהסופרים העולמיים המובילים לקראת סוף המאה ה-20.

אקו מכהן כראש החוג לתקשורת של אוניברסיטת בולוניה, שימש כיושב ראש איגוד הסמיוטיקנים העולמי, וממשיך לפעול בתחומי העיתונות והספרות.

לקריאה נוספת

ספריו של אקו שתורגמו לעברית

רומנים

• שם הוורד (1980, Il Nome della Rosa) - תרגם עמנואל בארי, זמורה-ביתן, 1987. ספר זה זיכה את אקו בפרס מדיסיס לסופר זר לשנת 1982.
• המטוטלת של פוקו (1988, Il pendolo di Foucault) - תרגם גאיו שילוני, כנרת, 1991
• האי של יום האתמול (1994, L'isola del giorno prima) - תרגם אריה אוריאל, כנרת, 1995
• באודולינו (2000, Baudolino) - תרגמה מרים שוסטרמן-פדובאנו, כנרת, 2005
• השלהבת המסתורית של המלכה לואנה (2004) - תרגם אריה אוריאל, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2007
• תולדות היופי, תירגם מאיטלקית: אריה אוריאל. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2010.
• יומן זעיר, זמורה ביתן, תרגם מאיטלקית: אריה אוריאל, 2011.

מאמרים

• לטייל עם דג סלמון ומאמרים אחרים - תרגם אריה אוריאל, כנרת, 1997.

ספרי עיון

• פרשנות ופרשנות יתר נכתב בשיתוף ריצ'רד רורטי, ג'ונתן קאלר וכריסטין ברוק-רוז תרגם יניב פרקש, הוצאת רסלינג, 2007

• תולדות היופי, תירגם מאיטלקית: אריה אוריאל. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן.

ספרים העוסקים בתורתו של אקו

• ג'ון לכט, 50 הוגים מרכזיים בני זמננו, כרך ב', תרגמה אנה ברויר, הוצאת רסלינג, תל אביב 2004.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אומברטו אקו

• Porta Ludovica - אתר על אומברטו אקו ויצירתו (באנגלית)
• הספרים של אומברטו אקו באתר סימניה
• השלהבת המסתורית של המלכה לואנה, באתר nrg מעריב, 11 בינואר 2008
• אומברטו אקו, "עדיין מרחף באפרוריות לבנבנה", באתר הארץ
• אביעד קליינברג, חכם גדול, סופר קטן, באתר ynet‏, 30 באוקטובר 2005
• רחביה ברמן, אקו והבאנימן, באתר וואלה!, 23 באוקטובר 2005
• אהוד פירר, האמת, ורק האמת, באתר "האייל הקורא"
• השקרן הגדול מכולם, אמציה גינת, הצופה
• באודולינו, אומברטו אקו
• אומברטו אקו - המטוטלת של פוקו, כישופים: הקדרה המבעבעת של כרמית
• אומברטו אקו מגיע לישראל, באתר ynet‏, 30 במאי 2002
• מרב יודילוביץ', אומברטו אקו: דוקטור של כבוד, באתר ynet‏, 3 ביוני 2002
• אקו על אקו, באתר ynet‏, 6 בפברואר 2008
• יוסף דן, זיכרונותיו של מי ששכח את הכל, באתר הארץ - על "השלהבת המסתורית של המלכה לואנה".
• אביטל בורג, אומברטו אקו מזייף את המונה ליזה, באתר עכבר העיר, 10 בנובמבר 2009
• אריאנה מלמד, יופי טופי, באתר ynet‏, 19 בינואר 2011
• ספי הנדלר, יריד הספרים בירושלים, אומברטו אקו, "תולדות היופי", באתר הארץ, 16/02/11
• ד"ר מרגלית מולנר גויטיין, אומברטו אקו - סמיוטיקן, חוקר ספרות וסופר איטלקי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC)‏, 28 בפברואר 2011
• ספי הנדלר, יריד הספרים בירושלים: אומברטו אקו, "תולדות היופי", באתר הארץ, 16 בפברואר 2011
• שולמית קיסרי, תולדות היופי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC)‏, 29 באפריל 2011
• אורי הולנדר, פרלודים, כרטיס כניסה שעוצב בקפידה אל גן השעשועים של היופי, באתר הארץ, 27 במאי 2011