הרנסאנס הצרפתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלך פרנסואה הראשון, אחד ממחוללי הרנסאנס הצרפתי

הרנסאנס הצרפתי הוא מונח חדש יחסית המתאר תנועה תרבותית ואמנותית בצרפת, שהחלה בסוף המאה ה-15 והסתיימה בתחילת המאה ה-17. תנועה זו קשורה לרנסאנס האירופאי שהחל ככל הנראה בצפון איטליה במאה ה-14. נהוג לתחום את הרנסאנס הצרפתי בין הפלישה הצרפתית לאיטליה בשנת 1494 במהלך שלטונו של שארל השמיני ועד למותו של המלך אנרי הרביעי בשנת 1610. כרונולוגיה זו לא כוללת התפתחויות אמנותיות, טכנולוגיות או ספרותיות מסוימות המקושרות עם הרנסאנס האיטלקי שהגיעו לצרפת קודם לכן (דרך חצר דוכסות בורגונדי או חצר האפיפיור באביניון, למשל), אולם המוות השחור של המאה ה-14 וכן מלחמת מאה השנים מנעו מצרפת להתפתח פוליטית וכלכלית עד המאה ה-15, ולכן היא לא ניצלה את ההשפעות הללו במלואן.

תקופת שלטונם של פרנסואה הראשון (מ-1515 ועד 1547) ושל בנו אנרי השני (1547-1559) נחשבת לשיא הרנסאנס הצרפתי. לאחר מותו הטראגי של אנרי במהלך תחרות אבירים צרפת נשלטה על ידי אלמנתו, קתרין דה מדיצ'י, ובניה פרנסואה השני, שארל התשיעי ואנרי השלישי. למרות שהרנסאנס המשיך לפרוח בצרפת באותה התקופה, מלחמות הדת בין ההוגונוטים לקתולים החריבו את המדינה.

התפתחויות חשובות בתקופת הרנסאנס הצרפתי כוללות את תחילת המונרכיה האבסולוטית בצרפת, התפשטות ההומניזם במדינה, גילוי צרפת החדשה, ייבוא (בעיקר מאיטליה) ופיתוח טכנולוגיות וטכניקות חדשות בתחומי הדפוס, האדריכלות, הציור, הפיסול, המוזיקה, המדעים והספרות החילונית, וכן פיתוח קודי התנהגות, נימוס ושיחה חדשים.

אמנות הרנסאנס הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-15, הפלישה הצרפתית לאיטליה וכן הקירבה לחצר התוססת של דוכסות בורגונדי הכירו לצרפתים את הסחורה, האמנות והרוח של הרנסאנס האיטלקי, והשינויים האמנותיים הראשונים בצרפת בוצעו בדרך כלל על ידי אמנים איטלקיים ופלמים. אחד האמנים שהוזמנו לצרפת על ידי המלך פרנסואה הראשון היה לאונרדו דה וינצ'י, אולם הוא כמעט ולא יצר יצירות אמנות בזמן שהותו בצרפת. האמנות של התקופה בין פרנסואה הראשון לאנרי הרביעי הושפעה רבות מההתפתחויות האמנותיות באיטליה שהיוו את סגנון המנייריזם החדש (סגנון המקושר בדרך כלל למיכלאנג'לו, בין השאר), המאופיין על ידי דמויות מאורכות וחינניות וכן על ידי הסתמכות על רטוריקה ויזואלית, שכללה שימוש באלגוריות וסיפורים מהמיתולוגיה היוונית.

אחד ההישגים הגדולים של הרנסאנס הצרפתי היה בנייתן של טירות עמק הלואר. בתי המגורים של המלכים והאצולה הפסיקו לשמש כטירות מבוצרות והחלו להיבנות בכישרון ארכיטקטוני שניצל את יופי הטבע שמסביב לארמונות. טירת הלובר העתיקה בפריז נבנתה מחדש באותה התקופה והפכה לבסיס לארמון רנסאנסי חדש. ממערב ללובר, קתרין דה מדיצ'י ציוותה על בניית ארמון טולרי, שכלל גנים נרחבים. מלחמות הדת גררו את צרפת לשלושים שנות מלחמת אזרחים, שהאפילו על האמנות, חוץ מתעמולה דתית או פוליטית.

עלייתו של אנרי הרביעי לשלטון הביאה עימה תקופה של התפתחות אורבנית גדולה בפריז, שכללה את בניית פון נף, פלאס דה ווז' וכן חלקים נוספים של הלובר. מארי דה מדיצ'י, אשתו של אנרי, הזמינה את הצייר הפלמי פטר פאול רובנס לצרפת, והאמן צייר מספר ציורים בקנה מידה גדול בשביל ארמון המלכה, ארמון לוקסמבורג.

ספרות הרנסאנס הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-16 בצרפת הייתה תקופה של יצירה ספרותית מרהיבה, שנכתבה בשפת התקופה, צרפתית תיכונה. השימוש במכונת הדפוס, התפתחות ההומניזם והנאופלאטוניזם וכן גילוי העידון התרבותי של החצרות האיטלקיות שינו את הנוף הספרותי של צרפת ואת הלך הנפש של התקופה. בכל הז'אנרים של הספרות ניתן לראות עניין רב באהבה (פיזית ורוחנית) וכן בניתוח מוסרי ופסיכולוגי.

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירה הצרפתית בתחילת המאה ה-16 מאופיינת בעיקר על ידי צלילים ומשחקי מילים מתוחכמים. אולם במהרה, עם השפעתם של פטררקה, של משוררים איטלקיים שעבדו בחצר הצרפתית, של ההומניזם האיטלקי וכן של משוררים מיוון העתיקה שהתגלו מחדש, המסורת הפואטית הצרפתית השתנתה. בין המשוררים החשובים של התקופה, שעזרו לשנות את סגנון השירה הצרפתי, ניתן למצוא את פייר דה רונסאר וז'ואכים די בלה.

סיפורת ארוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-16 הרומן הצרפתי עדיין הושפע רבות מהרומנים האביריים של ימי הביניים. אולם החל מאמצע המאה הז'אנר החל להיות מושפע מרומנים זרים, בעיקר איטלקים, ספרדים ופורטוגלים. אחד הרומנים החשובים ביותר בצרפת של התקופה, ובספרות הצרפתית בכלל, הוא יצירת המופת של פרנסואה רבלה - "גרגנטואה ופנטגרואל". יצירותיו של רבלה ערבבו בין ההומניזם של ארסמוס ותומאס מור לבין הפארסה של ימי הביניים (קרבות הרואים, ענקים וכדומה), בדרך גרוטסקית שמתחתיה ניתן למצוא סאטירה על הצביעות הדתית ואי הצדק הפוליטי.

סיפור קצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הז'אנר הספרותי הנפוץ ביותר ברנסאנס הצרפתי היה הסיפור הקצר. המשיכה הגדולה של סיפורים אלו באותה התקופה הייתה שהיה קל להקריא אותם בקול רם לקהל אנאלפביתי. הסיפורים הקצרים של התקופה כללו כמעט כל נושא, מוולגרי למתוחכם. הדקאמרון, אוסף הסיפורים הקצרים של הסופר האיטלקי ג'ובאני בוקאצ'ו, השפיע רבות על הסופרים הצרפתים. אחותו של פרנסואה הראשון, מרגריט דה נוואר לא רק שהקיפה את עצמה במעגל ספרותי, אלא גם חיברה את הגרסה הצרפתית לדקאמרון, ההפטמרון, שנחשב לאחת מיצירות המופת הספרותיות של המאה.