טירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טירה (מבצר))
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טירת בודיאם בדרום אנגליה

טירהאנגלית Castle) היא סוג מבנה מגורים גדול ומבוצר שהיה נפוץ באירופה במהלך ימי הביניים. הטירה נבדלת מארמון שכן היא מבוצרת, ונבדלת ממבצר שבניגוד לה לא היה מאוכלס על ידי האצולה. הטירות האירופאיות החלו להיבנות במאה ה-9 לאחר מותו של קרל הגדול, אז חולקו מערב ומרכז אירופה בין בניו ואלו בתורם חילקו את שטחיהם לאזורים קטנים יותר שנשלטו על ידי אצילים מקומיים. אצילים אלו בנו טירות כדי לשלוט על הטריטוריה שלהם ולשמש כבסיס לצבאותיהם. אף על פי שהמטרה הראשונית של הטירות הייתה צבאית, הטירות החלו במהרה לשמש כמרכזי שלטון מקומיים וכסמלי כוחם של השליטים.

טירות רבות נבנו בהתחלה מחומרים פשוטים כגון אדמה ועץ אולם ביצוריהם חוזקו במהרה באבן. הטירות המוקדמות ניצלו מאפייני הגנה טבעיים כגון הרים או נהרות ולא היו בהם המגדלים או חרכי הירי שהפכו מאוחר יותר לסממנים המזהים של הטירות, אלא התבססו על מגדל עוז מרכזי. בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 החלה להתפתח גישה מדעית להגנות הטירה שהובילה להוספה של מגדלים וצריחים רבים עם דגש על אש אגפית. רבות מן הטירות החדשות שנבנו באותה התקופה היו מצולעות או שהסתמכו על הגנה קונצנטרית - רמות שונות של הגנה אחת אחרי השנייה ותפקדו יחדיו כדי למקסם את כח הירי של הטירה. לא כל מאפייני הארכיטקטורה של הטירה נועדו למטרות צבאיות אלא לעתים נועדו לשמש כסמלי כוח וגדולה.

אף על פי שאבק השריפה הובא לאירופה כבר במאה ה-14 הוא לא הביא לשינוי משמעותי באופן בניית הטירה עד למאה ה-15, אז כלי הנשק החלו להיות חזקים מספיק כדי לפרוץ חומות אבן. הטירות שנבנו לאחר מכן לא היו נוחות למגורים בשל הטכניקות בהם השתמשו להגנה מפני תותחים וכתוצאה מכך החל מהמאה ה-16 חלה ירידה בבניית טירות ובמקומן החלו לקום מבצרים שנועדו רק להגנה ללא שום תפקיד מנהלי, ואחוזות או ארמונות שנועדו למגורים אך לא היה בהם ערך צבאי. מאמצע המאה ה-18 נבנו טירות מדומות רבות כחלק מאופנת התחייה הגותית של התנועה הרומנטית, אך לא הייתה בהם שום תכלית צבאית.


הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה טירה הוא מהמקרא, לדוגמה: "תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה; בְּאָהֳלֵיהֶם, אַל-יְהִי יֹשֵׁב" (תהילים ס"ט, פסוק כ"ו). המונח Castle באנגלית נובע מהמילה הלטינית castrum, שמשמעותה "מקום מבוצר". שפות אירופאיות רבות משתמשות במקור ה לתיאור טירה, כגון château בצרפתית, castillo בספרדית ו-castello באיטלקית.

מאפיינים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגדרה המקובלת של טירה היא מקום מגורים פרטי מבוצר. בניגוד לערים מבוצרות מהעת העתיקה כגון קונסטנטינופול או אנטיוכיה, החידוש בטירות שהחלו להיבנות בימי הביניים היה שהביצורים לא נועדו להגן על אוכלוסייה שלמה אלא נבנו על ידי שליטים פאודלים מקומיים כדי להגן על עצמם או על מלכיהם.

התכלית העיקרית של הטירה הייתה כמרכז צבאי ומנהלי. הטירה נועדה להגן על יושביה אולם היא גם הייתה כלי התקפי ולעתים קרובות שימשה כמפקדה אזורית ממנה יכל הצבא לצאת להתקפות בשטח אויב. הכובשים הנורמנים באנגליה הקימו טירות הן למטרות הגנתיות והן כדי להרגיע את האוכלוסייה המקומית. עם התקדמותו של וויליאם הכובש לתוך אנגליה הוא ביצר עמדות מפתח על מנת להגן על השטח שכבש, ובין השנים 1066 ו-1087 הוא הביא לבנייתן של 36 טירות ברחבי המדינה.

לקראת סוף ימי הביניים הטירות החלו לאבד את חשיבותן ההגנתית בעיקר בשל התפתחותם של תותחים שהיו חזקים מספיק כדי לפרוץ את ביצוריהן. כתוצאה מכך התכלית העיקרית של הטירה החלה להיות כמקום מגורים וכמפגן כוח. כמו כן האסתטיקה של הטירה החלה להיות יותר חשובה מביצוריה שכן גודלה ומראה החיצוני החלו לשקף את יוקרתו וכוחו של יושבה. אף על פי שהטירות עדיין יכלו להגן מפני התקפות פשוטות הן החלו להיות מוחלפות על ידי אחוזות וארמונות.

מבנה הטירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת וינדזור, עם גבעה ועליה מצודה (במרכז) ושתי חצרות פנימיות (מימין ומשמאל)

גבעה וחפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטירה הייתה מוקמת בדרך כלל על גבעה שטוחה, שנקראה בצרפתית ובאנגלית Motte, כדי שהגישה אליה תהיה קשה לאויב. לעתים הגבעה הייתה טבעית אולם במרבית המקרים היא הייתה מעשה ידי אדם. חפירת האדמה לצורך יצירת הגבעה יצרה חפיר מסביבה ששימשה גם היא כאמצעי הגנה ולעתים גם מולאה במים. החפיר מנע מכלי מצור גדולים גישה לחומות החיצוניות של הטירה וכן מנע מתוקפים לחפור מתחת לחומות. הגישה לטירה שעל הגבעה הייתה בדרך כלל באמצעות גשר מתרומם או גשר אבן שנפרש מעל לחפיר.

מצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מגדל עוז (ביצור)

המצודה (באנגלית Keep, נקראת גם מגדל עוז) היא המבנה הפנימי בטירה, בדרך כלל מגדל גדול בעל קירות עבים במיוחד שנבנה על הגבעה המבוצרת ובו התגורר בעל הטירה השליט, משפחתו ואורחיו. המצודה היוותה את החלק החשוב והמאובטח ביותר בטירה הפיאודלית. אם פרץ האויב את כל אמצעי ההגנה של הטירה, המתגוררים בטירה יכלו להתבצר במצודה, שאליה היה קשה מאוד לפרוץ.

חצר פנימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוץ למצודה הייתה חצר פנימית (באנגלית Bailey) ובה ניתן היה למצוא את מגורי החיילים והמשרתים, אורוות, בתי מלאכה ומחסנים. בדרך כלל ניתן היה גם למצוא בה מקור מים כגון באר או בור מים. בחצר הייתה אספקה שהספיקה לזמן רב במקרה של מצור.

חומה חיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת בודיאם מתנשאת מעל חפיר מלא מים. בתמונה ניתן לראות את חומותיה, מגדליה (הצריחים) ואת החפיר הגדול.

מסביב לחצר הפנימית הייתה חומה הגנתית שהייתה גבוהה דיה על מנת למנוע מצבאות תוקפים לטפס עליה בעזרת סולמות ועבה מספיק כדי לעמוד בהתקפות של כלי מצור כבדים כגון קטפולטות. כדי למנוע מאויבים לחפור מתחת לחומה היא הייתה לעתים מבוצרת על ידי שכבת אבן נוספת בבסיסה. שבילי הליכה על החומות אפשרו למגנים לירות מגבוה על התוקפים ושינות (בליטות מרובעות לאורך החומה) העניקו להם הגנה נוספת. לאורך החומה נבנו צריחים ומגדלים רבים במרווחים קבועים ששימשו כעמדות ירי ותצפית. רק החל מהמאה ה-13 נוספו לחומה גם חרכי ירי לקשתים, שכן לפני כן היה חשש שהם יפגעו בחוזקה של החומה.

שער[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביתן שמירה

שער הכניסה לטירה היה בדרך כלל החלק החלש יותר במערכת ההגנה שלה. לאור זאת התפתח השער המאובטח שאפשר ליושבי הטירה לפקח על תנועת הנכנסים אליה והיוצאים ממנה. מעל לשער נבנה מגדל או שני מגדלים משני הצדדים כדי לאפשר שמירה הדוקה יותר על נקודה זו. כדי להקשות על התקפה חזיתית על השער עצמו היו אמצעי הגנה נוספים בשער, כגון שער מתרומם או סדרה של שערים מתרוממים, חרכי ירי ופתחי הריגה. הקומה העליונה של ביתן השמירה שימשה כמגורי חיילים כך שהשער תמיד היה מאובטח. במהלך המאות ה-13 וה-14 התפתח רעיון הברביקן, מבנה קדמי מבוצר בעל מגדל המצוי בחלקו החיצוני של השער והעניק לו הגנה נוספת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביצורים הראשונים בהיסטוריה נבנו באזור הסהר הפורה, בעמק האינדוס, במצרים ובסין, שם על מנת להגן על שפע עושר ומשאבים היישובים הקדומים היו מוגנים על ידי חומות מבוצרות. צפון אירופה הייתה איטית יותר מהמזרח בפיתוח מבנים הגנתיים ורק בתקופת הברונזה החלו להתפתח מבצרי גבעה שהתפשטו ברחבי אירופה במהלך תקופת הברזל. מבנים הגנתיים קדומים אלו היו שונים מהביצורים האסייתים בכך שהם נבנו מאדמה ולא מאבן.

במהלך המאה השנייה לפנה"ס המבצרים העתיקים החלו להתפתח לאופידום, או יישובים מבוצרים, ברחבי אירופה. אמצעי ההגנה ביישובים אלו היו אפקטיביים נגד התקפותיהם של הרומאים ונפלו רק מול כלי מצור חזקים. הביצורים הרומאים, שנקראו קסטרום, היו מגוונים ונבנו מחומרים שונים, החל מאדמה וכלה בביצורי אבן גדולים, כפי שניתן לראות למשל במבצרים לאורך חומת אדריאנוס באנגליה. המבצרים הרומאים היו בדרך כלל מלבניים עם פינות מעוגלות.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-9 וה-10 צמחה אליטה חברתית וצבאית באימפריה הקרולינגית. בתמורה לשירות צבאי קיבלו האבירים חלקות אדמה מהאצילים אותם שירתו. קשר זה בין האביר לאציל היה הבסיס לפאודליזם בימי הביניים. עם התפרקותה של האימפריה הקרולינגית התרופף הממשל הריכוזי ששלט בשטחי האימפריה עד אז וכל אציל מקומי החל לשלוט בשטח שלו והיה אחראי לממשל, לכלכלה ולצדק המקומי. בתקופה זו החלו להופיע הטירות האירופאיות. אף על פי שהטירות היו למעשה מבנים פרטיים של השליט, הן שימשו גם כמרכז השלטון המקומי ומתוכן השליט היה אחראי להגן על איכריו. סיבה נוספת להתפתחות הטירה לאחר נפילת האימפריה הקרולינגית הייתה כתגובה להתקפות מצד הויקינגים, המוסלמים והמדיארים ורצון השליטים להגן על ביתם.

באזורים מסוימים באירופה האציל היה חייב לקבל את אישורו של המלך או של סמכות גבוהה אחרת כדי לבנות טירה. באזורים אחרים, כמו באנגליה שלאחר הפלישה הנורמנית, המלך דרש מאציליו לבנות כמה שיותר טירות כדי להגן על הממלכה הן מפולשים מבחוץ והן מאויבים מבפנים. הטירה העתיקה ביותר שנותרה עומדת עד היום היא טירת דווה-לה-פונטן בצרפת, שנבנתה בשנת 950 לערך.

המאה ה-11[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1000 לספירה החלו להתרבות האזכורים לטירות בכתבים רשמיים. עליה זו באזכורים רשמיים, יחד עם העדויות הארכאולוגיות, מעידה כי הייתה עלייה פתאומית בכמות הטירות באירופה החל מתקופה זו. באיטליה, לדוגמה, החל משנת 950 מספר הטירות הוכפל פי שלושה עד חמישה כל חמישים שנה. באזור פרובנס היו קיימות 12 טירות בשנת 950, 30 טירות בשנת 1000 ולמעלה מ-100 בשנת 1030. היסטוריונים מפרשים את העלייה החדה בכמות הטירות באירופה בתקופה זו כעדות לשכיחות הלחימה בין שליטים מקומיים. כך ניתן לדוגמה לראות עלייה חדה בכמות הטירות בספרד בתחילת המאה ה-11 לאור עלייה בהתקפות מצד המורים וכן בדנמרק לאור התגברות הלחימה עם פיראטים ונדים.

אף על פי שכמות הטירות עלתה ברחבי אירופה בערך באותה התקופה, צורתן והארכיטקטורה שלהן הייתה שונה מאזור לאזור. בתחילת המאה ה-11 התכנון הבסיסי של הטירה הבנויה ממצודה מרכזית על גבעה וסביבה ביצורים היה שכיח ברחבי אירופה מלבד בסקנדינביה. בנוסף, בעוד שבאיים הבריטיים, בצרפת ובאיטליה הטירות נבנו בעיקר מעץ, בספרד הטירות באותה התקופה נבנו בעיקר מלבנים.

המאה ה-12[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סוף המאה ה-12 מספר הטירות החדשות שנבנו היה בירידה, בעיקר בשל ירידה ביעילותם של ביצורי אדמה ועץ ועלייה בעלות ביצורי אבן. באותה תקופה חל שינוי באופן בניית טירות: עד אז מבנה הטירה לא היה קבוע והוכתב בדרך כלל על ידי פני השטח. לעומת זאת טירות שנבנו בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13 היו על פי רוב מצולעות (מבלי להתחשב בפני השטח) עם צריחי הגנה בכל פינה שנועדו לתת אש אגפית על החומות. הצריחים היו גבוהים מהחומה וכללו חרכי ירי בכל קומה כדי לאפשר לקשתים זוויות שונות של ירי. טירות חדשות אלו לא תמיד כללו גם מצודת עוז והצריחים הגדולים יותר שימשו גם כאזור מגורים. בטירות בהן כן ניתן היה למצוא מצודות עוז הן כבר לא נבנו בצורת ריבוע אלא היו גם הן מצולעות או עגולות. הסיבה לשינויים באופן בניית הטירות בתקופה זו נובעת ככל הנראה ממסעות הצלב, שם למדו הצלבנים רבות על בניית ביצורים מהסרצנים ומהאדריכלות הביזנטית.

טירת קראק דה שבלייה שבסוריה, נבנתה על ידי הצלבנים במאה ה-12.

המאה ה-13[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-13 הטירות הצלבניות נבנו בעיקר על ידי מסדרים צבאיים כגון ההוספיטלרים, הטמפלרים והמסדר הטבטוני. מסדרים אלו היו אחראים לבניית טירות רבות במזרח התיכון כגון קראק דה שבלייה, מבצר מרגט וכוכב הירדן. טירות אלו היו מגוונות באדריכלות שלהן אולם בדרך כלל כללו ביצורים קונצנטרים כדי להפחית את ההסתמכות על נקודת הגנה מרכזית ולחלק את ההגנה בין טבעות רבות של חומות, אחת בתוך השנייה. טירות קונצנטריות אלו נפוצו ברחבי אירופה ואפילו אדוא

רד הראשון, מלך אנגליה, שהשתתף במסעות הצלב, בנה ארבע כאלו בוויילס במאה ה-13. אולם לא כל המאפיינים של טירות הצלבנים חוקו באירופה. לדוגמה, בטירות הצלבניות השער הראשי היה בצידו של אחד הצריחים וכלל מספר פניות כדי להאריך את הזמן שלקח לפולשים להיכנס למתחם הפנימי, אולם באירופה מאפיין זה הינו נדיר. מאפיין נוסף שאומץ ממסעות הצלב היה משיקולי - מרפסת מוגנת שברצפתה נפתח פתח דרכו יכלו המגינים להשליך חפצים או נוזלים על התוקפים.

הופעת אבק השריפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים של המאה ה-13 החלו לראשונה באירופה להשתמש בארטילריה עם אבק שריפה והנשק החדש נפוץ במהירות. הטירות הותאמו כדי לאפשר לתותחים קטנים לירות מהצריחים דרך חרכי ירי מיוחדים שעוצבו מחדש כדי לאפשר לתותחנים לכוון למטרה. תותחים גדולים יותר פותחו עד המאה ה-15 והפכו לכלי המצור המועדף במקום הטרבושה בשל טווחם הארוך ועוצמתם וב-1450 אף היו קריטיים בכיבוש קונסטנטינופול על ידי מהמט השני. התגובה לפיתוח התותחים הגדולים הייתה בניית חומות עבות יותר והעדפת צריחים עגולים על מרובעים על מנת להסיט את כדורי התותח.

מבצר כוכב מהמאה ה-16 במחוז חרונינגן שבהולנד.

בתחילת המאה ה-16 חידושים באיטליה הביאוו להמצאת הבאסטיונים, חומות בעלות בליטות זוויתיות המאפשרת הגנה טובה יותר על השטח הקרוב לחומה ולא רק על החזית. הבאסטיון התפתח במהרה למבצרי כוכב, טירות שהיו מוקפות חומות בעלות פינות רבות עד שקיבלו צורה של כוכב.

עם גילויו של העולם החדש מספר טירות בעלות מאפיינים אירופאים נבנו בקולוניות הצרפתיות והספרדיות, לדוגמה במונטריאול ובסנטו דומינגו.

המאה ה-17 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-17 אחוזות וארמונות תפסו את מקומן של הטירות כמקום מגוריהם של האליטה וכסימן לכוחם, אף על פי שטירות עדיין שימשו לעתים תפקיד צבאי חשוב, כמו למשל במלחמת האזרחים האנגלית. מאמצע המאה ה-18 נבנו טירות מדומות רבות כחלק מאופנת התחייה הגותית של התנועה הרומנטית, כאשר הדוגמה המוכרת ביותר לכך היא טירת נוישוונשטיין שבבווריה. אולם אף על פי שמבחינה חיצונית טירות אלו דמו לטירות העתיקות, עיצוב הפנים שלהן היה שונה לגמרי ומודרני.

מרכז חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור נוכחותו של האציל השליט בטירה היא שימשה כמרכז אדמיניסטרטיבי ממנו הוא שלט באדמותיו. שליטים מוצלחים קיבלו בחצרם את דייריהם ושימשו כשופטים במקרי סכסוך אולם שליטים בעלי שטחים נרחבים לא יכלו לבקר בכל אדמותיהם אלא מינו סגנים ששימשו כנציגיהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]