ואדי פינאן 16

ואדי פינאן 16 או WF16 (בערבית: وادي فينان 16) הוא אתר ארכאולוגי מהתקופה הנאוליתית קדם-קרמית א' (PPNA אנ' – כ-12,000–10,500 שנים לפני זמננו), הממוקם על תלולית במפגש בין וואדי פינאן לוואדי אל-ר'ויר (وادي الغوير) למרגלות הרי אדום שבדרום ירדן (כ-25 ק"מ מזרחית לעין יהב שבערבה), בגובה 300 מ' מעל פני הים (קואורדינטות: 30°37′22″N 35°30′07″E).

האתר התגלה בשנת 1996 במהלך סקר שטח במסגרת של "פרויקט הפרהיסטוריה המוקדמת של דנה – פינאן – ר'ויר", שנערך על ידי הארכאולוגים סטיבן מית'ן (Steven Mithen אנ') וביל פינלייסון (Bill Finlayson) ולאחר מכן נחפר על ידם בשנים 1996–2002 וכן בשנים 2008 – 2010.

הממצאים באתר זה מעידים על חברה של ציידים לקטים שהתגוררה במקום ושופכים אור על כמה מההתפתחויות המוקדמות ביותר באורחות החיים הנאוליתיים ותהליך הנאוליתיזציה בדרום הלבנט. הם מעידים על הצעדים הראשונים להתרחקות מאורחות חיים של ציידים לקטים לעבר ייצור מזון ופיתוח דרך קהילתית לארגון החברה – עם מאגרי מזון, סדנאות משותפות ומבנה ציבורי לפעילויות משותפות. העֲלָיִים והמכתשים הרבים שנמצאו באתר, המבנים המיועדים לאחסון, זרעי צמחי בר כולל שעורה והשימוש במוץ באדמה הכבושה כדי למנוע את היסדקותה, כולם מרמזים על תירבות של צמחי בר. צעדים ראשונים שסיפקו את היסודות לתרבויות המוקדמות ביותר. מגוון פרשנויות לראיות שנמצאו ב- WF16 (בעיקר כמות גדולה של עצמות ציפורים, חפצי אומנות זואומורפיים ומאפיינים אדריכליים) מצביע על כך שהאתר שמש כמוקד לפעילות שמאנית, שהייתה מוטמעת בשגרת היומיום של דיירי המקום וגם התבצעה במפגשים עונתיים של אנשים מהאזור.

החוקרים לא יכולים לקבוע עדיין האם WF16 (כפי שהאתר מכונה בפי הארכאולוגים) היה מיושב באופן קבוע או רק בתקופות מסוימות של השנה, אך אפילו אם היישוב היה עונתי, זה היה אתר שתושביו שבו אליו שוב ושוב. לדעת החוקרים סביר להניח שהמפגש בין הוואדיות פינאן ור'ויר סיפק אספקת מים אמינה, ואילו הגישה הנוחה הן לרמה הירדנית והן למישורים של הערבה הפכה את WF16 ליישוב אטרקטיבי לפעילויות ציד וליקוט.

החוקרים מציעים לחלק את תקופת ההתיישבות באתר ב- PPNA לשלושה שלבים המייצגים את ההתפתחות של הקהילה בהקשר של שינוי תרבותי, כלכלי וטכנולוגי. חלוקה זו היא מודל מְפֻשָּט של מה שהיה כנראה תהליך מתמשך של שינוי והתפתחות:

• השלב הראשון: בין השנים 11,300-11,800 לפני זמננו לערך. שלב מוקדם של PPNA, כנראה המשך מתרבות קדומה אף יותר נטופית או חריפאית. הממצאים מתקופה זו הם מעטים מאוד.
• השלב השני: בין השנים 10,800-11,300 לפני זמננו לערך. רוב השרידים הארכאולוגיים באתר הם מהשלב הזה מיוצגים בעיקר בצורת מבנים סגלגלים תת-קרקעיים למחצה שנבנו מאדמה כבושה (pisé).
• השלב השלישי: בין השנים 10,240-10,800 לפני זמננו לערך. מאופיין במבני אבן עגולים שנבנו על פני הקרקע וקברים שנכרו ברבדים של השלב השני. רוב המבנים של שלב זה לא השתמרו משום שהתמוטטו ונשחקו על ידי כוחות טבע ופעילות אנושית, וכן כיוון שאבני הבניה שימשו לבניה באתרים אחרים מאוחרים יותר.

הממצאים

המבנים

החפירות גילו שב-WF16 יש מקבץ צפוף של מבנים, רובם מהשלב השני, סגלגלים תת-קרקעיים למחצה, כשכל מבנה ייחודי. הם היו בשימוש בין השנים 12,000 ל-10,200 לפני זמננו, עם שיא בפעילות לפני כ-11,200 שנים. המבנים עשויים מאדמה כבושה (pisé), תערובת של בוץ מעורב עם מוץ משעורה חצץ וחרסית, שהתקשתה כמעט כמו בטון. התערובת שימשה גם לקירות שתמכו במסגרות עץ לגגות שטוחים, מכוסים בוץ או דמויי אוהל, כנראה מעור או ענפי עץ. המבנים היו בגדלים שונים, ובהם חפצים שהצביעו על שימושים שונים, לרבות מגורים ופעילויות ביתיות, אחסון וסדנאות לייצור חרוזים.

בנייה של בתים כאלה היא משימה הדורשת משאבים רבים ומעידה על כך שהם רצו להישאר במקום לתקופות ארוכות יותר. המשאבים הטבעיים לבדם לא היו מאפשרים לציידים לקטים להתקיים, על כן, הם הצטרכו להתחיל לנהל את הסביבה באמצעות ביות, על ידי ניכוש עשבים, השקיה, זריעה מחדש של שעורת בר, ואיסוף העדרים. אלו עדויות המראות על שינוי גישה לסביבה, שינוי שמהווה אות לתחילת תהליך הנאוליתיזציה.

בשלב האכלוס האחרון של היישוב החלו לבנות מבני אבן מעל פני הקרקע, המשקפים התפתחויות טכנולוגיות וחברתיות שחלו לאורך התקופה הנאוליתית. אחד המבנים, בשוליו המזרחיים של היישוב, היה ייחודי בזכות אופיו ומורכבות הארכיטקטורה שלו. הוא היה גדול במיוחד (כ־20 מ' על 18 מ'), אליפטי, דמוי אמפיתיאטרון עם שתי קומות של ספסלים. נראה שהוא נבנה למפגשים חברתיים לצורכי פולחן או בידור. משערים שאנשים הגיעו לשם מהסביבה, כנראה במועדים מסוימים בשנה, לטקסים חשובים כדי לשמר את הסולידריות של הקהילה הנאוליתית הרחבה. אחת האפשרויות שהתכנסויות אלה היו קשורות לקציר כשהיה צריך לקבץ אנשים לעבודה.

קבורה

באתר נמצאו שרידים אנושיים רבים ושמורים היטב בקבורה ראשונית ובקבורה משנית, יחידה ומרובה, שמספקים הזדמנות לחקור מנהגי קבורה. שיטות הקבורה שהיו נהוגות ב-WF16 תואמות את אלו של התקופה הנאוליתית הקדם-קרמית כפי שידועות ממקומות אחרים. הקברים היו מתחת לרצפות, או נחצבו בקירות של המבנים, שלתוכם הוכנסו הגופות של מבוגרים, ילדים ותינוקות. רוב הגופות הונחו על הצד עם יד מתחת לראשן בתנוחת שינה. בקברים מסוימים נראה שחלקים של השלד הועברו למקום אחר, כך נמצאו מקומות שיש בהם כמה גולגולות ובמקומות אחרים אין גולגולות כלל. נראה שטקסי הקבורה נמשכו שנים רבות בהם העבירו את המתים ממקום למקום. קברים נפתחו שוב והוסיפו לתוכם עצמות של קרובים.

סביב שרידי השלד נמצאו חפצים שונים כמו מגוון חרוזים, כלי אבן מסותתים וחפצים עשויים עצם. קברי התינוקות היו כולם ללא ממצאים כאלה. כמה גולגולות שנמצאו היו מקושטות עם פסי צבע שחור מאחור. במקרים מסוימים עטפו את העצמות בצרורות עם רצועות מסיבי צמחיים טבולות בעיסה שהתקשתה כמו גבס. מעדויות אלה מסתבר שהיו להם שיטות מורכבות בטיפול במתים לפני ואחרי הקבורה והאתר שירת לא רק את החיים אלא גם את המתים.

ציד

מגוון העצמות של בעלי חיים שנמצאו באתר משקפים ציד של בעלי חיים כמו: עיזים (בעיקר), בקר, שועלים ועופות.

מבחינת העצמות של העיזים, מסתבר שהם לא ניצודו באקראי אלא היה דפוס לפיו נערך הציד. הם בררו אותם לפי גיל ומין כדי לשלוט בהרכב של העדר. הם החלו בפיתוח הידע הנדרש לפיקוח על העדר ובדפוסי הרבייה בכדי לשמר את הישרדותו לשנים הבאות. דאגה זו לעתיד העדרים אפשרה להם להישאר במקום אחד תוך שמירה על המשאבים של הסביבה.

אחד הממצאים המרתקים הן עצמות עופות. במיוחד של דורסים: נשרים עיטים, הרומזים כי נוצותיהם וטופריהם נוצלו לקישוט. באחד המקומות נמצאו 8–9 שלדים שלמים של עקבים (ככל הנראה). לדעת החוקרים הם היו פוחלצים שהוצבו סביב או נתלו מהתקרה. מה שמראה שהיחסים עם בעלי חיים וצמחים לא היו כלכליים בלבד אלא גם בעלי אופי חברתי או סימבולי. בעלי חיים כמו שועלים ניצודו לצורך השימוש בפרוותם.

כלים

בין הממצאים הבולטים ב-WF16 היה מגוון עשיר של תרבות חומרית, לרבות כלי אבן מסותתות, ראשי חץ ולהבים, עֲלָיִים ומכתשים, קערות, צלחות, אבני טחינה, כלי עצם, חרוזים מאבנים, עצמות וקונכיות, וחפצי אמנות פיגורטיבית וגאומטרית.

חומרי הגלם ששימשו ליצור הכלים הם צור אובסידיאן, מלכיט, ביטומן (אנ') וצדפים. רובם מהמקום אבל הקונכיות, ששימשו ליצירת חרוזים הגיעו מחופי הים התיכון והים האדום. על בסיס ממצאים אלה משערים ש-WF16 שימש גם כמקום לרכש והחלפה של חומרי גלם מוערכים אלה, כאשר מבקרים הגיעו ל-WF16 להתכנסויות השנתיות.

WF16 הוא אתר נאוליתי קדם קרמי כך שהכלים עשויים מאבן בעיקר, ולפעמים, אם היו שבירים מידי, היו מכסים אותם בביטומן. לעיתים קרובות קישטו אותם בצורות גאומטריות, קווים גליים או ישרים או עם מעין טבורים. לקישוטים אלה, ככל הנראה, הייתה משמעות סימבולית, משום שהם נמצאו לאורך עמק הירדן ונראים כמו אחד המאפיינים המאחדים את אנשי האזור.

באתר יש עדויות לעבודות מלאכה רבות. בית אחד קטן שנחשף שימש כנראה כבית מלאכה. על הרצפה הייתה אבן שטוחה עם חריצים ששימשה כמשטח עבודה, אליה ניתן היה להצמיד את האבן כמו מלחציים ולקדוח בה חורים. אחד מחומרי הגלם היה עפרת הנחושת, המלכיט המקומית, ממנה עשו חרוזי אבן ירוקים. זהו בעצם השימוש הראשוני בנחושת באזור זה שלימים התפרסם במכרות הנחושות שלו.

אנשי WF16 השתמשו גם בחומרים נוספים לייצור כלים פונקציונליים, כמו עצמות ליצור מרצעים ומחטים. המחטים מעידות על כך שהם השתמשו בחומרים רכים גם כן. כמו עור גולמי ומעובד, ומגוון של צמחים מהם עשו אריגים שונים שלא שרדו. נהוג היה לחשוב, שבתקופה פרהיסטורית זו, נהגו ללבוש בגדים עבים מעור לא מעובד וכדומה. המחטים מעידות שהם לבשו בגדים מבדים מתוחכמים יותר.