התרבות הנאטופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היקף משוער של ההתפשטות הנאטופית בשיאה.
שרידים מהתרבות הנאטופית שנחשפו בחפירתה של דורותי גארוד בטרסת מערת הנחל: קיר תמך, מכתשי סלע והעתק של קבורה

התרבות הנאטופית היא תרבות פרהיסטורית שהתקיימה בלבנט בסוף התקופה האפיפלאוליתית, כ-15,000 עד 11,700 שנים לפני זמננו (תיארוך פחמן 14 מכויל). זוהי תרבותם של אחרוני הציידים-לקטים באזור הלבנט, המייצגת את המעבר מאורח החיים הנוודי של התקופה הפלאוליתית לקהילות החקלאיות ויושבות-הקבע של התקופה הנאוליתית. הממצא הארכאולוגי העשיר מתרבות זו כולל, לראשונה באזור הלבנט בהיקף נרחב, את התכונות הבאות: בנייה נרחבת של בתים מאבן, בתי קברות מובחנים, תרבות חומרית עשירה הכוללת חפצי אמנות, וניצול אינטנסיבי של משאבי הסביבה. עם זאת, לא נמצאו עדויות ברורות לייצור מזון (ביות חיות משק וצמחים). בשל כך הוגדרה התרבות הנאטופית כחברה ייחודית ומורכבת של ציידים-לקטים יושבי קבע, שנמצאת על סף המעבר לאורח חיים חקלאי. מקומה של התרבות הנאטופית על מפתן המהפכה החקלאית ואופייה הייחודי תרמו לעניין המחקרי הכלל-עולמי סביבה.‏[1]

שרידי התרבות נמצאו לראשונה בשנת 1928 על ידי הארכאולוגית הבריטית דורותי גארוד במערת שוקבא שבנחל נאטוף (כ-14 ק"מ מצפון מזרח ללוד), ונקראו על שם הנחל. גארוד עמדה על מאפייניה וחשיבותה של התרבות הנאטופית לאחר חפירתה במערת הנחל בנחל מערות בכרמל, בשנים 1929 - 1934.‏[2]

הכרונולוגיה הנאטופית מחולקת לשתי תקופות: הנאטופית הקדומה והנאטופית המאוחרת, כאשר המעבר ביניהן אירע בערך 13,500 עד 13,000 שנים לפני זמננו. יש המגדירים שלב נוסף - הנאטופית הסופית - בשלהי התקופה. מופע נוסף של התרבות הנאטופית הסופית היא התרבות החריפאית בנגב. בשלב הקדום של התקופה הנאוליתית בארץ ישראל, התקופה הנאוליתית הקדם-קראמית א', השתמרו מסורות נאטופיות רבות אך גם הופיעו מנהגים חדשים לחלוטין.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל ארכאולוגי מקובל על חלק מהחוקרים, גורס כי לתנודות אקלימיות השפעה ניכרת על דפוסי פעילות של חברות אנושיות. התקופה האפיפלאוליתית עשירה בתנודות אקלימיות, אם כי השפעתן על חברות הצומח, החי והאדם בלבנט אינה ברורה, ונעשו מאמצים לפרש את התפתחותה וקצה של התרבות הנאטופית לפי השינויים האקלימיים המשוערים.

בשנים 20,000 עד ל־14,500 לפני זמננו חלה ירידה בטמפרטורות יחסית לימינו, ולצידה התרחש פיחות ניכר במשקעים.‏[3] מתקופה זאת ידועות לנו מספר תרבויות ציידים־לקטים: הפְּרוֹטוֹ־כַּבַּארִית אשר נודעת עבור שכבת ישובה באתר אהלו II, הנִיצַנִית והזַרְזִית. החשובה והנחקרת ביותר בתרבויות היא התרבות הכבארית. תרבות זאת הוגבלה בעיקר למישור החוף שהורחב ב־15 קילומטרים בגין הצטברות המים בקרחונים וירידת מפלס הים העולמי. הציד היה מקור בסיסי ומהותי למזון, אולם לקט נוצל גם כן, כפי שמלמדים עליי בזלת ומכתשים.

שיפור כללי בתנאים חל עם תום התקופה הנזכרת לעיל, והמשקעים הוסיפו להתרחב לקראת 13,000 לפני זמננו. תקופה זאת של נינוחות נחתמה, יחד עם תקופת הפליסטוקן הגאולוגית, על ידי הדריאס הצעיר, תקופה אקלימית של צינה ויובש. ארכאולוגים גילו תרבויות רבות מהתקופה הנוחה, בהן החַמְרִית, העַזְרַקִית, הקֶרֵנִית ואחרות. רוב התרבויות הללו מהוות פיתוח או פלג כלשהו של שתי התרבויות עיקריות: התרבות הכבארית הגאומטרית והתרבות המושאבית.

הכבארית הגאומטרית הינה פיתוח של התרבות הכבארית שנדונה לעיל. הכבארים הגאומטריים התפרשו על אזורים נרחבים, תוך כדי ניצול הנגב וחצי האי סיני שנעשו ברי יישוב. המושאבים, כנראה בני דלתת הנילוס, חדרו לאזור סיני מאותן הסיבות. התחרות בין השתים שאולי הוגברה על רקע הדריאס הצעיר,‏[4] הובילה לקיצה של התרבות הכבארית הגאומטרית בדרום, בעוד שבצפון התפתחה לתרבות הנאטופית לפני כ- 15,000 או 14,500 שנים לערך.

יישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיר תמך בטראסת מערת הנחל בנחל מערות
חפירת מבנה נאטופי בטרסת מערת הנחל

יישובים נאטופיים נחשפו לכל אורך הלבאנט. 'אזור הגלעין' של התרבות הנאטופית, בו נתגלו האתרים הגדולים והעשירים ביותר, נמצא בגליל (מערת היונים, מערת חילזון תחתית ועינן), בכרמל (מערת הנחל, מערת רקפת, מערת כבארה ונחל אורן) ובהרי יהודה (מערת שוקבא). בנוסף, האתרים הצפוניים ביותר נתגלו בלבנון ואזור הפרת (תל אבו הוריירה ומוריייבת), הדרומיים בנגב וסיני (למשל ראש צין וראש חורשה) והמזרחיים בירדן (ואדי חמה 27 ורבים אחרים). האתרים החיצוניים דלים בממצאים ארכאולוגיים, קטנים בגודלם (15 עד 100 מטרים מעוקבים‏[5]) ונחותים ארכיטקטונית לאתרי אזור הגרעין.

יישובים נאטופיים גדולים מחוץ לאזור הגלעין הופיעו רק בתקופה הנאטופית המאוחרת, אך גם הם היו קטנים יחסית לאתרי הבסיס, ותפקדו כתחנות לקבוצות ניידות של ציידים־לקטים. אתרי הבסיס הגיעו לגדלים מרשימים של עד כ־1,000 מטרים רבועים, ועשרות הבתים שנמצאו בהם התאימו למגורי קבוצות גדולות המונות כ־200 נפש.‏[4]

החידוש המשמעותי באתרים הנאטופיים הוא הופעת ארכיטקטורת האבן. באתרים הנאטופיים של אזור הגלעין נתגלו קירות תמך גדולים, מבנים מעוגלים, סגלגלים או בצורת חצי עיגול, ומתקנים בנויים רבים. קוטר הבית הנאטופי הממוצע לא עלה על שישה מטרים וצורתו השכיחה הייתה מעגלית. הבתים נבנו לתוך האדמה ולפרקים לצלע המדרון בבניית טראסה. היישובים נבנו במערות, פתחי מערות ואזורים פתוחים. רצפותיהם נעשו מריצוף אבן או עפר כבוש, ולעתים נמצאו בבתים מוקדי אש ותושבות לעמודים. בין הבתים נמצאו מתקנים שאולי שמשו לאחסון, אבל אלו נדירים למדי. הבנייה נעשתה בעיקר באבן גוויל, ונמצאו עדויות מעטות לשימוש בטיח.‏[4]

בתים יוצאי דופן בגודלם, צורתם, הרכבם האדריכלי או ממצאיהם עלולים להתפרש כמגורי מנהיג, או אתר בעל שמשו טקסי־דתי כלשהו. מתקני מגורים הפכו לעתים למתקני עבודה למיניהם, והשימוש במתקן כלשהו תם כאשר נקבר בו אדם. לעתים ננטשו אתרים, ומעליהם נבנו מחדש שכבות ישוב נוספות. במקרים אחרים קיים רצף ארוך של ישוב ותיקון מתקני המגורים.

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכלולי צור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיקרוליתים, כלים קטנים אשר יוצרו מנתזי צור, בולטים במכלולי התקופה האפיפלאוליתית. יצור המיקרוליתים בלבאנט החל כבר בתקופה הפלאוליתית המאוחרת, אולם במעבר לאפיפלאולית חלו שני שינויים מורפו־טכנולוגיים עיקריים בתעשיות המיקרוליתיות: הנהגת תקניות במאפיינים פנים-תעשייתיים והקהה ניכרת של צידי הכלי. הגורם המקובל לשינוי זה הוא המעבר האפיפלאוליתי לכלים מורכבים בעלי ידית, כמו המגל.‏[6] לצורך התאמת הכלי לידית הוחלקו צדדיו.

המיקרוליתים של תעשיות ותרבויות שונות נבדלים זה מזה בצורתם, גודלם וטכניקות יצורם. אי לכך, שמשו בעבר המאפיינים הללו כקריטריונים להפרדת ישויות שונות בתקופה האפיפלאוליתית. יתרה מזאת, הבדלים מיקרוליתיים יעילים גם בחשיפת ישויות פנים תרבותיות בחברה מורכבת, דוגמת החברה הנאטופית, והפרדה של שלבים שונים בכרונולוגיה של החברה. בר־יוסף רואה בנוכחות טכניקת הנקר המיקרוליתי, אורך הסהרונים ואופני גימורם, טיפוסי הגרעין ליצור המיקרוליתים ושיעורם הכללי ביחס לכלים אחרים קריטריונים עיקריים לזיהוי ישויות ותקופות בנאטופית.‏[5]

בדומה לקודמיהם הרבו הנאטופים להשתמש במיקרוליתים למטרות הציד והלקט. ברם, בנאטופית נראים חידושים בטכנולוגיה המיקרוליתית אשר לא נצפו בקרב הכבארים הגאומטריים. לצד החידושים נערכה הקצנה בניצול המשאבים ויצור הכלים, כפי שמעידה העובדה שמטר מעוקב באתר נאטופי מכיל יותר מיקרוליתים מאשר כל מ"ק באתר קדום יותר.‏[7] צמיחת האוכלוסייה שהמשיכה את המגמה הפלאוליתית,‏[8] הכתיבה, כפי הנראה, את השימוש הנכבד והבלתי־בזבזני במשאבי הכלים.

התעשייה התבססה על סיתות להבים ולהבונים מנתזי צור אשר גרעיניהם השתנו מהתקופה הקודמת. מהלהבונים יצרו הנאטופים את המיקרוליתים הגאומטריים. הצורה השכיחה בתעשיית המיקרוליתים היא זאת של הסהרון. עיצוב המיקרוליתים נעשה בשיטת השברור הדו־פני והשברור הזקוף, בנאטופית המוקדמת והמאוחרת בהתאמה.‏[7] נעשה שימוש בטכניקת הנקר המיקרוליתי לעיצוב כלים אלו, והשימוש בה התגבר לכל אורך התקופה הנאטופית. לתקופה המוקדמת אופייניים סהרונים זקופים, ובתקופה המאוחרת היוו סהרוני חלוואן חלק ניכר במכלול הנאטופי. המיקרוליתים שולבו בכלי ציד ודיג, וכלי צור אחרים דוגמת מרצעים ומגרדים שנוצלו לעיבוד החיות שניצודו או יצירת כלים אחרים.

מהלהבים עוצבו סכינים אשר שמשו כלהבי מגל. להבי המגל הופיעו לראשונה בימי התרבות הנאטופית, וסייעו בביסוס הטענה שהנאטופים עסקו בקצירת עשבוניים או דגניים היות שהברק עליהם נוצר מהתגובה הכימית בין הצורן בצמחים למיקרולית עשוי הצור.‏[4] הסכין הוצמד למגל עץ או עצם בעזרת ביטומן, שרף וחרסית.‏[7] מגלים אלו שימושיים יותר מכלי ליקוט קודמים, ומחזקים את דפוס הקצנת ניצול המשאבים בנאטופית. נוסף למגלים ולהביהם, חוקרים רבים רואים במפסלות, גרזנים עתיקים עשויי צור, חידוש נאטופי.

מימין ומאחור, מכתשי צינור מהתרבות הנטופית. משמאל וקדימה אבני ריחיים מהתקופה הנאוליתית קדם קראמית. הממצאים מאתר נחל אורן. מוצג במוזיאון דגון בחיפה

אבן ועצם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה שרוב התרבויות אשר קדמו כרונולוגית לנאטופים עשו שימוש מועט בכלי אבן (הכוונה לכלים שלא סותתו מצור), אנו עדים לשימוש רב בכלים אלו אצל הנאטופים. שני סוגים עיקריים של חומרי גלם עמדו לרשותם: אבן גיר ובזלת. ממצא זה בא להעיד על סחר וקשרים בין הנאטופים לתרבויות שונות או על נדידה עונתית לאזור הגולן. על כל פנים, טיפוסי הכלים השכיחים הם המכתשים והעליים, הקערות והספלולים. כלי האבן אופייניים ליישובים גדולים ששכנו בהם לעתים קרובות, והם נוצלו לכתישת מזון, גיר ואוכרה.‏[5] כלי אבן נוספים הם "מיישרי חניתות": פיסות אבן (בעיקר חלוקים) שחורצו במרכזן, דרכם הועברו חצים וכלים דומים עד ליישורם.

כמו עם חומרי גלם אחרים, הנאטופים עשו שימוש רחב בהרבה מקודמיהם בעצם. יש הטוענים כי שימוש זה היה הרחב ביותר בלבאנט אי פעם. באתרי הגליל והכרמל אותרה הכמות הגדולה ביותר של כלי העצם. מחטים, חודים, מרצעים, צלצלים, חכות, נטיפות, ידיות מגל ומחליקי עורות הם עיקר טיפוסי כלי העצם בנאטופית. חלקם שימשו בציד ובדיג, אולם אחרים בבוּרְסְקָאוּת, קליעה ופעולות יום־יום אחרות.‏[3] העצמות היו ברובן של צבי מצוי, יחמור פרסי, אייל הכרמל וחגלה.

עיטורי גוף ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלמית הנאטופית מעין סאח'רי, מדבר יהודה. מוצגת במוזיאון הבריטי

התכשיטים הנאטופיים רבים ומגוונים. למעשה, נפוץ שסוגי תכשיטים אחדים שכיחים באתר אחד, אך כמעט נעדרים באחר.‏[4] לשוני זה השלכות חברתיות. על יריעת התכשיטים הנאטופית הענפה נמנים חרוזים מקונכיות. מינים שונים של קונכיות, בהן תדירה ביותר קונכיית שן הים (דֶנְטַלִיוּם בלעז), נמצאו באתרים נאטופיים. רובן נאספו בים התיכון, אולם ים סוף, הנילוס ואף האוקיינוס האטלנטי נמצאו כמקור של חלקן. חומרי גלם אחרים היו הירקן, המלכיט, האובסידיאן, הגיר והבזלת. עצמות ושיני טורפים הוסבו לתכשיטים, ועולה על הדעת כי חומרים כלים כעץ ונוצות שמשו גם כן. בלפר־כהן מצביעה על הדמיון בין עיטורי הגוף הנאטופיים לאלו של הפלאולית המאוחר האירופי. מרבית התכשיטים שהתגלו עד כה נמצאו על שלדי הקבורים, ושמשו כתליונים, חגורות, צמידים ועיטורי ראש.

באמנות הנאטופית ניכרים מאפיינים טבעיים אשר מקורם באמנות פלאוליתית עתיקה. אף על פי כן, נמצאו מספר צלמיות אנושיות, כמו ראשי האדם ממערת הנחל ועינן ופסלון אחד המתעד, כפי הנראה, זוג המקיים יחסי מין. כלים אשר עליהם חרותות דוגמאות שונות, או לוחות עם חריתות בצורת בעלי חיים הם מרכיב נוסף של האמנות הנאטופית. נתזי אבן גיר, קרניים, עצמות וידיות מגל עשויות עצם הוסבו למיני יצירות. הדמויות הנפוצות הן של בעלי חיים כצבאים, ינשופים, פרים, צבים, מעלי גרה למיניהם ובבון אחד השנוי במחלוקת.‏[5]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגן של יחמור ושתי קרני צבי מתגלות בחפירה בטרסת מערת הנחל (התרבות הנטופית, כ-14,000 שנה לפני זמננו).

ציד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכיב מרכזי בכלכלה הנאטופית הוא ציד של מגוון רחב ביותר של בעלי חיים. הנאטופים עשו שימוש, כפי הנראה, באמצעים טכנולוגיים כקשתות ורשתות לציד. ייתכן כי כלבים שולבו בציד, אך חסרים ממצאים לבסס טענה שכזאת. שינויים בדפוסי הציד בין התקופה הנאטופית לקודמותיה בולטים כאשר בודקים קבוצות בעלי חיים לפי ערכם הכלכלי ולפי אסטרטגיית הבריחה שלהם (דהיינו התועלת שבהשגתם מול העלות - הקושי לתופשם). מונרו‏[9] מחלקת את הפאונה הנאטופית לשלוש קבוצות:

הראשונה בהן, קבוצת מכפילי הפרסה ומפריטי הפרסה, מונה כתשעה זנים עקריים: צבי מצוי, יחמור פרסי, אייל אדמוני, אייל הכרמל, שור הבר, חזיר בר, עז הבר, פרא וסוס רמכי. על הקבוצה השנייה, קבוצת הטורפים, נמנים השועל המצוי, חתול הביצות, גירית מצויה וסמור.

בקבוצה השלישית, קבוצת "בעלי החיים הקטנים", היינו בעלי חיים צמחוניים שמשקלם לא עולה על חמישה ק"ג,‏[10] שכיחים ביותר צב היבשה המצוי, הארנבת המצויה, חוגלת הסלעים, מספר דורסי יום ועופות מים. מהמחקר בטראסת מערת הנחל,‏[11] עולה בעל חיים נוסף שלא הופיע בחלוקה של מונרו: החולד הארצישראלי.

בקבוצה הראשונה נפוץ ביותר הצבי המצוי. הוא מרכיב כ־90 אחוזים מהמכלול הנאטופי של הפרסתנים: עלייה של כ־20 אחוזים בהשוואה לתקופה הכבארית. הזינוק בכמות הצבאים בא על חשבון היחמור הפרסי שצנח מכ־20 לכ־2 אחוזים.‏[12] הנאטופית עוברת את קודמותיה גם בשיעור הניצול של צבאים צעירים, דהיינו אלו שגילם נמוך מ־18 חודשים. הסבר מקובל לתופעה היא הוצאת הצבאים מאיזון אוכלוסייתי, והכנסתם לשלבי התאוששות המתאפיינים באוכלוסיות צעירות.‏[9] הנאטופים אפוא לא העדיפו צעירים, אך אחוז המפגשים עמם עלה ואיתו עלו סיכויי הציד. ייתכן שהעדפה על בסיס מגדרי הייתה קריטריון ציד נאטופי, כפי שמעיד מחקרו של בר־עוז‏[12] המתווסף למחקרים קודמים, וגורס כי אחוז הנקבות בפאונת הצבאים נמוך ביותר. כל זאת עשוי להעיד על ניצול אינטנסיבי יותר של הצבאים, אשר העמיד את אוכלסייותיהם במצב של לחץ.

הועלתה בעבר תאוריה לפיה הנאטופים אף עסקו בפרוטו־ביות של הצבאים, וזאת על סמך זהות הצבאים שניצודו ונתוניהם הגופניים. טענה זאת הופרכה אחר סקירה מחודשת של הנתונים. יתרה מכך, האופי של הצבאים מקשה מאוד על רעייתם והגנתם, ועל כן פוגם ברווח המופק מהם.‏[13] אף על פי כן, ישנן עדויות לביות אחר בנאטופית, ביות הכלבים. עד כה נתגלו ארבע קבורות כלבים, והמפורסמת בהן נמצאת בקבורה 104H בעינן. גורי הכלבים, או הזאבים, נקברו בסמוך לאנשים. אלו, כאמור, אולי סייעו בציד, וכנראה התגוררו בסביבה האנושית.

בתקופה הנאטופית חלה עלייה מרשימה בשכיחות "בעלי החיים הקטנים" אשר הגיעו לשיא של כ־60 אחוזים מהמכלול באתרים אחדים.‏[9] חלוקה פנימית של הקבוצה המדוברת נערכה על ידי מונרו‏[10] לפי יחס ההשקעה/רווח. אי לכך, הם חולקו לאיטיים (צבים) וקלי התנועה (ארנבות וציפורים). בתקופה הנאטופית המוקדמת מהווים קלי התנועה כ־65 אחוזים מהכלל, בעוד שבנאטופית המאוחרת הצבים מגיעים לכ־75 אחוזים. הסבר אפשרי לשינוי זה הינו, כבמקרה הצבאים, אינטנסיבות ציד משתנה הנובעת מאוכלוסייה אנושית גדלה ומתכווצת לסירוגין. כך, ציידים-לקטים יושבי קבע ייאלצו לנצל יותר חיות קטנות, ואף יותר חיות קטנות קשות לתפישה, מאשר ציידים ניידים יותר.‏[9]

רוב העצמות הארוכות של צבאים ואולי ארנבות שוברו במכוון על מנת להפיק את מח-העצם.‏[14]

יצורים אחרים אשר, קרוב לוודאי, התגוררו בדו־קיום עם הנאטופים היו המכרסמים. וייסברוד‏[11]מבחין בטראסת מערת הנחל בשלוש קבוצות גיל מבוגרות בקרב העכבריים אשר לא נוכחים בקני דורסי לילה באזור. דורסי הלילה נחשבים לסוכני הצטברות משמעותיים של שרידי יונקים קטנים במערות ובמחסות-סלע, והיעדרות קבוצות הגיל המבוגרות בקניהם מוכיחה כי המכרסמים שנמצאו באתר חיו לצד הנאטופים, זכו להגנה מפני טורפים והגיעו, בחלקם, לגיל מבוגר.‏[3] שכיחותם של מלווי האדם באתרים הנאטופיים, שנחקרה לראשונה על ידי איתן צ'רנוב, מהווה את אחד הסמנים החשובים ליישוב קבע בתקופה זאת, שכן רק יישוב המתקיים לזמן ארוך יחסית ייצור דפוס שכזה, לא מחנה ארעי.

מכתשי סלע רבים ברצפת הסלע של מערת רקפת. התרבות הנאטופית, שלב מאוחר.

ליקוט וממצאי צמחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה הנאטופית התבססה על ציד אינטנסיבי ומגוּון ביותר. עצמות ויתר השרידים הגרמיים של בעלי החיים (שיניים, קרניים) שרדו לימינו במצב טוב מאוד, אך שרידי הצמחים שלוקטו בידי הנאטופים מצומצמים ביותר. אדמת הטרה רוסה האופיינית ליישובים נאטופיים רבים אחראית ככל הנראה לאי-שימור הממצא הבוטני.‏[5]

מהתקופה הנאטופית ידוע לנו רק על מצבור אחד של ממצא מאקרו-בוטני משמעותי אשר שרד לימינו (להבדיל משרידיהם המיקרוסקופיים של הצמחים, המתגלים לעתים בדגימות קרקע מהאתרים). הלה אותר בתל אבו הוריירה הסורי, אתר נאטופי במקורו אך גם מרכזה של ישות חברתית פנים־נאטופית. השרידים מהאתר לא מרובים, ובולטים בו העשב, השיפון וחיטת הבר (Triticum boeoticum; Triticum dicoccoides). העשב, אף על פי שכיחותו הגבוהה, דורש מאמץ רב לקצירתו ועיבודו והרווח הקלורי המופק ממנו מועט. הדגניים, מאידך, קלים יותר לקצירה ועיבוד ומספקים רווח קלורי גבוה יותר. השכיחות הגוברת של כלי כתישה מאבן, והמצאת המגל מסייעים בביסוס הטענה כי הנאטופים הרחיבו את העיסוק בלקט, ועניין זה משתלב יפה עם המגמה הכללית המסתמנת בתקופה הנאטופית.

לאחרונה הציג כסלו‏[15] מודל ליקוט אפיפלאוליתי שונה. לטענתו, קצירה מגלית ולכידת גרעינים דגניים בסלים עלולים להביא לפגימה בלקט, בתנאים מסוימים. אמצעי שימושי ורווחי יותר לליקוט, בעיני כסלו, הינו האיסוף מהאדמה של חומר בשל. ניסויים‏[15]והפניות בתוכו העידו כי ליקוט לפי מודל זה יכול להניב בשעתיים את הצורך הקלורי היומי של בוגר, ובתומה של עונת ליקוט (מאיאוקטובר) היו נותרים המלקטים עם עודפים ניכרים. באוקטובר הבשילו מקורות צמחיים אחרים עליהם יכלו הנאטופים להסתמך, וכסלו מאמין כי בעודפים נעשה שימוש חקלאי מכוון.

שאלת החקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולמוס החקלאות מעסיק את חוקרי התרבות הנאטופית כבר למעלה מ־70 שנה. דורותי גארוד, חושפת התרבות הנאטופית, הייתה הראשונה להעלות את הסברה כי הנאטופים עסקו בחקלאות, אך לתאוריה נמצאו מבקרים. מספר שנים מאוחר יותר, ויר גורדון צ'ילד תמך בסברה לפיה קבוצה נוודית נדחקה לפיתוח החקלאות בגין קושי אקלימי, ונקב בנאטופים כחברה אפשרית. עבודתו הארוכה של ר"ג בריידווד ביררה את אמיתות הסברה של צ'ילד אחר עידונה והרחבתה, אך לבסוף שללה את הטענה. מוּר הפיח בתאוריה החקלאית רוח חיים ואונגר־המילטון מצאה סימוכין לחקלאות נאטופית בסימני הקציר שנותרו על מגלי הצור.

תומכי החקלאות, או העסוק הפרוטו־חקלאי בקרב הנאטופים, רואים בתקופה הנאטופית המאוחרת את המועד להולדת החקלאות. התקופה הנאטופית המאוחרת מקבילה בחלקה לדריאס הצעיר, אירוע אקלימי של קור ויובש אשר נמשך מאות שנים וייתכן שהביא לפגיעה במשאבי המזון הנאטופיים. פיתוח החקלאות כאמצעי הסתגלות ושליטה על מקורות המזון נראה כפתרון הגיוני עבור חברה כה מפותחת אשר בלאו הכי הסתמכה מאוד על ליקוט דגניים והייתה נייחת למדי בהשוואה לחברות לקטים־ציידים אחרות. אף על פי כן, הממצא הארכאולוגי אינו תומך ישירות בסברה זאת.

פרישת האתרים הנאטופית בתקופה המאוחרת רחבה יותר מאשר בתקופה המוקדמת. היישובים, אומנם, הם כנראה אתרי חנייה בשל גודלם הקטן יחסית ופשטותם הארכיטקטונית. אחוז הצבים הגבוה בתזונה הנאטופית בתקופה המאוחרת‏[10] מלמד, בהתאם למדד ההשקעה/רווח, על השקעת אנרגיה מופחתת בציד. דבר זה מעיד על פיחות בכמות הפיות שיש להאכיל, או על שהייה קצרה יותר באתרים. אי לכך, ניתן להסיק כי חזרה לדפוסי נוודות מהווה הסתגלות נאטופית למציאות האקלימית החדשה. חברה ניידת מתקשה לעבד ולטפח תבואה, ועל כן קשה להאמין כי הנאטופים אכן עסקו בחקלאות.

ברם, ניתן להבחין בחזרה למסורת הנאטופית המוקדמת והצטמצמות לגבולות אזור הגרעין לקראת תום התקופה הנאטופית. נוהל הסרת הגולגולת החל להופיע בתקופה המדוברת, ויש בחוקרים שרואים קשר בינו לבין מנהג אבות וטריטוריאליזם.‏[4] נוהל זה נעשה שכיח בתקופה הנאוליתית שבאה ישירות אחרי השלב הנאטופי הסופי. הנאוליתים בארץ ישראל התפתחו מהנאטופים, ועם שיפור התנאים האקלימיים הם אימצו את החקלאות. אפשרי, אם כן, שמסורת חקלאית כלשהי אשר התקיימה בנאטופית הסופית עברה לנאוליתים. נוסף לכך, אפשרי שהליקוט הרב של הדגניים הביא לביות בלתי־רצוני שלהם.

איסוף לקט מהאדמה מסוגל ללמד, לטענת כסלו,‏[15] את העקרונות הבסיסיים של שתילה וחקלאות. את העודפים הנותרים מהליקוט ניתן היה לשתול ולברוא בכך חקלאות פרימיטיבית. ידוע לנו כי הדגניים שמשו חלק חשוב בתזונה אלפי שנים לפני התקופה הנאטופית, וממצאי אבו הוריירה הוצעו כמעידים על טיפוח השיפון. הדעות, אולם, עדיין חלוקות בנושא, ויש צורך בממצא בוטני באיכות שימור טובה יותר ובכמות משמעותית יותר כדי להגיע לקביעה בשאלת החקלאות.

אחדים כהיידן יוצאים ככלל נגד המודל האקלימי וגורסים כי הניידות של התקופה המאוחרת נובעת מניסיון ליצור עודפי פלורה. בלחץ הציד המוגבר בנאטופית לעומת קודמותיה, אך הלא משתנה בין התקופות הנאטופיות, רואה היידן עדות לכך שהשפעת הדריאס הצעיר הייתה משנית. את המעבר לחקלאות הוא מייחס למודל טכנולוגי חברתי מתקדם אשר התחדד בתקופה הנאטופית.

קבורה מעוטרת מהשלב הנאטופי הקדום בטרסת מערת הנחל: גבר שלראשו מחרוזת מקונכיות.
קבורת אישה וגור זאב או כלב, התרבות הנאטופית הקדומה באתר עינן (התגלו בחפירות ז'אן פרו). נמצאת במוזיאון האדם הקדמון במעין ברוך

קבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהגי הקבורה בתרבות הנאטופית חדשניים ומאופיינים בגיוון רב ובחוסר תקן אחיד. הקבורה הנאטופית אינה הראשונה בלבאנט, אך היא עוברת במורכבותה ומספריה את כל התרבויות שקדמו לה. קבורות התרבויות הקדם־נאטופיות נמנות בעשרות, בעוד שהנאטופית לבדה הניבה עד כה למעלה מ־400 קבורות. בתי־הקברות הנאטופיים אופייניים ליישובי בסיס בכרמל ובגליל דוגמת עינן, נחל אורן, מערת הנחל, מערת היונים, מערת כבארה ומערת שוקבא. בנטופית המאוחרת היו קיימים אתרי קבורה ייעודיים, כמערת רקפת ומערת חלזון תחתית. באתרים עינן ומערת הנחל לבדם נתגלו עד כה כמאה קבורות, לעתים תוך הפרדה ברורה מאזור המגורים.‏[3]

הקבורות הונחו בבורות מחוץ לבתים או במבנים שיצאו משימוש. עומק הבורות נע בין רדוד לעמוק, ולעתים אבנים דפנו אותם, בעיקר באזור הגולגולת. הקבר נסתם בחומר המצוי באתר: עפר, אבני גוויל, תוצרי לוואי של התעשייה הנאטופית, כלים הרוסים ועצם. צינורות אבן, מעין מכתשים שחוררו עד בסיסם, ומכתשים שחוררו לתוך גושי סלע העידו לעתים על מיקומו של קבר. מסמני קברים אחרים היו מעגלי אבנים שנבנו סביב לקברים. הכיסוי באבנים נערך אולי כדי למנוע פגיעה בגופה מצד אוכלי נבלות, או כדי שלא תשתנה תנוחת הנקבר.‏[16] ייתכן כי סימון הקבורה נעשה לטובת הוספה עתידית של גוויות לחלקה מסוימת. מוקדי אש רחבים נמצאו בסמוך למספר אזורי הקבורה ולהם אולי קשר טקסי לקברים.‏[5]

קבורות קבוצתיות בבתי הקברות שכיחות בתקופה המוקדמת, אבל קבורות מפוזרות של גוויות (ולעתים של חלקי גוף שונים) נעשו נפוצות יותר בנאטופית המאוחרת. הקבורות נחלקות לראשונית ומשנית, דהיינו קבורה של הגופה כפי שהיא, או אסוף העצמות אחר הקבירה הראשונית וקבירתן המחודשת. קבורות משניות נעשות נפוצות בתקופה המאוחרת, אך אינן ייחודיות לה. בתקופה המאוחרת החל מנהג הסרת ראש הנקבר אשר הפך נפוץ בתקופה הנאוליתית. לעתים נמצאו עד שש גופות בקבר אחד.‏[16]

בקרב תנוחות הנקברים רווחות התנוחה המכווצת והמכווצת למחצה. בחלק מן האתרים אפשר להצביע על מעבר מתנוחה בלתי מכווצת או מכווצת למחצה מהתקופה המוקדמת לתנוחה המכווצת בתקופה המאוחרת, אך נבצר מאיתנו לקובע מגמה ברורה בנדון. כיוון הנחת קבורה שליט לא נחשף, ומצויות מספר וריאציות של כיוון הראש. אין מגמה בולטת באופן קיבוע הגוויות, היינו על הגב או על אחד הצדדים. חוסר אחידות זה תקף גם למיקום הידיים של הנקבר.‏[16] הילדים והנשים מהווים כל אחד בין כ־25 לכ־30 אחוז מכלל הקבורות.

בקברים רבים נחשפו מיני חפצים נלווים. לעתים מדובר בתכשיטים כתליונים ושרשראות עשויות דנטליום, טיפוסי תכשיטי עצם ויתר הפריטים שהוזכרו לעיל. נוסף לתכשיטים, נמצאו בקברים מנחות קבורה כצלמיות אדם ובעלי חיים, קרניים, פגיונות ואוכרה; פרט נוסף שנתגלה בשני קברים לפחות הוא כלב אשר נקבר יחד עם האדם. הקברים הנאטופיים לעתים חדרו לשכבות ישוב קדומות יותר, לרוב מולאו בחומרי פסולת מהאתר ולעתים היו רדודים מידי. אי לכך, קשה לייחס את כל החפצים המצויים בקברים דווקא לנקברים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא התרבות הנאטופית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עופר בר-יוסף, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 2 האוניברסיטה הפתוחה עמוד 59
  2. ^ Garrod, D.A.E. 1957. The Natufian culture: the life and economy of a Mesolithic people in the Near East. Proceedings of the British Academy 43:211-227.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 האנציקלופדיה העברית, כרך ו' – ארץ ישראל, 394–401, "פרהיסטוריה: התקופה האפיפלאוליתית", הוצאת ספרית הפועלים, 1992.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 אנה בלפר־כהן, תולדות האדם הקדמון, 109–121, "התרבות הנאטופית", האוניברסיטה המשודרת - משרד הביטחון, 1992 (תשנ"ג), תל־אביב.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 Ofer Bar-Yosef, The Natufian Culture in the Levant, Threshold to the Origins of Agriculture, Evolutionary Anthropology 6,
    159-177, 1998. (PDF)
  6. ^ Anna Belfer-Cohen and Nigel Goring-Morris, Why Microliths? Microlithization in the Levant, Archeological Papers of the American Anthropological Association' 12, 2002. (Chap. 4 in Thinking Small: Global Perspectives on Microlithization )
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 ישראל אפעל, היסטוריה של ארץ ישראל – התקופה הקדומה, 49–63, התקופה האפי-פלאוליתית, הוצאת יד יצחק בן צבי וכתר, 1982, ירושלים.
  8. ^ Mary C. Stiner et al., Paleolithic Population Growth Pulses Evidenced by Small Animal Exploitation, Science Magazine 283, 1999. (PDF)
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Natalie D. Munro, Zooarchaeological Measures of Hunting Pressure and Occupation Intensity in the Natufian, Current Anthropology 45, 2004. (PDF)
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Natalie D. Munro, Small game, the younger dryas, and the transition to agriculture in the southern levant, Mitteilungen der Gesellschaft für Urgeschichte 12, 47–64, 2003 (PDF)
  11. ^ 11.0 11.1 Lior Weissbrod et al., Micromammal taphonomy of el-Wad Terrace, Mount Carmel, Israel: distinguishing cultural from natural depositional agents in the Late Natufian, Journal of Archaeological Science 32, 1–17, 2005. (PDF)
  12. ^ 12.0 12.1 Guy Bar-Oz et al., The Natufian economy at el-Wad Terrace with special reference to gazelle exploitation patterns, Journal of Archaeological Science 31, 217–231, 2004. (PDF)
  13. ^ Michael S. Alvard and Lawrence kuznar, Deferred Harvests: The Transition from Hunting to Animal Husbandry, American Anthropologist 103, 2001. (PDF)
  14. ^ Natalie D. Munro and Guy Bar-Oz, Gazelle bone fat processing in the Levantine Epipalaeolithic, Journal of Archaeological Science, 1–13, 2004. (PDF)
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 Mordechai E. Kislev et al., Impetus for sowing and the beginning of agriculture: Ground collecting of wild cereals, PNAS, 2004. (PDF)
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 איתמר זינגר, קברים ונוהגי קבורה בארץ ישראל בתקופה העתיקה, 20–30; 35–39, הוצאת מוסד יד יצחק בן צבי והחברה לחקר ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשנ"ד – 1994.