ויליאם ג'יימס סידיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם ג'יימס סידיס

ויליאם ג'יימס סידסאנגלית: William James Sidis;‏ 1 באפריל 1898 - 17 ביולי 1944) היה ילד פלא יהודי-אמריקאי שזכה לפרסום רב בתחילת המאה ה-20. הוא נודע בתחילה בשל התפתחותו השכלית המוקדמת והמהירה, ולאחר מכן בשל מוזרותו והתרחקותו מאור הזרקורים.

הוריו וילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידיס נולד לבוריס ולשרה, ממשפחת מהגרים ממוצא רוסי-יהודי. הוריו נפגשו לראשונה בארצות הברית לאחר שב-1887 היגר בוריס לארצות הברית עקב רדיפה פוליטית, ואילו משפחתה של שרה ברחה מהפוגרומים ב-1889. בוריס לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת הארוורד, שימש כפסיכיאטר וכפסיכולוג וכתב ספרים רבים. הוא לימד את שרה שלא זכתה לחינוך רשמי, וכך היא התקבלה לבית ספר לרפואה וסיימה אותו בהצלחה. לאחר שנולד ויליאם, היא ויתרה על הקריירה הרפואית שלה למען גידולו. ויליאם נקרא על שם עמיתו של בוריס, הפסיכולוג והפילוסוף ויליאם ג'יימס.

בניגוד למשמעת ולעונשים שהיו נהוגים בחינוך של תחילת המאה ה-20, הוריו של סידיס האמינו בהנחלת חינוך מוקדם, חופשי מפחד, ובאהבה חופשית של ידע. סידיס למד לקרוא בגיל מוקדם ועד גיל 8 ידע שמונה שפות, ביניהן לטינית, יוונית ועברית. בנוסף, המציא שפה בעצמו וקרא לה שפת הוונדרגוד‏[1]. בילדותו המוקדמת הוא רכש ידע בתחומים רבים. כשהיה בן שישה חודשים ידע לקרוא אותיות מכל כיוון ומכל אות. כשהיה בן 4 כתב שתי עבודות מחקר, אחת באנגלית ואחת בצרפתית. בעודו בן 5 כתב עבודת מחקר מקיפה על אנטומיה. האב בוריס הגיש את העבודה לחבריו באוניברסיטת הרווארד והם קבעו כי אין בה רבב. באותה שנה התקין מיוזמתו לוח מיוחד שלפיו אפשר לחשב מתי חל כל יום מימי השבוע בעשרת אלפים השנים האחרונות. כשהיה בן 10, כתב ספר ללימוד גאומטריה בשפה היוונית.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 8 ניסה סידיס להתקבל לאוניברסיטת הרווארד, אך נידחה בשל גילו הצעיר. בגיל 11 התקבל סידיס לאוניברסיטה כחלק מתוכנית לרישום מוקדם של סטודנטים מוכשרים. בגיל 14 סידיס נתן הרצאה על גופים ארבעה ממדיים לקהל של מתמטיקאים וזו עברה בהצלחה. לאחר ההרצאה, פרופסור דניאל קומסטוק מ-MIT צוטט כאומר שסידיס עתיד להיות המתמטיקאי המוביל של המאה ה-20.

אברהם סטרלינג העריך את מנת המשכל (ציון IQ) של סידיס ביותר מ-250. סידיס היה הצעיר והמבטיח בקבוצה של ילדי פלא שלמדו בהרווארד בשנת 1909, קבוצה שהכילה בין השאר את נורברט ויינר, אבי הקיברנטיקה, את ריצ'רד באקמינסטר פולר ואת המלחין רוג'ר סשנס.

לאחר שקיבל איומים מסטודנטים באוניברסיטת הרווארד, העבירו אותו הוריו בשנת 1915, לאוניברסיטת רייס ביוסטון. לאחר השלמת הדוקטורט שם הוא קיבל משרה של עוזר הוראה במחלקה למתמטיקה. לאחר שנה עזב את המשרה, משום שלא הצליח בהוראה וזכה ליחס מזלזל מצד תלמידיו שהיו בוגרים ממנו. הוא חזר לבוסטון ונרשם לבית הספר למשפטים של הרווארד בספטמבר 1916, אך פרש ב-1919, אף על פי שהיו לו ציונים טובים.

החינוך שקיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני לידתו של ויליאם, החליט פרופ' סידיס ליישם כמה מהתאוריות שלו על בנו. הוא תכנן "תוכנית עבודה" מפורטת שמטרתה הייתה להפוך הבן לגאון. כך הפך ויליאם לשפן הניסיונות של אביו, דבר שהיה עתיד להתנקם באביו ובו.

התאוריה של אביו הייתה כי אפשר לפתח את המוח כמו את כל השרירים על ידי אימון בלתי פוסק והגדלת הכמות מיום ליום. כאשר נולד ויליאם הוכנס מיד למשטר אימונים מיוחד. האב תלה מול עיניו אותיות, ואין-ספור פעמים ישב ושינן בפניו במשך רוב שעות היממה. כשהיה בן שישה חודשים ידע לזהות את כל האותיות ואת צליליהן. בהמשך קרא אביו באוזניו ספרי גאוגרפיה, גאומטריה, פיזיקה, יוונית ולטינית. האב אסר עליו לשחק עם בני גילו וכתוצאה מכך גדל סידיס ללא כישורים חברתיים וללא יכולת להסתדר עם בני אדם.

בעיותיו הנפשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה בן 8, החלו אצלו תופעות של היסטריה וצחוק עצבני וחזק, במיוחד כאשר פתר בעיות קשות. זאת מכיוון שגדל כילד רציני וכבד, שרק לעתים רחוקות ניתנה לו ההזדדמנות לפרוק מתח ולשמוח, ועל כן לא ידע כיצד לבטא שמחה, עצב, או תסכול וביטא זאת באמצעות צחוק מטורף.

ב-1912, כשמלאו לו 14, העביר ויליאם הרצאה על המימד הרביעי. כשסיים את הרצאתו, הקהל מחא כפיים בהתלהבות רבה. במקום להודות למעריציו, החל לצחוק צחוק פרוע מכיוון שלא ידע כיצד להגיב על מחיאות הכפיים.

כישלונו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשקיבל את תעודת ההצטיינות מאוניברסיטת הרווארד, האשים בפני העיתונאים את אביו שהרס את חייו. הוא החליט לקיים מעתה "חיים של אדם פשוט". ויליאם נעלם מביתו למשך זמן רב. הוריו ניסו למצוא אותו אבל לא הצליחו לבסוף נודע להם שהוא מלמד במכון רייס ביוסטון. הקריירה הזו הסתיימה תוך זמן קצר כי הוא לא הצליח לתקשר ולפתח יחסים נורמליים עם המורים או עם התלמידים משום ששיטת חינוכו מנעה ממנו לעשות זאת.

ב-1919 כנראה מתוך כוונה לבייש את אביו נעצר סידיס בעת שהשתתף בצעדה נגד גיוס החובה שנערכה באחד במאי. הוא הואשם על היותו סרבן מצפוני תחת חוק ההמרדה שנחקק ב-1918, ונידון ל-18 חודשי מאסר. הוריו השתמשו בהשפעתם ומעמדם ומנעו את כניסתו לכלא, אך החזיקו אותו בבית הקיץ שלהם בקליפורניה למשך שנה. סידיס שינה מאוחר יותר את דעותיו הפוליטיות ונטש את הסוציאליזם.

ב-1922 ברח שוב מהבית ובעזרת חבר של אביו נמצא בחוף המזרחי של ארצות הברית. הוא היה נחוש בדעתו לשמור על פרטיותו ולנהל חיים אנונימיים. הוא עבד כפקיד זוטר בכל-בו תמורת משכורת עלובה של 25$ לשבוע. הוא השקיע זמן רב באיסוף של כרטיסי רכבת חשמלית, פרסם ירחונים ולימד קבוצות קטנות של חברים את גרסתו להיסטוריה האמריקנית. הוא נהג לשתות אלכוהול. חברו של אביו הכניס מעט סדר לחייו והוא הוזמן להרצות בנושא "האם יש חיים על מאדים". עיתונאים רבים נהרו להרצאה, משום שזכרו אותו כגאון. כאשר החלה ההרצאה, הופתע הקהל כאשר סידיס דיבר על בעיות התעבורה בדרכים במקום על הנושא המדובר. הוא אמר דברים לא הגיונים בליווי קולות מוזרים וצחוקים רמים. בסוף הערב אמר לעיתונאים: "אבי רצה שאהיה גאון והפך אותי לכישלון" וברח מהמקום. אביו מת מעצב ורגשות אשם והשאיר לבנו ירושה ענקית. עורכי דינו לא מצאו את סידיס, שנעלם, וגם לאחר שמצאו אותו לא נגע בפרוטה מירושת אביו.

בשנת 1944, בגיל 46, סידיס נפטר מדימום תוך-גולגולתי בבוסטון. באותה שנה פורסמה מודעה בעיתון על מותו מדלקת ריאות במוסד צדקה בברוקלין, אך אין אימות לטענה זו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Vendergood בוויקיפדיה באנגלית.