ויליאם ג'יימס סידיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם ג'יימס סידיס

ויליאם ג'יימס סידסאנגלית: William James Sidis;‏ 1 באפריל 1898 - 17 ביולי 1944) היה ילד פלא יהודי-אמריקאי שזכה לפרסום רב בתחילת המאה ה-20. הוא נודע בתחילה בשל התפתחותו השכלית המוקדמת והמהירה, ולאחר מכן בשל מוזרותו והתרחקותו מאור הזרקורים.

הוריו וילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידיס נולד במשפחת מהגרים ממוצא רוסי-יהודי, לבוריס ולשרה. ב-1887 היגר בוריס לארצות הברית עקב רדיפה פוליטית, ואילו משפחתה של שרה ברחה מהפוגרומים ב-1889. בוריס לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת הארוורד, שימש כפסיכיאטר וכפסיכולוג וכתב ספרים רבים. הוא לימד את שרה שלא זכתה לחינוך רשמי, וכך היא התקבלה לבית ספר לרפואה וסיימה אותו בהצלחה. לאחר שנולד ויליאם, היא ויתרה על הקריירה הרפואית שלה למען גידולו. ויליאם נקרא על שם עמיתו של בוריס, הפסיכולוג והפילוסוף ויליאם ג'יימס.

הוריו של סידיס האמינו בהנחלת חינוך מוקדם, חופשי מפחד ולאהבה חופשית של ידע. זאת בניגוד למשמעת ולעונשים שהיו נהוגים בחינוך של תחילת המאה ה-20. סידיס למד לקרוא בגיל מוקדם ועד גיל 8 ידע שמונה שפות, ביניהן לטינית, יוונית ועברית. בנוסף, המציא שפה בעצמו וקרא לה שפת הוונדרגוד ‏[1]. בילדותו המוקדמת הוא רכש ידע בתחומים רבים. כשהיה בן שישה חודשים ידע לקרוא אותיות מכל כיוון ומכל אות. כשהיה בן 4 כתב שתי עבודות מחקר, אחת באנגלית ואחת בצרפתית. בעודו בן 5 כתב עבודת מחקר מקיפה על אנטומיה. האב בוריס הגיש את העבודה לחבריו באוניברסיטת הרווארד והם קבעו כי היא מושלמת. באותה שנה התקין מיוזמתו לוח מיוחד שלפיו אפשר לחשב מתי חל כל יום מימי השבוע בעשרת אלפים השנים האחרונות. הוא כתב ספר לימוד גאומטריה ביוונית כשהיה בן 10 בלבד.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 8 ניסה סידיס להתקבל לאוניברסיטת הרווארד, אך נידחה בשל גילו הצעיר. בגיל 11 התקבל סידיס לאוניברסיטה כחלק מתוכנית לרישום מוקדם של סטודנטים מוכשרים. בגיל 14 סידיס נתן הרצאה על גופים ארבעה ממדיים לקהל של מתמטיקאים וזו עברה בהצלחה. לאחר ההרצאה, פרופסור דניאל קומסטוק מ-MIT צוטט כאומר שסידיס עתיד להיות המתמטיקאי המוביל של המאה ה-20.

אברהם סטרלינג העריך את מנת המשכל (ציון IQ) של סידיס ביותר מ-250. סידיס היה הצעיר והמבטיח בקבוצה של ילדי פלא שלמדו בהרווארד בשנת 1909, קבוצה שהכילה בין השאר את נורברט ויינר, אבי הקיברנטיקה, את ריצ'רד באקמינסטר פולר ואת המלחין רוג'ר סשנס.

לאחר שקיבל איומים מסטודנטים באוניברסיטת הרווארד, העבירו אותו הוריו בשנת 1915, לאוניברסיטת רייס ביוסטון. לאחר השלמת הדוקטורט שם הוא קיבל משרה של עוזר הוראה במחלקה למתמטיקה. לאחר שנה עזב את המשרה, משום שלא הצליח בהוראה וזכה ליחס מזלזל מצד תלמידיו שהיו בוגרים ממנו. הוא חזר לבוסטון ונרשם לבית הספר למשפטים של הרווארד בספטמבר 1916, אך פרש ב-1919, אף על פי שהיו לו ציונים טובים.

שיטת החינוך שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' סידיס החליט ליישם כמה מהתאוריות שלו על בנו, עוד לפני לידתו. הוא תכנן "תוכנית עבודה" מפורטת שכוונתה להפוך הבן לגאון. כך הפך ויליאם לשפן הניסיונות של אביו, דבר שהתנקם בו ובאביו בעתיד.

התאוריה של אביו הייתה כי אפשר לפתח את המוח כמו את כל השרירים על ידי אימון בלי הפסקה והגדלת הכמות מיום ליום. כאשר נולד ויליאם הוכנס מיד למשטר אימונים מיוחד. האב תלה מול עיניו אותיות, ואין-ספור פעמים ישב ושינן בפניו במשך רוב שעות היממה. כשהיה בן שישה חודשים ידע לזהות את כולן ואת צליליהן. בהמשך קרא אביו באוזניו ספרי גאוגרפיה, גאומטריה, פיזיקה, יוונית ולטינית. האב אסר עליו לשחק עם בני גילו.

בעיותיו הנפשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה בן 8, החלו אצלו תופעות היסטריה וצחוק עצבני וחזק עד כדי מפחיד, במיוחד כאשר פתר בעיות קשות. זה קרה מכיוון שגדל כילד רציני וכבד, שרק לעתים רחוקות ניתנה לו ההזדדמנות לפרוק מתח ולשמוח, ועל כן לא ידע כיצד לבטא שמחה, עצב, או תסכול וביטא זאת באמצעות צחוק מטורף.

ב-1912, כשמלאו לו 14, העביר ויליאם הרצאה על המימד הרביעי. כשסיים את הרצאתו, הקהל מחא כפיים בהתלהבות רבה. במקום להודות למעריציו, החל לצחוק צחוק פרוע וגס כיוון שלא ידע כיצד להגיב על שמחה זאת.

כישלונו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשקיבל את תעודת ההצטיינות מאוניברסיטת הרווארד, האשים בפני העיתונאים את אביו שהרס את חייו. הוא החליט לקיים מעתה "חיים של אדם פשוט". ויליאם נעלם מביתו למשך זמן רב. הוריו ניסו למצוא אותו אבל לא הצליחו לבסוף נודע להם שהוא מלמד במכון רייס ביוסטון אבל רק לזמן קצר כי הוא לא יכל לתקשר ולפתח יחסים נורמליים עם המורים או התלמידים משום ששיטת חינוכו לא לימדה אותו לעשות זאת.

ב-1919 כנראה מתוך כוונה לבייש את אביו נעצר סידיס בעת שהשתתף בצעדה נגד גיוס החובה שנערכה באחד במאי. הוא הואשם על היותו סרבן מצפוני תחת חוק ההמרדה שנחקק ב-1918, ונידון ל-18 חודשי מאסר. הוריו השתמשו בהשפעתם ומעמדם ומנעו את כניסתו לכלא, אך החזיקו אותו בבית הקיץ שלהם בקליפורניה למשך שנה. סידיס שינה מאוחר יותר את דעותיו הפוליטיות ונטש את הסוציאליזם.

ב-1922 ברח שוב מהבית ובעזרת חבר של אביו נמצא בחוף המזרחי של ארצות הברית. הוא היה נחוש בדעתו לשמור על פרטיותו ולנהל חיים אנונימיים. הוא עבד בעבודות פשוטות. כפקיד זוטר בכל-בו תמורת משכורת עלובה של 25$ לשבוע. הוא השקיע זמן רב באיסוף של כרטיסי רכבת חשמלית, פרסם ירחונים ולימד קבוצות קטנות של חברים את גרסתו להיסטוריה האמריקנית. הוא נהג לשתות אלכוהול. חברו של אביו הכניס מעט סדר לחייו והוא הוזמן להרצאה בנושא "האם יש חיים על מאדים". עיתונאים רבים נהרו להרצאה, משום שחשבו שהוא נשאר גאון. בהרצאה סידיס הרצה על נושא אחר, בעיות התעבורה בדרכים, הוא אמר דברים לא הגיונים בליווי קולות מוזרים וצחוקים רמים. בסוף הערב אמר לעיתונאים: "אבי רצה שאהיה גאון והפך אותי לכישלון" וברח מהמקום. אביו מת מעצב ורגשות אשם והשאיר לבנו ירושה ענקית אך עורכי דינו לא מצאו אותו.

בשנת 1944, בגיל 46, סידיס נפטר מדימום תוך-גולגולתי בבוסטון. באותה שנה פורסמה מודעה בעיתון על מותו מדלקת ראות במוסד צדקה בברוקלין, אך אין אימות לטענה זו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Vendergood בוויקיפדיה באנגלית.