יהדות אוקראינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: סגנון בעייתי, חוסר פירוט ומקורות אלמוניים ולקויים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אנדרטה בהיכל יהדות ווהלין בגבעתיים

יהדות אוקראינה היא קהילה יהודית גדולה במזרח אירופה, באזור אוקראינה של היום. ישנם 250,000 יהודים החיים באוקראינה נכון לשנת 2013. אליהו בירנבאום, העוקב אחרי מצבן של הקהילות היהודיות בעולם, סבור כי "רוב רובם של כמיליון היהודים (או זכאי חוק השבות) החיים היום לפי הערכות שונות ברוסיה ובאוקראינה, אינם קשורים לקהילה, לבית כנסת או לזהותם היהודית[1].

נציגים בולטים של יהדות אוקראינה: הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, שלום עליכם, אחד העם, יוסף טרומפלדור, גולדה מאיר, אפרים קציר ולוי אשכול.

יהודי אוקראינה סבלו מפוגרומים ואנטישמיות גואה שהגיעה לשיאה במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה קהילות יהודיות רבות נרצחו והושמדו.

תולדות היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של עיר הבירה של אוקראינה קייב בכתבים יהודיים מופיע בגניזה הקהירית. בגניזה נמצא מכתב של סוחרים יהודים, המתוארך למאה התשיעית ובו נכתב כי אחד הסוחרים נקלע לחובות ונלקח לשבי לעיר קייב. חבריו שלחו איגרות , בעברית, לקהילות היהודיות לשם גיוס סכום הכסף הנדרש[1].

היהודים הראשונים שישבו באוקראינה עשו זאת במאה השביעית במהלך חייה של ממלכת הכוזרים[דרוש מקור]. המסורות ההיסטוריות מספרות שאל הנסיך ולדימיר הגיעו יהודים מהממלכה הכוזרית וניסו לייהד אותו, אך הוא בחר להתנצר.

במאה ה-12 הגיעו לאוקראינה יהודים ממרכז אירופה ובמאות ה-15 וה-16 הגיעו אליה יהודים מפולין.

במאה ה-18 הייתה אוקראינה מרכז העצבים של תנועת החסידות, וממנה התפשטה החסידות ברחבי מזרח אירופה, בצפון אוקראינה פעלה בעיקר חסידות צ'רנוביל ובמערב אוקראינה פעלה בעיקר חסידות רוז'ין.

הפרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב התושבים באוקראינה, ובעיקר בקרב הכפריים, שררה אנטישמיות חריפה ומדי פעם בפעם ערכו האוקראינים פרעות ביהודים. הפרעות הקשות ביותר שערכו התושבים ביהודים, מלוות במעשי אכזריות נוראים, היו גזירות ת"ח ות"ט[2] בימי מרד חמלניצקי בפולנים. במהלך הפרעות נרצחו כחצי מליון יהודים, והרוב המוחלט של הקהילות הושמד. בשנת 1768 נערכו פרעות ביהודים על ידי ההיידמקים, שהיו כנופיות של קוזקים.

במאה ה-19 עודדה הממשלה הרוסית ששלטה באוקראינה התיישבות של יהודים בחקלאות באזורי דרום אוקראינה, בקרבת הים השחור ומולדובה.

החל מסוף המאה התשע עשרה נערכו פוגרומים בהשראת הממשל. ראשיתן ב"סופות בנגב" ב-1881.

במלחמת האזרחים בשנת 1919 נערך טבח ביהודים על ידי צבאו של ההאטמאן סימון פטליורה, שהיה מנהיג הקוזקים באותה העת.

יהודים רבים מאוקראינה הצטרפו לתנועות ציוניות למיניהן, ורוב העולים בעלייה השנייה היו יהודים מאוקראינה.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל גרמני יורה באם ובנה באחד ממבצעי הרצח ההמוני של יהודים על ידי ירי אל בורות, 1942

בשנת 1940, שנה לפני מבצע ברברוסה שבו כבשה גרמניה הנאצית את אוקראינה ואת היהודים שבה, חיו באוקראינה כ-2.4 מיליון יהודים, רובם נספו בשואה. למרות שיתוף פעולה יחסי בין האוקראינים לגרמנים הצליחו כ-850 אלף מתוך כ-2.4 מיליון מיהודי המדינה לברוח מאוקראינה במהלך המלחמה, בעיקר לשטחים אחרים בברית המועצות כמו סיביר, אוזבקיסטן ומדינות נוספות במרכז אסיה שהיו חלק מברית המועצות.

רבים מהיהודים כלל לא נלקחו למחנות השמדה. הם נרצחו על אדמת אוקראינה, בהמוניהם, וגופותיהם רוכזו בבורות על ידי יחידות האס-אס ומשתפי פעולה אוקראינים. ראשית היה נמסר שעל היהודים להתכנס במקום מסוים. משם הובלו ברגל למרחק של כמה קילומטרים, עד שהגיעו לאזור ובו גיא טבעי - ושם נורו למוות, לעתים אפילו מבלי שחפרו בורות קודם לכן. לפי ההערכה, בכל רחבי רוסיה יש בין 2,000 ל3,000 מקומות הנחשבים "גיא הריגה"[1]. כמעט ליד כפר וכפר שהיו בו יהודים ניתן לזהות את גיא ההריגה וקבר האחים ביער הסמוך.

המספר המשוער של היהודים שהושמדו על אדמת אוקראינה מגיע ל-900,000.

באבי יאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – באבי יאר

יהודי קייב הגיעו לבאבי יאר אחרי פרסום הכרזה הבאה: ב-28 בספטמבר 1941 פורסמה ברחבי קייב מודעות של פלוגת התעמולה 637 בדפוס הארמייה השישית, בזו הלשון:

"על כל (היהודים) המתגוררים בקייב וסביבותיה להתייצב בשעה 8:00 בבוקר יום שני 29 בספטמבר 1941 בפינת הרחובות מלניקובסקי ודוחטורוב (על יד בית הקברות). עליהם לקחת עמם מסמכים, כסף, חפצי ערך, בגדים חמים, לבוש תחתון וכדומה.

כל (יהודי) שלא יבצע הוראה זו ויימצא במקום אחר כלשהו יירה.

כל אזרח שיכנס לדירות שפונו על ידי (היהודים) ויגנוב רכוש יירה.

לפי דוח מס' 101 של האיינזצגרופן, 33,771 יהודים נטבחו ב-29 וב-30 בספטמבר בבאבי יאר, אך זה לא היה סוף הרצח בגיא. במהלך השנה שלאחר הרצח הובלו לבאבי יאר והומתו שם בהריגה 15,000 יהודים נוספים שניתפסו בעיר ובסביבתה.

בשנת 1991 הוצבה אנדרטה לזכר הקורבנות היהודים של באבי יאר. ב־29 בספטמבר 2006 נערך טקס לציון 65 שנה לטבח, ובו מי שהיה הרב הראשי לישראל בשנים 1993 - 2003, ישראל מאיר לאו, נשא תפילת יזכור. באותו מעמד הוענק גם עיטור הגבורה של הצבא האוקראיני לאנטולי שפירו, רב סרן יהודי שפיקד על יחידה מהצבא האדום שהשתתפה בשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו רוב היהודים לאוקראינה, לא הורשו היהודים לצאת ממנה עד לשנות ה-70 ולאחריהן בשנת 1989 ושנות ה-90. בשנת 1999, לאחר סוף ההגירה מאוקראינה היו בה כ-840 אלף יהודים.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם למפקד אוכלוסין משנת 2001 היו באוקראינה קצת יותר מ-100 אלף יהודים, זאת לעומת 487 אלף לפי מפקד של שנת 1989. ההערכות הנוכחיות נעות בין 100,000 לחצי מיליון - אין מספר מדויק.[1]

יש כמאה קהילות גדולות וקטנות. הקהילות הידועות הן: קייב, ברדיצ'ב, אודסה, ז'יטומיר, מיקולאייב, חרקוב, למברג, סדיגורא פרבר של צ'רנוביץ', דונייצק, דניפרופטרובסק, מז'יבוז' - עירו של הבעל שם טוב, ואומן עירו של הרבי נחמן מברסלב, בה יש 50 יהודים, מלבד עשרות האלפים הפוקדים את המקום.

על פי נתונים אשר הוצגו בועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, פחות מ-20% מכל יהודי רוסיה ואוקראינה חשופים לתוכניות בנושאי יהדות או חינוך[1].

מספר היהודים פוחת כל שנה עקב התבוללות, ילודה קטנה והגירה של יהודים לארצות אחרות. בבתי ספר של חב"ד המקבלים רק יהודים לפי ההלכה, אצל 90% מהתלמידים רק האם יהודיה.

בשנת 1991 הוקם התאחדות הארגונים והקהילות היהודיות של אוקראינה - ארגון גג של יהודי אוקראינה.

הפעילות בקייב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר קיימות הקהילות הבאות:

  • בית הכנסת ובית חב"ד המרכזי "ברוצקי" בראשות הרב משה ראובן אסמן, המכהן כרבה הראשי של המדינה.
  • בית הכנסת "פודול" עם רב הקהילה הרב יעקב בלייך.
  • בית כנסת "גלסקי" בה פועלת ה"המדרשה הציונית" בראשות הרב שלמה נאמן.

אליהו בירנבאום, שביקר בעיר במסגרת תוכנית "שטראוס-עמיאל" להכשרת רבנים לגולה, מציין כי לפני מהפכת אוקטובר בשנת 1917 נאמד מספר בתי הכנסת ביותר ממאה.

בקייב פועלים שישה בתי ספר, מהם שלושה של חב"ד. בעיר יש גם סניף של ישיבת "אש תורה".

בבתי הכנסת ברוסיה ניתן להבחין בתופעה מיוחדת. על קירות בית הכנסת מופיעים בשפה העברית משפטים המבטאים את רחשי לב הציבור. כך למשל בקייב בבית הכנסת ""פודול" כתוב: "מה נורא המקום הזה" - המשפט מקובל בבתי הכנסת אך המסורת המקומית מספרת כי הכוונה הייתה לסובייטים. בבתי כנסת אחרים מופיעים הפסוקים[1]:

  • "ברוך שלא נתננו טרף לשיניהם".
  • "אנא ה' מלטה נפשי".

יהודי אוקראינה וקייב אינם מצטרפים לקהילות למרות ההתעוררות היהודית. יש המעדיפים להסתיר את זהותם.[1] שלוחי חב"ד הם מהבודדים המפיצים יהדות בגלוי במקום. בשנת 2010 נפתח בבית הכנסת המרכזי 'ברוצקי' מכון להכשרת רבנים המגיעים מארצות הברית ומישראל לשנת לימודים והכנה למבחני הרבנות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 מקור:אליהו בירנבאום
  2. ^ ר' ספרו של נתן נטע הנובר "יוון מצולה"


יהדות אירופה

אוסטריהאוקראינהאוזבקיסטןאזרבייג'ןאיטליהאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנד ·הונגריהצ'כיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניהנורבגיהסלובניהסלובקיהספרדפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקפריסיןרומניהרוסיהשבדיהשווייץטורקיה

ראו גם: יהדות אשכנזמזרח אירופה
אירופה