וילי גראף
 | |
| לידה |
2 בינואר 1918 אויסקירכן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 1943 (בגיל 25) מינכן, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
| מקום קבורה |
Friedhof St. Johann |
| ידוע בשל | פעיל התנגדות אנטי נאצי בתנועת ההתנגדות הוורד הלבן |
| השכלה |
|
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| פרסים והוקרה |
דוקטור לשם כבוד מהמכון הטכנולוגי של קרלסרוהה (2006) |
  | |
וילהלם גראף (בגרמנית: Wilhelm „Willi“ Graf; 2 בינואר 1918 – 12 באוקטובר 1943) היה חבר בקבוצת ההתנגדות, הוורד הלבן (Weiße Rose) בגרמניה הנאצית, שהוצא להורג. חסידי הכנסייה הקתולית בגרמניה מתייחסים לגראף כאל קדוש מעונה.
ראשית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וילי גראף נולד בקוכנהיים ליד אויסקירכן. בשנת 1922 עברה משפחתו לזארבריקן, שם ניהל אביו מרכז סיטונאי למכירת יין וניהל את יוהנישוף, אולם האירועים השני בגודלו בעיר.[1] גראף למד בבית הספר "גימנסיה לודוויגס". לא עבר זמן רב לפני שהצטרף, בגיל אחת עשרה, ל"בונד נוידויטשלנד", תנועת נוער קתולית לנערים, שפעילותה נאסרה לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. בשנת 1934 הצטרף גראף ל-Grauer Orden ("המסדר האפור"), תנועה קתולית נוספת שנודעה ברטוריקה האנטי-נאצית שלה. פעילותה נאסרה גם כן.[2][3]
גראף סירב להצטרף לתנועת הנוער ההיטלראי למרות חובת ההצטרפות שהוטלה על בני הנוער.[3][4] בעוד שחברים עתידיים אחרים בתנועת הורד הלבן חיבקו את הנוער ההיטלראי בתחילה, גראף מעולם לא עשה זאת. יתרה מכך, בספר הכתובות שלו הוא מחק את שמות החברים שהצטרפו לנוער ההיטלראי.
מעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, בשנת 1937 וסיים את הרייכסארבייטסדינסט (שנת שירות), החל את לימודי הרפואה שלו באוניברסיטת בון.[5] בשנת 1938 הוא נעצר יחד עם חברים אחרים "במסדר האפור" והואשם על ידי בית משפט במנהיים בפעילות בלתי חוקית של תנועות הנוער.[6] האישומים בוטלו מאוחר יותר במסגרת חנינה כללית שהוכרזה לרגל חגיגות האנשלוס.[3][7] המעצר נמשך שלושה שבועות. תקופת שהותו בכלא לא החלישה את החלטתו להשתתף בפעילות או בארגונים אנטי-נאצים.
צבא גרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1940 גראף גויס לצבא גרמניה הנאצית. בין 1940 ל-1942 השתתף גראף בפריסות מלחמה שונות באירופה ככוח עזר רפואי.[8] במהלך המלחמה הוא חווה את עומק הזוועות ובין היתר היה עד למראות בגטו ורשה בפולין והיחס הקשה לאזרחים רוסים. הוא נחרד מהסבל שהיה עד לו.
הורד הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הורד הלבן
בשנת 1942, כחבר באגודת הסטודנטים לרפואה באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן, הוא בא במגע עם ארגון ההתנגדות האנטי-נאצי, הוורד הלבן. הוא הפך לחבר פעיל בקבוצת התנגדות זו, שבמרכזה עמדו הנס וסופי שול. תפקידו העיקרי של גראף בתנועה היה לגייס חברים בערים אחרות ברחבי גרמניה. הוא השתתף גם במסעות בהם צוירו גרפיטי נגד הנאצים וכתובות נגד שלטונו של היטלר.[8]
ב־18 בפברואר 1943 נתפס וילי גראף יחד עם אחותו אנליזה במינכן.[9] ב־19 באפריל 1943 הוא נידון למוות בבית הדין העממי של גרמניה הנאצית בגין בגידה, פגיעה במאמץ המלחמתי, וקידום מטרות האויב. הוא הוצא להורג בגיליוטינה ב־12 באוקטובר 1943 בכלא סטאדהיים במינכן, לאחר חצי שנה של בידוד.[8] במהלך תקופת 6 חודשים זו ניסה הגסטפו להוציא מידע מגראף על חברי הורד הלבן ותנועות אנטי-נאציות אחרות. גראף לא הסגיר את חבריו, ולקח על עצמו את האשמה בפעילות הוורד הלבן על מנת להגן על חבריו לתנועה שטרם נעצרו.[3][10]
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה הועברו שרידיו לבית העלמין סנט יוהאן בזארבריקן.[11] שבעה בתי ספר בגרמניה נקראו על שמו, ביניהם "גימנסיה וילי-גראף" במינכן, זארבריקן-סנט. יוהאן ומעון סטודנטים במינכן. בשנת 2003 הוענק לוילי גראף מעמד של אזרח כבוד של העיר זאבריקן לאחר מותו.[1]
הכנסייה הקתולית בגרמניה כללה את גרף ברשימת המרטירים של המאה ה-20.[12] בשנת 2017, הארכיבישוף של מינכן ופרייזינג, יזם את השלב הראשון בתהליך להפיכתו של גראף למבורך.[13][14]
בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
את דמותו של גראף גילם מקסימיליאן ברוקנר בסרט סופי שול - הימים האחרונים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ינינה אלטמן, הוורד הלבן, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2007.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וילי גראף, ברשת החברתית Goodreads- מאת קלאוס, יגרפה, צעד אחד לפני הגסטאפו, באתר הארץ, 12 במרץ 2003
- וילי גראף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Saarbrücker Zeitung (1. January 2018), So lebte Willi Graf im Saarland
- ^ Schäfers 2013, p.295
- ^ 1 2 3 4 Willi Graf Bundeszentrale für politische Bildung
- ^ Schäfer, Bernhard (2013). Willi Graf, in Barbara Stambolis, Jugendbewegt geprägt: Essays zu autobiographischen Texten von Werner Heisenberg, Robert Jungk und vielen anderen. V&R unipress GmbH. p. 298. ISBN 978-3-8471-0004-1.
- ^ Huch, Ricarda (1997). In einem Gedenkbuch zusammeln: Bilder deutscher Widerstandskämpfer. Leipziger Universitätsverlag. pp. 121–126. ISBN 978-3-931922-80-1.
- ^ Schäfers 2013, pp.295-296
- ^ Schäfers 2013, p.299
- ^ 1 2 3 Willi Graf, Gedenkstätte Deutscher Widerstand
- ^ Huch 1997, p. 197
- ^ Goergen, Peter (2009). Willi Graf - ein Weg in den Widerstand. Röhrig Universitätsverlag. p. 175. ISBN 978-3-86110-458-2.
- ^ Ulrich, Bernd. "Der Widerstandskämpfer Willi Graf". Deutschlandfunk 2.1.2018.
- ^ Helmut Moll (ed.), im Auftrag der Deutschen Bischofskonferenz (2015): Zeugen für Christus. Das deutsche Martyrologium des 20. Jahrhunderts. 6th edition, Paderborn: Ferdinand Schöningh. pp. 486-488
- ^ Erzbistum prüft Seligsprechung für NS-Gegner Graf. website of the Erzbistum München, 27. Dezember 2017
- ^ Bahners, Patrick, Schweigen bis zum Tod, Frankfurter Allgemeine, 2 January 2018