ועדת ביקורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ועדת ביקורת היא מוסד של ביקורת פנימית הקיים בתאגידים מסוגים שונים, דוגמת חברות, עמותות, מלכ"רים ורשויות מקומיות. ועדת ביקורת מבקרת ומפקחת על פעילותם של כל המוסדות והאורגנים האחרים בתאגיד. בין היתר, הוועדה בודקת את התנהלותו הכספית של התאגיד, את יעילותן וסבירותן של ההחלטות המתקבלות בו, את עמידתו בדרישות החוקים הרלוונטיים והאם התאגיד פועל בהתאם למטרותיו ולתקנון הפנימי שלו. ועדת ביקורת אינה גוף בעל סמכויות ביצועיות, ותפקידיה הם לבדוק, לחקור ולהגיש את מסקנותיה ואת המלצותיה, בעל פה או בכתב, לגורמים הרלוונטיים בתאגיד. לעתים פועל לצד הוועדה או במקביל לה גם מבקר פנימי מקצועי. חברי ועדת ביקורת אינם מקבלים שכר על פעילותם בוועדה, אולם במקרים מסוימים הם זכאים לקבל גמול על השתתפות בישיבות והחזר הוצאות.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת ביקורת בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק החברות, תשנ"ט-1999, מבחין לעניין ועדת ביקורת בין סוגי החברות השונות:

  • חברה ציבורית (חברה הנסחרת בבורסה לניירות ערך) - בחברה ציבורית חייב הדירקטוריון למנות ועדת ביקורת מבין חבריו. בוועדת הביקורת צריכים להיות לפחות שלושה חברים, כאשר יושב ראש הדירקטוריון, כל דירקטור שמועסק על ידי החברה או נותן לה שירותים דרך קבע ובעל השליטה בחברה או קרובו אינם יכולים להיות חברים בוועדה. כל הדירקטורים החיצוניים חברים בוועדת הביקורת מתוקף תפקידם. על ועדת הביקורת מוטלת החובה לעמוד על ליקויים בניהול העסקי של החברה, בין השאר תוך התייעצות עם המבקר הפנימי של החברה או עם רואה החשבון המבקר, ולהציע לדירקטוריון דרכים לתיקונם.
  • חברה פרטית - בחברה פרטית אין חובה למנות ועדת ביקורת, וההחלטה על כך נתונה לשיקול דעתו של הדירקטוריון. במידה ומוחלט למנות ועדת ביקורת, אין הגבלה על מספר חבריה, ובעל השליטה או קרובו יכולים להיות חברים בוועדה.
  • חברה לתועלת הציבור - האסיפה הכללית של חברה לתועלת הציבור חייבת למנות ועדת ביקורת. נושאי משרה של החברה אינם יכולים להיות חברים בוועדה. חברי ועדת ביקורת נושאים באחריות, בזכויות ובחובות משל היו דירקטורים בחברה. ועדת הביקורת רשאית לדרוש כינוס של הדירקטוריון או האסיפה הכללית, לצורך הבאת מסקנותיה לפניהם, ואם לא כונסה ישיבת דירקטוריון או אסיפה כללית לכנסם בעצמם.

ועדת ביקורת בעמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק העמותות, התש"ם-1980, קובע שלכל עמותה חייבת להיות ועדת ביקורת. עם זאת, האסיפה הכללית של העמותה רשאית להחליט כי במקום ועדת ביקורת ימונה רואה חשבון או גוף מבקר שאושר על ידי רשם העמותות. חברי ועדת ביקורת נבחרים על ידי האסיפה הכללית, מבין חברי העמותה. חברי ועד העמותה או מי שנותנים לעמותה שירותים בשכר פסולים מלכהן בוועדה. כמו כן פסולים מלכהן בוועדת הביקורת קרובי משפחה של חברי ועד או עובדי העמותה וכן חל איסור על קרבת משפחה בין חברי ועדת הביקורת לבין עצמם כך שיהוו מחצית או יותר מחברי הוועדה, זאת על פי כללי ניהול תקין של רשם העמותות. תפקידי ועדת ביקורת בעמותה מוגדרים בחוק, והנם: לבדוק אח תקינות פעולות העמותה ומוסדותיה, לרבות התאמת פעולות העמותה למטרותיה; לבדוק את השגת יעדי העמותה ביעילות ובחיסכון; לעקוב אחר ביצוע החלטות האסיפה הכללית והוועד; להציע לוועד דרכים לתיקון ליקויים בניהול העמותה; לבדוק אח ענייניה הכספיים של העמותה, אח פנקסי החשבונות שלה ואת תשלומי השכר בה, לרבות ייעוד כספי העמותה לקידום מטרותיה; לבדוק כל נושא אחר הקשור לפעילותה של העמותה; להביא לפני הוועד והאסיפה הכללית את מסקנותיה. כמו כן, על פי החוק, ועדת ביקורת מקבלת לידיה את הדו"חות הכספיים השנתיים של העמותה, ועליה להמליץ בפני האסיפה הכללית האם לאשרם אם לאו.

ועדת ביקורת ברשות מקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי פקודת העיריות, בכל עירייה חייבת מועצת העיר למנות מבין חבריה ועדה לענייני ביקורת, שתפקידה לדון בדו"חות של מבקר המדינה ושל נציב תלונות הציבור על הביקורת בעירייה, בדו"חות של משרד הפנים על העירייה ובכל דו"ח של מבקר העירייה, ולעקוב אחרי תיקון הליקויים שהעלתה הביקורת. על הוועדה להגיש למועצת העיר את מסקנותיה ואת המלצותיה. מספר חברי הוועדה לא יעלה על שבעה, כאשר על הרכב הוועדה להיות תואם, ככל הניתן, להרכב הסיעות במועצה. על יושב ראש הוועדה להיות, ככל הניתן, מהאופוזיציה. ראש העירייה, סגניו וחברי ועדת ההנהלה של מועצת העיר אינם רשאים להיות חברים בוועדה לענייני ביקורת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]