עמותה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בישראל, עמותה היא סוג של תאגיד המורכב מקבוצה של בני-אדם ו/או תאגידים אחרים אשר חברו יחד למען מטרה מסוימת (לרוב מטרה ציבורית), ונרשמו בפנקס העמותות על ידי רשם העמותות שבמשרד המשפטים שמפקח על פעילותן. פעולתן של עמותות מוסדרת באמצעות חוק העמותות, תש"ם-1980. לפני שחוקק חוק העמותות, בתחילת שנות ה-80, המבנה התאגידי הדומה לעמותה היה אגודה עות'מאנית ("אגודה"). העמותות נכללות "במגזר השלישי" להבדיל מהעסקי והציבורי. נכון ל-2012 רשומות בישראל כ-43,000 עמותות רשומות, אשר רק כשליש מהן (כ-15 אלף) פעילות. בשנת 2003 נרשמו 1,452 עמותות חדשות, וב-2004 נרשמו 1,757 עמותות.

מאפייני עמותה ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שלשה כללים מרכזיים אשר מבחינים בין המוסד המשפטי עמותה לבין תאגידים אחרים:

  1. פעילות במסגרת המטרות המוצהרות בתקנון בלבד.
  2. איסור על חלוקת רווחים (אין מניעה לצבירה מסוימת של נכסים על ידי העמותה, אך אלה צריכים להיות מיועדים לקידום מטרותיה ולא לחלוקה לחבריה או עובדיה).
  3. חברות אישית בעמותה שלא ניתן להעבירה, ולא מקנה לחבר זכויות קנייניות בעמותה.

הליך הרישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להירשם כעמותה על המייסדים יש לחתום על תצהיר בפני עורך דין המעיד על נכונותם לייסד עמותה. בנוסף לתצהיר יש לצרף תקנון אשר מפרט את דרך התנהלות העמותה וכן מציין את מטרות העמותה. לשלב זה חשיבות רבה בהמשך, שכן כל שינוי עתידי בתקנון מצריך קיומה של ישיבה מיוחדת (אסיפה כללית של כלל חברי העמותה) ואישור של רשם העמותות, ושינוי מטרות מצריך אישור של בית משפט. בנוסף לתצהיר המייסדים ותקנון העמותה יש לשלם אגרת רישום ולמלא טופס רישום עמותה הניתן על ידי משרד המשפטים. כלל הטפסים מוגשים ליחידת רשם העמותות אשר בוחנת את הבקשה ומחליטה על רישומה או אי-רישומה של העמותה. פרק הזמן הממוצע לאישור בקשת רישום מיום מסירת המסמכים הוא כ-3 חודשים.

מוסדות בעמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל עמותה רשומה (ע"ר) חייבת, מכוח חוק העמותות, להקים את שלשת הגופים הבאים:

  • אסיפה כללית - כינוס של כלל חברי העמותה. לפי החוק יש לכנס אסיפה כללית לפחות אחת לשנה. האסיפה הכללית הינה מעין "הרשות המחוקקת" של העמותה. אסיפה כללית מוסמכת לבצע שינויים בתקנון העמותה, להחליט על שינוי שם העמותה, לבחור את חברי הוועד וחברי ועדת הביקורת, להחליט על שינוי מטרות העמותה, מינוי רואה חשבון, הוצאת חברים מתוך העמותה וכן להחליט על פירוק העמותה. לכל חבר עמותה יש קול אחד באסיפה הכללית.
  • ועד מנהל - קבוצה של שניים או יותר מחברי העמותה אשר מנהלים את פעילות העמותה. ועד מנהל בעמותה מקביל בתפקידו לדירקטוריון בחברה. חברי הוועד המנהל אינם מקבלים שכר, והם מהווים את המנהיגות המתנדבת של העמותה אשר תפקידה בין היתר ליישם את החלטות האסיפה הכללית, לקבוע את מדיניות העמותה בכפוף להחלטות האסיפה הכללית. תפקידי הוועד המנהל מתחלקים לשני אשכלות: אשכול הפיקוח ואשכול המנהיגות. אשכול הפיקוח כולל את התפקידים הבאים: אישור תוכנית עבודה ותקציב, לקבוע עקרונות למימון, בקרה תקופתית על פעילות העמותה - תכנון מול ביצוע, מינוי, הערכה ופיטורין של מנכ"ל העמותה והצוות הבכיר ואישור הדוח הכספי והבאתו לאסיפה הכללית. אשכול המנהיגות כולל ניסוח החזון והתווית התוכנית האסטרטגית של הארגון, השתתפות במאמץ גיוס המשאבים לארגון (כולל תרומה אישית של חברי הוועד), ייצוג הארגון מול קובעי מדיניות, תורמים ואחרים וחניכה וליווי של חברי ועד מנהל חדשים. בעמותות בהם אין צוות שכיר הוועד המנהל עוסק גם בניהול השוטף של העמותה. כאחראי גם על הצד הביצועי חברי הוועד אחראי על כתיבת תוכניות העבודה, תכנון התקציב ועוד. אשכול הבקרה בתפקידי הבקרה בעמותות ללא צוות שכיר הוא מורכב יותר לביצוע.
  • ועדת ביקורת - קבוצה של שניים או יותר מחברי העמותה אשר תפקידם לבקר את התנהלות העמותה ותקינותה בכל ההיבטים של פעילותה, לבדוק את העמותה ביחס ליעדיה, לעקוב אחרי יישום ההחלטות של האסיפה הכללית, ולהציע לחברי הוועד המנהל תיקוני ליקויים. על הוועד יש להוציא דוח ביקורת לפחות אחת לשנה. עמותה רשאית למנות רואה חשבון כגוף מבקר במקום ועדת ביקורת. רואה חשבון זה אינו יכול להיות רואה החשבון המבקר את הדוחות הכספיים של העמותה.

עמותה רשאית לייסד מוסדות נוספים, אך עליה להסדיר דבר זה בתקנונה.

לא כל אדם יכול להתמנות לחבר ועד (מנהל או ביקורת). ההגבלות העיקריות בעניין שיהיה חבר עמותה, מעל גיל 18, לא אדם שהוכרז כפסול דין, או פושט רגל, וכן לא אדם שהורשע במספר עבירות שצוינו בחוק, או בעבירה שיש עמה קלון, על פי דעת היועץ המשפטי לממשלה.

אדם הנותן שירותים בשכר לעמותה שלא עקב תפקידו כחבר ועד (מנהל או ביקורת), אינו יכול לכהן כחבר ועד בעמותה. ולכן חבר ועד איננו יכול להיות עובד בעמותה, נותן שירות כקבלן, או כל פעילות שבעטיה יקבל החבר כל תמורה מהעמותה. חברי ועד רשאים לקבל גמול ישיבה בגין השתתפותם בישיבות הוועד והחזר הוצאות כחברי ועד בכפוף להגבלות שבתקנות‏[1].

אישור ניהול תקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 החליטה ממשלת ישראל, שעל עמותה לקבל אישור ניהול תקין מרשם העמותות לפני שתוכל לקבל תמיכה מהמדינה (כספי תמיכות, הקצאת מבנים וכיוצא בזה). על מנת לקבל אישור ניהול תקין נדרשת העמותה לעמוד בדרישות מחמירות יותר מאשר הדרישות הקיימות בחוק העמותות, ועיקרן התנהלות כספית הדוקה יותר, היעדר ניגוד עניינים והחלת נורמות מסוימות מהתחום הציבורי גם על העמותה, כדוגמת איסור אפליה. בפועל, רוב העמותות הרשומות בישראל אינן מחזיקות באישור זה. אישור ניהול תקין מתקבל על סעיף 46א' לחוק העמותות

דיווח שנתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת היות העמותה תאגיד רשום כחוק, היא נדרשת להגיש לפחות אחת לשנה דין וחשבון על פעילותה לרשם העמותות. החוק מחייב בהגשת דו"ח כספי המפרט את מצבה הכלכלי של העמותה אחת לשנה (כאשר הדו"ח מתייחס לשנת הכספים שהסתיימה), דו"ח מילולי המפרט את עיקר פעילות העמותה בשנה הקודמת להגשת הדו"ח וכן פרוטוקולים מהישיבות והדיונים של מוסדות העמותה- הוועד המנהל, ועדת הביקורת והאסיפה הכללית. כלל הדיווחים פתוחים לעיון הציבור במשרדי רשם העמותות בירושלים. כמו כן נדרשת כל עמותה לשלם אגרה שנתית על המשך פעילותה, או לחלופין לספק תצהיר על פטור מאגרה (לעמותות שאינן משלמות שכר ו/או מלגות ומחזורן הכספי אינה עולה על 300,000 ש"ח)‏[2].

ניהול פיננסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמותה חייבת לנהל מערכת חשבונות שבה נרשמות הכנסותיה והוצאותיה. בעמותות ישנן כאלה שפעילותן הכספית מצומצמת ביותר ואף אפסית (עיקר הפעילות בהן מבוסס על הזמן שתורמים חברי העמותה), וכאלה שמחזורן מגיע למאות מיליוני ש"ח. האחריות על הניהול הפיננסי של העמותה מוטלת על חברי הוועד המנהל (וחברי הוועד הם אלה שחותמים על הדו"חות הכספיים של העמותה מדי שנה), אך גם על ועדת הביקורת שתוודא שהניהול נעשה על פי חוק ועל פי תקנון העמותה והנחיות פנימיות אחרות של העמותה, במידה וקיימות כאלה. עריכת הדו"חות הכספיים השנתיים של העמותה מוטלת על הוועד המנהל ולצורך זה הוא רשאי להיעזר בשירותיו של רואה חשבון. בעמותות שמחזורן העסקי עולה על מיליון ש"ח קיימת חובה למנות רואה חשבון לביקור הדו"חות הכספיים. לרשם העמותות יש כללים מסוימים לגבי ההתנהלות הפיננסית ותשלומי משכורות, אבל אין שם הגדרות קונקרטיות כמו בשכר במנהל הציבורי. ועדה ציבורית בראשות יורם ארידור שפעלה בשנת 2005, הגישה בין שורת ההמלצות שלה לניהול גופים ציבוריים, המלצה ששכר הבכירים בעמותה לא יעלה על פי 1.5 משכרו של מנכ"ל משרד ממשלתי. בשנת 2012 ממתינה בצנרת החקיקה הצעת חוק של חברת הכנסת רונית תירוש, שלפיה לא יעלה שכר מנהל בעמותה ציבורית (המקבלת תקציב מהמדינה) מפי ארבע מהשכר הממוצע במשק.

הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות המימון של העמותות הן:

  • מימון ציבורי - מענקים וחוזים ממשלתיים, במסגרת תקציב המדינה, ומרשויות מקומיות. מענקים או תמיכות בשמם הממשלתי הנם סכומי כסף המוענקים לעמותות שהגישו בקשות תמיכה ועמדו בקריטריונים מסוימים. חוזים ממשלתיים - ייתכן בדרך של מכרז ציבורי או של הכרה כספק יחיד - אשר מטרתם אספקת שירותים במקום משרדי הממשלה. המימון הציבורי מהווה כשני שליש (בערך) ממקור ההכנסה של העמותות[דרוש מקור]. תמיכה זו ניתנת לעתים כתוצאה ממיקור חוץ (פעולות שבוצעו בעבר על ידי משרדי הממשלה מבוצעות כעת על ידי עמותות שונות), לעמותות הפועלות בתחומים שהמדינה מבקשת לעודד. התמיכה ניתנת בהתאם לקריטריונים שונים הקבועים בתקנות - חלקם איכותיים וחלקם כמותיים. תמיכה זו הנה שוויונית ושקופה.
  • דמי חבר - תשלום שמשלמים חברי העמותה בגין חברותם, במידה והעמותה הגדירה תשלום מעין זה. תשלום זה לעתים אחיד לכל החברים, ולעתים תלוי במאפיין של החבר.
  • הכנסה עצמית - ההכנסות שמייצרות העמותות עצמן, כגון הכנסות מנכסים ותשלומים מלקוחות ומצרכני מוצרים/שירותים של העמותה. למשל בבתי חולים שהנן עמותות, החלק העיקרי של מחזורן הכספי נובע מהכנסות על שירותים רפואיים.
  • תרומות - יחידים, ארגונים עסקיים וקרנות התורמים לעמותות השונות. מקור מימון זה לכלל העמותות הוא הקטן ביותר[דרוש מקור]. תרומה לרבות מהעמותות מעניקה לתורם זיכוי ממס הכנסה בסך 35% מסכום התרומה (הסכום משתנה לעתים לפי החלטות רשויות המס), זיכוי המהווה תמריץ מס. בדו"ח שמגישה העמותה לרשם העמותות עליה להציג בנפרד תרומות שמקורן בישות מדינית זרה.

סכום התקבולים מכל מקור וסוג, שהתקבלו במשך שנה, הוא המחזור של העמותה.

הוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב ההוצאות של העמותה תלויה במאפייני פעילותה. מרכיבי הוצאה כלליים:

  • הוצאות פעילות: עלויות המשמשות את העמותה לקידום מטרותיה כגון רכישת ציוד, קיום אירועים מיוחדים, הפעלת פרויקטים שונים, משכורת לאנשי מקצוע הפועלים בתחום מטרות העמותה, כמו רופאים בעמותה של בית חולים, או עורכי דין בעמותה משפטית וכדומה. הוצאות אלו אמורות להיות החלק העיקרי של מחזור הכספים בעמותה תקינה.
  • הוצאות תפעוליות: תשלום למנכ"ל העמותה, מזכירה, דמי שכירות (או הוצאות הקמה ותחזוקה) למבנים המשמשים את העמותה, עלויות תפעול של מבנים אלה, והוצאות תפעוליות נוספות (ציוד משרדי, אתר אינטרנט, פרסום וכדומה). הוצאות אלו בעמותות נקראות הוצאות הנהלה וכלליות. ישנה הגבלה על אחוז ההוצאה התפעלוית מכלל מחזור הכספים של העמותה, כאשר האחוז המרבי הינו לעמותה קטנה ועומד על רף של עד 25% ממחזור הכספים. ככל שמחזור הכספים גדול יותר העמותה נדרשת להוציא אחוז נמוך יותר על הוצאות תפעול.
  • גמול לחברי ועד העמותה, על פעילותם במוסדות העמותה, על פי השתתפות בישיבות. תקנות העמותות (גמול ליושב ראש ועד, לחבר ועד ולחבר ועדת ביקורת בעמותה), תשס"ט-2009 קובעות את הגמול המרבי, כפונקציה עולה של המחזור של העמותה. עם זאת, אין חובה לשלם גמול לחברי הוועדות על תפקידם ובפועל רוב העמותות מגייסות אנשים לתפקידים אלה על בסיס התנדבותי.
  • שכר: הוצאה זו אינה קיימת בעמותה המבוססת כולה על מתנדבים, אך פעמים רבות גם עמותה שעיקר פעילותה מבוסס על מתנדבים זקוקה לגרעין של עובדים בשכר. במקרים שבהם שירותי העמותה מצריכים עבודה מקצועית בהיקף נרחב (כגון עמותה המעניקה טיפול רפואי), יהיו מרבית הפעילים בה שכירים ולא מתנדבים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד א' פרנקל, דיני עמותות בישראל, מהדורה שנייה, הוצאת פרלשטיין-גינוסר, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]