זכות הלילה הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"זכות הלילה הראשון" (1874), אדם זקן מביא את בתו הצעירה לבעל האחוזה. ציור מאת וזלי פולנוב.

זכות הלילה הראשון (צרפתית: droit du seigneur, זכות הסניור; לטינית: ius primae noctis, חוק הלילה הראשון)[1] הייתה "זכות" הראשונים, של הסניור הפיאודלי לאנוס בתולות מבין הצמיתות בליל כלולותיהן.

אחת התעודות הספרותיות העתיקות ביותר בעולם, 'עלילות גלגמש', מספרת על גיבור בבלי זה, אשר ייסד את זכות הלילה הראשון.

התייחסויות לזכות זו, קיימת במגילת אנטיוכוס שיש המתארכים אותה לתקופת בית חשמונאי ויש החושבים שנכתבה במאה ה-7. בספרות באירופה יש התייחסויות לזכות זו החל מהמאה השש עשרה, אך בחינה של התיעוד ההיסטורי לא חשפה עדויות לקיומה בימי הביניים. במערכות פיאודליות מסוימות התקיימה דרישת "עבור הנישואים" (Pormariage או Maritagium), לפיו נדרש הצמית לקבל את רשותו של האדון להנשא עם אשה מחוץ לשטח האחוזה, לרוב תמורת תשלום. בחצר בעלת סמכות כנסייתית באזורים מסוימים נדרש גם כן תשלום לפני מימוש הנישואין. זכות הלילה הראשון, עם זאת, כנראה לא התקיימה כנוהג, וככל הנראה הייתה עיוות מובנה של דרישת תשלום זו בתקופות מאוחרות יותר.

בתקופות שקדמו לימי הביניים, ישנם אזכורים שונים למנהג זה. הרקלידס פונטיקוס במאה הרביעית לפני הספירה מזכיר את טיראן האי קפלוניה שנהג לבעול את כל הבתולות שהיו נתינותיו; הרודוטוס מזכיר שבט לובי בו נהג כך המלך ואזכורים דומים יש אצל ולריוס מקסימוס, לקנטיוס וטיטוס ליוויוס; בתקופה הרומית מיוחס לקיסרים קליגולה ומקסימינוס מימוש זכות זו; בתלמוד הבבלי מתייחסים לזכות הלילה הראשון בשמה הלטיני פעמיים ונטען כי זו גרמה לכך ששינו אז את יום הנישואין מיום רביעי ליום שלישי, כדי להימנע ממנה. ובמילות התלמוד: "בתולה הנשאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחלה". (בבלי כתובות דף ג' עמוד ב'). על פי הפרשנים דבר זה היה במסגרת גזרה שגזרו היוונים על היהודים (ואולי עמים אחרים שכבשו) בתקופת המכבים; וגם ביחס לסקוטים ולאירים נפוצו סיפורים המתעדים קיום מנהג זה, כביכול.

התפישה הפופולרית של זכות הלילה הראשון כמנהג נפוץ בימי הביניים קשורה ככל הנראה במניעים פוליטיים של ניגוח המשטרים הישנים באירופה, ובמיוחד המשטר הצרפתי לפני המהפכה. תרומה נכבדת לפופולריות של המיתוס נבעה ממחזה בשם "זכות הלילה הראשון" שכתב וולטר ועוד יותר מזה מ"נישואי פיגרו" של מוצרט, שהתבסס על המחזה בשם זה מאת פייר בומארשה. פופולריות זו לא דעכה גם כאשר לואי ואייו בצרפת וקרל שמידט בגרמניה פרסמו בשנות השמונים של המאה התשע עשרה מחקרים מפורטים המפריכים את המיתוס, וזה המשיך להיות מוזכר כמאפיין של ימי הביניים גם במאה העשרים.

הסרט לב אמיץ עוסק בנושא זה כחלק מהעלילה.

המאבק בתקופת בית חשמונאי כנגד "זכות הלילה הראשון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיעוד ב'מגילת אנטיוכוס' מלמד כי מרד החשמונאים פרץ בזכות אישה מבית חשמונאי שהתקוממה נגד "זכות הלילה הראשון". במגילת אנטיוכוס מסופר על בַגְרִיס המצביא שאנטיוכוס שלח לירושלים:

ויגזור בה על שבת, חודש ומילה... ואחרי כן גזר... שלא תבוא נערה אצל בעלה, עד אשר תבוא תחילה אל המלך, כלומר אליו, ממלא מקום המלך. והייתה לחשמונאי... נערה אחת..., וכאשר ראתה הנערה שהיו סבורים לעשות כן לתת אותה לבגריס הרשע, צעקה צעקה גדולה ומרה, ותקרע בגדיה, ותאמר לאביה ולאחיה: אחי! כך תעשו למסור אותי לערל רשע?

לאירוע זה יש איזכור נוסף במגילת אנטיוכוס שבו מסופר שהנערה "פרעה ראשה וקרעה בגדיה ועמדה ערומה בפני העם". קרעת הבגדים והעמידה בערום מול הציבור היא זעקה והתרסה כי החרפה הזו היא חרפת הציבור כולו וחרפתו של כל מי שאינו יוצא ונלחם כנגד הגזרה. הקריאה למרד של הנערה החשמונאית מתבססת על המקורות: "ולמה לא תעשו כאשר עשו אבותיכם, תקנאו אתם כמו שקנאו על דינה אחותם, ובורא שמים וארץ יעזרכם על זאת. אחרי זאת יצאו חמישה בני מתתיהו... וילחמו בעמים ההם..."

על הגזרה הזאת רומז הרמבם (הלכות חנוכה ג, א): "ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם".

על פי פרופ' שלום רוזנברג זה המקור לכינוי "שרץ" בתלמוד בהתייחס אל השליט ההלניסטי. והוא מביא כמה סוגיות תלמודיות הרומזות לאופנים שתוכננו כדי לעקוף את גזירת 'תבעל להגמון' או 'לטפסר' (ירושלמי כתובות א, ה). זה היה המקור למנהג ביהודה, שעל פיו בתקופה ההלניסטית כמה ימים לפני טקס הנישואים. שני בני הזוג העתידיים חיו יחד. העתיד הקרוב מאיים ומזוויע, אך מפגש האהבה הראשון הוא בין הרֵעים האהובים, ולא עם השרץ הריבון ההלניסטי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השם העברי הוא ככל הנראה תרגום ישיר מגרמנית, שם מקובל הכינוי das Recht der ersten Nacht, זכות הלילה הראשון.