חומר משמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חומר משמר הוא תוסף מזון המאריך את הזמן בו המזון נותר טרי. חומר משמר מונע את חימצונו המהיר של המזון ומקשה על גדילתם של מיקרואורגניזמים בתוכו.

שתי הסיבות המרכזיות לשימוש בחומרים משמרים הן מניעת הרעלות מזון והארכת חיי המדף של מוצרי המזון תוך שינוי מינימלי בטעמם של המזונות. הארכת חיי המדף של המזון מאפשרת למשווקי המזון להרוויח יותר כסף באספקה פחות תכופה של מוצריהם ומאפשרת ללקוחות לקנות מזון לעתים פחות תכופות. לפני שנעשה שימוש בחומרים משמרים, שימור מזון נעשה בעיקר בעזרת תבלינים וייבושו של המזון.

חומרים משמרים עשויים להיות מסוגים שונים כמו חומצות שונות, ניטריטים, ניטראטים, פוספטים, וכן חומרים שמקורם בפטריות או בחיידקים. חומרי שימור נפוצים הם גופרית דו-חמצנית (E220) (בעיקר ביינות) ומלחי סורבט, מטה ביסולפיט, פורמאט ובנזואט של אשלגן, סידן, נתרן, ויטמין E וחומרים סינתטיים המקשים על חימצון. טכנית, אפשר להשתמש גם באנטיביוטיקה כחומר אולם הדבר אסור עבור מרבית המוצרים במרבית המדינות.

השפעה בריאותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומנם החומרים המשמרים דרושים עקב תכונתם לדכא, לחסל או למנוע התרבות מיקרואורגניזמים הגורמים לזיהומי מעיים ומחלות קשות אחרות. אולם, מכיוון שחלק מהחומרים אלו רעילים גם לבני האדם, מוגבלים החומרים למינונים שלדעת המומחים לא יגרמו להרעלות אצל הצרכנים. הגבלת הכמות מופיעה לעתים באותיות קטנות בתווית הרכיבים שעל האריזה. חלק האחר של החומרים האלה, החומרים נוגדי החימצון וויטמין E, הסתבר כבריא לגוף לטווח ארוך ומאט את קצב ההזדקנות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]