חוק יסוד: חופש העיסוק

חוק יסוד: חופש העיסוק
תאריך לועזי	3 במרץ 1992
תאריך עברי	כ"ח באדר א' התשנ"ב
כנסת	שתים עשרה
מספר תומכים	23
מספר מתנגדים
עיקרי החוק	הגנה על חופש העיסוק
נוסח מלא	אתר הכנסת

חוק יסוד: חופש העיסוק הוא חוק יסוד שנועד להגן על חופש העיסוק, כלומר על זכותו של אדם לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. לחוק זה ולחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו העניקה הכנסת מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה לחוקי יסוד אלה.

החוק נחקק בשלהי ימי הכנסת השתים עשרה, כ"ח באדר א' ה'תשנ"ב, 3 במרץ ‎1992. החוק עבר ברוב של 23 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים.

הזכות המוגנת בחוק יסוד: חופש העיסוק

ההגנה הניתנת בחוק יסוד: חופש העיסוק מופיעה בסעיף 3 לחוק: "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד".

הבטחת המעמד העל חוקי

מתוך מודעות לחשיבותו של חופש העיסוק ומתוך מודעות לבעיות שהוא עלול לעורר, בחרה הכנסת להעניק לחוק יסוד: חופש העיסוק מעמד משפטי עליון, שיובטח על ידי שלל הגנות.

ראשית, סעיף 4 לחוק יסוד זה קובע: "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". סעיף זה זכה לכינוי "פסקת הגבלה", וכשמו כן הוא - הוא מגביל וקובע סייגים לכנסת בבואה לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק יסוד: חופש העיסוק (על משמעותו של סעיף זה ראו בערך המהפכה החוקתית).

שנית, סעיף 6 לחוק יסוד זה מגן על החוק מפני תקנות שעת חירום, בקובעו שאין לממשלה סמכות לשנות את חוק יסוד זה - ובהכרח, לפגוע בחופש העיסוק - באמצעות תקנות שעת חירום, כמבואר: "אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים".

שלישית, לחוק יסוד זה הוענק שריון, כלומר על מנת לשנות אותו יש צורך ברוב מוחלט של חברי כנסת (61 חברי כנסת, לכל הפחות) התומכים בשינוי, ולא רק זאת אלא שהשינוי צריך להיות במתכונת של חוק יסוד, כפי שנקבע בסעיף 7: "אין לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת". באופן אירוני, סעיף זה בא לתת לחוק מעמד של ממלכתיות ולהציגו כחוק שנהנה מהסכמה רחבה, אך בפועל מספר חברי הכנסת שנדרש כדי לבטלו גדול כמעט פי שלושה ממספר חברי כנסת שנדרש כדי לחוקק אותו.

למעשה, מתברר שהכנסת אזקה את ידיה שלה והגבילה את כוחה בבואה לפגוע בחופש העיסוק, וכך הבטיחה את מעמדו החוקתי של חוק יסוד זה. אולם, בשל שיקולים קואליציוניים התוסף לחוק סעיף חריג, שזכה לכינוי "פסקת התגברות", והוא מאפשר לכנסת לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק יסוד: חופש העיסוק, כל עוד הוא התקבל ברוב של חברי הכנסת, כמבואר (סעיף 8א): "הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה אף כשאינה בהתאם לסעיף 4, אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש, שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה; תוקפו של חוק כאמור יפקע בתום ארבע שנים מיום תחילתו, זולת אם נקבע בו מועד מוקדם יותר".

חוקים אחדים פוגעים בחופש העיסוק, תוך שהם עומדים בתנאיו של סעיף 4. דוגמה לכך הם חוקים המתנים עיסוק במקצוע מסוים בקבלת רישיון לכך. פעמים אחדות נדרשה הכנסת לחוקק חוק המעניק תוקף לפגיעה קיימת בחופש העיסוק. דוגמה לכך היא חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב (הסמכה מיוחדת), תשנ"ח-1997, שנחקק לאחר שנפסק כי חוקי עזר עירוניים האוסרים פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב סותרים את חוק יסוד: חופש העיסוק.

בשנת 1994 נחקק חוק שאינו עומד בתנאיו של סעיף 4, אך עומד בתנאיו של סעיף 8. זהו חוק יבוא בשר ומוצריו, התשנ"ד–1994, שבאותה שנה שונה שמו לחוק בשר ומוצריו, התשנ"ד–1994. חוק זה קובע שאין לייבא בשר לישראל, אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר. סעיף 5 לחוק קובע במפורש "תוקפו של חוק זה הוא על אף האמור בחוק-יסוד: חופש העיסוק", כפי שנדרש בסעיף 8 לחוק יסוד: חופש העיסוק.

פסקי דין

חוק יסוד חופש העיסוק שימש כנימוק להוראות שונות שניתנו לגופים ציבוריים בפסקי דין. פסקי דין אלו כוללים:

• הוראה לבית חולים לאפשר פרסום של שירותי חברה לביצוע טקסי ברית מילה שלא על ידי מוהלים שאושרו על ידי הרבנות הראשית לישראל

לקריאה נוספת

• אהרן ברק, "על התיקונים בחוק יסוד: חופש העיסוק", משפט וממשל ב תשנ"ה.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: חוק יסוד: חופש העיסוק

• חוק יסוד: חופש העיסוק, באתר הכנסת
• חופש העיסוק, באתר חילן טק
• מרדכי קרמניצר, עמרי בן-שחר ושחר גולדמן, מחקר מדיניות 11: חופש העיסוק - מתי על המדינה לקבוע בחוק תנאי כניסה לעיסוק מקצועי?, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1998.
• חברה וכלכלה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה