חוק יסוד: הממשלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוק יסוד: הממשלה
תאריך לועזי 7 במרץ 2001
תאריך עברי י"ב באדר התשס"א
כנסת החמש-עשרה
מספר תומכים 72
מספר מתנגדים 37
עיקרי החוק
  • קביעת הממשלה כרשות המבצעת של המדינה.
  • מקום מושב הממשלה בירושלים.
  • הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת.
  • תפקיד הממשלה וסמכויותיה.
  • הליכי הרכבת הממשלה. 
נוסח מלא אתר הכנסת 

חוק יסוד: הממשלה נחקק לראשונה בידי הכנסת השישית ב-13 באוגוסט 1968 (י"ט באב התשכ"ח). החוק הוחלף על ידי הכנסת ה-12 ב-18 במרץ 1992 (י"ג באדר ב' התשנ"ב) לצורך שינוי שיטת הבחירה של ראש הממשלה לשיטת בחירה ישירה. החוק הוחלף פעם נוספת, על מנת לבטל את שיטת הבחירה הישירה בידי הכנסת ה-15 ב-7 במרץ 2001 (י"ב באדר התשס"א). החוק משוריין ודרושה תמיכה של לפחות 61 חכי"ם כדי לשנותו.

חוק היסוד מגדיר את אופן הרכבת הממשלה, תפקידיה וסמכויותיה.

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיפים 5-6: הממשלה תהיה מורכבת מראש ממשלה אשר יהיה גם חבר כנסת ומשרים אשר אינם חייבים להיות חברי כנסת. על כל שר להיות אזרח ותושב ישראל. לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר או מיום מתן פסק הדין, לפי המאוחר, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות העניין, משום קלון.

סעיף 7: משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות או מיום היווצרות העילה לכינון ממשלה חדשה, ובמקרה של פטירת ראש הממשלה - בתוך 14 ימים מיום הפטירה.

סעיף 8: לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף 7 נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים.

סעיף 19: ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לנשיא המדינה; התפטרות ראש הממשלה - כהתפטרות הממשלה.

סעיף 20: נפטר ראש הממשלה, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פטירתו. נבצר מראש הממשלה, דרך קבע, למלא את תפקידו, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה-101 שבו מכהן ממלא מקום במקומו.

סעיף 28: הכנסת רשאית להביע אי אמון בממשלה. הבעת אי אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, לבקש מנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב. החליטה הכנסת כאמור, רואים את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה; הנשיא יטיל, בתוך יומיים מקבלת ההחלטה, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצוין בהחלטה.

סעיף 29: ראש הממשלה רשאי בהסכמת נשיא המדינה להוציא צו לפיזור הכנסת. במקרה זה רואים את הממשלה כאילו התפטרה.

סעיף 32: הממשלה מוסמכת בשם המדינה לבצע כל פעולה שאינה מוטלת על רשות אחרת.

סעיף 38: ראתה הכנסת שקיים במדינה מצב של חירום רשאית היא, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, להכריז על מצב חירום. תקופת תוקפה של ההכרזה תהא כפי שנקבע בה, אך לא תעלה על שנה; הכנסת רשאית לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור.

סעיף 39: במצב חירום רשאית הממשלה להתקין תקנות שעת חירום כדי להגן על המדינה, ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים; תקנות שעת חירום יונחו על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת סמוך ככל האפשר לאחר התקנתן. ראה ראש הממשלה כי לא ניתן לכנס את הממשלה וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות שעת חירום, רשאי הוא להתקינן או להסמיך שר להתקינן. תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים, והכל זולת אם אין הוראה אחרת בחוק. אין בכוחן של תקנות שעת חירום למנוע פניה לערכאות, לקבוע ענישה למפרע או להתיר פגיעה בכבוד האדם. תוקפן של תקנות שעת חירום יפקע כעבור שלושה חודשים מיום התקנתן, זולת אם הוארך תוקפן בחוק, או שבוטלו על ידי הכנסת בחוק או בהחלטה של רוב חברי הכנסת. חדל מצב החירום להתקיים, יוסיפו תקנות שעת חירום להתקיים לתקופת תוקפן אך לא יותר מ-60 ימים מסיום מצב החירום; תקנות שעת חירום שתוקפן הוארך בחוק, יוסיפו לעמוד בתוקפן.

סעיף 41: על אף האמור בכל דין, אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]