חמורו של בורידן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חמור בפסיפס ביזנטי מסרב לאכול
קריקטורה אמריקאית מסביבות שנת 1900 המותחת ביקורת על הקונגרס אשר מתחבט כחמורו של בורידן בין בניית תעלת פנמה לבין בניית תעלת ניקרגואה

חמורו של בורידן הוא משל מפורסם המדגים את בעיית חופש הרצון. במשל מתואר חמור הניצב במרחק שווה בין חבילת מספוא וכלי מלא מים. במצב זה החמור אינו יכול להחליט מה להעדיף. מכיוון שאינו הולך לשום מקום הוא מת מרעב ומצמא. המשל נקרא על שם הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-14 ז'אן בורידן, על אף שמקורו הוא עוד אצל אריסטו.

מקור המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהמשל קרוי על שם בורידן, הוא נמצא בגרסאות שונות עוד קודם. אריסטו מביא בספרו 'על השמים' (De Caelo), שהפך לטקסט לימוד מרכזי בימי הביניים, דוגמה של אדם רעב וצמא אשר לפניו מונחים מזון ושתייה. אולם מאחר שהוא רעב וצמא באותה מידה, הוא נשאר עומד על מקומו. המשל מופיע גם בגרסה אחרת אצל הפילוסוף הפרסי אל-ע'זאלי אשר מתאר גמל הגווע ברעב בין שני מטעי תמרים.

המשל לא מופיע בכתביו של בורידן ויוחס אליו על ידי אחרים בשל התנגדותו לדטרמניזם מוסרי. בורידן גורס כי אדם העומדות בפניו מספר אפשרויות פעולה יבחר תמיד בטובה יותר. אמנם הרצון יכול לגרום להשהיית הבחירה, כפי שקורה לחמור, אך לבסוף האדם יבחר.

המשל היה נפוץ במאה ה-14 אך רבים כפרו באפשרות שרעב וצמא יהיו שווים זה לזה. על כן נוצרה גרסה נוספת שבה מונחים בפני החמור שני סלי תבן זהים במרחק שווה. הבעיה שניצבת בפני החמור היא מאיזה סל תבן להתחיל לאכול. מאחר שאף אחד מהם אינו עדיף על פני האחר, יאלץ החמור הרציונלי לגווע ברעב.

חמורו של בורידן וחופש הרצון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חופש הרצון

ברוך שפינוזה, בספרו "אתיקה", מתייחס אל המשל בכותבו על חופש הרצון, לדבריו "אם האדם אינו פועל מתוך חופש הרצון, מה יקרה אם יימצא בשיווי משקל, כמו חמורו של בורידן? האם יגווע ברעב ובצמא? אם אודה בכך, איראה כמי שדן לא באדם, אלא בחמור או בפסל של אדם. ואם אכחיש ייצא שאדם זה קובע את עצמו, ויש לו אפוא הכושר לעשות כל מה שיחפוץ". לאחר מכן הוא כותב "אני מסכים לחלוטין שאדם המצוי בשיווי משקל כזה (כלומר, שאינו חש במאום מלבד ברעב ובצמא ובמזון ובמשקה הרחוקים ממנו מרחק שווה), אמנם יגווע ברעב ובצמא. ואם ישאלוני: כלום איננו צריכים להעריך איש זה כחמור יותר מאשר כאדם? אשיב שאינני יודע - כשם שאיני יודע לאיזו מידה של הערכה ראוי אדם התולה את עצמו, ועד כמה צריך להעריך קטנים, שוטים, משוגעים וכיוצא בהם".‏[1]

ישעיהו לייבוביץ' מפרש את המשל כמראה ש"אין רצון חופשי - האדם מוכרח לרצות". הוא ממחיש זאת בדוגמה הבאה, "...שופט שצריך לפסוק במשפט רצח. האם יש לשופט זכות (במובן העמוק ביותר) לשפוט את הרוצח? השופט יודע שהאיש רצח בזדון, ולפי החוק דינו מאסר עולם, ועם זאת הוא גם יודע שהרוצח לא היה יכול שלא לרצוח. השאלה שלי היא: האם השופט יכול לשפוט שלא למאסר עולם?...תשובתי היא, שהוא כמובן יכול לשפוט אותו משני טעמים המשלימים זה את זה. אם יש דטרמיניזם, הרי שהוא קיים גם לגביו, לא רק לגבי הנאשם, ויש דבר עמוק יותר האומר, שאנחנו כבני אדם יכולים לשפוט אדם רק לפי מה שעשה מרצונו. השאלה אם הרצון הוא חופשי או איננו חופשי היא של אלוהים ולא לאדם...."‏[2]

בפיזיקה, המשל שימש להמחשתה של שבירת סימטריה ספונטנית.‏[3]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשראת המשל נכתבו שני שירים מפורסמים על ידי וולטר[4] ורוברט פרוסט[5]. בשירו של פרוסט "הדרך שלא נבחרה" המטייל ביער נאלץ לבחור באחת משתי דרכים מתפצלות. על פי עדנה אולמן-מרגלית השיר דן בסוגיה של "בחירה ללא העדפה" ("picking") בתורת ההכרעה. בחירתה של דרך ביער עשויה להיות קלת ערך ולא משמעותית, זוהי בחירה בין חלופות שאנו אדישים ביניהן. בחירה כזו יכולה להיות מוכרעת על ידי הטלת מטבע. אולם, הדרכים שנפרדות ביער הן מטאפורה לדרכי חיים. הבחירה ביניהן, הנכפית על המטייל, היא הכרעה כבדת משקל אשר לא ניתן עוד לשנותה לעולם.

"..משתי הדרכים שביער עבות
בחרתי בזו שהלכו בה פחות
ופה הרי כל ההבדל בעולם."

אייזק אסימוב מתבסס על המשל בסיפורו "סחור סחור" (Runaround), המופיע בספרו "אני, רובוט". בסיפור זה מתבקש רובוט להביא חומר ממקום בו הוא ניצב בפני סכנת כליה מקורוזיה. הפוטנציאל של הבקשה שנעשתה כלאחר יד מתאזן אל מול הסכנה הגבוהה לקיומו של הרובוט, אשר מהיותו יקר ומתוחכם, הונחה ביתר תוקף לשמור על עצמו. התוצאה היא שהרובוט נשאר במרחק קבוע מיעדו, ומקיף אותו בסיבובים, תוך שהוא הולך ונתקף קורוזיה, אשר תביא להשבתתו בסופו של דבר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rescher, Nicholas (1959/60). "Choice Without Preference: A Study of the History and of the Logic of the Problem of “Buridan’s Ass”". Kant-Studien 51: 142–75.
  • Zupko, Jack (2003). John Buridan: Portrait of a Fourteenth-Century Arts Master. Notre Dame, Indiana: University of Notre Dame Press. pp. 258, 400n71.
  • Edna Ullmann-Margalit and Sidney Morgenbesser, "Picking and Choosing," Social Research, XLIV (1977), 757-785.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברוך שפינוזה", אתיקה, תרגום: ירמיהו יובל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004, עמודים 185, 188
  2. ^ מתוך הספר מה שלמעלה ומה שלמטה (דיאלוגים עם טוני לביא), עמודים 171-176.
  3. ^ Leslie Lamport, "Buridan's Principle", December 1984
  4. ^ Voltaire, La Pucelle d'Orléans, œuvre en 21 chants, chant XII, vers 16 et sq. Œuvres complètes de Voltaire, t. XI, Paris, 1784.
  5. ^ עדנה אולמן מרגליתהדרך שלא נבחרה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2002