טוסקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טוסקה
PucciniTosca.jpg
מלחין ג'אקומו פוצ'יני
ליברטיסט לואיג'י איליקה, ג'וזפה ג'קוזה
סוגה אופרה דרמטית
מספר מערכות 3
זמן התרחשות העלילה יוני 1800
שפה איטלקית
שנה 1900
מקום התרחשות העלילה רומא
תפקידים

טוֹסְקַה (Tosca) היא אופרה בשלוש מערכות מאת המלחין ג'אקומו פוצ'יני ללברית מאת לואיג'י איליקה וג'וזפה ג'קוזה המבוססת על הדרמה La Tosca מאת ויקטוריאן סרדו. האופרה הועלתה לראשונה באופרה של רומא (אז בשם Costanzi Theatre) ב-14 בינואר 1900. טוסקה היא אחת מהאופרות המפורסמות ביותר, ועל פי "Opera America" היא מספר 8 ברשימת האופרות המועלות ביותר בצפון אמריקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרמה של סרדו הוצגה לראשונה בפריז בשנת 1887. פוצ'יני צפה בה באותה שנה במילאנו עם שרה ברנאר בתפקיד הראשי. פוצ'יני התרשם מהעלילה ופנה אל העורך שלו, ג'וליו ריקורדי, שיבדוק את האופציה לרכישת הזכויות לשימוש בדרמה. אך לאכזבתו של פוצ'יני, כאשר הזכויות נרכשו ב-1893, העביר ריקורדי את המלאכה לידי המלחין אלברטו פרנקטי. איליקה כתב את הלברית, ובאוקטובר אותה שנה נסעו איליקה, פרנקטי וריקורדי יחד עם ג'וזפה ורדי לפגוש את סרדו. ורדי היה מוקסם מהעלילה, אך סירב להלחין אותה מאחר שרצה שסארדו ישנה את הסוף.

לאחר כמה חודשים הודה פרנקטי כי אינו מסוגל לכתוב מוזיקה ליצירה. אז פנה ריקורדי לפוצ'יני, אך רק בעקבות שכנוע של ורדי הסכים פוצ'יני הפגוע לגשת למלאכה. פוצ'יני התחיל לעבוד ב-1896 מיד אחרי שהשלים את לה בוהם. ריקורדי פנה לג'וזפה ג'קוזה לשכתב את הלברית יחד עם איליקה, אך בעקבות ויכוחים אישיים עם סרדו הוא פרש מהעבודה. גם בין פוצ'יני, ריקורדי ואיליקה היו לא מעט ויכוחים ודיונים על האופרה.

באוקטובר 1899 לאחר עבודה קשה ומתישה של שיתוף פעולה הייתה האופרה מוכנה להפקה. מאחר שהעלילה מתרחשת ברומא הוחלט שהיא תוצג לראשונה בעיר המדוברת. ההתרחשויות סביב כתיבת האופרה עוררו סקרנות רבה לקראת הפרמיירה. בהצגת הבכורה נכחו המלכה מרגריטה מסבויה (אשת המלך אומברטו הראשון), ראש הממשלה, ומלחינים רבים כפייטרו מסקאני, פרנצ'סקו צ'ילאה, אלברטו פרנקטי, וג'ובאני סגמבטי. טוסקה התקבלה היטב, והייתה להצלחה מידית.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית Sant'Andrea della Valle

אנג'לוטי, הנמלט מפני החוק, מחפש מקלט בכנסייה, בה ישנה קפלה השייכת למשפחתו, שם הוא נועל את עצמו בפנים. מאריו קאבאראדוסי מצייר את דיוקנה של מריה מגדלנה ומושפע מהמרקיזה אטאבאנטי, אחותו של אנג'לוטי. שמש הכנסייה המסייע לצייר נכנס. הוא שוטף את המברשות ומגיש לו את הצבעים. תוך כדי ציור מביט הצייר בציור ובדיוקנה של טוסקה, ומהרהר בדמיון ביניהן (האריה: Recondita Armonia, הרמוניה נסתרת). כשהשמש יוצא, נכנס לאולם אנג'לוטי. מריו הוא ידידו הקרוב ובן בריתו הפוליטי. אנג'לוטי מספר כיצד נמלט מבית הכלא, אך הם מופרעים על ידי טוסקה שמתקרבת לאולם הכנסייה. אנג'לוטי נמלט בחזרה לקפלה לא לפני שמריו נותן לו את ארוחת הבוקר שלו.

פלוריה טוסקה, זמרת באופרה, נכנסת לכנסייה כדי להזמין את מריו להפגש איתה אחרי ההופעה שלה בערב. מאחר שהיא שמעה קולות מתוך הכנסייה היא חושדת שמריו נמצא עם אישה אחרת. קנאתה גוברת כשהיא מבחינה בדמיון שבין הדיוקן שמצייר מריו לבין המרקיזה. קאבאראדוסי מפיג את חששותיה ומביע שוב את אהבתו אליה, הם קובעים להפגש בערב.

כשטוסקה יוצאת, חוזר אנג'לוטי, והשניים מטקסים תוכנית בריחה. אנג'לוטי ילבש בגדי אישה שאחותו הסתירה עבורו בקפלה, וכך הוא יברח אל החווילה של קאבאראדוסי, שם יתחבא. קאבאראדוסי נשבע שגם במידה וזה יעלה לו בחייו הוא לא ייתן לאנג'לוטי להתפס בידי הרשויות. רעמת תותח נשמעת - סימן לכך שבריחתו של אנג'לוטי נתגלתה, והשניים יוצאים במרוצה מהכנסייה.

שמש הכנסייה נכנס עם נערי המקהלה, הם מתארגנים לשירת טה דאום לכבוד תבוסת נפוליאון, כשסקארפיה מפקד המשטרה נכנס עם פקודיו בחיפוש אחר הנמלט. הם מוצאים בקפלת אטבאנטי את סל המזון של קאבארדוסי ואת מניפתה של המרקיזה. סקארפיה מבין שקאבאראדוסי מסייע לאנג'לוטי. טוסקה נכנסת לכנסייה להודיע לקאבאראדוסי שבערב היא צריכה לשיר בחגיגת הניצחון. היא מגלה שהוא יצא, וזה מצית את חשדה מחדש. סקרפיה החושק בטוסקה, מספר לה כי מצא את מניפתה של המרקיזה על כן הציור של קאבאראדוסי, כדי להרחיק את טוסקה מאהובה. טוסקה יוצאת כדי להתעמת עם קאבאראדוסי, וסקארפיה שולח את ספולטה, הסוכן שלו לעקוב אחריה. קהל ממלא את הכנסייה, וסקארפיה כורע ברך עימם.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתו של סקארפיה - ארמון פארנזה

סקארפיה סועד את ארוחת הערב לבדו, כשקולות חגיגה נשמעים מבחוץ. הוא מדמיין איך הוא מרשיע את קאבארדוסי וזוכה בטוסקה. ספולטה חוזר, ומדווח כי לא מצא את אנג'לוטי אך הביא עימו את קאבאראדוסי. סקארפיה חוקר אותו אך הצייר אינו מגלה דבר. קולה של טוסקה נשמע מבעד לחלון. סקרפיה שולח להביא טוסקה אליו לאחר שתסיים להופיע. כשהיא נכנסת, היא נופלת לזרועותיו של קאבאראדוסי הלוחש לה לא לגלות כלום בקשר לאנג'לוטי. סקרפיה שולח את קאבאראדוסי לעינויים בחדר סמוך. הוא מתאר לטוסקה בצבעים חיים את העינויים אותם עובר אהובה. היא שומעת את זעקותיו ולבסוף נשברת ומגלה לסקארפיה את מקום מחבואו של אנג'לוטי, כדי שהעינויים יפסקו. קאבאראדוסי מוכנס וסקרפיה מתרברב כי הוא יודע היכן אנג'לוטי מסתתר. קאבאראדוסי מבין כי טוסקה גילתה, ובזעמו הוא אומר לה כי הוא בז לה על בגידתה וגילוי הסוד.

שארונה נכנס ומודיע כי חלה טעות, נפוליאון לא הובס, אלא להפך הוא הביס את הכוחות המלוכניים בקרב מרנגו. קאבאראדוסי שואג בשמחה, ומיד מובל אל הכלא. סקארפיה מונע מטוסקה ללכת בעקבותיו, והיא שואלת אותו מה המחיר לשחרורו מהכלא. סקארפיה דורש את טוסקה להתמסר אליו, אך היא מסרבת. קאבאראדוסי מובל אל הגרדום, וכשטוסקה מבינה זאת היא נכנעת (Vissi d'arte, vissi d'amore, חייתי באמנות, חייתי באהבה). ספולטה נכנס ומודיע כי אנג'לוטי שגילה שעומדים ללכוד אותו התאבד, ונמצא בבאר בחווילתו של קאראבאדוסי.

טוסקה שמבינה שאין לה ברירה אחרת, נכנעת, ודורשת לשחרר את קאבאראדוסי ולהעניק לשניהם תעודת מעבר אל מחוץ לעיר. סקארפיה מורה לספולטה לארגן הצגה של הוצאה להורג של קאבאראדוסי, אך להשתמש בכדורי סרק. כשהוא כותב את אישורי המעבר, טוסקה נוטלת סכין, וכשהוא ניגש אליה היא דוקרת אותו למוות. מבוהלת היא מציבה שני נרות לראשו וצלב על חזהו. היא עוזבת לקול התופים המורים על ההוצאה להורג.

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת סנטאנג'לו

צלצול פעמוני כנסייה מבשרים על היום החדש. נער רועים שר שיר עם בדיאלקט רומי. מריו קאבאראדוסי הממתין להוצאתו להורג, משחד את הסוהר באמצעות הטבעת שעל ידו להעביר מכתב לטוסקה. הוא כותב את המכתב (האריה: E lucevan le stelle, הכוכבים מאירים) ובשורה האחרונה (E non ho amato mai tanto la vita, מעולם לא אהבתי את החיים כל כך!) הוא פורץ בדמעות.

טוסקה נכנסת עם ספולטה ובידה תעודת המעבר. היא מספרת לקאבאראדוסי כי הרגה את סקארפיה, ומסבירה לו את עניין ה"הצגה" של ההוצאה להורג. הם מחזיקים ידיים ומדמיינים את עתידם יחד (דואט: Senti, l'ora è vicina).

החיילים יורים ומאריו נופל. טוסקה מחמיאה על "ההצגה הנפלאה". כשהחיילים עוזבים, היא רצה אליו ואומרת לו לקום. כשהוא לא מגיב, היא מבינה שסקארפיה מעולם לא התכוון לחוס על חייו. קאבארדוסי שוכב מת. ספולטה נכנס מלווה במשמר, הוא גילה את מותו של סקארפיה ומכריז עליה כרוצחת. היא דוחפת אותו מעליה, וקופצת אל מותה. (!O Scarpia, avanti a Dio, הו סקארפיה, נפגש לפני האל!).

טוסקה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה הוצגה לראשונה בארץ ישראל המנדטורית ב-1944 באופרה הארצישראלית העממית, עם יוספה שוקן בתפקיד הראשי. "טוסקה" הוצגה בישראל הריבונית באופרה הישראלית ולראשונה באופרה הישראלית החדשה בשנת 1999. היא הוצגה גם בעונת 2009. ביוני 2015 תוצג האופרה במצדה בניצוחו של דניאל אורן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרות של פוצ'יני

לה וילי  ·  אדגר  ·  מנון לסקו  ·  לה בוהם  ·  טוסקה  ·  מאדאם באטרפליי  ·  הנערה מהמערב  ·  הסנונית  ·  איל טריטיקו (האדרת, האחות אנג'ליקה, ג'אני סקיקי)  ·  טורנדוט