יהודה בן אליהו הדסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החכם יהודה בן אליהו הדסי המכונה "האבל" בשל השתייכותו לאבלי ציון, היה פילוסוף, הוגה דעות, פרשן מקרא והיסטוריון יהודי קראי, אשר חי בקונסטנטינופול (הנקראת גם קושטא או איסטנבול) במאה ה-12 לספה"נ. מקור כינויו "הדסי" הוא ככל הנראה בשל מקום מוצאו - העיר אדסה (Edessa).

לא ידוע רבות על חייו של יהודה הדסי, אולם מהפרטים הבודדים שכן הגיעו אלינו אנו יודעים שהוא למד אצל אביו החכם אליהו ובעיקר בבית המדרש של אחיו הגדול נתן. הוא היה בקיא בכל גוני הספרות הרבנית כגון תלמודים הבבלי והירושלמי. הוא שלט בשפות רבות ביניהן עברית, ערבית, יוונית וארמית.

ב-9 באוקטובר 1148 הוא החל בכתיבת ספרו העיקרי שנקרא בשם אשכֹל הכֹפר או "ספר הפלס". שמו של הספר מובא בתחילת פרק כ"ד בספר: "שבתי וראה אני החוקק זה לשם ה' וקראתי שמו 'אשכול הכופר' וכינויו 'ספר הפלס': פלס ומאזני משפט לה'". ספר זה הוא ספר ביאור מצוות המהווה מעין אנציקלופדיה של האמונה. הספר מסודר לפי סדר עשרת הדיברות ולפי סדר האלף-בית וכתוב בסגנון של פרוזה חרוזה, כאשר החכם הדסי מבאר את המצוות באופן פילוסופי לפי סדר הנושאים. בספר זה הוא מביא מדברי החכמים הקראים שקדמו לו ולכן הוא מהווה מקור מידע חשוב על דעות חכמי הקראים שקדמו לו.

יהודה הדסי התנגד באופן מובהק לגילויי עבודה זרה ביהדות זמנו. הוא תוקף את המאמינים בשדים וברוחות וכן את המאמינים באסטרולוגיה.

ספר נוסף שחיבר הוא ספר הדקדוק "תרין בתרין". ספר זה מבאר המשמעויות השונות של מילים דומות בתנ"ך והוא מהווה המשך לעבודתו של החכם אהרון בן אשר.

הדסי חיבר גם פיוטים שארבעה מהם מופיעים בסידור התפילות הקראי.

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ויהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.