ערבית יהודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דף מגניזת קהיר, חלקו כתוב בערבית-יהודית
דף מגניזת קהיר, חלקו כתוב בערבית-יהודית

ערבית יהודית היא קבוצת ניבים של השפה הערבית שדוברו בפי יהודים שחיו בארצות האסלאם דוברות ערבית. מונח זה מתייחס גם לערבית ספרותית קלאסית שנכתבה גם באותיות עבריות, בעיקר בימי הביניים וגם לשפת היום-יום המדוברת. כמו הלאדינו והיידיש, גם קבוצת ניבים זו היא מן השפות היהודיות שהתפתחו אצל יהודי התפוצות.

עם התפשטות האסלאם והתהליך ההדרגתי של התאסלמות העמים במזרח-התיכון, במרכז אסיה ובצפון אפריקה, תפסה הערבית יהודית את מקומה של הארמית, ומראשית המאה התשיעית הייתה גם לשפת היום-יום בארצות האסלאם דוברות הערבית. כמו אצל שאר דוברי הערבית, גם אצל היהודים היו ניבים שונים במקומות שונים. השפה נכתבה - לעתים לפי הניב המקומי ולעתים בשפה הקלאסית האחידה - באותיות עבריות (ולא באלפבית הערבי), עם תוספת של נקודות דיאקריטיות לאותיות ערביות שאין להן מקבילה בעברית.

רוב הניבים המדוברים של הערבית היהודית נעלמו במאה העשרים, כשרוב יהודי ארצות ערב היגרו לצרפת, לישראל ולארצות אחרות והתחילו לדבר בשפה המקומית (צרפתית או עברית ישראלית). משום כך נחשבת היום השפה הערבית היהודית, כמו שאר השפות היהודיות, שפה בסכנת היעלמות.

רוב ספרות ההגות היהודית של חכמי יהדות ספרד בימי הביניים נכתבה בערבית יהודית וכך גם חלק מספרי פרשנות המקרא וההלכה. זאת לעומת שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, שנכתבה בעיקר בעברית. החיבורים שנכתבו בערבית היהודית תורגמו לעברית למען יהודי אשכנז וצרפת; בין המתרגמים מפורסמת משפחת התיבונים.

בערבית יהודית נכתבו כתביו של רב סעדיה גאון ובהם התרגום הערבי למקרא המשמש את עדת תימן וחיבוריו בתחומים המגוונים של ההגות היהודית, הבלשנות העברית וההלכה; כתבי הרמב"ם, שפעל בעיקר במזרח על אף שנולד בקורדובה, ובהם מורה נבוכים, פירוש המשניות וספר המצוות, אך לא משנה תורה שנכתב בעברית; ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי; ועוד חיבורים רבים בהלכה, בפרשנות, בדקדוק ובתחומים נוספים.

[עריכה] ביבליוגרפיה

[עריכה] קישורים חיצוניים

כלים אישיים