יחיאל כלב
 | |
| לידה |
27 במאי 1923 צנעא, תימן |
|---|---|
| פטירה | 16 בינואר 1948 (בגיל 24) |
| מידע כללי | |
| מדינה |
 ישראל |
| ספורט | |
| ענף ספורט | אתלטיקה קלה |
| תת-ענף | ריצת 5000 מטר |
  | |
יחיאל כלב (27 במאי 1923 – 16 בינואר 1948) היה רץ למרחקים ארוכים ארץ-ישראלי. בתחילת שנות ה-40 היה לרץ הישראלי הטוב בארץ ישראל, וכן היה כדורסלן בהפועל ירושלים. נהרג במלחמת העצמאות בשיירת הל"ה לגוש עציון.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלב נולד בצנעא, בירת תימן, בנם של רומיה ומנחם. בהיותו תינוק בן שנה עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה התיישבה בירושלים. עד גיל 8 למד ב"חדר תימני" ובגיל 9 עבר לבית ספר יסודי לבנים. בגיל 12 הצטרף ל"משמר הבריאות". בצעירותו התאמן בריצה ושיחק כדורסל בקבוצת הפועל ירושלים. הוא השתתף בתחרויות רבות והתפרסם בארץ כ"אלוף הריצה הארצי". הוא למד לבגרות בקורס ערב. הוא עבד בבניין ועזר בפרנסת המשפחה. בשנת 1940 הצטרף למשטרת היישובים העבריים.
באליפות הפועל שנערכה בירושלים בסוף יוני 1940 הוא זכה במדליית זהב בריצת 1000 מטר בתוצאה של 2:53.6 דקות.[1]
בתחרות שנערכה ב-1941 קבע בריצת 1000 מטר שיא הפועל לנוער, שיא שהחזיק שנים רבות.[2]
במרוץ האביב שנערך באפריל 1942 הוא זכה במדליית זהב בתוצאה של 17:54.4 דקות.[3] שבוע לאחר מכן, באליפות ארץ ישראל שנערכה באצטדיון המכביה בתל אביב בהשתתפות אנשי צבא מאוסטרליה, אנגליה, דרום אפריקה, יוון וניו זילנד, וכן עובדי משטרת המנדט ואתלטים ממצרים הוא זכה במדליית ארד בריצת 5000 מטר בתוצאה של 17:05.3 דקות, אחרי סליסבורי בסטרט (16:24 דקות) ודאו ממשטרת ארץ ישראל (16:52 דקות).[4][5]
מחלקת הל"ה ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס והשתתף כמקלען בקרבות רבים בסביבות ירושלים. הוא נאסר כשבוע על ידי הבריטים ושוחרר מבית הסוהר בעזרת ההגנה. ימים מעטים לאחר מכן נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה, לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ב-14 בינואר 1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15–16 בינואר והם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנהרגו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16 בינואר 1948).
הוא נקבר בכפר עציון. בכ"ה בחשוון תש"י (17 בנובמבר 1949) הועבר, עם חללי גוש עציון, לקבר-אחים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו נערכו תחרויות ספורט לזכרו. בדצמבר 1948 נערך מרוץ קטמון על שם יחיאל כלב,[6] באוגוסט 1949 נערך טורניר גביע ירושלים בכדורסל לנוער על שם יחיאל כלב[7] ובמאי 1950 הוענק על ידי מ.ס ירושלים גביע על שמו במסגרת תחרויות הפועל לנוער.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יחיאל כלב
- יחיאל כלב, באתר הפלמ"ח
- שאול הון, יחיאל כלב ז"ל, דבר, 20 בפברואר 1948
- הישג חשוב ל"הפועל", אמר, 2 באוקטובר 1941
- אבינועם פורת, "כוכב הספורט הכי אלמוני": סיפורו של אלוף הריצה שנפל בדרך לגוש עציון, באתר ynet, 25 באפריל 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אל. אלכסנדרוביץ', ספורט וספורטאים, הַבֹּקֶר, 1 ביולי 1940
- ^ שאול הון, יחיאל כלב ז"ל, דבר, 20 בפברואר 1948
- ^ נגמר מרוץ האביב, דבר, 21 באפריל 1942
- ^ הצלחה רבה לתחרויות האתלטיקה הקלה בתל אביב, הַבֹּקֶר, 26 באפריל 1942
- ^ סביב הרבנאות הארצית באתליקה קלה, הַבֹּקֶר, 3 במאי 1942
- ^ חיל הפלמ"ח וזכה במרוץ קטאמון, באתר יום יום, 5 בדצמבר 1948
- ^ גביע יחיאל כלב להפועל אמיר, דבר, 14 באוגוסט 1949
- ^ חגיגות אחד במאי בעיר ובכפר, על המשמר, 2 במאי 1950