כחליל חינני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןכחליל חינני

זכר
נקבה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: פרפראים
תת־סדרה: Glossata
משפחה: כחליליים
סוג: Cyaniris
מין: כחליל חינני
שם מדעי
Cyaniris semiargus
‏Rottemburg, 1775
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כַּחְלִיל חִנָּנִי (שם מדעי: Cyaniris semiargus; שם קודם: כחליל אנטיוכיה), הוא פרפר קטן ממשפחת הכחליליים. בישראל פרפר זה מעופף בגליל העליון בהר מירון ובחרמון.[1][2]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכחליל החינני נפוץ ברחבי יבשת אירופה,[3] עד לחוג הארקטי, מרוקו,[4] והמזרח התיכון,[5][6] משם מזרחה על פני האזור הפלארקטי עד לסיביר ולמזרח הרחוק הרוסי. בבריטניה היה ריכוז אוכלוסיות גדול של הפרפר בתחילת המאה ה-19, אך הם נעלמו לפני המאה ה-20,[7][8] אף על פי שמאז זוהו מספר פרטים נודדים,[9] ההערכה היא כי הפרפר נכחד בבריטניה עד שנת 1906.[10] בשנת 2009, אונסק"ו חקר אפשרות השבת טבעית של הפרפר לבריטניה.[11]

הכחליל החינני מתעופף גם בגליל העליון בחודשי אפריל ומאי, הוא נצפה גם בלבנון וככל הנראה מתעופף גם בחלקו הסורי של החרמון.[12][2]

מרחב מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין זה נפוץ בכרי דשא, שטחי מרעה, עשב ואזורים לחים בעלי פרחים. הוא מתעופף בעיקר בגבהים הנעים בין גובה 1,000 עד 2,200 מטרים.[3] נראה שהוא מעדיף לאכלס מקומות שאינם מעובדים ואינם משמשים לייצור מספוא.[13]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטת הכנפיים של הזכר והנקבה דומים, באורך 32–38 מ"מ.[14]

פרפרים אלה בעלי דו-צורתיות זוויגית. הכנפיים הקדמיות של הזכר בצבע תכלת עמוק עם עורקים בולטים ומעט עבים יותר משל הנקבה. צבע התכלת של הכנפיים תחום בגבולות שחורים שאחריהם קצות כנפיים לבנים.[15] נקבת הכחליל החינני היא חומה בכנפיה הקדמיות עם גבול לבן בקצות הכנפיים. הכנפיים האחוריות של שני המינים דומות, עם צבע אפרפר או אוכרה, סדרה של כתמים שחורים המוקפים בלבן וקשקשים כחולים באזור הקרוב לגוף.[15]

שני המינים בעלי סימנים כתומים וגופם בצבע סגול כהה או חום. הפרפר הושווה לכחליל השברק, ולתת המין היווני שלו, Helena, שבעל סימנים כתומים.

מין זה דומה למדי למין קופידו מינימוס (Cupido minimus), אך בכנפיים האחוריות התחתונות של הכחליל החינני הכתם השחור בחלל 6 (הקרוב לקודקוד הכנף) ושני הכתמים שלידו יוצרים זווית קהה, בעוד שאצל קופידו מינימוס הם יוצרים זווית חדה.[15]

הביצים לרוב מוטלות בבודדים, עמוק בתוך פרחי הצמח הפונדקאי, קרוב לבסיס ובין עלי הכותרת. הביצה בגודל 0.6 מ"מ, בעלת קוצים מזעריים, המזכירים מעט קיפוד ים.[14] הזחל הוא בצבע ירוק צהוב עם קווים כהים ויש לו שערות עדינות וספירקולות חומות כהות.[16] עם בקיעת הזחל הוא ניזון מעלי הכותרת מתוך הפרח. הוא נכנס לתרדמת חורף עוד בהיותו זחל צעיר ועם חלוף החורף ממשיך לאכול את הצמח הפונדקאי.[14] הגולם הוא בצבע ירוק זית ומחובר לצמח הפונדקאי בעזרת חגורת משי.[17] הגולם הוא בגודל 10.5 מ"מ ולוקח כ-3 שבועות עד בקיעתו.[14]

ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין זה מקים מחזור אחד בשנה. הוא חורף כזחל צעיר. מבוגרים טסים ממאי עד אוגוסט, תלוי בגובה האזור.[3][13] זחלים ניזונים בעיקר מתלתן אדום (Trifolium pratense) ומינים אחרים של תלתן (Trifolium medium ,Trifolium spadiceum), מבקית הקרקה, אנתיליס, רתמה ודבשה.[4][18]

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת-המינים כוללים:[4]

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירופה, הפרפר נמצא במגמת דעיכה (במיוחד בסקנדינביה) והסיבה לכך עדיין לא ברורה. אף על פי כן הפרפר נמצא במצב LC (ללא חשש) לפי IUCN, אך במדינות מסוימות באירופה נצפה כי מצבו קרוב לאיום.[3]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נקבה, כנף סגורה
    נקבה, כנף סגורה
  • זוג מזדווג
    זוג מזדווג
  • קבוצה
    קבוצה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כחליל חינני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כרמלי, גלעד (2021-05-16). "הקיץ הגיע – אז עלינו לחרמון". Ynet. נבדק ב-2022-10-10.
  2. ^ 1 2 כחליל חינני, באתר parpar (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 4 Cyaniris bellis, Butterfly Conservation Armenia (באנגלית)
  4. ^ 1 2 3 Funet
  5. ^ Recorded for example, in Syria Graves, Philip P. (1905). "Notes on Egyptian and Syrian butterflies". The Entomologist's Record and Journal of Variation. 19.
  6. ^ "Specimens: Cyaniris semiargus". www.theinsectcollector.com. נבדק ב-2010-07-03. Locality: Morocco Sub Species: maroccana
  7. ^ Eeles, Peter (2002). "UK Butterflies - Mazarine Blue - Cyaniris semiargus". www.ukbutterflies.co.uk. נבדק ב-2010-07-03. first mentioned as British in 1710 and there are several hundred sightings recorded up until the late 19th century. Various dates are given for the last sighting, although all are linked with a particular region. The end of the 19th century seems to mark a watershed, after which there are very few records.
  8. ^ Dennis, Roger (1994). Butterflies and climate change. Manchester University Press. p. 134. ISBN 978-0-7190-4033-7. OCLC 27339355. four species have become extinct [in Britain] (i.e. Lycaena dispar 1851, Cyaniris semiargus 1877, Aporia crataegi c. 1925, Maculinea arion 1979).
  9. ^ Watson, L. (2008). "British Insects: Butterflies - Lycaenidae". delta-intkey.com. נבדק ב-2010-07-03. Cyaniris semiargus (Mazarine Blue - extinct, now occasionally adventive)
  10. ^ "How many species have gone extinct in the last 100 years?". www.jncc.gov.uk. אורכב מ-המקור ב-2005-02-24. נבדק ב-2010-07-03.
  11. ^ "The UNESCO strategy for Action on climate change" (PDF). unesdoc.unesco.org. נבדק ב-2010-07-03.
  12. ^ Zsolt Bálint, Wael Yammine, Gergely Katona, Butterfly and skipper records from Lebanon (Lepidoptera: Papilionoidea), Folia Entomologica Hungarica 77, 2016, עמ' 105–118 doi: 10.17112/FoliaEntHung.2016.77.105
  13. ^ 1 2 Simon Coombes Captain's European Butterfly Guide (אורכב 22.07.2019 בארכיון Wayback Machine)
  14. ^ 1 2 3 4 "UK Butterflies - Mazarine Blue - Cyaniris semiargus". נבדק ב-2010-07-03.
  15. ^ 1 2 3 Matt Rowlings Euro Butterflies
  16. ^ Kimmo Silvonen Larvae of North-European Lepidoptera
  17. ^ Stokoe, W.J. (1962). Observer's Book of Butterflies. Frederick Warne. p. 131.
  18. ^ Paolo Mazzei, Daniel Morel, Raniero Panfili Moths and Butterflies of Europe and North Africa
  19. ^ רכסי הרים באזור רוסיה, טג'יקיסטן וקירגיזסטן
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כחליל_חינני&oldid=38442743"