השבת בעלי חיים לטבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבים צעירים מושבים לנהר אורוגוויה

תהליך ההשבה לטבע של בעלי חיים שנעלמו מן הנוף הוא תהליך מורכב וממושך, מכיוון שתנאי השטח הטבעי תמיד קשים יותר מהתנאים המבוקרים בשבי. בעלי חיים הגדלים בשבי עוברים לעתים גם תהליך של החתמה על בני האדם ויש למצוא לכך פתרונות יצירתיים כדי למנוע תופעה זו ולכן תהליך גידולם בשבי חייב להיות מושכל ונבון. העיקרון בהשבת בעלי חיים שנעלמו מנוף הארץ הוא להשיב לטבע תחילה את האחרונים שנעלמו ממנה משום שהאקלים ותנאי השטח והמחיה אינם כה נבדלים מאלה שהתקיימו כאן בעבר, לעתים רק לפני כמה עשרות שנים.

השבת בעלי חיים לטבע בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-70 של המאה ה-20 החל תהליך השבה לטבע של בעלי חיים שנעלמו מהארץ. במסגרת התהליך הוקמו מרכזי רבייה, הידועים כחי ברים. מספר בעלי חיים מושבים לנוף הארץ:

  • יחמור פרסי, תת-מין של אייל, שנעלם מן הארץ בתחילת המאה ה-20 בשל ציד, ומושב בהדרגה לנוף חיותו.
  • אייל הכרמל, מין של אייל שנעלם מן הארץ בתחילת המאה ה-20 בשל ציד ומושב בהדרגה לנוף חיותו.
  • ראם לבן, מין של ראם, שנעלם מן הארץ בתחילת המאה ה-20 בשל ציד, ומושב בהדרגה לנוף חיותו.
  • פרא, תת-מין הפרא הסורי נעלם מהארץ וכנראה נכחד. במקומו הוחזר לטבע תת-מין הפרא הפרסי, שהושב בהצלחה למכתש רמון - נוף חיותו.
  • יען, תת-מין יען הנגב נכחד מהארץ. מושב לדרום הארץ תת-מין אחר שמקורו במדבריות אתיופיה.

כמו כן במטרה לחזק את האוכלוסיות השרידיות הקיימות בארץ מושבים לטבע:

בחוק הנוגע להשבת בעלי חיים לטבע בישראל נאמר כי כל בעל חיים אשר ידוע שבעבר היה נפוץ בישראל הוא בר החזרה, כשיוצאי דופן הם תנין היאור והדוב הסורי, שבגלל מזגם והמחסור בשטח למחייתם- יש איסור לנסות ולהחזירם לנוף הארצישראלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]