הר חרמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "חרמון" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חרמון (פירושונים).
הר חרמון
Hermonsnow.jpg

החרמון הישראלי המושלג, כפי שהוא נראה מפסגת הר בנטל
גובה 2,814 מטרים.
כיפה ממערב למצפה שלגים בגובה 2,236 מטרים היא הנקודה הגבוהה בישראל
מיקום הגבול בין סוריה ולבנון. החרמון הישראלי בגבול ישראל-סוריה
רכס הרים מול הלבנון
מסלול ההעפלה הקל דרך עפר, צעידה
קואורדינטות 33°24′0″N 35°51′0″E / 33.40000°N 35.85000°E / 33.40000; 35.85000קואורדינטות: 33°24′0″N 35°51′0″E / 33.40000°N 35.85000°E / 33.40000; 35.85000
הר החרמון המושלג באתר הסקי
הר החרמון המושלג - מבט מעמק החולה
הר החרמון המושלג בחורף 2011 מצולם משדה נחמיה

הַר חֶרְמוֹן הוא ההר הגבוה ביותר בישראל. נמצא בגבול הצפוני-מזרחי של ישראל ונחשב לחלק מרכס מול הלבנון, העובר גם בלבנון ובסוריה.

שטחו מחולק בין לבנון, סוריה וישראל. פסגת ההר היא בגובה 2,814 מטרים מעל פני הים ונמצאת על הגבול בין סוריה ולבנון כ-14 ק"מ מצפון מזרח למוצבי ההר הישראלײם. גובה הנקודה הגבוהה ביותר שבתחומי ישראל הוא 2,236 מטרים מעל פני הים, וזוהי הכיפה שממערב למצפה שלגים שגובהה 2,224 מטרים מעל פני הים, מצפון-מזרח לרכבל העליון שבאתר הסקי.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "חרמון" מופיע כבר בתורה בספר דברים פרק ג' פסוק ט': "צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ־לוֹ שְׂנִיר". ההר מוזכר במקרא גם בשמות שיאון‏[1] (דברים ד' מ"ח) וחרמונים.

מקור שמו "חרמון" בשורש חרם אשר הוראתו מקום קדוש. ההר נחשב כמקום קדוש, כפי שמעיד עליו שמו בעל חרמון. האמורים הקימו לרגליו מקדש לבעל גד, אשר נקרא על שם ההר: "חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְכָל־הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי, וְהַחִוִּי, יֹשֵב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן, עַד לְבוֹא חֲמָת׃" (שופטים, פרק ג' פסוק ג').

לפי הספר החיצוני חנוך א מקורו בשבועת בני האלים והחרמתם (התחײבותם בשבועה) לשאת נשים מבנות האדם: "וַיְהִי כִּי־רַבּו בְנֵי־הָאָדָם בַּיָּמִים הָהֵם וּבָנוֹת יָפוֹת וְנָאוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם׃ וַיִּרְאוּ אוֹתָן הַמַּלְאָכִים בְּנֵי־הַשָּמַיִם וַיַּחְמְדוּ אוֹתָן וַיְדַבֵּר אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ לְכָה נִבְחֲרָה־לָּנוּ נָשִׁים מִבְּנוֹת הָאָדָם וְנוֹלִידָה־לָּנוּ בָנִים׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שַׁמְחֲזַי וְהוּא נְשִׂיאָם יָרֵאתִי פֶּן־תְּמָאֲנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְהָײִתִי אֲנִי לְבַדִּי נוֹשֵׂא הֶעָוֹן הַגָּדוֹל׃ וַיַּעֲנֻהוּ כֻלָּם וַיֹּאמְרוּ הִשָּבַע נִשָּבַע כֻּלָּנוּ וְהִתְקַשַּרְנוּ בְחֵרֶם כֻּלָּנוּ בֵּינוֹתֵינוּ לְבִלְתִּי סוּר מִן־הָעֵצָה הַזֹּאת וּבָהּ נַעֲשֶׂה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה׃ אָז נִשְׁבְּעוּ כֻלָּם יָחַד וַיִתְקַשְּרוּ בֵינֵיהֶם בְּחֵרֶם׃ וַיִּהְיוּ כֻּלָּם מָאתַיִם מַלְאָך וַיֵּרְדוּ בִימֵי יֶרֶד עַל־רֹאשׁ הַר־חֶרמוֹן וַיִּקְרְאוּ לָהָר חֶרמוֹן כִּי בוֹ נִשְׁבְּעוּ וְהֶחֱרִימוּ בֵינֵיהֶם׃" (חנוך א', פרק ו' פסוקים א'-ו').

פסגת ההר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנאי ראות טובים ניתן לצפות מפסגת החרמון למרחק 150 ק"מ. צבי אילן סײר בשיא החרמון ב-19 ביוני 1974, בטרם נמסר לכוח משקיפי החירום של האו"ם. אילן מחלק את פסגת ההר לשלושה שיאים שגובהם דומה וביניהם עמק בשם "אל-דר". מהשיא הצפון-מערבי יש תצפית לבקעת הלבנון, הרי הלבנון עד הים התיכון. מהשיא הצפוני-מזרחי יש תצפית לעבר קַ‏טַנַה‏ ודמשק וכן לעבר הבשן הגולן, הגלעד והגליל. מהפסגה (2,814 מ') יש תצפית הקפית.

אילן מצא את שרידי המקדש שצ'ארלס וורן מההקרן לחקר ארץ ישראל כתב עליהם בביקור בשנת 1869. המקדש, הבנוי מאבני גזית גדולות, נמצא מדרום-מזרח לצוק וממדיו 11 מ' על 10 מ'. בצד המזרחי של הצוק מצוי כוך קטן דמוי מערה ועליו כתובת ערבית משנת 1934. על ההר מצא אילן חרסים מהתקופה ההלניסטית וההתקופה הביזנטית. נמצאו גם מעט חרסים מתקופת הברזל.

החרמון במסורת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי הכתוב בספרים במדבר ודברים, אזור החרמון כלול היה במלכות עוג מלך הבשן, בו נלחם משה וכבש את ארצו. גם דוד המלך ביקר בו וקרא: "על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים" (תהלים, מב). בתקופת בית שני הייתה בו מושבת חכמי בני בתירא. ידוע כי ינאי המלך כבש את החרמון וגײר את היטורים שישבו בו. בתקופה המודרנית קרא וכתב ז'בוטינסקי בשירו המפורסם :"לנו יהיה כתר החרמון".

בתהלים קל"ג פסוק ג' השלג מכונה על שם ההר: "כְּטַל-חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד, עַל-הַרְרֵי צִיּוֹן". מקורו באחד משמות ההר: "צידונים יקראו לחרמון, שריון; והאמורי, יקראו-לו שניר (דברים פרק ג' פסוק ט')" וכך רש"י מפרש "שניר": "הוא שלג בלשון אשכנז (שנאעע [Snow]) ובלשון כנען".

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר החרמון הוא רכס צר וארוך, חלק מרכס הרי מול הלבנון. כיװנו של רכס החרמון מדרום מערב לצפון מזרח. אורכו כ-60 ק"מ. ישראל מחזיקה רק כ־70 קמ"ר מהחרמון, שהם 7% משטחו הכולל (כ־1,000 קמ"ר שרובם, כאמור, בשטחי סוריה ולבנון). רוב שטחו של ההר בישראל הוא שמורת חרמון - שמורת טבע. ארבעה יישובים שוכנים על ההר בחלקו הישראלי: שני יישובים יהודײם - נווה אטיב ונמרוד, ושנײם דרוזים - מג'דל שמס ועין קיניה.

מאזור מוצבי החרמון יורדות שלוש שלוחות לעבר עמק החולה:

  • כתף שיאון (הר דב) - אחת הפסגות מכונה בשם הר בין הבתרים ובה לפי אחת מהמסורות התקײמה ברית בין הבתרים. לפי אחת המסורות היהודיות ולפי המסורת המוסלמית כששב אברהם אבינו לארץ, מאזור דמשק, אחרי מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים, הוא עבר בחרמון ושם נאמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת (ספר בראשית). מאז שנות ה-70, כאשר ארגוני המחבלים תפשו את ההר והקימו בו את הפתחלנד ועד היום, האזור רגיש מאוד מבחינה ביטחונית ובמשך רוב התקופה היו בו תקריות גבול רבות.
  • כתף שִׂריון - במרכז.
  • כתף חרמון - מדרום מזרח.

נחל שיאון מפריד בין כתף שיאון לכתף שריון. נחל גובתה מפריד בין כתף שריון לכתף חרמון.

פסגת החרמון צופה לדמשק, במשך חלקים ניכרים מהשנה היא עוטה שלג ונראית למרחק רב.

החרמון והגולן הם אזורים גאוגרפים שונים לחלוטין. בעוד הגולן הוא מישור בזלת עליו מפוזרים הרי געש - החרמון הוא קימוט חריף של סלעי גיר. קו הגבול ביניהם הוא נחל סער.

במספר תחומים שונה אזור החרמון ומיוחד מאזורי ההר האחרים בישראל:

  • מסלע - החרמון כולו הוא סלעי גיר קדומים מתקופת היורה. סלעים ששכיחותם נמוכה ביותר בשאר אזורי ההר. בדרך כלל הם גם יהיו מתחת לשכבות אחרות.
  • אקלים - החרמון הוא המקום בו כמות המשקעים השנתית היא הגבוהה ביותר בכל ארץ ישראל - 1,300 מ"מ ואף יותר. בשל גובהו הטופוגרפי של ההר המשקעים היורדים עליו הם שלגים ברובם. על ההר מנשבות רוחות חזקות מאוד במשך כל השנה. הטמפרטורה בו נמוכה ביותר ובמשך רוב החורף היא סביב נקודת הקיפאון. בחודש ינואר הטמפרטורה הממוצעת בחרמון נעה סביב חמש מעלות צלזיוס מתחת לאפס. בחודשי הקיץ החמים הטמפרטורה מגיעה גם ל-30 מעלות.
מזג אוויר בחרמון (גובה 1640 מטרים מעל פני הים)
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 4.3 5.0 7.6 12.0 16.0 19.4 21.6 21.7 19.1 15.3 10.2 6.1 13.19
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 1.8- 1.2- 0.6 3.1 6.4 9.6 12.0 11.8 9.5 7.2 3.7 0.5 5.12
  • עיצוב הנוף - ברוב אזורי הארץ עיצוב הנוף נעשה בעיקר על ידי סחיפה. אך מאחר שבחרמון המשקעים יורדים מוצקים - אין סחיפה. הגורם המעצב את הנוף הוא ההמסה. מי המסת השלגים מחלחלים לתוך ההר וממסים את הסלע בפעולה הידועה בשם קרסט. מי ההפשרה יוצאים במעינות גדולים למרגלות החרמון, על ההר עצמו אין מקורות מים.

צמחיה ובעלי חײם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרגה קרחת בגבעת הקרב בחרמון
  • צומח - צמחײת ההר מתאימה להרים רמים. ידועה תופעת החיגור לפי גובה. בכל גובה גדלים צמחים המתאימים לתנאי האקלים בגובה זה. כך שבחלקו הגבוה (מעל 1,800 מ') אין כלל עצים אלא רק עשבוניים ושיחים נמוכים. צומח זה נקרא צומח כרקוצי או בלועזית צומח טרגקנטי. עקב גובהו של ההר הגידול והפריחה מתחילים בראש ההר באוגוסט, במקום באביב (בחודש מרץ באזורים הנמוכים יותר). בהר הבתרים ישנם עצי אלון מצוי מהגדולים בארץ, בעמק דובדבן גדלים שיחי דובדבן מהמין דובדבן שרוע.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החרמון הוא קמר גבוה שתחילת קימוטו בתקופת הקרטיקון העליון, במקביל לקימוט הקשת הסורית. המשך התרוממותו חלה ביחד עם יצירת בקעת הירדן ונבע מתזוזה אופקית של לוח ערב לעומת הלוח הלבנטיני לאורך הבקע הסורי-אפריקני. בשיא התרוממותו הגיעה פסגתו לגובה 4 ק"מ מעל פני הים.

עיצוב טקטוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמר נוצר בתהליך של קימוט שהתרחש בקרטיקון עליון, בתקופה שבה החל ים טתיס להיסגר באמצעות תנועתו של הלוח האפריקאי צפונה לעבר הלוח האירואסייתי. במהלך הנאוגן נוצר הבקע הסורי-אפריקני המפריד בין הלוח הערבי והלוח האפריקאי, והמשכו לאורך בקעת ים המלח (הנמשך מדרום טורקיה עד דרום מפרץ אילת) מפצל את הלוח הערבי לשנײם. חלקו המערבי של הלוח המפוצל הוא הלוח הלבנטיני, שעדײן מחובר במערבו ללוח האפריקאי ומופרד ממנו באופן מלאכותי לאורך תעלת סואץ. שלושת הלוחות נעים צפונה, אולם תנועת הלוח הערבי – הנושא קמר החרמון – מהירה יותר ביחס לשני הלוחות האחרים.

כיװן העתקי חילוף

הבקע הסורי-אפריקני אינו העתק ישר אחד אלא מערכת ההעתקי חילוף נפרדים ולא רציפים היוצרים דוגמת זיגזג. לאורך הבקע מצוײם העתקי חילוף שמאלײם וימנײם, המשפיעים על צורת הנוף:

  • העתקי חילוף שמאלי יצרו מתיחה בין הלוחות, ובניהם נפער שקע. באופן זה נוצרו ים המלח, הכנרת ועמק החולה.
  • העתקי חילוף ימני גרמו ללחיצה בין גושים שהתרוממו ליצירת קמר. באופן זה נוצרו הרי הלבנון והחרמון. פעולת הלחיצה יצרה תבליט גבוה ששכבותיו נטויות בזווית חדה לכיװני דרום-מזרח וצפון-מערב.

מסלע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובו של החרמון בנוי מאבן גיר. בליה נמרצת הסירה את השכבות העליונות וחשפה שכבות שמקורן ביורה, לפני 200–145 מיליון שנה. המשכן של שכבות אלה נמצא ברמת הגולן, בעומק של כקילומטר מתחת לגובה פני הים – עובדה המדגישה את עוצמת הקימוט שיצר את הקמר. בשכבות סלעי הגיר השונות נראים מאובנים רבים ושונים: קיפודי ים, אמוניטים, אלמוגים, צדפות ושבלולים. מסיסות הגיר וריבוי המשקעים באזור החרמון תרמו להתפתחות מבנים קארסטײם שונים: דולינות – שקעי המסה רדודים, טרשונים, מחילות המסה ומערות – שחלקן הן מערות נטיפים.

למרגלות החרמון מצויות שכבות צעירות יותר מתקופת קרטיקון תחתון, החושפות פעילות טקטונית וגעשית רבה, בנוסף לבליה עזה. במקום קײמים דײקיםמחדרים פלוטונײם שחדרו לשברים ולסדקים בתוך הסלע. גופי חדירה אלה מתפרקים בתהליכים הדרגתײם של בליה וסחיפה, ובמקומם נוצרים סדקים המובילים מי גשמים והפשרת שלגים לתוך סלעי הגיר, המשמשים אקוויפראקוויפר החרמון – וכולאים את המים מעל לשכבה הגעשית המשמשת כאקוויקלוד.

שמורת חרמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולשים באתר הסקי
הרכבל בחרמון
האתר בקיץ

שמורת חרמון נמצאת בצפון רמת הגולן הוכרזה כשמורת טבע ב-6 בדצמבר 1974, והיא נחשבת לשמורת הטבע הגבוהה בארץ. שטחה 76,250 דונם. שם השמורה לפי שם ההר חרמון. שם נוסף לשמורה הוא "שמורת אתר הר החרמון". השמורה כוללת את כל שטח ההר בתחום ישראל, למעט אתר הסקי, נווה אטי"ב ומצודת נמרוד.

ישנם אתרים רבים בתחומי השמורה:

החרמון במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתאר הגבולות בין ישראל, סוריה ולבנון באזור הר חרמון‏‏‏[2]. הקו הכחול (+++) בין ישראל ולבנון, נקבע על ידי האו"ם בשנת 2000 – מצוין בכוכבית שחורה. קו קדמי ישראלי של קוי הפרדת הכוחות בין ישראל וסוריה 1974 – מצוין בכוכבית כחולה. קו קדמי סורי של קוי הפרדת הכוחות בין ישראל וסוריה 1974 - מצוין בכוכבית אדומה
החרמון וברכת רם

החרמון נכבש מסוריה על ידי כוח צה"ל שהונחת במסוקים בתום מלחמת ששת הימים. במקום הוקם מוצב מבוצר - מוצב החרמון, שנועד לתת התראה ומידע לחיל האויר ולאגף המודיעין.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים כבשו כוחות קומנדו סורײם את המוצב (ראו: הקרב על החרמון), ושבו חלק ניכר מהחײלים ששהו בו. חלק אחר מן החײלים הצליח לברוח בחסות החשכה. נסיון ראשון לכיבוש מוצב החרמון בחזרה נעשה ב-8 באוקטובר על ידי כוח חטיבת גולני. הנסיון נכשל בעיקר עקב מחסור בלוחמים והכוח קיבל הוראה לסגת לאחר שאיבד 25 מלוחמיו. לקראת סוף המלחמה נעשה מבצע משולב לכיבוש החרמון על ידי חטיבת גולני שטפסה במעלה ההר לכיבוש המוצב הישראלי וכוח משולב של חטיבה 226, חטיבת צנחנים במילואים, אשר הונחתה ממסוקי יסעור וכבשה מאחור את ה"חרמון הסורי". לכוח גולני היו 55 הרוגים‏[3], וביקורת רבה הוטחה בצה"ל על הדרך שבה לחמה חטיבת גולני בחרמון. בעקבות קרב זה קיבל החרמון את הכינוי "העיניים של המדינה".

לאחר המלחמה, בעקבות פריצת ציר וכיבוש שיא החרמון בידי חיל ההנדסה הישראלי, הועבר "החרמון הסורי" לשליטת האו"ם.

גבול ישראל-סוריה באזור החרמון נחשב לגבול שקט, אף יותר מהגבול השקט יחסית של רמת הגולן. עם זאת, ב-3 ביולי 1991 נהרג בחרמון חײל מילואים בחדירת חולײת מחבלים למצפה שלגים‏[4] ובאוקטובר 1991 הושמדה חולײת מחבלים שניסתה לחדור דרך לבנון לחרמון למוצב ליד מצפה שלגים. באירוע נוסף, חדר אזרח סורי לישראל דרך החרמון.

תרומת החרמון למשק המים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשקעים הרבים היורדים בחרמון מחלחלים בהר, חודרים דרך הסדקים, המחילות והמערות שבסלעי הגיר, ונובעים לרגלי ההר בתור מעינות. מעינות אלו והנחלים הזורמים מן החרמון הם חלק חשוב ממקורות המים של נהר הירדן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי אילן, ארץ הגולן – מדריך למסײר ולמטייל, הוצאת עם עובד, 1968, הוצאה מורחבת 1977
  • שמעון דר, תולדות החרמון, הקיבוץ המאוחד 1994.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצונײם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שולײם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שיון - בקופטית קרח. ייתכן שמקור השם שיאון הוא מצרי. מאידך מלים רבות בקופטית לקוחות מהיװנית וביװנית χιόνι (נשמע כמו שיוני) הוא שלג. בכל אופן מסתמן קשר ליװנית, וייתכן שמדובר אף בתוספת מאוחרת למקרא (?)
  2. ^ פרסום מידע תעופתי פנים ארצי (פמ"ת) המפורסם על ידי מנהל התעופה האזרחית מכח הוראות תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), ה'תשמ"ב-1981. מפות נתיבי טיסה (נתיבי התובלה הנמוכים ו- ATS) מהװת חלק בלתי נפרד מהפמ"ת
  3. ^ מספר ההרוגים הכולל בשני נסיונות כיבוש החרמון ובקרב סואץ הנו 80 כ"א
  4. ^ בן-מרדכי, אהוד, אתר יזכור
תמונה פנורמית של החרמון, כפי שנראה ממרכז רמת הגולן
Magnify-clip.png
תמונה פנורמית של החרמון, כפי שנראה ממרכז רמת הגולן