כפייה (סרט)

כפייה
Compulsion
	כרזת הסרט
מבוסס על	Compulsion
בימוי	ריצ'רד פליישר
הופק בידי	ריצ'רד ד. זאנוק
תסריט	ספר:; מאיר לוין; תסריט:; ריצ'רד מרפי
עריכה	ויליאם ריינולדס
שחקנים ראשיים	ברדפורד דילמן; דין סטוקוול; אורסון ולס; דיאן וארסי
מוזיקה	ליונל ניומן
צילום	ויליאם מלור
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	פוקס המאה ה-20
חברה מפיצה	פוקס המאה ה-20
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	1 באפריל 1959
משך הקרנה	103 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה, סרט בית משפט, פילם נואר, סרט פשע, סרט מבוסס יצירה ספרותית
תקציב	1,345,000‏$
הכנסות	1,800,000‏$
	דף הסרט ב־IMDb

כפייה (באנגלית: Compulsion) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1959 המבוסס על ספר בשם זהה מאת מאיר לוין^[1]. העלילה מתבססת על פרשיית רצח שזעזעה את ארצות הברית בשנת 1924. שני סטודנטים מאוניברסיטת שיקגו רצחו ללא סיבה, נער שלא הכירו, כי רצו להוכיח לעצמם שהם "אדם עליון" ויכולים לבצע רצח מושלם^[1]. שמם האמיתי היה נתן לאופולד וריצ'רד לב, בני 19, והם רצחו את בובי פרנקס בן 14^[2]. מאיר לוין שלמד אתם באוניברסיטת שיקגו ועקב כעיתונאי על מהלך משפטם העלה את הפרשה בספרו "כפייה" ב-1956^[1]. שמותיהם בספר ובסרט שונו, נתן לאופולד הוא ג'אד סטיינר, ריצ'רד לב הוא ארטי סטראוס, הנרצח נקרא פולי קסלר והפרקליט שהגן עליהם, קלרנס דארו, נקרא ג'ונתן ווילק.

השחקנים ברדפורד דילמן, דין סטוקוול ואורסון ולס קבלו ביחד את פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן ב-1960. הסרט היה מועמד לפרס באפט"א כסרט הטוב ביותר.

אורסון ולס מדבר בנאום ההגנה שלו באופן רצוף במשך 12 דקות (במציאות ארך נאומו של דארו 12 שעות), זה אחד המונולוגים הארוכים ביותר בתולדות הקולנוע.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1924, ג'אד סטיינר (דין סטוקוול) וארטי סטראוס (ברדפורד דילמן) הם סטודנטים באוניברסיטת שיקגו. שניהם שייכים למשפחות העשירות והמשפיעות ביותר בשיקגו.

ארטי דוגל בתורת ניטשה של "האדם העליון". הוא שחצן כריזמטי וחברו ג'אד הוא טיפוס רכרוכי ונשי הנגרר אחריו למרות שמבחינה אינטלקטואלית הוא עולה עליו, מדבר 14 שפות. בתחילת הסרט ג'אד נוהג במכונית המשפחתית שלו בלילה כשארטי משכנע אותו לדרוס אדם. ברגע האחרון נרתע ג'אד וסוטה על למנוע דריסה. על כך הוא זוכה לקיתונות לעג מחברו וכדי להוכיח שהוא לא כזה הוא מסכים לשתף איתו פעולה ולבצע רצח "נקי" ללא סיבה וללא רגשות, רק כדי להוכיח את עליונותם כ"אדם עליון".

הם חוטפים ורוצחים את הנער פולי קסלר ושולחים הודעת תשלום כופר למשפחתו (פעולת הרצח עצמו אינה מופיעה בסרט). חברם ללימודים, סיד ברוקס (מרטין מילנר), עובד למחייתו בעיתון מקומי ומקבל משימה לכסות כתבה על גופה שנתגלתה. הוא מקשר את הגופה לפולי קסלר וממהר למכון הפתולוגי שם מסירים את הסדין מהגופה ואז נופלים ארצה משקפיים. דודו של הנרצח מגיע למקום ומודיע שהוא לא הרכיב משקפיים וכנראה שהם של הרוצח.

סיד מספר זאת לארטי וג'אד ואז שם לב ג'אד שמשקפיו חסרים. הוא ממהר לביתו, הופך את חדרו אבל משקפיו לא נמצאו. ארטי מקניט אותו על חוסר זהירותו אבל הם מתנחמים בעובדה שיש אלפי משקפיים כאלה בשיקגו. בינתיים מצטרף ארטי לחוקרים בשטח ומציע להם מספר "חשודים פוטנציאלים" ברצח.

ג'אד מזמין את ידידתו רות אוונס (דיאן וארסי) לצפות בציפורים. הוא מנסה לנשקה ולתקוף אותה אך היא דוחה אותו. הוא פרץ בבכי והיא מרחמת עליו. מאוחר יותר היא תעיד על כך בבית המשפט.

התובע המחוזי הרולד הורן מזמין את ג'אד לחקירה. מסתבר שלמשקפיים שנמצאו היה ציר מיוחד וכמוהו נמכרו רק שלושה זוגות וכי המשקפיים הם שלו. ג'אד טוען כי הוא נוהג לצפות במקום בציפורים ואז נפלו לו המשקפיים אם כי לא יכול להדגים איך המשקפיים נופלים מכיס המקטורן שלו בעת נפילה.

לשאלה היכן היה בליל הרצח הוא טוען שבילה במכוניתו עם חבר והם שתו ו"צדו" בחורות, זה היה האליבי אותו תיאם עם ארטי. בלחצו של התובע לגלות מיהו החבר הוא מגלה להם שזה ארטי.

ארטי מוזמן לחקירה בנפרד מג'אד. הוא שחצן ורומז לתובע כי הוא יאחר לקבל את פניו של שופט בית המשפט העליון המגיע אליהם לביקור. הוא מאשר את האליבי המשותף שלו עם ג'אד. החקירה נתקעת והתובע חושב כבר לשחררם. לפתע מגיע נהג המשפחה של ג'אד כדי לתת לו בגדים ותוך שיחה עם התובע הוא מודיע שרכב המשפחה היה מושבת בליל הרצח לשם תיקונים ובכך מחסל את האליבי שלהם. התובע מגיע לג'אד ומקריא לו הודאה (שקרית) של ארטי כאילו ג'אד הוא הרוצח. ג'אד נשבר ומגלה הכל.

הרצח מסעיר את כל ארצות הברית - בחורים ממשפחות עשירות שלא חסר להם דבר רצחו רק כדי להוכיח את עליונותם.

המשפחות מזמינות את עורך הדין ג'ונתן ווילק (אורסון ולס) הידוע בהתנגדותו לעונש מוות. הוא יודע שאין לו סיכוי נגד חבר מושבעים ומחליט בניגוד לדעת הנאשמים ומשפחותיהם, להודות באשמת הרצח. במקרה כזה אין צורך בחבר מושבעים וצריך לשכנע רק את השופט עצמו. בנאום ארוך הוא מודה שזה היה רצח מתוכנן ללא סיבה וללא רגשות, אבל אכזריות של הרצח מתחלפת באכזריות של ההוצאה להורג וכי רחמים הם המעלה הגדולה ביותר של בן אנוש.

השופט משתכנע ודן אותם למאסר עולם על רצח ועוד 99 שנים על חטיפה.