חטיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיפתה של פרסרפינה, ציור מתחילת המאה ה-18

חטיפה היא פעילות שמשמעה תפיסת אדם ולקיחתו ממקומו בכוח, באמצעות פיתוי, באמצעות התחזות, או בכל מניפולציה אחרת. החטיפה נעשית בדרך כלל על מנת לאיים עליו, לפגוע בו, לכלאו, או לדרוש כופר נפש תמורת שחרורו. אדם חטוף מכונה בחלק מהמקרים בן ערובה. במקרה שאדם פרטי מבצע זאת כנגד אדם אחר, מדובר בעבירה פלילית חמורה. במקרה שמדינה עושה זאת כנגד אויבי המדינה רואים בדבר המשך של האקט המלחמתי, ובמקרה שמדינה חוטפת אנשים כדי להעמידם לדין, יש בדבר את המשך הפעלת שלטון החוק של המדינה.

סיבות לחטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטיפה למטרות כופר נפש - אחד מסוגי החטיפה הנפוצים ביותר. חטיפת אדם ודרישת תשלום גבוה מבני משפחתו בתמורה לשחרורו. לפעמים נגמרת פרשת חטיפה כזאת ברצח בן הערובה, גם אם שילמה משפחתו את הכופר הדרוש.
  • חטיפה למטרות לקיחה לעבדות. הייתה נפוצה בימי קדם ועד המאה ה-19. כיום נדירה מאוד, אם כי עדיין קיימת במספר מקומות באפריקה.
  • חטיפה למטרות נישואין - חטיפה של נשים, כנגד רצון משפחתן, במטרה לשאתן לאישה. בזמננו נדיר מאוד סוג כזה של חטיפה. אם כי יש מקומות בהם דוגלים בפן הטקסי שבדבר כמו למשל בגאורגיה. בתנ"ך מוזכרת חטיפה כזאת, לאחר פרשת הפילגש בגבעה, כשנאלצו בני בנימין הנותרים לחטוף לעצמם נשים כדי שלא ייכחד שבטם (שופטים, כ"א, 19-24).
  • חטיפת ילדים כאמצעי להשגת משמורת בכוח. בדרך כלל באה לאחר פרידה או סכסוך בין בני זוג. חלק ממקרים אלה מתבצעים על רקע רצונו של אחד הצדדים לגדל את ילדיו על פי אמונתו האישית.
  • חטיפת ילדים לשם מכירתם לאימוץ (כפי שהתבצע למשל בפרשת קרולין ברונה).
  • חטיפה למטרות רצח ו/או תקיפה מינית.
  • חטיפה למטרות הפעלת לחץ - מתבצעת על ידי אחזקת אדם בעל חשיבות לצד הנסחט, ואיום בפגיעה בו במידה ולא יתקיימו דרישות החוטף. סוג זה של חטיפה מצוי גם בנסיבות פליליות (כגון - ניסיון לשבש הליכי משפט על ידי הפעלת לחץ על עדים), וגם בנסיבות פוליטיות, בדרך כלל בדרישה לשחרר אסירים בתמורה לחיי החטוף (נפוץ במקרים של חטיפת מטוסים), או כאמצעי לפרסום רעיון מסוים.
  • חטיפה מדינית. לקיחה או תפיסה של אישיות עוינת בידי מדינה כדי להשיג הישג מדיני, למנוע איום ביטחוני, או כדי להעניש אנשים שעברו על החוק ולא נמצאים בטריטוריה של המדינה. לאחר הפיגוע במגדלי התאומים והמלחמה באל קאעידה, ארצות הברית החלה לחטוף אנשים החשודים בפעילות בארגון זה. חטיפות מפורסמות שביצעה ישראל היו חטיפתם של אדולף אייכמן ומרדכי ואנונו לצורך העמדתם למשפט.

חטיפה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיפה היא פשע נדיר למדי בישראל. שני סוגי החטיפה העיקריים שקרו במדינת ישראל הם חטיפה למטרות כופר, לדוגמה - חטיפת הילד אורון ירדן שהסתיימה ברציחתו, וחטיפה לצרכים פוליטיים, המתבצעת בידי ארגוני הטרור, כדוגמת חטיפת החייל נחשון וקסמן ורציחתו.

היבט משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב ארצות העולם נחשבת חטיפה לעבירה חמורה במיוחד, ובארצות מסוימות (כגון - חלק ממדינות ארצות הברית) העונש עליה מגיע עד לכדי עונש מוות.

סימן ז' בחוק העונשין הישראלי (סעיפים 369-377) עוסק בפגיעה בחירות, ובפרט בסוגי החטיפה השונים (סעיפים 369-375). העונש על עבירה זו נע בין עשר שנות מאסר (למעשה החטיפה העצמו) למאסר עולם (חטיפה למטרת רצח).

על פי פרשנות חז"ל לעשרת הדיברות בדיבר של לא תגנוב מדובר על חטיפה ולא על גניבת רכוש. על פי החוק המקראי העונש על חטיפת אדם ומכירתו לעבדות היה מוות. (שמות כ"א ט"ז, דברים כ"ד ז')

אמנת האג 1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 נחתמה בהאג האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים [1] הקרויה בקיצור, כאשר ההקשר ברור, "אמנת האג". על פי האמנה, המשמורת על הילד צריכה להיקבע במקום מגוריו הקבוע. האמנה אוסרת על העברת ילד ממדינה למדינה ללא הסכמת שני הוריו, או מי שמונה לו על ידי בית המשפט לענייני משפחה כמנהל משמורת. במידה והוברח הילד לארץ אחרת ניתן להגיש בקשה להחזרתו. ברוב המקרים נועדה אמנה זו להילחם בתופעה של לקיחת המשמורת בכוח על ידי אחד ההורים אחרי סכסוך או גירושין. בישראל נכנסה האמנה לספר החוקים בשנת 1991, והגוף האחראי על ביצועה הוא המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]