כפר יסיף (יישוב עתיק)

כפר יסיף היה יישוב יהודי בתקופת המשנה ותקופת התלמוד שהתקיים במקום בו נמצאת היום כפר יאסיף. יש עדויות כי קהילה יהודית ישבה בכפר גם בימי הביניים ובתקופה העות'מאנית בארץ ישראל, המאות ה-17 עד ה-19 כולל בית קברות יהודי בו נקברו מיהודי המקום והסביבה.

מקור השם ואזכורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר פרשנויות למקור השם כפר יסיף:

בתרגום השבעים משלהי המאה ה-2 לפנה"ס תורגם שם היישוב חֹסָה המופיע בפסוק המתייחס לנחלת שבט אשר ”וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה וְעַד-עִיר מִבְצַר-צֹר וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה ויהיו (וְהָיוּ) תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה” (יהושע, יט, כט) ל- "יסף" (Ιασιφ). מכאן הסיקו שכפר יסיף נמצא במקום שבו נמצאת חוסה המקראית.
על שמו של יוסף בן מתתיהו, שעמד בראש מרד היהודים נגד רומא, במאה הראשונה, בגליל.השם יסיף הוא גרסה בערבית לשם יוסף.

שמות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב נקרא בספרות הרבנית גם: יאסיב, יסוף, ישיב, יציב.^[1]
היישוב מזוהה עם "כפרסין" שהוזכרה בתעודה צלבנית מהמאה ה-13.^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקומו של כפר יסיף ישנם שרידים רבים המעידים על קיומו של יישוב עתיק יומין שראשיתו בימי הפיניקים^[2] והכנענים ועל שגשוגו כישוב השוכן על דרך המלך המובילה ללבנון ולסוריה. במקום מצויים גם שרידים מימי הרומאים, הביזנטים והצלבנים, אשר נהרסו ברובם או נטמנו.^[3]

בתעודה עות'מאנית משנת 1573 מסופר על תושבי הכפר שהיו מרדנים ומחבלים.^[1]

במאה ה-16 מוזכר הכפר בתעודה עות'מאנית המציין שבכפר היו 86 בעלי משפחות ו-16 רווקים נוצרים ומוסלמים ו-29 בעלי משפחות יהודים. הכפר מוזכר גם בספרות רבנית מאותה תקופה. אזכור הכפר מופיע גם בכתביהם של רבי יום-טוב צהלון ורבי חיים אבן עטר.

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1902 נחשפה בכפר מערת קברים יהודית מימי המשנה והתלמוד. על דלת המערה המתוארכת למאות השנייה והשלישית נמצאו עיטורים שונים ובהם מנורת שבעת הקנים ופתח ארון קודש. גובה הדלת 78 ס"מ ורוחבה 62 ס"מ. הדלת נמצאת במוזיאון הלובר.

ממצא נוסף שנמצא בכפר הייתה כתובת ביוונית ”להדד ועתרגתה, האלים, אשר שמעו לתפילה של דיאותודוס [בן] ניאופטולמוס, מטעמו ומטעם פיליסיתה אשתו והילדים [הוקדש] המזבח במילוי נדר”.^[1]

ליד הכפר נמצאו באר עתיקה ורצפת פסיפס עם כתובת יוונית מן המאה ה-5.^[4]