ספר יהושע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך. הספר מתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך כיבוש הארץ.

ספר יהושע, א', א' בכתב יד כתר ארם צובא.

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי חז"ל, מחברו של הספר הוא יהושע בן נון בעצמו. מרבית חוקרי המקרא טוענים כי הוא נכתב בתקופה מאוחרת הרבה יותר - החל מימי מלכות דוד ושלמה ועד לתקופת המלך יאשיהו (המאה ה-7 לפנה"ס). פרופסור יחזקאל קויפמן כתב פירוש לספר יהושע בו הוא טוען לקדמות הספר.

מכל ספרי התנ"ך מאמינים השומרונים בתורה בלבד, אך בתחילת המאה ה-20 נתגלה טקסט שומרוני המכונה "ספר יהושע", המוקדש ברובו לתולדות יהושע בן נון ונבדל במידה רבה מן הספר היהודי. בניגוד לתורה השומרונית, אין מדובר בנוסח קדום של הטקסט המקראי, אלא בכרוניקה מאוחרת, שהתבססה על הדיווח במקרא. לכרוניקה זו אין מעמד קנוני בקרב השומרונים.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יהושע נחלק לארבעה חלקים עיקריים:

  • פרקים א'-ה': כניסת עם ישראל והכנות לקראת כיבוש הארץ.
  • פרקים ו'-י"ב: כיבוש ארץ ישראל.
  • פרקים י"ג-כ"ב: חלוקת הארץ לשבטי ישראל.
  • פרקים כ"ג-כ"ד: חתימת הספר ומות יהושע.

הספר מכיל 655 פסוקים המקובצים ב-24 פרקים.

סיכום הספר לפי פרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק א': ה' אומר ליהושע להכניס את עם ישראל לארץ ובנוסף הוא מבטיח להיות איתם. יהושע מצווה את שוטרי העם להכין את העם למעבר הירדן. כמו כן, יהושע דורש משניים וחצי השבטים לעמוד בהבטחתם למשה וללכת לפני העם כחלוצים.

פרק ב': יהושע שולח שני מרגלים לכיוון יריחו. הם מתגלים ורחב גומלת איתם חסד ומחביאה אותם ומספרת להם שתושבי המקום מפחדים מעם ישראל מכיוון שהם שמעו על הניסים שה' עושה לעם. רחב מבקשת מהמרגלים בתמורה להשאיר אותה ואת משפחתה בחיים. המרגלים מתנים זאת בשלושה תנאים: הראשון, שהיא לא תפרסם את זה שהיא החביאה אותם. השני, שהיא ובני משפחתה יישהו בבית בזמן הכיבוש. והשלישי, היא תסמן את ביתה בחוט שני. רחב עוזרת למרגלים לברוח. הם מגיעים ליהושע והם מספרים לו שתושבי המקום מפחדים מהם.

פרק ג': ה' מבטיח שהוא יפאר את שמו של יהושע. מעבר הירדן מתבצע כשהכוהנים שנשאו את ארון ברית ה' הלכו ראשונים. הם מגיעים לקצה נהר הירדן ונעמדים. מי הירדן מפסיקים לזרום וכל העם עובר ביבשה.

פרק ד': 12 אנשים (מכל שבט אחד) לוקחים, בציווי ה', 12 אבנים לגלגל, המקום שאליו מועדות פניהם של בני ישראל. הצבת האבנים היא לזכר נס חציית הירדן,לשם יראה של הגויים מה' וזכר לדורות הבאים. בני ישראל לוקחים 12 אבנים נוספות ושמים אותם בתוך הירדן. כל העם עובר את הירדן ולאחר שהכהנים עולים מהירדן, המים ממשיכים לזרום.

פרק ה': מעבר הירדן גורם לפחד בקרב עמי ארץ ישראל. יהושע עושה ברית מילה לכל העם. המן פוסק, וישראל חוגגים את חג הפסח. מלאך נגלה בפני יהושע ואומר לו שהמקום בו הוא עומד הוא קדוש.

חלק ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיבוש הארץ כפי שהוא מתואר בספר יהושע

פרק ו': כיבוש יריחו: יהושע, על פי ציווי ה', מורה לעם את האופן שבו יריחו תיכבש. עם ישראל והארון מקיפים את יריחו. הכהנים תוקעים בשופרות. כל יום, במשך שישה ימים, העם מקיף את יריחו פעם אחת. ביום השביעי, העם מקיף את יריחו שבע פעמים, מריע וחומות יריחו נופלות. העם נכנס ליריחו, כובש אותה, משמיד את כל יושביה "מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי-חָרֶב" ושורף אותה עד היסוד. המרגלים, כמו שהבטיחו, מצילים את רחב הזונה ואת בני משפחתה. בסוף הפרק מקלל יהושע את כל מי שיבנה את יריחו מחדש ("בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ").

פרק ז': עכן מועל בחרם של יריחו. העם שולח מספר מצומצם של אנשים לכבוש את העי אך הם מובסים. עכן מוצא להורג על ידי עם ישראל.

פרק ח': כיבוש העי והריגת כל שנים עשר אלף תושביה. תליית המלך על עץ וקבורתו. מעמד הר גריזים והר עיבל.

פרק ט': פרשת הגבעונים: בני ישראל כורתים עם הגבעונים ברית שלום ואף נשבעים להם בשם ה'. הגבעונים מרמים את בני ישראל. התרמית מתגלה, והגבעונים הופכים לנתינים: חוטבי עצים ושואבי מים למשכן ולמקדש העתידי.

פרק י': מלחמת מלכי הדרום: ירושלים, חברון, לכיש, ירמות ועגלון. "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". כיבוש דרום הארץ, והריגת כל תושבי הערים הכבושות.

פרק י"א: מלחמת מלכי הצפון במי מרום: מלך חצור, שמרון, מדון ואכשף. כיבוש צפון הארץ וסיום הכיבוש. שריפת חצור, הריגת כל תושבי הערים הכבושות.

פרק י"ב: סיכום הכיבוש ול"א המלכים שכבש יהושע.

חלק ג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק י"ג: מפורטת הארץ הנשארת. חלוקת נחלות לגד, לראובן ולחצי המנשה. ללוי לא ניתן נחלה.

פרק י"ד: כלב מבקש מיהושע לקבל את חברון לנחלה ויהושע נענה לבקשתו.

פרק ט"ו: חלוקת נחלת יהודה.

פרק ט"ז: חלוקת נחלת אפרים.

פרק י"ז: חלוקת נחלת מנשה. בקשת בני יוסף לקבלת שטח נוסף מכיוון שגדלו מאז יציאת מצרים, ותשובתו של יהושע היא שלילית ואומר להם שהם יכבשו את מקומם ויכרתו את העצים המפריעים להם.

פרק י"ח: שבעה שבטים שולחים נציגים "לכתוב" את הארץ. חלוקת נחלת בנימין.

פרק י"ט: חלוקת נחלות שמעון, זבולון, יששכר, אשר, נפתלי, דן.

פרק כ': ערי המקלט.

פרק כ"א: ערי הכהנים והלווים.

חלק ד'[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק כ"ב: פרשת המזבח שבנו בני גד, ראובן וחצי המנשה בעבר הירדן המזרחי.

פרקים כ"ג-כ"ד: נאומי הפרידה של יהושע מהעם ומותו. קבורת יוסף ומות אלעזר בן אהרן וקבורתו.

ציורים מאירועים בספר יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלוקת לגבי הוראת ספר יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יהושע עוסק בכיבוש הארץ ובהתנחלות בה, שהם נושאים טעונים בחברה הישראלית. לאה מזור, במאמרה ”עליתו ושקיעתו של ספר יהושע בחינוך הממלכתי לאור תמורות אידאולוגיות בחברה הישראלית“‏[1], מנתחת את תולדות היחס לספר וחושפת מערכת מורכבת של התייחסויות אליו המתבטאת בקשת רחבה של תגובות, לא פעם קיצוניות, הנעות מהערצה חסרת מיצרים, דרך מבוכה ושתיקה רועמת, עד ביקורת מרה ונוקבת. התמורות במעמדו של ספר יהושע, היא מראה, הן מגילויי הדיאלוג המתמשך שמקיימת החברה הישראלית עם מורשתה התרבותית, עם ההיסטוריה שלה, עם הרעיון הציוני, ועם הצורך להגדיר מחדש את זהותה.

ספר יהושע סיפק לד"ר ג'ורג טמרין‏[2] כר מחקר לבחינת ההשפעה של הוראה בלתי ביקורתית, של התנ"ך בכלל וספר יהושע בפרט, המוטמעת בחוברות הלימוד של ספר יהושע לכיתות ד', על היווצרות דעות קדומות בנושאים כגון כיבוש והשמדת עם, והשפעת הדעות הקדומות על שיפוטם המוסרי של התלמידים בסוגיות דומות. סיכום מחקרו‏[3] של טמרין היה כתב אישום חריף כנגד מערכת החינוך, שהוצגה כמי שמעודדת, ביודעין או שלא ביודעין, חוסר סובלנות, לאומנות ודעות קדומות, בקרב תלמידים רכים שעדיין לא עמדו על דעתם. קול קורא עלה מן המחקר לעריכת שינויים מרחיקי לכת בתוכניות הלימוד של התנ"ך בכלל וספר יהושע בפרט. פרסום המחקר עורר את "פרשת טמרין" שהסעירה את עולם החינוך והאקדמיה הישראליים של סוף שנות ה-60. חתן פרס ישראל לחינוך לשנת 1967, עקיבא ארנסט סימון, חזק את ידי טמרין על כך ש"העז לנגוע בשאלות עדינות" והוסיף שהוראתו של ספר יהושע במתכונתו דאז עלולה לחדד ניגודים גזעיים, לאומיים ודתיים בחברה הישראלית. ב 1971 פוטר טמרין מאוניברסיטת תל אביב. טמרין ותומכיו טענו שהפיטורין היו תוצאה של לחץ כבד שהפעיל משרד החינוך על האוניברסיטה. על אף ההד התקשורתי הרחב לה זכתה הפרשה, גווע הדיון החינוכי-ציבורי[1].

שולמית אלוני תמכה בגישתו של טמרין. במהלך כהונתה כחברת כנסת וכשרת החינוך, התלוננה לא פעם על מרכזיותו של ספר יהושע בתוכניות הלימודים, לעומת משניותם של עקרונות הומניים ואוניברסליים המצויים בספרי הנביאים. נסיונה לשנות את תוכנית לימודי התנ"ך לא צלח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ“ל פרנקל וא‘ דיטשר [עורכים], הבנת המקרא בימינו: סוגיות בהוראתו, עיונים בחינוך היהודי, ט, ירושלים תשס“ד, עמ‘ כא-מו
  2. ^ ד"ר ג'ורג טמרין, (1921, סובוטיצה יוגוסלביה היום סרביה - 1987, ישראל), מן החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א.
  3. ^ ההשפעה של דעות קדומות דתיות ואתניות על שיפוט מוסרי, ג'ורג טמרין, מתוך The Israel Dilema, הוצאת Newoutlook, תשכ"ג.
  4. ^ ביקורת: יאירה אמית, ‏שכם או סיני?, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 176-173


ספרי הברית הישנה

החומש (Pentateuch): בראשיתשמותויקראבמדברדברים
ספרות ההיסטוריה: יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזרא - נחמיהטוביהיהודיתאסתרספר מקבים א'-ב-ג-ד
ספרות החכמה: איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים: ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל נביאים קטנים: הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי


ספרים ברקע ירוק - חלק מכתבי הקודש לפי הקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אולם אינם חלק מכתבי הקודש בקאנון הפרוטסטנטי. ספרים ברקע סגול - מצויים רק בקאנון האורתודוקסי
Targum.jpg
הברית החדשה