כתובת חפציבה
כתובת חפציבה היא כתובת רשמית בשפה היוונית העתיקה, המתוארכת לסביבות 195 לפנה"ס, התקופה ההלניסטית בארץ ישראל. שמה ניתן לה על שם מקום הימצאה – בקרבת קיבוץ חפציבה. הכתובת מכילה שש איגרות שנשלחו מטעם המלך אנטיוכוס השלישי אל הנציב המקומי, תלמי בן תֵרֵסיאס, ושתי איגרות שנשלחו מטעמו של הנציב תלמי אל המלך. האגרות עוסקות במינהל המקומי ובמצב הכפרים והאיכרים בראשית התקופה הסלווקית.
גילוי הכתובת, פענוחו והצגתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכתובת התגלתה וניזוקה באוקטובר 1960 במהלך עבודות יישור קרקע על ידי בולדוזר בשדות קיבוץ חפציבה, כ-1.5 קילומטר מבית השיטה, בתל אל פיר (תל שַמות)[1], אתר בו נמצאו ממצאים מהקופות הפרסית וההלניסטית[2]. את הכתובת גילה רפאל סלוס מקיבוץ חפציבה שהיה נאמן של רשות העתיקות לשמירה על בית הכנסת בבית אלפא[3], אשר סרק את האזור כדי לאסוף את חלקי האבן שנחשפה[2]. דבר מציאת האבן נתפרסם בעיתונות בנובמבר 1960 עם דיווח ראשוני על הכתוב בו[4].
הכתובת פוענחה בידי יוחנן לנדאו, איש אגף העתיקות והמוזיאונים שפרסם את תוכנו בשנת 1966. הכתובת נמסרה על ידי רשות העתיקות לתצוגה במוזיאון ישראל; העתק שלה מוצג במוזיאון בית שטורמן בעין חרוד מאוחד. פישר פרסם פיענוח נוסף של הכתובת בשנת 1979, שכלל שורה נוספת (שורה 8) שלא פוענחה על ידי לנדאו. בשנת 2006 פרסם יוהאנס היינריך מאמר שבו בחן מחדש את תוכן הכתובת, על סמך צילומים חדשים שנעשו עבורו במוזיאון ישראל ברזולוציה גבוהה וכן בשיטת (אנ')[5].
תיאור האבן והכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכתובת חקוקה על לוח של אבן גיר, שגובהו 77 ס"מ, רוחבו 47 ס"מ ועוביו בין 16 ס"מ בחלקו העליון ו-8 סנטימטר בחלקו התחתון. הכתובת שבורה לשישה שברים; חלקה הימני העליון חסר. האבן ברובה בגוון קרוב ללבן, למעט חלקו העליון שהוא ורוד-חום[2].
על פי הפענוח של לנדאו בכתובת השתמרו 38 שורות. פישר הוסיף שורה נוספת (השמינית) והגיע ל-39 שורות. היינריך טען לקיומן של שלוש שורות נוספות, 40-42, שהיוו חלק מהכתובת המקורית, הגם שרק מעט מאוד מתוכנן פוענח. המחצית הימנית של שורות 1–2 חסרה ובשורות 3–23 (של לנדאו) חסר עד כשליש מהתוכן. לנדאו כותב שגם לפני הנזק שנגרם בעת החשיפה, האבן סבלה מפגעי הזמן בדמות חורים גדולים וקטנים וקווים שפגעו בשטחו וכן היו אותיות שדהו עם הזמן[2]. על האבן מופיעו גם מספר אותיות בודדות שנראה שאינן חלק מהכתובת[6].
יוהאנס היינריך משער שהאבן שימש במקור כאסטלה של תלמי הרביעי ולאחר מעבר השלטון התוכן שלו נמחק והוא שימש לכתיבת הכתובת הנוכחית. את הבדלי העובי של האבן הוא מייחס לשימוש משני מאוחר יותר, אולי כחלק מדרך מרוצפת אבנים[5].
תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכתובת היא מן הסוג המכונה 'פרוסטגמה אפיסטולארית' (epistolary prostagma), כלומר היא מכילה מספר צווים מלכותיים שנשלחו כל אחד כאיגרת. הכתובת כוללת העתקים של שש איגרות שנשלחו מטעם המלך אנטיוכוס השלישי אל תלמי בן תֵרֵסיאס, הנציב (סטרטגוס) והכהן העליון של קוילה-סוריה ופניקיה, שארץ ישראל נכללה אז בתחומיה, ושתי איגרות שנשלחו מטעם הנציב תלמי בן תרסיאס אל המלך. תלמי בן תרסיאס מזוהה עם אדם בשם זה המוזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו כמי שקיבל מכתב מהמלך על זכויות המקדש בירושלים[3].
האיגרות כוללות:
- הוראה לחקוק את הצווים, שמן הסתם נכתבו במקור על יריעות פפירוס, על אבן
- הוראה קטועה
- אישור בקשה של תלמי בן תֵרֵסיאס, יחד עם תוכן הבקשה, לאפשר מסחר בין כפרים ולמנוע פגיעה בתושבי הכפרים
- אישור בקשה של תלמי בן תֵרֵסיאס, יחד עם תוכן הבקשה, שלא להלין חיילים בבתי הכפריים
- הוראה של אנטיוכוס למרסיאס למנוע השתכנות בבתי הכפריים ופגיעות אחרות בהם. בסוף האגרת כתוב שאגרות זהות נשלחו לשלושה אנשים נוספים (כנראה מושלי מחוזות).
- מכתב של אנטיוכוס להליודורוס המתייחס לעותק של המכתב למרסיאס ולמכתבים האחרים
בכתובת נזכרים תאריכים אחדים בין השנים 202 ו-195 לפנה"ס.
תרגום הכתובת לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלך אנטיוכוס לתלמי, שלום ---
לנו (?) צווה כי אחרי שיכתבו על מצבות אבן או לוחות לבנים (?)
את המכתבים, יוצבו (אלה) בכפרים השייכים (לך). כן כתבנו
על אודות הדברים הללו לקלאון ולהליודורוס הממונים על הכספים למען יפעלו בהתאם.(שנת) 112, ב ... (חודש) היפרברטיוס [= תשרי שנת 200] המלך אנטיוכוס לקלאון, שלום. מה שנכתב על ידינו(?) למושל
--- והוא התעקש להפר פקודות (?) בנכסים --- לו לפי
מה שניתן דרך –ארץ המלך אנטיוכוס לקלאון, שלום. מן התזכיר שנתן לנו תלמי
הנציב והכהן העליון מצורף למטה ההעתק. ייעשה אפוא כפי הצעתו.(שנת) 111 ב -- [= תשרי 202 עד אלול 201] למלך אנטיוכוס תזכיר מאת תלמי, נציב וכהן עליון.
מן הסחורות המיועדות למכירה מציע אני שיירשמו אלו שאפשר
להוציא אותן מכפר אחד למשנהו (במסחר הדדי) בין תושבי הכפר שלי; אך אשר לסחורות (שאפשר למכור אותן) לתושבי
הכפרים האחרים (כלומר שאינם שייכים לי), יהא הפיקוח עליהן בידי המפקח על הנכסים והפקיד הממונה על --- אולם כאשר
--- ויותר מזה --- יישלח אל המושל שבסוריה ובפיניקי.
אבל ממפקדי חילות המצב ומפקדי האזורים אל יתנו חסות (?)
בשום אופן לאלה שיפרו (את ההוראות(. (מכתב) זהה להליודורוס. המלך אנטיוכוס לקלאון, שלום. מן התזכיר שנתן לנו
תלמי הנציב והכהן העליון מצורף למטה ההעתק.
יעשה אפוא כפי הצעתו. (שנת) 112 ב-4 בחודש אודניוס [= כסלו שנת 201] למלך הגדול אנטיוכוס תזכיר מאת תלמי, נציב
וכהן עליון. מציע אני אם טוב הדבר בעיניך, המלך, לשלוח הוראה (?)
לקלאון והליודורוס הממונים על הכספים בדבר הכפרים השייכים לי
בתור קניין ובתור נכסי חכירה העוברת בירושה ובדבר אותם (הכפרים) שציווית לרשום (על שמי)?
אל יורשה שום אדם, בכל אמתלה שהיא, להתאכסן בהם,
לא על ידי הכנסת בני אדם אחרים בהם ולא על ידי שימוש בכוח נגד (או: על ידי החרמה של) הקניין
ולא לעקור משם תושבים. (מכתב) זהה להליודורוס. (שנת) 111 ב --- [= תשרי 202 עד אלול 201]. למלך אנטיוכוס תזכיר מאת תלמי, נציב וכהן עליון.
מן הסחורות המיועדות למכירה מציע אני שיירשמו אלו שאפשר
להוציא אותן מכפר אחד למשנהו (במסחר הדדי) בין תושבי הכפר שלי; אך אשר לסחורות (שאפשר למכור אותן) לתושבי
הכפרים האחרים (כלומר שאינם שייכים לי), יהא הפיקוח עליהן בידי המפקח על הנכסים והפקיד הממונה על --- אולם כאשר
--- ויותר מזה --- יישלח אל המושל שבסוריה ובפיניקי.
אבל ממפקדי חילות המצב ומפקדי האזורים אל יתנו חסות (?)
בשום אופן לאלה שיפרו (את ההוראות(. (מכתב) זהה להליודורוס. המלך אנטיוכוס לקלאון, שלום. מן התזכיר שנתן לנו
תלמי הנציב והכהן העליון מצורף למטה ההעתק.
ייעשה אפוא כפי הצעתו.
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהתאם לתאריך המאוחר ביותר על האבן משוער שהכתובת הוצבה בשנת 195 לפנה"ס או זמן קצר לאחר מכן. אלה הן השנים הראשונות שבהן הייתה ארץ ישראל (ואזור בית שאן, שבו התגלתה הכתובת) נתונה לשלטון ישיר של הממלכה הסלווקית, לאחר שזו כבשה את ארץ ישראל מידי הממלכה התלמית בקרב בניאס (200 לפנה"ס). הכתובת מלמדת על כיבוש סוריה על ידי הממלכה הסלאוקית במלחמה הקוילה-סורית החמישית, בדומה למשתמע מכתובת הליודורוס.
הצווים הנזכרים באיגרות, מלמדים על המינהל המקומי ולמצב הכפרים והאיכרים בראשית התקופה הסלווקית. היא עוסקת בכפרים שהיו בבעלות תלמי בן תרסאס וכפרים נוספים שחכר תלמי מן המלך.
ניתן ללמוד ממנו על בעלי התפקידים בעת ההיא. הליודורוס הנזכר בכתובת הוא ככל הנראה זה הנזכר בכתובת הליודורוס שהתגלתה במרשה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ר. הסטרין ואחרים (עורכים), כתובת מספרות, מוזיאון ישראל - קטלוג מספר 100, ירושלים: תשל"ב, עמ' 217–218 (כתובת מס' 214).
- Y.H. Landau, A Greek Inscription Found near Hefzibah, Israel Exploration Journal, 16 (1966), pp. 54-70 (באנגלית)
- T. Fischer, Zur Seleukideninschrift von Hefzibah, ZPE 33, (1979), pp. 131–38 (בגרמנית)
- J.M. Bertrand, Sur Inscription d'Hefzibah, ZPE 46 (1982), pp. 167–74 (בצרפתית)
- Piejko, F., Antiochus III and Ptolemy Son of Thrascas: the Inscription of Hefzibah reconsidered, Antiquite Classique 60, (1991), pp. 245-259 (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ארכאולוגיה בשטחי בית השיטה, אתר בית השיטה.
- ^ 1 2 3 4 Y. H. LANDAU, A Greek Inscription Found Near Hefzibah, Israel Exploration Journal Vol. 16, No. 1 (1966), page 54
- ^ 1 2 מסמכים רשמיים מימי אנטיוכוס השלישי. תקוקים על אבן. נתגלו באדמות חפצי־בה, למרחב, 29 בנובמבר 1960
- ^ אבן־מצבה מהמאה ה־2 לפנה"ס נתגלתה על־ידי איש חפצי־בה, על המשמר, 25 בנובמבר 1960
- ^ 1 2 JOHANNES HEINRICHS, ANTIOCHOS III AND PTOLEMY, SON OF THRASEAS, ON PRIVATE VILLAGES IN SYRIA KOILE AROUND 200 BC: THE HEFZIBAH DOSSIER, ZPE 206 (2018), pages 272-274
- ^ Y. H. LANDAU, A Greek Inscription Found Near Hefzibah, Israel Exploration Journal Vol. 16, No. 1 (1966), page 55