אנטיוכוס השלישי
אנטיוכוס השלישי (הגדול) (241 בערך - 187 לפנה"ס), מלך בממלכה הסלאוקית בין השנים 223-187 לפנה"ס. הוא היה בנו הצעיר של סלאוקוס השני, ועלה למלכות בגיל 18 בערך. כינויו המסורתי, "הגדול", נובע מאי-הבנה של התואר המקובל של מלכי פרס, Megas Basileus ("מלך גדול"), אותו אימץ על מנת לבדל את עצמו ממלכים אחרים, זוטרים יותר לדעתו.
אנטיוכוס השלישי ירש ממלכה במצב קשה. לא רק שאסיה הקטנה אבדה לממלכה, אלא גם מחוזות מזרחיים מרדו בשלטון הסלאוקי -- באקטריה (אזור בפקיסטן וחלק מאיראן) תחת שלטונו של דיודוטוס היווני, ופרתיה תחת שלטונו של מנהיג הנוודים ארסאקֵס. זמן קצר לאחר שעלה לשלטון מרדו גם פרס ומדי, בהנהגת שליטיהם, האחים מולון ואלכסנדר.
בהשפעתו ההרסנית של השר הרמיאס הורה המלך הצעיר על התקפה על ארץ ישראל, במקום לגשת למחוזות המורדים ולפגשם בעצמו. ההתקפה הייתה כישלון מחפיר, והגנרלים שפגשו במולון ובאלכסנדר כשלו לחלוטין. רק באסיה הקטנה, שם ייצג את בית סלאוקוס בן-דודו של המלך, אכאוס, נותר מעט מיוקרתה של הממלכה, לאחר מספר ניצחונות באזור.
רק בשנת 221 לפנה"ס פנה אנטיוכוס מזרחה, ומרידותיהם של מולון ואלכסנדר קרסו. גם מדי, שהכריזה בינתיים על עצמאות, חזרה לחיק הממלכה. אנטיוכוס פטר עצמו מעונשו של הרמיאס (על ידי רציחתו), ושב לסוריה (220 לפנה"ס). בינתיים מרד בן-דודו אכאוס, והכריז על עצמו כעל מלך אסיה הקטנה; אולם היות שכוחו לא היה רב, אנטיוכוס הניח לו ופנה לנסות שוב לכבוש את ארץ ישראל.
המערכות של 219 ו-218 לפנה"ס במלחמה הקולאה-סורית הרביעית הובילו את הכוחות הסלאוקיים עד לפתחה של מצרים, אולם בשנת 217 לפנה"ס התעמת תלמי הרביעי עם אנטיוכוס בקרב רפיח. אנטיוכוס נחל מפלה קשה שגרמה לו לאבד את כל הישגיו עד כה, והוא נסוג צפונה ללבנון. בשנת 216 לפנה"ס פנה צפונה כדי לטפל באכאוס, ועד שנת 214 לפנה"ס גרם לאכאוס לברוח אל העיר סרדיס (בלידיה). אנטיוכוס ניסה לתפוס את אכאוס עצמו, אולם המבצר בסרדיס החזיק מעמד עד 213 לפנה"ס, תחת אלמנתו של אכאוס, ואז נכנע.
לאחר שהשיב לעצמו את השליטה במרכז אסיה הקטנה, פנה אנטיוכוס להחזיר את שלטון בית סלאוקוס פרובינציות בצפון ובמזרח. הוא הכניע את מלך ארמניה ב-212 לפנה"ס. ב-209 לפנה"ס פלש לפרתיה, כבש את עיר הבירה הקטומפילוס והתקדם לעבר הרקניה (בדרום הים הכספי). כפי הנראה תבע המלך הפרתי שלום, ותביעתו נענתה. ב-209 לפנה"ס היה אנטיוכוס בבאקטריה, שם נמשך המרד, כעת תחת הנהגתו של אותידמוס. כאן שוב הצליח אנטיוכוס: לאחר מצור מפורסם על באקטרה הבירה, הגיע אותידמוס להסכם שלום מכובד לפיו נישא בנו לאחת מבנותיו של אנטיוכוס.
אנטיוכוס פנה לעבר עמק קאבול, זכה בהכרת-כבוד מהמלך ההודי סופגסנוס, וחזר מערבה, אל סלאוקיה שעל החידקל.
נראה כי אנטיוכוס השלישי הצליח לשקם את האימפריה הסלאוקית במזרח. ב-205/204 לפנה"ס עלה תלמי החמישי, והוא רק בן 5, על כיסא המלכות במצרים. עלייתו לוותה באי יציבות והעוצר שהשתלט על הממלכה לא היה מוכשר לנהלה. אנטיוכוס ראה את חולשת השלטון במצרים כהזדמנות להתפשטות טריטוריאלית והוא כרת ברית סודית עם פיליפוס החמישי לחלוקת ממלכת תלמי.
אנטויוכוס פתח במלחמה הקואלה-סורית החמישית והצליח להביס את הכוחות התלמיים בקרב בניאס ליד מקורות נהר הירדן ולהשתלט על לבנון וארץ ישראל, בנוסף הוא כבש מספר ערים בקיליקיה וליקיה שהיו כפופות למצרים. אולם הצלחתו התקרבה לסופה, יועציו של תלמי פנו לעזרה לרומאים ואלו שיגור משלחת בראשותו של מרקוס אמיליוס לפידוס והוא דרש הפסקה על המלחמה. כתוצאה מפחדו מהתערבות רומאית אנטיוכוס הגיע להסכם שלום עם תלמי בשנת 199 לפנה"ס. לפי הסכם השלום תלמי יתחתן עם קלאופטרה בת אנטיוכוס וכחלק מהסדר הנישואים יקבל את ארץ ישראל ולבנון כנדוניה מצד אבי הכלה. הנישואים נערכו בשנת 193 לפנה"ס, אולם בסופו של דבר אנטיוכוס לא עמד בהסכם וסירב להחזיר את השטחים למצרים.
המתח המדיני עם הרפובליקה הרומאית גדל לאחר שבשנת 196 לפנה"ס השיג אנטיוכוס דריסת-רגל בתראקיה: פינוי היוונים בידי הרומאים נתן לאנטיוכוס את ההזדמנות שחיכה לה. בנוסף, חניבעל הפליט היה כעת בחצרו של אנטיוכוס ועודדו להמשיך.
ב-192 לפנה"ס פלש אנטיוכוס ליוון, כשלצידו כמה מערי-המדינה היווניות. אך בשנת 191 לפנה"ס הכריחו אותו הרומאים, תחת פיקודו של מניוס אקיליוס גלבריאו, לסגת לאסיה. הרומאים המשיכו הלאה והתקיפו את אנטיוכוס באסיה הקטנה. הניצחון המכריע של לוקיוס קורנליוס סקיפיו אסייתיקוס בקרב מגנסיה (190 לפנה"ס), ולאחר מכן ההפסד הימי של חניבעל לצי של רודוס, הפילו את אסיה הקטנה לידי הרומאים.
במסגרת "שלום אַפָּמֵאָה" (188 לפנה"ס) נטש המלך הסלאוקי את כל חבל הארץ שמצפון להרי הטאורוס, ורומא חילקה את השטח בין תומכיה. בנוסף הוטל על הממלכה הסלאוקית קנס של 15,000 טאלנטים ונאסר עליהם להחזיק פילי מלחמה. כתוצאה ממכה זו לבית סלאוקוס רבות מהפרובינציות שכבש אנטיוכוס הכריזו על עצמאותן.
אנטיוכוס השלישי נפל במסע מלחמה חדש למזרח (בחבל לוריסטאן שבאיראן, בשנת 187 לפנה"ס). הממלכה הסלאוקית שנותרה אחריו עברה לידי בנו, סלאוקוס הרביעי (פילופטור).
[עריכה] שלטון אנטיוכוס השלישי בארץ ישראל
קרב פניום סימן את קץ שלטון בית תלמי בארץ ישראל. שלטון אנטיוכוס השלישי היה מתון מבחינה דתית, והתקופה נחשבה כתקופה טובה ליהודים. בתקופתו החלה תופעת ההתייוונות בקרב השכבות המשכילות והעשירות של היהודים.
[עריכה] לקריאה נוספת
