הממלכה הסלאוקית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הממלכה הסלאוקית הייתה מדינה הלניסטית שנוסדה בשנת 323 לפנה"ס על ידי סלאוקוס הראשון ונשלטה על ידי בית סלאוקוס, שבשיא כוחה חלשה על מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, והמישור האיראני עד לנהר האינדוס.

הממלכה נוצרה במהלך מלחמות הדיאדוכים, שקרעו לגזרים את האימפריה של אלכסנדר מוקדון.

במהלך המאות ה-3 וה-2 לפנה"ס, ניהלה מלחמות רבות נגד הממלכות ההלניסטית האחרות ובייחוד מצרים התלמיית.

המלכים האחרונים לבית סלאוקוס — פיליפוס השני וסלאוקוס השביעי — שמרו על כיסאם עד לשנות ה-60 של המאה הראשונה לפנה"ס; אך הממלכה הסלאוקית איבדה למעשה את רוב כוחה ושטחה קודם לכן, זאת בעקבות עלייתה של האימפריה הפרתית בצפון איראן, כיבושי בית תלמי בדרומה של הממלכה, מלחמות אזרחים וירושה רבות, והתפשטותה של רומא למזרח החל מ-196 לפנה"ס.

במהלך שלטונה של הממלכה הסלאוקית על ארץ ישראל, הצליחו תושביה היהודים להשיג עצמאות מדינית ראשונה מאז ימי בית ראשון.