לוטפיה א-נאדי
 | |
| לידה |
29 באוקטובר 1907 קהיר, ח'דיוות מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
2002 (בגיל 94 בערך) קהיר, מצרים |
| שם לידה |
لطفية النادي |
| מדינה |
מצרים |
| ידועה בשל | הטייסת המצרית הראשונה |
  | |
לוטפיה א-נאדי (בערבית: لطفية النادي; 1907–2002), הטייסת המצרית הראשונה.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילידת קהיר, בת למשפחה מן המעמד הבינוני. למדה בקולג' האמריקאי לנערות והתקבלה, ללא ידיעת אביה, לקורס הטיס הראשון שפתחה חברת התעופה המצרית מִצר אייר. בתמיכתו של מנכ"ל החברה, וכדי לכסות את דמי הלימוד, הועסקה בבית-הספר לטיסה כמזכירה וכטלפונאית. ב-27 בספטמבר 1933, והיא בת 26, אחרי הכשרה שנמשכה 67 ימים, קיבלה את רישיון הטיס, ובכך הייתה לטייסת הראשונה בעולם הערבי.
לוטפיה א-נאדי השתתפה במרוץ הטיס הבינלאומי בקו קהיר–אלכסנדריה, שנערך ב-19 בדצמבר 1933, בהטסת מטוס דו-כנפי חד-מנועי (דה הבילנד ג'יפּסי מוֹת'). אף שהגיעה אל היעד ראשונה מבין עשרות המתחרים, לא הוענק לה הפרס הראשון משום שהחמיצה את המעבר מעל פני אחת מנקודות השיפוט של נתיב הטיסה. עם זאת שלח לה המלך פואד את ברכותיו והעניק לה פרס ניחומים בסך 200 לירות מצריות (סכום לא מבוטל באותם זמנים). חלוצת הפמיניסטיות המצריות, הודא שעראווי, שבירכה אותה על הישגה במילים "הסבת כבוד למולדתך, זקפתְּ את ראשינו, והכתרתְּ את תקומתנו בעטרת גאון", אף יזמה רכישת מטוס פרטי ללוטפיה א-נאדי. עשר נשים מצריות הלכו בעקבותיה ולמדו טיס באותו עשור, ובהן לִנדא מסעוד, מדריכת הטיס המצרית הראשונה, אולם מאז מלחמת העולם השנייה לא הוכשרו עוד נשים מצריות לטיס.
על פי ידיעות שפורסמו בארץ ישראל ביום 15 בינואר 1936 – בדואר היום[1] ובדבר – הייתה לוטפיה א-נאדי אמורה להגיע לתל אביב במטס מיוחד מטעם קלוב התעופה המצרי. במטס זה היו אמורים להשתתף גם שני ארצישראלים שלמדו באותם חודשים בבית-הספר לטיסה אלמאזה בקהיר – שולמית גורנגוט ואבישלום דרורי. הביקור נדחה בשל תנאי מזג אוויר ובסופו של דבר לא התקיים.
לוטפיה המשיכה להשתתף בתחרויות תעופה, ובהן המירוץ בקו שבין קהיר לנאת המדבר חארגה ב-1937 בהשתתפות טייסים מארצות שונות, שבו הגיעה שלישית (במקצה הנשים). לוטפיה כיהנה תקופה מסוימת כמזכירה הכללית של מועדון התעופה המצרי. בעקבות תאונת טיס בראשית שנות החמישים נסעה להתרפא בשווייץ, התאזרחה שם והתגוררה מחוץ למצרים שנים רבות. מאז פציעתה לא שבה לטוס.
לוטפיה א-נאדי מעולם לא נישאה ולא הקימה משפחה. בשנת 2002 נפטרה בקהיר בגיל 95.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1996 נעשה במצרים סרט תיעודי על אודותיה בשם "המְרָאָה מן החולות" (الإقلاع من الرمل). יום הולדתה ה-107 נחגג בעולם בשרבוט גוגל,[2] ושבועון אלאהראם במהדורתו האנגלית הקדיש לה מאמר מקיף.[3] דברים לא מעטים לזכרה ראו אור בכתובים שבערבית.
