לוץ לונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרל-לודוויג הרמן "לוץ" לונג
Luz Long
לוץ מימין, מצדיע במועל יד על דוכן המדליות באצטדיון האולימפי של ברלין, לשמאלו זוכה מדליית הזהב, ג'סי אוונס, וקיצוני שמאלי זוכה מדליית הארד, נאוטו טאג'ימה
לוץ מימין, מצדיע במועל יד על דוכן המדליות באצטדיון האולימפי של ברלין, לשמאלו זוכה מדליית הזהב, ג'סי אוונס, וקיצוני שמאלי זוכה מדליית הארד, נאוטו טאג'ימה
לידה 27 באפריל 1913
לייפציג, גרמניה
פטירה 13 ביולי 1943 (בגיל 30)
אקטה, סיציליה, איטליה
מידע כללי
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
השכלה אוניברסיטת לייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 72 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.84 מטר
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
תת-ענף קפיצה לרוחק, קפיצה משולשת
הישגים
שיאים אישיים קפיצה לרוחק: 7.90 מטר (1937)
קפיצה משולשת: 14.80 מטר (1936)
מאזן מדליות
מתחרה עבור גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
המשחקים האולימפיים
כסף ברלין 1936 קפיצה לרוחק
אליפות אירופה באתלטיקה
ארד טורינו 1934 קפיצה לרוחק
ארד פריז 1938 קפיצה לרוחק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוץ לונג וג'סי אוונס אחרי התחרות בקפיצה לרוחק, 3 באוגוסט 1936

קרל-לודוויג הרמן "לוץ" לונגגרמנית: Carl-Ludwig Hermann "Luz" Long; ‏27 באפריל 191313 ביולי 1943) היה אתלט גרמני שזכה במדליית כסף אולימפית בקפיצה לרוחק. נהרג בסיציליה במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בלייפציג ליוהנה ולקרל הרמן לונג, בעל בית מרקחת בעיר. בשנים 1919–1923 למד בבית ספר פרטי, המשיך בגימנסיה וסיים לימודיו עם תעודת בגרות ב-1934. בסתיו אותה שנה החל בלימודי משפטים באוניברסיטת לייפציג. ב-1937 הצטרף לאגודת הסטודנטים הנאצית והיה פעיל גם באס אה. בינואר 1938 סיים בהצלחה את לימודיו ובשנים 1938–1939 עשה התמחות בצוונקאו.

קריירה ספורטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגו הראשון של לוץ היה מדליית ארד באליפות אירופה באתלטיקה שנערכה בטורינו ב-1934.

באולימפיאדת ברלין שהתרחשה ב-1936 היה אחד המועמדים הבולטים של גרמניה לזכייה במדליה. בשלב המוקדמות, הוא שבר את השיא האולימפי, בעוד האמריקאי ג'סי אוונס, שזכה קודם לכן במדליית הזהב בריצת 100 מטר, נפסל בשתי הקפיצות הראשונות שלו ונותר לו ניסיון קפיצה אחד. לוץ ניגש אליו, והמליץ לו להתחיל את הקפיצה מנקודה אחרת. אוונס קיבל את המלצתו, והעפיל לשלב הגמר.

בשלב הגמר, השיגו לוץ ואוונס תוצאה זהה של 7.87 מטר. בניסיון הקפיצה האחרון שלו, קפץ אוונס למרחק של 8.06 מטר, וזכה בזהב, בעוד לוץ נותר עם מדליית הכסף. חרף הפסדו, שמח לוץ בשמחתו של אוונס, וחגג איתו את ניצחונו. זאת, למגינת לבם של הנאצים, שחזו באוונס האפרו-האמריקאי מנצח את לוץ הבלונדיני בעל המראה הארי. נוסף לכך, הוא סיים במקום עשירי בקפיצה משולשת בתוצאה של 14.62 מטר. הסצנה עם אוונס מוזכרת בסרט "מרוץ", שהתפרסם ב-2016 ועוסק בחייו של אוונס.

בשל הגינותו הספורטיבית, הוענקה ללוץ לאחר מותו מדליית פייר דה קוברטן. הוא היה הראשון שמדליה זו הוענקה לו. על מעשהו של לוץ אמר אוונס: "נדרש ממנו אומץ רב להתיידד עמי לנגד עיניו של היטלר גם אם תתיכו את כל המדליות והגביעים שזכיתי בהם, הם לא יגיעו לכדי הידידות בת 24 הקאראט בין לוץ לונג לביני".[1]

ב-1938 זכה שוב במדליית הארד באליפות אירופה באתלטיקה שנערכה בפריז בקפיצה לרוחק בתוצאה של 7.56 מטר.

לאחר המשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של 1939 החל בעבודת הדוקטורט. לונג עבר ב-1940 להמבורג, שם עבד כעורך דין בבית הדין המקומי לעבודה. ב-1 באפריל 1940 הוא הצטרף למפלגה הנאצית. באפריל 1941 הוא גויס לוורמאכט והוצב בוויסמר. ביולי 1941 נשלח לברלין, שם שימש כמורה לספורט של הוורמאכט.

באפריל 1943 עבר הכשרה כמפעיל תותח נ"מ ונשלח לחזית דרום איטליה. מן החזית כתב לונג לידידו אוונס על תחושותיו: ”חברי היקר ג'סי! ... אני חושש למות עבור הדבר הלא הנכון. אני מקווה כי אשתי והבן שלי יצליחו לשרוד. אני מבקש אותך בתור חברי היחיד מחוץ לגרמניה שתבקר אותם באחד הימים ותספר להם מדוע נאלצתי לפעול כפי שפעלתי וכמה מאושרים היינו בימים שהעברנו יחד.”

במהלך פלישת בעלות הברית לסיציליה, ב-10 ביולי 1943, נפצע בירך מירי, אולם הוורמאכט הנסוג נאלץ להשאירו מאחור. לונג נפל בשבי הצבא הבריטי ומת בבית חולים צבאי מאובדן דם שלושה ימים אחר כך.

אוונס הגשים את בקשתו של לונג ובא לגרמניה לבקר את אלמנתו ובנו. כמו כן, שימש אוונס כשושבין בחתונתו של הבן קאי. על שמו של לונג נקראו רחובות בלייפציג ובכפר האולימפי שהוקם במינכן לקראת המשחקים האולימפיים של 1972.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוץ לונג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Larry Schwartz, "Owens Pierced a Myth" באתר ESPN.