אולימפיאדת מינכן (1972)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משחקי האולימפיאדה ה-20
1972summerolympicslogo.jpg

סמל אולימפיאדת מינכן (1972)
עיר מארחת מינכן, גרמניה המערבית
מדינות משתתפות 121
ספורטאים משתתפים 7,134
(6,075 גברים, 1,059 נשים)
תחרויות 195 תחרויות ב-23 ענפים
טקס הפתיחה 26 באוגוסט 1972
טקס הנעילה 11 בספטמבר 1972
נפתח רשמית על ידי גוסטב היינמן, נשיא גרמניה המערבית
השביע את המשתתפים היידי שילר
הדליק את הלפיד האולימפי גינטר צאן
האצטדיון הראשי האצטדיון האולימפי, מינכן, גרמניה
הערים שהתמודדו על האירוח דטרויט, מדריד, מונטריאול

אולימפיאדת מינכן (1972) היא האולימפיאדה ה-20 בעת החדשה. היא התקיימה באוגוסט ובספטמבר 1972 במינכן שבגרמניה (אז - גרמניה המערבית). מול מינכן התחרו על האירוח דטרויט, מדריד ומונטריאול.

אולימפיאדה זו זכורה כמשחקים בהם אירע פיגוע הטרור בו נרצחו אחד-עשר ספורטאים ישראלים. ב-5 בספטמבר לפנות בוקר חדרו שמונה מחבלים למגורי המשלחת הישראלית. המחבלים הרגו שניים מהספורטאים תוך כדי ההשתלטות על המבנה ולקחו תשעה כבני ערובה. בתום משא ומתן על שחרור בני הערובה, בו דרשו החוטפים שחרור של אסירים פלסטינים המוחזקים בבתי-סוהר ישראלים, נרצחו תשעת בני הערובה הישראלים בעת ניסיון כושל של המשטרה הגרמנית להשתלט על המחבלים. למרות גינוי הטבח מצד העולם, נמשכו המשחקים לאחר הפסקה של יום אחד בלבד. משלחת ישראל בחרה לחזור ארצה מיד.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן

באולימפיאדה זו, שבר השחיין היהודי, מארק ספיץ, שבעה שיאי עולם וזכה בשבע מדליות זהב. לאחר חטיפת הספורטאים הישראלים החליטו אנשי המשלחת האמריקאית למלט את ספיץ מהאולימפיאדה מחשש שינסו לפגוע בו עקב היותו יהודי.

המכרז האולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצבעה על קיום המשחקים נערכה בישיבה ה-64 של הוועד האולימפי הבינלאומי ברומא. על הזכות לארח התמודדו 4 ערים: דטרויט, מדריד, מונטריאול ומינכן. תוצאות ההצבעה בטבלה:

המכרז האולימפי 1972
עיר מדינה סיבוב 1 סיבוב 2
מינכן Flag of Germany.svg  מערב גרמניה 29 31
מדריד Flag of Spain.svg  ספרד 16 16
מונטריאול Flag of Canada.svg  קנדה 6 13
דטרויט Flag of the United States.svg  ארצות הברית 6 -

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק האולימפי במינכן

עם החלטת הוועד האולימפי הבינלאומי באפריל 1966 כי משחקי 1972 יערכו במינכן, היה ברור כי חייבים לערוך מספר שינויים על מנת להבדיל את המשחקים ממשחקי ברלין בשנת 1936, שהיו למעשה הפגנת כוח נאצית. היה ברור לוועד האולימפי ולמארגנים כי על המשחקים להיות שמחים ולא לעורר את זכרונות המשחקים הקודמים על אדמת גרמניה. מינכן התכוננה במרץ למשחקים: נבנה כפר אולימפי חדיש עם אצטדיון, בריכה, ולודרום ואולמות לעשרות ענפי ספורט נוספים ונבנו קטעים נוספים במסילת הרכבת התחתית.

המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת מינכן (1972)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ולרי בורזוב מברית המועצות שזכה ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף) מדליות זהב בשתי הריצות הקצרות ל-100 מטר ול-200 מטר ומדליית כסף בריצת שליחים 4x100 מטר.
  • לאסה וירן מפינלנד, שזכה בריצות ל-5000 מטר ול-10,000 מטר. הניצחון בריצת ה-10,000 הושג על אף שווירן נפל במהלך הריצה. וירן חזר על הישג זה במשחקי מונטריאול ובכך הצטרף לאצנים הפינים המוכשרים פאבו נורמי ווילה ריטולה, שזכו לכינוי "הפינים המעופפים".
  • בגמר הריצה ל-800 מטר לגברים, התנהל במשך 600 מטר הרץ האמריקאי, דייב ווטל, בסוף קבוצת הרצים. ב-200 המטרים האחרונים הוא חלף על פני כל הרצים וניצח בריצה לאחר שהקדים בפוטו פיניש את הרץ הסובייטי, יבגני ארז'נוב. ווטל רץ כשהוא חובש כובע מצחיה, אותו חבש גם בטקס המדליות, דבר שעורר עליו ביקורת.
  • פרנק שורטר מארצות הברית שזכה בריצת המרתון. בעת שהאמריקאי, יליד מינכן, התקרב לאצטדיון האולימפי, הצטרף למסלול סטודנט גרמני לבוש בגדי ריצה ונכנס לאצטדיון ראשון. הקהל קיבל אותו תחילה בתשואות אך המארגנים הבינו חיש מהר כי הוא מתחזה והודיעו על כך ברמקול. כשנכנס שורטר לאצטדיון הוא נדהם למראה רץ המקדים אותו ולמשמע הקהל הקורא בוז, אך התעשת וסיים את הריצה כמנצח.

התעמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אולגה קורבוט, מתעמלת מברית המועצות שבתה את לב הקהל והתקשורת לאחר זכייה בזהב הקבוצתי, ולאחר שנפילה מנעה ממנה זכייה בתחרות הקרב רב. קורבוט זכתה בשתי מדליות זהב נוספות, בתרגיל על הקורה ובתרגיל הקרקע ובמדליית כסף בתרגיל על המקבילים מדורגים.
  • נבחרת הגברים של יפן זכתה בפעם הרביעית ברציפות בתחרות הקבוצתית, המתעמל הבולט היה סוואו קאטו שזכה ב-5 מדליות, מהן 3 מדליות זהב כולל בתחרות הקרב-רב אישי בפעם השנייה ברציפות ו-2 מדליות כסף.

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נבחרת הכדורסל של ברית המועצות גברה במשחק הגמר על נבחרתה של ארצות הברית 51:50 במשחק דרמטי ומעורר מחלוקת. לטענת האמריקאים הם קופחו בצורה משוועת בסיום על ידי ראש פיב"א, ויליאם ג'ונס, שכפה (לטענת ארצות הברית) על שופטי המשחק להחזיר את השעון לאחור פעמיים, לאחר שהמשחק הסתיים בתוצאה שהקנתה ניצחון לארצות הברית. הנבחרת האמריקאית סירבה להשתתף בטקס הענקת המדליות וסירבה לקבל את מדליות הכסף עד היום.

קפיצה למים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלאוס דיביאזי מאיטליה זכה בפעם השנייה ברציפות בקפיצה מפלטפורמה קשיחה מ-10 מטר.

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת מינכן (1972)

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות שגרפו את מרב המדליות:

מקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ
1 Flag of the Soviet Union.svg ברית המועצות 50 27 22 99
2 Flag of the United States.svg ארצות הברית 33 31 30 94
3 Flag of East Germany.svg מזרח גרמניה 20 23 23 66
4 Flag of Germany.svg מערב גרמניה 13 11 16 40
5 Flag of Japan.svg יפן 13 8 8 29
6 Flag of Australia.svg אוסטרליה 8 7 2 17
7 Flag of Poland.svg פולין 7 5 9 21
8 Flag of Hungary.svg הונגריה 6 13 16 35
9 Flag of Bulgaria.svg בולגריה 6 10 5 21
10 Flag of Italy.svg איטליה 5 3 10 18

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


המשחקים האולימפיים (קיץ)

אתונה (1896)פריז (1900)סנט לואיס (1904)אתונה (1906)לונדון (1908)סטוקהולם (1912)אנטוורפן (1920)פריז (1924)אמסטרדם (1928)לוס אנג'לס (1932)ברלין (1936)לונדון (1948)הלסינקי (1952)מלבורן (1956)רומא (1960)טוקיו (1964)מקסיקו סיטי (1968)מינכן (1972)מונטריאול (1976)מוסקבה (1980)לוס אנג'לס (1984)סיאול (1988)ברצלונה (1992)אטלנטה (1996)סידני (2000)אתונה (2004)בייג'ינג (2008)לונדון (2012)ריו דה ז'ניירו (2016)טוקיו (2020)

אולימפיאדות שבוטלו: 191619401944
Olympic rings with white rims.svg
אצטדיוני אולימפיאדות הקיץ
אתונה , 1896פריז, 1900סנט לואיס, 1904אתונה , 1906לונדון, 1908סטוקהולם, 1912ברלין, 1916אנטוורפן, 1920פריז, 1924אמסטרדם, 1928לוס אנג'לס, 1932ברלין, 1936הלסינקי, 1940לונדון 1944לונדון, 1948הלסינקי, 1952מלבורן, 1956רומא , 1960טוקיו, 1964מקסיקו סיטי, 1968מינכן, 1972מונטריאול, 1976מוסקבה, 1980לוס אנג'לס, 1984סיאול, 1988ברצלונה, 1992אטלנטה, 1996סידני, 2000אתונה, 2004בייג'ינג, 2008לונדון, 2012ריו דה ז'ניירו, 2016 אצטדיון פאנאתינאיקו