לאופולד פון זאכר-מאזוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאופולד פון זאכר-מאזוך

לאופולד פון זאכר-מאזוֹךגרמנית: Leopold von Sacher-Masoch; ‏27 בינואר 1836 - 9 במרץ 1895) היה סופר ועיתונאי אוסטרי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזווך נולד בלמברג שהייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, (כיום לבוב באוקראינה). היה בנו של מנהל תחנת משטרה בלמברג ושל שארלוט פון מאזוך, אצילה אוקראינית.

הוא תיכנן לכתוב סדרה של 6 נובלות תחת הכותרת "מורשת קין". רק שתי הנובלות הראשונות הושלמו; המפורסמת מביניהן היא "ונוס בפרווה". הנובלה מספרת על אדם בשם סוורין, שהיה כה שיכור מאהבה לאישה בשם וונדה עד שביקש להיות לה לעבד ועודד אותה להתייחס אליו בקשיחות, להשפילו ולהכותו. סוורין מתאר את תחושותיו כיותר מסנסציוניות.

בסוף הספר סוורין מפסיק לגרום לתשוקותיו להתממש בהצהרה שגברים צריכים לשלוט על נשים עד שהן ישתוו להם בחינוך ובזכויות, סוף שיכול להתפרש כפמיניסטי ושוביניסטי כאחד.

הספר התבסס על התנסויות של מאזוך עם אשתו, פאני פון פיסטור (ששמה בספר הוא וונדה), שאיתה היה לו חוזה, שבו אכזריות, כאב והשפלות שיחקו תפקיד מכריע, אשר נתן לה שליטה אבסלוטית בו.

מאזוך ראה את הנשיות כהתגלמות הטבע - פראי, אכזרי וחסר מעצורים.

הפסיכיאטר הגרמני ריכרד פון קראפט-אבינג היה הראשון שהגדיר, בשנת 1869, את הפנטזיות וההתנסויות של זאכר-מאזוך כסטיה מינית, אף על פי שבני תקופתו של הסופר לא ראו בארוטיקה שלו דבר חריג. אבינג היה גם זה שהעניק למאזוך את הכבוד המפוקפק שבשימוש בשמו להגדרת הסינדרום: מזוכיזם.

הנובלה כמעט מקבילה לחייו של מאזוך.

מאזוך מת בפרנקפורט שבגרמניה.

מאזוך בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הוציאה הוצאת גוונים, את ספרו החשוב ביותר של זאכר-מאזוך, "ונוס בפרווה", בתירגומו של שלמה טנאי. לספר נוספה הקדמה המאירה את רוח התקופה בה ניכתבה היצירה, מאת לאה ששקו.

תרגומים נוספים:

  • יהודית השנייה: ספור / מאת ס’ מאזאח משנת 1675; נעתק לשפת עבר [=עברית] בשפה קלה על ידי משה שמואל פעטשאק, ורשה: דפוס א’ גינז, תרנ"ב.
  • המסחר: ספור בשפת אשכנז [=גרמנית] / מאת זכר-מזוך; בתרגום עברית על ידי פ’ ליפשיץ, ורשה: דפוס האלטער ואייזענשטאדט, תרנ"ח.
  • מספורי היהודים / מאת זהר מזוך (=זאכר-מאזוך); תרגם מ' קרישבסקי, ירושלים: ש"י שיריזלי, אלף ותתל"ג לחרבן [תרס"ב]-אלף תתל"ד לגלותנו [תרס"ג].
  • המקבל / ספור מאת זחר מזח, ירושלים: הוצאת ש"י שיריזלי, תרס"ה.
  • אורגיות בחצר הצארית, תל אביב: מחקרים, 1965.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.