לידיה גוהר
 | |
| לידה |
10 בינואר 1960 (בת 64) לונדון, אנגליה |
|---|---|
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קיימברידג', אוניברסיטת מנצ'סטר, אוניברסיטת אקסטר  |
| מנחה לדוקטורט |
ברנארד ויליאמס |
| מוסדות |
|
| עיסוק | פילוסופית, מוזיקולוגית |
| הושפעה מ | תאודור אדורנו, מוריס מרלו-פונטי, ארתור דנטו |
| מדינה |
ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (1999) |
  | |
לידיה גוהר (באנגלית: Lydia Goehr; נולדה ב-10 בינואר 1960) היא פילוסופית ומוזיקולוגית בריטית-אמריקאית יהודיה, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה.[1] המחקר שלה כולל עיסוק בתחומי פילוסופיה של המוזיקה, אסתטיקה, תיאוריה ביקורתית, פילוסופיה של ההיסטוריה, בדגש על הגותם של תאודור אדורנו, מוריס מרלו-פונטי, וארתור דנטו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוהר נולדה בלונדון. היא בתם של המלחין היהודי אלכסנדר גוהר (אנ') ושל הצלמת היהודיה ליליה גוהר.[2] סבה, אבי אביה, הוא המלחין ולטר גוהר (אנ'). היא קיבלה את הדוקטורט שלה מאוניברסיטת קיימברידג', וכתבה את עבודת הגמר שלה בנושא האונטולוגיה של המוזיקה הייתה בהנחיית ברנרד ויליאמס.[1]
גוהר מלמדת פילוסופיה באוניברסיטת קולומביה. בנוסף היא שימשה כמרצה אורחת, בין היתר כפרופסור אורחת בקתדרה על שם ארנסט בלוך במחלקה למוזיקה של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי ב-1997, כפרופסור אורחת באוניברסיטת המבורג בשנים 2002–2003, כפרופסור אורח באוניברסיטה החופשית של ברלין ב-2008, וכפרופסור אורחת ב-Fu-Berlin SFB Theatre und Fest ב-2009.[1]
עבודתו של גוהר מתמקדת בהיסטוריה של התיאוריה האסתטית, מנסה להבין את הטבע ההתייחסותי של נורמות ודינמיקה של כוח.[3] רוב עבודתה התמקדה באמנויות המוזיקליות, וחלקן חקרו את היחסים המסובכים והעוינים לרוב בין האמנויות השונות, ובין האמנויות לפילוסופיה ולדת.[3] בנוסף, היא גם עסקה ברעיונות על אלימות באמנויות מנקודת מבט תאורטית ביקורתית, וכן עסקה בפילוסופיה של ההיסטוריה ובהיסטוריה של הפילוסופיה.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוהר זכתה במספר פרסים על מחקריה וכן על הוראתה. בשנת 1999 היא זכתה במלגת גטי ובמלגת גוגנהיים.[4][5] בשנת 2012 היא זכתה בפרס על שם H. Colin Slim מטעם האגודה האמריקנית למוזיקה.[6] בשנת 2005 היא זכתה בפרס הנשיאותי של אוניברסיטת קולומביה להוראה מצטיינת ובשנים 2009–2010 היא זכתה בפרס Lenfest של אוניברסיטה זו.[7]
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Imaginary Museum of Musical Works: An Essay in the Philosophy of Music (1992; second edition with a new essay, 2007)
- The Quest for Voice: Music, Politics, and the Limits of Philosophy [essays on Richard Wagner] (1998)
- Elective Affinities: Musical Essays on the History of Aesthetic Theory [essays on Adorno and Danto] (2008),
- The Don Giovanni Moment. Essays on the legacy of an Opera (2006) [co-editor with Daniel Herwitz]
- Red Sea-Red Square-Red Thread. A Philosophical Detective Story, Oxford University Press (2021)
- A Companion to Arthur C. Danto, Blackwell (2022).[Co-editor with Jonathan Gilmore]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 * לידיה גוהר באתר אוניברסיטת קולומביה
- ^ https://www.laeliagoehr.com/biography
- ^ 1 2 DesAutels, Peggy. "Lydia Goehr: November 2013". American Philosophical Association. נבדק ב-18 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Guggenheim Fellowships". Guggenheim Foundation. נבדק ב-2013-12-14.
- ^ "The American Philosophical Association's Committee on the Status of Women". APA. נבדק ב-2013-12-14.
- ^ "American Musicological Society". AMA. נבדק ב-2013-12-14.
- ^ "Columbia University Presidential Teaching Awards". Columbia University. נבדק ב-2013-12-14.