ליסטומניה (סרט)

ליסטומניה
Lisztomania
	כרזת הסרט
בימוי	קן ראסל
הופק בידי	רוי ביירד ; דייוויד פטנם
תסריט	קן ראסל
עריכה	סטוארט בארד
שחקנים ראשיים	רוג'ר דלטרי ; שרה קסטלמן ; פול ניקולס ; רינגו סטאר ; ריק וייקמן
מוזיקה	פרנץ ליסט ; ריכארד וגנר ; ריק וייקמן
צילום	פיטר סוצ'יזקי
מדינה	בריטניה
חברת הפקה	גודטיימס אנטרפרייזס
חברה מפיצה	האחים וורנר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	10 באוקטובר 1975
משך הקרנה	103 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט ביוגרפי, סרט מוזיקלי
תקציב	1.2 מיליון ליש"ט
	דף הסרט ב־IMDb

ליסטומניה הוא סרט מוזיקלי סוריאליסטי בריטי משנת 1975 של קן ראסל אודות המלחין פרנץ ליסט בן המאה ה-19. התסריט נגזר בחלקו מהספר Nélida מאת מארי ד'אגולט (1848), על הרומן שלה וחייה עם ליסט. הסרט מציג את ליסט הראוותני ככוכב הפופ הקלאסי הראשון, אותו מגלם כוכב הרוק רוג'ר דלטרי מלהקת The Who. הסרט יצא לאקרנים באותה שנה בה ראה אור טומי, גם הוא בכיכובו של דלטרי ואף אותו ביים קן ראסל. ריק ווייקמן, מלהקת יס, הלחין את הפסקול שכלל עיבודים לסינתיסייזר ליצירות של ליסט ושל ריכרד וגנר. ריק עצמו מופיע בסרט כת'ור, אל הרעם הנורדי. בסרט הופיעו ידועני רוק נוספים ובכללם רינגו סטאר שהופיע בתור האפיפיור. המונח ליסטומניה נטבע על ידי היינריך היינה כדי לתאר את התגובה הציבורית האדירה למופעי הפסנתר הווירטואוזים של ליסט. בהופעות אלו, שלעיתים הוגבלו לעמידה בלבד, היו לכאורה גם נשים שצרחו מתוך אהדה לליסט.

בסרט זה נעשה שימוש בפורמט Dolby Stereo לראשונה.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום להציג נרטיב פשוט, הסרט מספר על חייו של ליסט באמצעות סדרה של אפיזודות סוריאליסטיות הממזגות עובדות ופנטזיה, ומלאות אלמנטים אנכרוניסטיים. בתחילת הסרט, ליסט נתפס במיטה עם מארי ד'אגולט על ידי בעלה הרוזן ד'אגולה. הרוזן מזמין את ליסט לקרב חרבות אך מארי מתחננת בפני בעלה שיאפשר לה לחיות עם ליסט. לאחר מכן מורה הרוזן לצוותו לקשור את ליסט ואת מארי בתוך פסנתר, לסגור אותו במסמרים, ולהשאירו על פסי רכבת.

הסצנה עוברת כפלאשבק שהופעל על ידי הבזק המצלמה מאחורי הקלעים לפני אחד הקונצרטים של ליסט. ריכרד וגנר מופיע, וליסט מציג אותו בפני חוג עמיתיו, ביניהם ג'ואקינו רוסיני, הקטור ברליוז, פרדריק שופן והנס פון בילוב. לאחר מכן משלם ליסט לוואגנר שיאפשר לו לבצע וריאציה על נושא מתוך ריאנצי. בקונצרט, וגנר נרתע מניסיונות ליסט לשמח את הקהל על חשבון מוזיקליות רצינית. עם זאת, הקהל, המורכב כולו מנערות צעירות צורחות, משתולל בהופעה של ליסט ומסתער על הבמה. במהלך ההופעה מנסה ליסט לפתות נשים עשירות מתוך הקהל, אחת מהן היא הנסיכה קרולין, שמעבירה לליסט את כתובתה ברוסיה.

הסצנה הבאה מציגה את קנאתה של מארי בגלל סיבוב ההופעות המתמיד של ליסט ובגידותיו בה. בשלב זה, יש להם שלושה ילדים, המבוגרת שבהם היא קוזימה. חיי הבית הזיקו ליצירתיות של ליסט והוא מתכוון לצאת לסנט פטרסבורג לנגן עבור הצאר. מארי מאיימת לנטוש אותו אם יעשה כן והוא אומר לקוזימה שימכור את נשמתו לשטן כדי להלחין שוב מוזיקה מבריקה. כשליסט עוזב, קוזימה אומרת לו שהיא תתפלל לאלוהים כל יום כדי שיוכל לפגוש את השטן ולמכור לו את נשמתו.

ברוסיה פוגש ליסט את הנסיכה קרולין בחצרה. היא מנסה לפתות אותו, ומציעה לו את היכולת להלחין את המוזיקה המבריקה שרצה בתמורה לשליטה מוחלטת בחייו. באחת הסצנות הראוותניות של הסרט, ליסט חווה הזיה שבה נשות החצר של הנסיכה קרולין תוקפות אותו אבל אז מתפתות למוזיקה שלו, שמאדירה את החשק המיני שלו וגורמת לו זקפה של 3 מטרים. קרולין מתבוננת מרחוק כשהנשים חוגגות עם מקהלה. בהמשך, הנשים גוררות את ליסט לגיליוטינה שבה חושפת קרולין שההסכם לפוריות המוזיקלית החדשה של ליסט היא חסימת החופש המיני שלו.

לאחר מכן ליסט נמצא בדרזדן במהלך מרד מאי של שנת 1849, מוטרד מכך שאינו תומך בחבריו במרד הוא מתבודד להלחנת מוזיקה (ככל הנראה מארי ושני ילדיו הצעירים מתו). וגנר, המוצג כפושע פוליטי נמלט, מופיע ומבקש מליסט כסף כדי שיוכל לברוח מהארץ עם משפחתו. ליסט מטפל בפצעיו של ואגנר המסמם בחשאי את ליסט, שמתעלף. וגנר מתגלה אז כערפד ולו משימה לכתוב מוזיקה שתעורר השראה ללאומיות גרמנית חדשה. וגנר ממשיך למצוץ את דמו של ליסט ולהלחין על הפסנתר. לפני שהוא עוזב, ואגנר משאיר לו את חוברת פוליטית משלו, קומיקס סופרמן (מחזה על סופרמן של פרידריך ניטשה).

ליסט וקרולין נוסעים לוותיקן להנשא, לאחר שהאפיפיור מסכים לתת לה גט מבעלה. החתונה בסופו של דבר מתבטלת בשל התערבותם של בעלה ושל הצאר. זועמת על חוסר האונים הפוליטי של האפיפיור, קרולין מאיימת לכתוב אנתולוגיה על חילוקי הדעות שלה עם הכנסייה. בהמשך ליסט שוקל הצטרפותו לכנסייה כאב מנזר.

ליסט עתה אב מנזר והוא נתפס במיטה עם אישה. האפיפיור מסביר שוגנר גרם לאשתו, קוזימה, להצטרף לכת שטנית שהוא מנהיג והיא סובבת אודות המוזיקה שלו. האפיפיור מורה לליסט לבצע גירוש שדים בוגנר ולהחזירו לאמונה הנוצרית, אחרת ליסט יוחרם והמוזיקה שלו תיאסר.

ליסט נוסע לטירה של וגנר, שם הוא צופה בטקס סודי המתאר יהודי שטני האונס נימפות גרמניות בלונדיניות. וגנר מופיע עם קוזימה, כשהוא לבוש כסופרמן ושר כיצד "הנוער הפורח של גרמניה נאנס על ידי 'החיה'" וכי בקרוב יגיע "משיח חדש" לגרש את החיה. בסיום השיר, קוזימה מצעידה את הקהל, המורכב כולו מילדים, החוצה בהצדעה נאצית כשהם מזמרים שהם "יהיו הגזע העליון". ליסט מתעמת עם וגנר ושואל על שאיפותיו. ואגנר מספר לו שהוא בנה את זיגפריד, שהוא רובוט דמוי אדם, כדי לחסל את היהודים במדינה. כאשר ואגנר מעיר את זיגפריד עם המוזיקה שלו, היצור מתגלה כאיטי. וגנר מתגלה כערפד ומאיים לגנוב את המוזיקה של ליסט כדי שזיגפריד יוכל לחיות. ליסט ממהר לפסנתר ומנגן. בכך הוא מגרש את וגנר וגורם למותו.

קוזימה, עדה לגסיסתו של וגנר, כולאת את ליסט ומקימה לתחייה את וגנר כפרנקנשטיין-היטלר המניף גיטרה-מקלע. ליסט הכלוא מתבונן כאשר קוזימה מובילה את המפלצת להרג יהודי העיירה. לאחר מכן היא הורגת את ליסט בדקירות מחט דרך לבה של בובת וודו שנעשתה בדמותו.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת Goodtimes של דייוויד פוטנם תכננה ליצור סדרה של שישה סרטים על מלחינים ולתת את משימת הבימוי שלהם לקן ראסל. ברשימת המלחינים היו גם ג'ורג' גרשווין, ברליוז ורייף וון ויליאמס; הסרט הראשון היה אודות גוסטב מאהלר (1974), שזכה להצלחה מינורית.

הסרט נכשל בקופות והביא לביטול הפרויקט השאפתני של פוטנם.