פרנץ ליסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנץ ליסט (1847)

פרנץ ליסטגרמנית: Franz Liszt, בהונגרית: Liszt Ferenc; ‏22 באוקטובר 181131 ביולי 1886) היה מלחין ופסנתרן הונגרי ממוצא גרמני.

ליסט נולד בעיירה ההונגרית דוֹבּוֹריָאן (Doborján; כיום רַיידינג שבאוסטריה) למשפחה דוברת גרמנית. את ראשית חינוכו המוזיקלי קיבל מאביו ששימש כפקיד בחצרו של הנסיך מיקלוש (ניקולאוס) השני לבית אסטרהאזי. בגיל 8 כבר הלחין את יצירותיו הראשונות ובגיל 10 עבר לווינה ללמוד שם פסנתר אצל קארל צ'רני, תלמידו של בטהובן. ליסט למד קומפוזיציה אצל סאליירי שהיה בשעתו גם מורה של שוברט. בגיל 11 ניגן לראשונה בקונצרט בווינה והקהל יצא מגדרו מרוב התלהבות. בנסיעותיו לפריז וללונדון זכה להצלחה מרובה כפסנתרן, ובהיותו בן 38 השתקע בוויימאר כמנהל המוזיקלי של חצר הנסיך. אחרי עשר שנים בערך עבר ליסט לרומא, אך המשיך בפעילות מוזיקלית בוויימאר ובבודפשט. בכל שנות חייו היה מושפע מן הדת הקתולית, ויצירותיו המאוחרות משקפות את רוח הדתיות ששרתה עליו תמיד.

שנות הנדודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנץ ליסט
פסל של פרנץ ליסט בפארק לזיאנקי בוורשה

ב-1823 עזב ליסט את וינה ועבר לפריז, שבה למד הלחנה. ב-20 באפריל 1832 היה שם בקונצרט של הכנר הווירטואוז פגניני. הרושם שהותיר עליו הכנר היה בל יימחה, ובעקבותיו שאף ליסט להפוך לפסנתרן הטוב באירופה. פעמים רבות הסתגר בחדרו והתאמן במשך שעות בנגינה. עד מהרה כתב יצירה קטנה שהשתמשה בתוכן תמטי זהה לזה שהיה כלול ב-Etudes d'exécution transcendante d'après Paganini. יצירה נוספת שהולחנה בתקופה זו הם 12 האטיודים הגדולים.

יצירתו המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסט הוא יוצרה של הפואמה הסימפונית. סוגה זו, ללא צורה מוגדרת מראש, היא מעין שיא לתקופת הרומנטיקה, שבה מועדפים רגשותיו של היחיד על הצורה המקובלת. ליסט חיבר יצירות ארוכות ורבות דמיון. כפסנתרן הוא נחשב לאחד מהווירטואוזים הגדולים ביותר שידע העולם. ליסט כתב כ-1,300 יצירות; 400 מהן מקוריות, והשאר עיבודים מיצירותיהם של אמנים אחרים, בעיקר לפסנתר. הוא אומנם השפיע על פסנתרנים וירטואוזים ועל מלחינים שונים אך יצירותיו המקוריות לא זכו עד לתקופה האחרונה בהכרה הראויה להן.

ברליוז אל מול שופן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכול חייו נראה שליסט לא הגיע להשלמה המוזיקלית לה ייחל. נראה שהגרנדיוזיות שביצירתו נבעה מברליוז אולם הצד המופנם שלו מתגלה בהשפעת שופן. נראה שליסט הבין שהצד החזק שלו ככל הנראה הוא הפן הגרנדיוזי והמורחב. יצירותיו ארוכות מאוד ובעלות הברקות טכניות קשות. שופן, שומאן וברהמס היו מהמתנגדים הבולטים לליסט וחבורתו (שצרפה ביינתיים גם את ואגנר). שומאן אומר ש"עולמו של ליסט הוא לא עולמי". שופן רואה את ליסט כ"מלחין מכורכם המהלך על קביים". וברהמס הקיצוני ביותר נרדם כאשר ליסט ניגן את הסונאטה בסי מינור. נראה שאכן המוזיקה של ליסט מדהימה ויכולה להקסים את כל שומעיה, אולם הערך המוזיקלי שלה נחשב לנמוך, הוא "תוקע פורטיסימו ופיאניסימו בשופרות של יריחו" כמו שאמר שופן. נראה שליסט היה מקדם הטכניקה הווירטואוזית של הפסנתר אך כמלחין הוא "תחבולן מוכשר" (לדברי שופן).

יצירות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונצ'רטו מס' 1 לפסנתר ולתזמורת במי-במול מז'ור
  • קונצ'רטו מס' 2 לפסנתר ולתזמורת בלה מז'ור
  • סונטה לפסנתר בסי מינור
  • סימפוניית "פאוסט"
  • סימפוניית "דנטה"
  • 13 פואמות סימפוניות
  • פנטזיה על נושאים עממיים הונגריים, לפסנתר ולתזמורת
  • מחול-המוות (Totentanz), פרפרזה על "Dies irae", לפסנתר ולתזמורת
  • 12 אטיודים ברמת ביצוע עילאית (Etudes d'exécution transcendante), לפסנתר
  • שנות העלייה-לרגל (Années de Pèlerinage), לפסנתר
  • הרמוניות פואטיות ודתיות (Harmonies Poétiques et Réligieuses), לפסנתר
  • 19 רפסודיות הונגריות, לפסנתר
  • רפסודיה ספרדית
  • עיבוד לפסנתר ל- 9 הסימפוניות של בטהובן
  • עיבוד לפסנתר לסימפוניה הפנטסטית של ברליוז
  • עיבוד לפסנתר ליצירתו של פגניני "La Campanella"
  • 3 נוקטורנים (Liebesträume) לפסנתר
  • 4 קטעי "ואלס מפיסטו" לפסנתר
  • 4 "ואלסים נשכחים" (Valses Oubliées), לפסנתר
  • "עננים אפורים" (Nuages Gris), לפסנתר
  • Bagatelle sans tonalité (זוטה ללא טונליות), לפסנתר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Demko Miroslav: Franz Liszt compositeur Slovaque, L´Age d´Homme, Suisse, 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]