פרנץ ליסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנץ ליסט
Liszt Ferenc
לידה 22 באוקטובר 1811
האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית דובוריאן (אנ'), הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 ביולי 1886 (בגיל 74)
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית ביירוית, בוואריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Franz Liszt עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Stadtfriedhof Bayreuth עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות האימפריה האוסטרו-הונגרית, ויימאר, רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1830 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סימפוניה, מוזיקה קלאסית, Hungarian folk music עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית, גרמנית, הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר, עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מארי ד'אגו עריכת הנתון בוויקינתונים
מארי ד'אגו (18331842) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קוזימה וגנר, דניאל ליסט, בלנדין ליסט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Knight of the Order of the Iron Crown (Austria) (1859)
  • אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1884)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קניגסברג
  • מסדר הדרבן המוזהב
  • מפקד במסדר ישו (פורטוגל)
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
האקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט, הונגריה
פרנץ ליסט (1847)

פֶרֶנץ ליסטגרמנית: Franz Liszt, בהונגרית: Liszt Ferenc; ‏22 באוקטובר 181131 ביולי 1886) היה מלחין ופסנתרן הונגרי ממוצא גרמני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסט נולד בעיירה ההונגרית דוֹבּוֹריָאן (Doborján; כיום רַיידינג שבאוסטריה) למשפחה דוברת גרמנית. את ראשית חינוכו המוזיקלי קיבל מאביו ששימש כפקיד בחצרו של הנסיך מיקלוש (ניקולאוס) השני לבית אסטרהאזי. בגיל 8 כבר הלחין את יצירותיו הראשונות ובגיל 10 עבר לווינה ללמוד שם פסנתר אצל קארל צ'רני, תלמידו של בטהובן. ליסט למד קומפוזיציה אצל סאליירי שהיה בשעתו גם מורה של שוברט. בגיל 11 ניגן לראשונה בקונצרט בווינה והקהל יצא מגדרו מרוב התלהבות. בנסיעותיו לפריז וללונדון זכה להצלחה מרובה כפסנתרן, ובגיל 38 השתקע בוויימאר כמנהל המוזיקלי של חצר הנסיך. אחרי עשר שנים בערך עבר ליסט לרומא, אך המשיך בפעילות מוזיקלית בוויימאר ובבודפשט. בכל שנות חייו היה מושפע מן הדת הקתולית (הוא נכנס למנזר ב-1863 והוסמך ככומר מן הדרגה הנמוכה ב-1865), ויצירותיו המאוחרות משקפות את רוח הדת ששרתה עליו תמיד.

שנות הנדודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנץ ליסט
פסל של פרנץ ליסט בפארק לזיאנקי בוורשה

ב-1823 עזב ליסט את וינה ועבר לפריז, שבה למד הלחנה. ב-20 באפריל 1832 היה שם בקונצרט של הכנר הווירטואוז פגניני. הרושם שהותיר עליו הכנר היה בל יימחה, ובעקבותיו שאף ליסט להפוך לפסנתרן הטוב באירופה. פעמים רבות הסתגר בחדרו והתאמן במשך שעות בנגינה. עד מהרה כתב יצירה קטנה שהשתמשה בתוכן תמטי זהה לזה שהיה כלול ב-Études d'exécution transcendante d'après Paganini. יצירה נוספת שהולחנה בתקופה זו הם 12 האטיודים הגדולים.

יצירתו המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסט הוא יוצרה של הפואמה הסימפונית. סוגה זו, ללא צורה מוגדרת מראש, היא מעין שיא לתקופת הרומנטיקה, שבה מועדפים רגשותיו של היחיד על הצורה המקובלת. ליסט חיבר יצירות ארוכות ורבות דמיון. כפסנתרן הוא נחשב לאחד מהווירטואוזים הגדולים ביותר שידע העולם. ליסט כתב כ-1,300 יצירות; 400 מהן מקוריות, והשאר עיבודים מיצירותיהם של אמנים אחרים, בעיקר לפסנתר. הוא אומנם השפיע על פסנתרנים וירטואוזים ועל מלחינים שונים אך יצירותיו המקוריות לא זכו עד לתקופה האחרונה בהכרה הראויה להן.

ברליוז אל מול שופן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל חייו נראה שליסט לא הגיע להשלמה המוזיקלית לה ייחל[דרוש מקור]. נראה שהגרנדיוזיות שביצירתו נבעה מברליוז אולם גם צד המופנם שלו מתגלה בהשפעת שופן. יצירותיו ארוכות מאוד ובעלות הברקות טכניות קשות. המלחינים שופן, שומאן וברהמס היו מהמתנגדים הבולטים לליסט ולחבורת המוזיקאים שאסף סביבו (שכללה גם את וגנר) [דרוש מקור]. שומאן נשמע אומר ש"עולמו של ליסט הוא לא עולמי"[דרוש מקור]. שופן כינה אותו "מלחין מכורכם המהלך על קביים"[דרוש מקור] ואמר עליו שהוא "תוקע פורטיסימו ופיאניסימו בשופרות של יריחו" ואילו ברהמס נרדם כאשר ליסט ניגן את הסונאטה בסי מינור.

מאוחר יותר, דווקא נוצרה חברות בין ליסט לבין שופן [דרוש מקור], למרות הביקורת של האחרון על ליסט ולמרות דבריו שהוא (ליסט) מקדם הטכניקה הווירטואוזית של הפסנתר אך כמלחין הוא "תחבולן מוכשר". קשר זה השפיע רבות על כתיבתו וסגנונו המוזיקלית של ליסט, שהעריץ את שופן והאמין שהוא גאון שאין שני לו, ואף כתב את הספר "חייו של שופן"[1].

המסע בנסיכות מולדובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1847 ערך המלחין פרנץ ליסט מסע בנסיכות מולדובה והתעניין במוזיקה המקומית. ערב אחד, בהיותו בביתו של הבויאר אלקו באלס, יחד עם בויארים נוספים, כולל וסילה אלכסנדרי, הזמין באלס את הטאראף של בארבו לאוטארו, כדי שליסט יוכל להתרשם מהמוזיקה שלהם. לאחר שלאוטארו ולהקתו ניגנו מיני מוזיקה צוענית, הודה לו ליסט והחליט להשמיע לו גם את המוזיקה שלו וניגן במקום מרש הונגרי ואימפרוביזציה שלו. לאוטארו הודה לו בתורו וביקש רשות ממנו לנגן בעצמו את מה שניגן ליסט. ליסט הסכים ולאוטארו ניגן את המוזיקה שלו תוך חזרה מדויקת, להפתעתו של ליסט. אירוע זה זכה לפרסום בכתב העת הצרפתי La vie Parisienne, במספר 48 מיום 28 בנובמבר 1874[2].

בהשפעת המוזיקה ששמע חיבר ליסט יצירה בשם "רפסודיה הונגרית", שנמצאה על ידי בלה בארטוק במוזיאון על שם ליסט[3].

יצירות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר ליסט באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של פרנץ ליסט[4] בנוסף נקרא על שמו נמל התעופה פרנץ ליסט שבבודפשט.

על שמו קיימים שני מבנים ללימודי מוזיקה בעיר ויימאר שבגרמניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]