מגדל בלן

מנזר ז'רונימוש ומגדל בלן בליסבון
אתר מורשת עולמית
מגדל בלן מכיוון היבשה. במוצב מימין נראים פתחי הירי של התותחים.
מדינה	פורטוגל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 3, 6

המגדל מואר בלילה

מגדל בֶּ‏לֶ‏ן (פורטוגזית: Torre de Belém, או בשמו המלא - Torre de São Vicente de Belém - "מגדל וינסנטה הקדוש מבלן") הוא מגדל מבוצר שנמצא על גדת הנהר טז'ו ברובע בלן (שמה הפורטוגזי של העיר בית לחם) שבמערב ליסבון, בירת פורטוגל. המגדל נבנה בתחילת המאה ה-16 לציון גילוייו של ואסקו דה גמה, והפך לאחד מסמלי העיר. בעת הקמתו ניצב המגדל על אי קטן סמוך לגדה הצפונית של הנהר, אך במהלך השנים היא קרבה אליו, ובשעת שפל הוא מוקף ביבשה. בשנת 1983 הכריז ארגון אונסק"ו על מגדל בלן ועל מנזר ז'רונימוש הסמוך לו, שניהם דוגמאות מצוינות לגותיקה מנואלינית, כאתרי מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכה]

מגדל בלן נבנה במטרה לשמש שער כניסה רשמי וחגיגי לליסבון, אך גם כחלק ממערכת הגנה על גדות הנהר טז'ו, שאת בנייתה החל ז'ואו השני כשבנה מבצרים בשתיים מהערים הסמוכות לנהר. הספינה "גרנדה נאו" (Grande Nau) הגנה על חופי מחוז בלן עד בניית המגדל על ידי מנואל הראשון.

בניית המגדל נמשכה שש שנים, מ-1514 עד 1520. תכנון המגדל נעשה על ידי האדריכל פרנסישקו דה ארודה (Francisco de Arruda), שבנה מספר מבצרים פורטוגזיים במרוקו. השפעת האמנות המורית ניכרת בקישוטים המעודנים על קשתות החלונות והמרפסות, כמו גם בכיפות המרובעות של מגדלי השמירה. בתכנון המגדל השתתף, ככל הנראה, גם דיוגו דה בויטקה (Diogo de Boitaca), האדריכל הראשון של מנזר ז'רונימוש. ב-1580, כשפלשו לליסבון כוחות ספרדיים במהלך המאבק על הכתר הפורטוגזי, נכבש המגדל על ידי פרננדו אלבארש דה טולדו, הדוכס מאָלבָּה. במאות שלאחר מכן, שימש המגדל בעיקר כבית סוהר (כשהתאים במפלס הקרקע היו בדרך כלל מוצפים במים) וכנקודת מכס.

בשנות ה-40 של המאה ה-19, שיחזר המלך פרננדו השני את המגדל, עקב לחצים מצד המשורר הרומנטי אלמיידה גארט (Almeida Garrett). ב-1910 הוכרז מגדל בלן כאתר לאומי.

המבנה[עריכה]

למבנה שני חלקים - מוצב הגנתי (Bastion) בחלקו התחתון שצורתו כשל מלבן הנעשה צר בצידו הפונה אל הנהר, והמגדל עצמו המתנשא לגובה של חמש קומות. המבנה כולו נראה כירכתיה של ספינת קרוולה שצידה המוגבה סמוך ליבשה. המגדל מתאפיין במספר עיטורים אופייניים לסגנון המנואליני, אם כי חלקם נוספו לו בעת ששופץ במאה ה-19. צידו הפונה אל הנהר הוא העשיר ביותר מבחינה זו.

המוצב[עריכה]

במוצב יש אולם מקורה חלקית בקשתות ובו 16 תותחים. בקירות המוצב, שעוביים 3.5 מטרים, נקבעו פתחים עבור התותחים, ובמרכזה של התקרה נקבע פתח גדול כדי לאפשר את איוורורו של החלל. גם המשטח המקורה יכול היה לשמש כקומה שנייה להצבת תותחים נוספים, דבר שנחשב לחידוש באותה עת. בשש פינותיו של המשטח ישנם מגדלי שמירה קטנים הנושאים כיפות בסגנון מורי, והם מעוטרים בדמויות של בעלי חיים. על המשטח ניצב פסל "המדונה והילד מבלן" והפתח במרכזו מוקף במעקה מעוטר.

המגדל[עריכה]

המגדל נמצא בצידו של המבנה הקרוב ליבשה וגובהו 35 מטרים. מגדלי שמירה בסגנון מורי, דומים לאלה שבקצות המשטח התחתון, נקבעו גם בפינות גגו של המגדל ובקומתו השנייה הפונה אל היבשה. המגדל מעוטר בדוגמאות של חבלים מתפתלים עשויים מאבן, בספירה הארמילרית, סמלו של מנואל הראשון, ובפסליהם של מיכאל הקדוש ווינסטנטה הקדוש, הקדוש הפטרון של ליסבון, המשקיפים אל היבשה. בכל צדדיו של המגדל קבועים חלונות ביפוריים וחלונות רגילים, כולם מעוטרים. קומת המסד, בגובה קו המים, שמשה כמחסן תחמושת. זו שמעליה שימשה את המפקד. הקומה הבאה נועדה עבור המלך והיא מתאפיינת במרפסות מקורות בשלושת צדדיה, ובלוג'יה בסגנון הרנסאנס שבה שבעה פתחים, ואשר פונה אל הנהר (החזית הדרומית). בקומה השלישת שכן אולם שימוע, ברביעית קפלה ובחמישית מרפסת תצפית.

גלריה[עריכה]

תותחים במוצב שבמשטח התחתון
ארבעה ממגדלי השמירה הבולטים שבקצות המוצב, על רקע הגדה הדרומית של הטז'ו
המראה על גג המגדל

הלוג'יה בחזית הדרומית של המגדל ופסל המדונה והילד לפניו. מאחורי הפסל נראה המעקה המקיף את החלק הפתוח בגג המוצב
הפתח בתקרת המוצב
מראה מהלוג'יה
המראה מזרחה דרך המרפסת המקורה שבקומה השנייה