אבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבורה
Évora
EVR.png Pt-evr1.png
Evora42.jpg
המקדש הרומי מהמאה ה-1 ומנזר דה לויוש מהמאה ה-15
מדינה / טריטוריה Flag of Portugal.svg פורטוגל
חבל ארץ אלנטז'ו
מחוז אבורה
ראש העיר ארנשטו דה אוליבירה (מ.סוציאליסטית)
שטח 308.25 קמ"ר
גובה 295 מטרים
תאריך ייסוד 1166
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

41,159‏  (נכון ל-2001)
43.2 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
קואורדינטות 38°33′N 7°57′W / 38.550°N 7.950°W / 38.550; -7.950קואורדינטות: 38°33′N 7°57′W / 38.550°N 7.950°W / 38.550; -7.950
http://www.cm-evora.pt

אבורהפורטוגזית: Évora) היא עיר ומוניקיפיום בפורטוגל, בירת מחוז אבורה באזור אלנטז'ו Alentejo וב"תת-האזור" אלנטז'ו סנטרל (אלנטז'ו מרכז). בעבר הייתה בירת הפרובינציה ההיסטורית אלנטז'ו אלטו (Alto Alentejo; אלנטז'ו עליון). נמצאת במרחק 150 ק"מ דרום מזרחית לליסבון. אוכלוסיית העיר היא 41,159 תושבים. המוניקיפיום אבורה הוא אחד מהגדולים בשטחו במדינה עם 308 קמ"ר ויש לו 56,525 תושבים (2001). המוניקיפיום אבורה מחולק ל 19 קהילות אדמיניסטרטיביות הקרויות "פרגזיה" freguesia. העיר הייתה בימי הביניים עיר מושב לכמה ממלכי פרטוגל ויושב בה הארכיבישוף של אבורה.

המרכז ההיסטורי של העיר אבורה הוכרז בשנת 1986 על ידי הארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. בגלל עושרו ההיסטורי- אדריכלי אבורה מתוארת על ידי אונסק"ו כ"עיר מוזיאון".

תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם אבורה אינו ידוע. לפי אחד ההסברים היותר מוקבלים נובע מהשם הלטיני אבורובריטיום (Eburobrittium) הקשור ככל הנראה לאל קלטי אבוריאנוס (Eburianus). שם זה בא אולי מהשורש אבורוס (eburos)- העץ טקסוס מעונב (Taxus Baccata) ממחלקת המחטניים. (ראו גם השם העתיק קלטי - רומי של העיר יורק באנגליה - אבוראקום Eboracum). השערה אחרת, פחות סבירה, מקשרת את השם לשנהב (eborio) ולמעבדי השנהב.

השם מוזכר לראשונה בימי הרפובליקה הרומית על ידי פליניוס הזקן בספרו "היסטוריה נטוראליס" . הוא מכנה אותה אבּ‏וֹ‏רה קֵרֵאַ‏ליס (Ebora Cerealis) - אבורה של הדגנים, בגלל שפע הדגנים שגודלו בסביבתה.

התקופה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בזמן הרומאים אבורה קראליס הייתה ידועה כ"אופידום" (oppidum), עיר מבוצרת. מפני שבמלחמות בין יוליוס קיסר ליריבו פומפיוס תושביה היו נאמנים לו, קיסר העניק לעיר את שמו תחת כינוי הכבוד "ליבראליטס יוליה" (Liberalitas Julia). באותה תקופה ידע היישוב התפתחות מהירה. מסביבו היו חוות גדולות לגידול חיטה - לטיפונדיות (latifundios), מכרות נחושת וברזל ומחצבות שיש. השיש שימש לבניית וילות רומאיות מפוארות.

עדות מאותם הימים שנותרה עד היום היא המקדש הרומי המרשים בעל העמודים הקורינתיים שנשאר כמעט בשלמותו והדומה ל"בית המרובע" (Maison carrée) הרומי מן העיר נים בצרפת. למרות שהמסורת מכירה אותו בשם המקדש של דיאנה, כנראה שהוקדש לקיסר בתקופת אוגוסטוס. היה בעיר גם שער ניצחון רומי שנהרס כדי לשמש חומר בנייה לכנסיית אנטון הקדוש שהוקמה בשנת 1570. במאה ה-4 אחה"ס כבר כיהן בעיר בישוף נוצרי בשם קווינטיאנוס (Quintianus).

מממלכת הויזיגוטים עד לכיבוש המוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות נדודי העמים הייתה העיר לנחלת הויזיגוטים. את העיר כבש מלך בשם לאוביגילד. בשנת 714 - 715 העיר נכבשה על ידי עבד אל עזיז אבן מוסה אל נוסאייר. מאז במשך כשלוש מאות וחמישים שנה נשלטה אבורה על ידי הערבים והברברים המוסלמים (מורים). בפי הערבים העיר נקראה יאבורה.

ב 19 באוגוסט 913 אורדוניו השני, מלך גליסיה, בראש צבא נוצרי גדול, ניצל פריצה בהגנת חומות העיר המוסלמית במזבלה על יד החומות והצליח לכבוש אותה זמנית תוך גרימת טבח ונזקים רבים. באירוע המתואר בכרוניקת אל נסיר הערבית, מצאו את מותם 700 לוחמים מוסלמים. מושל העיר מרוואן עבד אל מליק ו- 4000 תושבים, רובם נשים וילדים, נלקחו לשבי. כפי שהתבטא הכרוניקון הערבי:

"עוד לא נודע בזכרונה של אנדולס אסון כבד יותר לאסלם מהתבוסה המחרידה והנוראית הזאת מידי האוייב"

תחת שלטון פורטוגל בימי הביניים וברנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבורה שוחררה מהכיבוש המורי על ידי האביר ההרפתקן ז'רלדו חסר הפחד (Geraldo sem Pavor) בשנת 1165. הוא מסר את העיר למלך הראשון של פורטוגל, אפונסו הנריקש ב-1166והתמנה למושל היישוב. לזכרו מופיע בסמל העיר אבורה אביר רכוב על סוס. אפונסו הקים בעיר כוח חמוש של אבירים נזירים בשם "מיליסיה דה אבורה " (Milicia de Evora) שקיבל את חסות המסדר הספרדי קלטרבה ויהפוך בתחילת מאה ה-13 למסדר אביש כשבסיסו יעבור לעיר אביש. בשנת 1192 אבורה נכבשה שוב על ידי המוסלמים האלמוהדים שגורשו ממנה סופית כעבור שני עשורים נוספים. העיר הפכה למושב הפרלמנט ה cortes ולמושב מלכי פורטוגל תחת שלטונם של ז'ואאו השני, מנואל הראשון וז'ואאו השלישי. זה האחרון כונה "המלך של אבורה" מפני שחי בה שלושים שנה והביא לעיר את הישועים ואת האינקוויזיציה.

אכן, שיא פריחתה של אבורה הגיעה במאה ה-16 כשהיא נהנתה ממעמד של מטרופולין כנסייתי, מושב הארכיבישופים של אבורה. ראשון הארכיבישופים, החשמן אנריקה (לעתיד "המלך החשמן" אנריקה הראשון) הקים בה מכללה ההופכת בשנת 1559, באישור האפיפיור פאולוס השלישי לאוניברסיטה השנייה של פורטוגל (אחרי זו מקוימברה) תחת חסות הישועים.

אבורה הייתה באותן השנים למרכז תרבותי חשוב שבו פעלו אנשי רוח חשובים, ביניהם גם ז'יל ויסנטה, אבי המחזאות הפורטוגזית, המלחינים דוארטה לובו ומנואל קרדוזו , הציירים כרישטובאו דה פיגרידו וגרגוריו לופש, הכרוניקון דוארטה גלבאו ואחרים. באוניברסיטה לימדו בין השאר מלומדים פלמים כמו המדקדק ניקולאוס קלנרדוס (1493 - 1542) או יוהנס ואזאוס (1511 -1561) וכן התאולוג הספרדי לואיס דה מולינה.

המרד של מאנואליניו, 1637 (Alterações de Évora)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת השלטון הספרדי הגברת פעילותם של בתי הדין של האיקוויזיציה הביאה לעליה משמעותית בהגירת ה"נוצרים החדשים" אל קסטיליה השכנה, להולנד, איטליה, צרפת ולדרום ומרכז אמריקה, מה שגרם גם להידלדלות האוכלוסייה בעיר ‏[1] ביולי - אוגוסט 1637 בימי השלטון הספרדי בפורטוגל פרצה באבורה מרידה גדולה נגד המס על המים ונגד מס חדש בשווי של 200 קונטוס שהטיל הקורגידור של העיר על המצרכים הבסיסיים בניגוד לעמדת מועצת העיר. אחרי שהקורגידור איים על נציגי התושבים, פרץ ההמון למשרדי המפקחים והחל לשרוף בכיכר העיר את המסמכים ואת הרהיטים שמצא שם. הקורגידור נאלץ לברוח דרך הגג ולמלט את עצמו אל הכנסייה הפרנציסקנית. הכרזות החתומות בשם של מנואליניו, ליצן מקומי, הקוראות למרד ומוקיעות את השלטון ומנהיגי כנסייה, במיוחד את הארכיבישוף של פורטו, זכו לפופולריות רבה. האצילים והכמרים מצאו מקלט באוניברסיטה הישועית. מרד זה בישר את ההתקוממות הגדולה משנת 1640 נגד השלטון הספרדי.

סטודנטים באוניברסיטה של אבורה בתהלוכה לפתיחת שנת הלימודים (1997)

התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגירת האוניברסיטה בעקבות גירוש הישועים בידי המרקיז דה פומבל בשנת 1759 היוותה מכה אנושה לעיר. העיר התחילה להשתקם רק במחצית השנייה של המאה ה-19 כשקמות בה תעשיות שונות. האוניברסיטה נפתחה מחדש רק בשנת 1979.

בשנת 1986 הכריז אונסק"ו על המרכז ההיסטורי של העיר כאתר מורשת עולמית הכולל כ- 4000 בניינים בעלי ערך היסטורי ואמנותי בשטח של 1 קמ"ר.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב מפורסם בגבינות הקרויות כשמו - אבורה. הוא מרכז לתעשיית מזון - עיבוד דגנים, זיתים ויצור יינות, כמו כן לתעשיית עיבוד השעם. הוא מספק שירותים כולל בתחום החינוך והבריאות לאזור אלנטז'ו. בין התעשיות הנמצאות כאן יש לציין תעשייה אוירית הקשורה לקונצרן התעופה הברזילאי EMBRAER.

החלוקה המנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוניקיפיום אבורה מחולק ל19 "פרגזיות":

  • Bacelo באסלו
  • Canaviais קאנאוויאיש
  • Horta das Figueiras - אורטה דאש פיגייראש
  • Malagueira-מלראגיירה
  • Nossa Senhora da Boa Fé - נוסה סניורה דה בואה פה
  • Nossa Senhora da Graça do Divor נוסה סניורה דה גראסה דו דיווֹר
  • Nossa Senhora da Tourega, בעבר Nossa Senhora da Torega - נוסה סניורה דא טורגה
  • Nossa Senhora de Guadalupe - נוסה סניורה דה גואדלופה
  • Nossa Senhora de Machede - נוסה סניורה דה מאשדה
  • Santo Antão - סנטו אנטאו
  • São Bento do Mato - סאו בנטו דו מאטו
  • São Mamede - סאו ממדה
  • São Manços- סאו מאנסוש
  • São Miguel de Machede - סאו מיגל דה מאשדה
  • São Sebastião da Giesteira - סאו סבסשיאו דה ז'יאשטיירה
  • São Vicente do Pigeiro-סאו ויסנטה דו פיז'יירו
  • Sé e São Pedro- סה אי סאו פדרו
  • Senhora da Saúde -סניורה דה סאודה
  • Torre de Coelheiros טורה דה קואליירוש

יהודי אבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר הייתה קיימת עד לגירוש בשנת 1496 קהילה יהודית חשובה שהייתה מתרכזת במערב העיר ברובע ז'ודיאריה (Judiaria) בין חומות העיר העתיקה, בין הרחובות הנוכחיים סרפה פינטו (Rua Serpa Pinto) ודוש מרקדורש (Rua dos Mercadores) וכלל את רחוב דה מואדה Rua da Moeda (רחוב המטבעות) באמצע. בשכונה היו שני בתי כנסת, בתי מדרש, מקוואות, בית חולים ומושבת מצורעים משלה. ניתן לראות כמה שרידים של הרובע היהודי על יד המנזר קונבנטו דאש מרקאש (Convento das Mercas) ,ליד המוזיאון הנוכחי לאמנויות דקורטיביות ברואה דה ריימונדו (Rua de Raimundo) ובקרבת רואה דוש מרקדורש (Rua dos Mercadores) (רחוב הסוחרים). בסימטה הנקראת טראבסה דה סימה הונח בשנים האחרונות לוח זיכרון המסמן מקום שער הז'ודיאריה. לא רחוק משם היה פעם ביתו של המולמד ההומניסט מקרב אנוסי העיר, דיוגו פירש (1517 - 1599). בכמה בתים ברובע היהודי לשעבר מבחינים כמה שרידי מזוזות, אחדות מהן עם המילה "שמע" חרוטה עליהן. במוזיאון העיר נמצאת אבן הנושאת כתובת בעברית משנת 1378. ממול למוזיאון אפשר לראות את חצר האינקוויזיציה וארמון האינקוויזיטור שעל דלתותיו מתנשא סמל "הלשכה הקדושה": צלב ומצידיו חרב וענף זית. בספריה הציבורית של אבורה נמצא עותק נדיר מהמהדורה הראשונה (1496) של ספרו של המלומד היהודי יוצא ספרד אברהם זכות , "אלמנך פרפטאואום" (Almanach Perpetuum) במקורו העברי "באור לוחות") בשנת 1487 בימי מגפת דבר החליטו שלטונות העיר להתנכל ליהודים ולנעול לכל שעות היממה את שערי השכונה היהודית בתירוץ שהם מפיצים את המחלה. היהודים נאלצו לפנות למלך ז'ואאו השני אשר הורה לבטל את הגזירה ולנעול רק את הבתים שבהם היו משפחות נגועות בדבר. ‏[2] מצד שני אחרי 1492 העיר ארחה פליטים יהודים שבאו מקסטיליה בעקבות הגירוש מספרד. אחרי הגירוש משנת 1496 ואחרי שהמלך מנואל הראשון כפה על חלק גדול מיהודי פורטוגל את הטבילה לנצרות, באפריל 1506 ההמון הרס את בניין בית הכנסת המרכזי.

באבורה המשיכה להתקיים לאחר מכן אוכלוסייה של "נוצרים חדשים" שחלקם שמרו בסתר על הדת היהודית. מבין בניה של אוכלוסייה זאת קמו אישים מפורסמים כמו המשורר והמלומד דיוגו פירש שהוזכר לעיל או כמו הייטור נונש, (Heitor Nunes), רופא וסוחר שהתיישב באנגליה ושאירגן פעילויות ריגול חשובות לטובת מלכת אנגליה בחצי האי האיברי, זאת בתקופה הרגישה של ההכנות להתקפה של "הארמדה הבלתי מנוצחת" נגד ארצו המאמצת. ליסבון, אבורה וקואימברה הן שלוש הערים שבהן קמו בתי דין של האינקוויזיציה. האינקוויזיטור הראשון של העיר פדרו אלבארש דה פארדש (Pedro Alvares de Paredes) התפרסם בכישוריו לחלוב הודאות מנחקריו באמצעות עינויים ותחבולות שונות. תחת פיקודו, בסוף 1541 אבורה יודעת את האוטו דה פה הראשון שלה. בין הקרבנות שהועלו על המוקד נמנה גם רופאו האישי של אחיו של החשמן-אינפנטה, אפונסו. בשנות השלטון הספרדי בפורטוגל כשהתעצמה פעילות בתי הדין האינקוויזטוריאליים באבורה, אנוסים ("נוצרים חדשים") שמוצאם היה מקסטיליה היגרו בחזרה לשטח ספרד. בסוף המאה ה - 17 והתחלת המאה ה-18 מתחולל בעיר גל נוסף של העלאות למוקד של אנוסי אבורה. בשנת 1696 בערב חג המולד ב 24 בדצמבר אורגן למשל auto da fe זכור לשמצה שבו נגררו מספר אנוסים מארמון האינקוויזיציה עד לככר המקדש הרומי שם הועלו על המוקד. ב-16 בספטמבר 1781 התקיים בעיר האוטו דה פה האחרון. לפי מקורות מסוימים האינקוויזיציה באבורה הייתה הכי קנאית והייתה אחראית לשני שליש ממשפטי האנוסים והעלאות למוקד בכל פורטוגל.

גם המוסלמים של אבורה, השליטים של פעם, מתוכם קמו כמה אנשי רוח ידועים כמו המשורר אבן עבדון, רוכזו אחרי הכיבוש הנוצרי לשכונה משלהם - הקרויה מוראריה(Mouraria) ברובע סאן ממדה (‎(San Memede בצפון העיר. ‏[3].

אתרים באבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז ההיסטורי באבורה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Evora Portugal.JPG
הככר ז'ירלדו באבורה עם המזרקה
מדינה Flag of Portugal.svg פורטוגל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריון 2
אוניברסיטת אבורה, נבנתה ב 1559
הקתדרלה של אבורה
  • המקדש הרומי - שריד יוצא דופן מהתקופה הרומית (ראו לעיל), המוקדש ככל הנראה לקיסר אוגוסטוס ולא לאלה דיאנה כפישסברו בטעות. המקדש הרומי שוקם בשנת 1870 אחרי ששימש כמחסן נשק, כתיאטרון ואחר כך כבית מטבחיים. הוא נמצא ברחבת קונדה וילה פלור (Largo Conde Vila Flor). באותה רחבה נמצאים גם המנזר לויוש וארמון הדוכסים דה קאדאבל, כמו כן מוזיאון העיר והספרייה העירונית ומוזיאון של הכרכרות.
  • מנזר לויוש (Convento dos Loios) - נבנה במאה ה15. בשנת 1965 הפך ל"פוסדה", מלון יוקרתי. על ידו כנסיית המנזר Os Loios הנקראת גם יוחנן הקדוש San João Evangelista.
  • ארמון הדוכסים של קדאבאל Palacio dos Duques de Cadaval - נבנה ממצודה עתיקה שנשרפה בשנת 1384. מתאפיין בסגנון מורי - מנואליני ויש לו מגדל הקרוי "מגדל חמשת המגינים".
  • המוזיאון - המוזיאון של אבורה שוכן בארמון לשעבר של הארכיבישופים. בו נמצא אוסף ציורים פורטוגזים ואירופיים מהמאה ה-15-16, חפצי קרמיקה,כתובות מהתקופה הרומית, תכשיטים בימי הביניים ומתקופת הבארוק.יכולים לראות שם פסל אבן אלגורי של התגליות הגאוגרפיות, את סמלה של פרטוגל וקבר שיש של מושל ברזיל, דום דוארטה קושטה.
  • הקתדרלה סה (מריה הקדושה) - בניין מרשים בעל תכונות של מבצר, בעיקר בסגנון רומנסקי-גותי ועם קישוטים לפי הטרנד פלטרסקי מספרד. בולטת אסימטריית הצריחים והפורטל המקושט במאה ה-14 בפסלים ביניהם דמויות שליחיו של ישו. נבנה באבן גרניט בין השנים 1186-1250 לכבוד מריה הקדושה ונחנך רשמית בשנת 1204. בפנים הקתדרלה עוצבה במאה ה17 - 18. בתוך הקתדרלה בקומה עליונה נמצא מוזיאון לאמנות דתית.
  • כנסיית גברתנו רבת החסד (La Igreja Nossa Senhora de Graça) -או "מנזר (Convento) גברתנו רבת החסד ", בפי העם ידועה כIgreja dos Meninos da Graça (כנסיית ילדי החסד) בנויה בסגנון רנסאנס איטלקי עם אלמנטים רומנסקים, במימונם של המלך ז'ואאו השני והרוזנים דה וימיוזו. ארון הקודש עם חלונות משיש מאסטרמוס מגולפים על ידי ניקולאס דה שאנטרן (1537). כאן נקברה ב 1595 המשוררת פובליה הורטנסיה דה קסטרו.
  • כנסיית המנזר סן פרנסישקו (La Igreja de San Francisco) - נחשבת מלאכת מחשבת של הסגנון הגותי מנואליני. הוקמה בעיצומו של עידן התגליות הגאוגרפיות בשנים 1480-1510 לפי תוכניות האדריכלים מרטים לורנסו ופרו דה טיליו, עם קישוטים פרי עבודתם של הציירים המלכותיים אנריקש, ז'ורז'ה אלפונסו ופרננדש. בכנסייה נמצאת קפלת העצמות Capela dos Ossos מהמאה ה 17 שקירותיה מכוסים ב-5000 עצמות וגולגולות ואף כמה שלדים שלמים שחלקם השתייכו לנזירים. כתובת על הקיר פונה אל המבקרים: "עצמותינו הנמצאות כאן מחכות לעצמותיכם" (Nos ossos que aqui estamos pelos vossos esperamos).
  • ככר ז'רלדו (Praça do Giraldo) - קרויה ככל הנראה לפי האביר ז'דלדו סם פבור, משחרר העיר מידי המורים, היא הככר המרכזית של היישוב. בולטות בצידה המזרחי ארקדות בסגנון מורי. כמו כן כאן נמצאת מזרקה שנבנתה על ידי האדריכל אלפונסו אלבארס בשנת 1571 בימי המלך סבשטיאו וכנסיית אנטאו (אנטון) הקדוש שהוקמה ב1557 על ידי החשמן - אינפנטה אנריקה. כאן בנה המלך דוארטה ארמון קיץ Estaus Palacio בסגנון גותי. בככר הזאת נכח המלך ז'ואאו השני בעריפת ראשו של הדוכס מברגנסה בשנת 1483 ובשנת 1573 התקיים auto da fe אוטו דה פה בפקודת האינקוויזיציה המקומית.
  • המזרקה בסגנון רנסאנס מלארגו דאש פורטאש דה מורה - נמצאת בככר שערי החומה המורית, שבה בתי קפה חביבים על הסטודנטים. יצירתו של דיוגו דה טוראלבה (Diogo de Torralba) מ1556 בסגנון רנסאנס המשלב את האמנות מודחאר עם העיצוב המנואליני.
  • בקרבת הככר נמצא בניין מכללת הרוח הקדושה שנפתחה כאוניברסיטה בשנת 1559 בידי אחיו של המלך ז'ואאו השלישי, החשמן אנריקה, ומנזר הרוח הקדושה. בכיתות האוניברסיטה הישנה הקירות מקושטים ב"אזולז'וש" - (אסולחוס) המציגים תמונות לימודים מימי אפלטון ואריסטו.
  • מנזר סאן בראש (Ermida de San Bras) - נבנה בשנת 1480 בימי המלך ז'ואאו השני והבישוף של אבורה, גרסיה דה מנסש, בסגנון מעורב מודחארי מנואליני עם תמכים צילינדריים וחריכי ירי.
  • ארמון הרוזנים בשטו Palácio dos Condes de Basto - במקור מבנה מתקופת המורים, כאן התגוררו מלכים מהבית האלפוניסני. הקיר בסגנון תערובת גותי - מודחאר - מנואליני - רנסאנס. ציורי קיר בקומת קרקע מנציחים סצנות מהפלישה לתוניס של חיילי קרל החמישי, ביניהם גם יחידה פורטוגזית בפיקודו של האינפנטה לויס, אחיו של המלך ז'ואאו השלישי. יש גם ציורים בנושאים מיתולוגיים של הצייר פרנסישקו דה קמפוש (1578).
  • האקוודוקט הקרוי "מימי הכסף" - יצירה מרשימה של אדריכל העיר, פרנסישקו דה ארודה, Francisco de Arruda שבנה גם את המגדל בלם בלסבון. האקוודוקט נבנה בין השנים 1531 -1537 בימי המלך ז'ואאו השלישי ואורך הקטע ששרד הוא 9 ק"מ. האקוודוקט מתואר אף ב"לוזיאדה" של קמואש, האפופיאה הלאומית של פורטוגל.
  • הארמון של מנואל הראשון - נבנה במקור על ידי בית אביש במאה ה-16 בסגנון גותי - מודחארי - מנואליני. נחרב עם השנים עד שנעלם בשנת 1895. במקומו קם גן ציבורי Jardim Publico . בכל זאת נותרה ממנו גלריית הגברות Galeria das Damas וביתן ששוחזרו במאה ה-20. זהו המקום שבו המלך מנואל הראשון מינה את ואשקו דה גאמה כמפקד של הצי הפורטוגזי בהודו.
  • הארמון של ואשקו דה גאמה - בו התגורר ואשקו דה גאמה בין השנים 1519 - 1524 נותר מנזר מנואליני עם ציורי קיר.
  • החומות - קיים מעגל פנימי של ביצורים שנבנו בימי הרומאים ("המעגל הישן" - Cerca Velha). להם נוספו תוספות על ידי המורים ועל ידי שליטים מימי הביניים. שער ערבי נתן את שמו לרחבה לרגו דה פורטה דה מורה. במאה ה-14 נבנו חומות חדשות חיצוניות מיוזמת המלך פרננדו הראשון עם 40 מגדלים ו10 שערים. אחרי שנת 1640, שנת העצמאות המחודשת של המדינה, שהצליחה להיפרד מספרד, המלך ז'ואאו הרביעי הקים במעגל חיצוני זה ביצורים חזקים נגד סכנת פלישה מכיוון ספרד. ואכן החומות שבנה עמדו איתן בפני מצור ספרדי בשנת 1663.

אבורה ביצירות מוזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מלהיטיה של המלחינה והזמרת הקנדית לורינה מק'קניט שהופיע באלבום "הביקור" The Visit משנת 1991 היה הטנגו לאבורה. טנגו זה שימש בפסקול של הסרט התיעודי הקנדי The Burning Times. הזמרת חאריס אלקסיו כתבה לו מאוחר יותר מלים ביוונית והפכה אותו ללהיט משלה תחת השם "טנגו לנפלי".

אירועים וחגיגות בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פסטיבל למוזיקה קלאסית של אבורה

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eyewitness Travel Guides - Portugal 1997 ,Dorling Kindersley (באנגלית)
  • José Hermano Saraiva - Historia concisa de Portugal

2007, Publicações Europa -America,Colecção Saber, Mem Martins ז'וזה הרמנו סראיבה - היסטוריה מקוצרת של פורטוגל - הסדרה "סאבר" ("דעת") הוצאה לאור אירופה-אמריקה,מם-מרטינש, 2007 (בפורטוגזית)

  • 2007 Regis St. Louis, Robert Landon -Portugal- Lonely Planet Guide

(רז'י סן לואי, רוברט לנדון - פורטוגל - מדריך "לונלי פלאנט"ת 2007) (באנגלית)

  • Victoria González de Caldas - Judios o cristianos? El proceso de fe - Sancta Inquisitio .Universitad de Sevilla , 2004

(ויקטוריה דה גוזאלס קאלדס - יהודים או נוצרים? משפט האמונה - האיקוויזיציה הקדושה , אוניברסיטת סביליה, 2004 (בספרדית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Charles Meyers Dr.Hector Nunes - A dedicated patriot and despised alien, Proceedings of the 36th Annual Convention of the Association of Jewish Libraries, La Jolla, Ca 24-27 june 2001 ,, -

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ז'וזה סרמגו, "אבורה - מורשת האנושות" (José Saramago - Évora - Património de humanidade), Câmara municipal de Evora.
  • מריו ונטורה, "אבורה וימי המלחמה" - רומן (Mario Ventura - Évora e os Dias de Guerra (1991 (Évora and the Days of War)
  • אנטוניו בורז'ש קואליו - האינקוויזיציה של אבורה מתחילתה ועד 1668 - קומיניו, לסבון, 1987‏ António Borges Coelho Inquisição de Evora dos promórdios a 1668‏ - Caminho, Lisboa 1987

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ p.114 V.Gonzalez de Calda
  2. ^ Andrea Buonaguidi La Trasformazione dell' identita: Da ebrei a cristaos novos nel Portogallo del 1400 Materia giudaica X/2.2005 (אנדראה באונאגידי "שינוי הזהות - מיהודים לנוצרים חדשים בפורטוגל של שנת 1400, מטריה ג'ודאיקה2 X 2005)
  3. ^ TRINDADE, Luísa, “From Islam to Christianity: Urban Changes in Medieval Portuguese Cities”, Religious and Philosophical Concepts II: Conflict and convergence, Pisa, Edizione Plus, 2007, pp. 29-51 (לואיזה טרינינדאדה - מהאסלאם לנצרות: שינויים אורבניים בערים הפורטוגזיות בימי הביניים, ב"מושגים דתיים ופילוסופיים II: קופנליקט ומפגש", פיזה, 2007)
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבורה בוויקישיתוף


Flag of Portugal
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בפורטוגל

חבל היין אלטו דואורומנזר הצלוב בטומארהנוף התרבותי של סינטרההמרכז ההיסטורי באבורההמרכז ההיסטורי בגוימראשהמרכז ההיסטורי בפורטומנזר אלקובאסהמנזר בטאלייהמנזר ז'רונימוש ומגדל בלןאתרי אמנות הסלע הפרהיסטוריים בעמק קואה ובסייגה ורדה (בשיתוף עם ספרד) • עיר הגבול המבוצרת של אלוואשאוניברסיטת קוימברה

האיים האזורים ומדיירה: מרכז העיר אנגרה דו אירואיז'מו באיים האזורייםנופי תרבות היין באי פיקוהלאוריסילבה במדיירה